מסע אל בטן האדמה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוחים לא ברורים ופירוט יתר.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מסע אל בטן האדמה
במעמקי האדמה
עטיפת הגרסה העברית של הספר משנת 1984
מאת ז'ול ורן
שם בשפת המקור
Voyage au centre de la Terre
שפת המקור צרפתית
הוצאה פייר-ז'ול הצל
שנת הוצאה 1864
סוגה מדע בדיוני

מסע אל בטן האדמה או מסע אל מרכז כדור הארץצרפתית: Voyage au centre de la Terre) הוא ספר מדע בדיוני קלאסי מאת ז'ול ורן שיצא לאור ב־1864 בצרפת.

העלילה מספרת על פרופסור אוטו לידנברוק, מינרלוג הנחשב למומחה למחצבים ויודע להגדיר "בדיוק כל מחצב מבין ה־600 הידועים למדע כיום", שעורך מסע למעמקי כדור הארץ יחד עם אחיינו אקסל מספר הסיפור, ובנוסף, צייד עופות המשמש כמורה דרך, מארובות הר געש באיסלנד עד ל"מרכז כדור הארץ". במסעם הם עוברים בהרפתקאות רבות, כולל מפגש עם חיות פרהיסטוריות ופגעי טבע ובסופו של דבר חוזרים אל פני כדור הארץ מתוך הר הגעש סטרומבולי שבימה של איטליה.

כבר בזמנו של ורן סברו המדענים כי שכבות כדור הארץ המתוארות בספרו של ז'ול ורן הן שגויות, שכן, חום כדור הארץ עולה במעלה אחת כל עשרים ואחת מטרים. ורן ידע זאת, אך שם בפי הפרופסור את הסברה שייתכן שעליית הטמפרטורות נעצרת בעומק מסוים.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של הפרופסור
כתב החידה

חלק ראשון: פענוח כתב החידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתחיל ביום ראשון 24 במאי 1863 בביתו של פרופסור אוטו לידנברוק, דודו של אקסל , בהמבורג שבגרמניה.

לידנברוק נחפז לביתו כדי לקרוא בעיון את רכישתו האחרונה מסוחר הספרים היהודי הבליוס, כתב יד הכתוב באלפבית רוני, באיסלנדית. מחבר הספר הוא סנורי סטורלוסון סופר איסלנדי בן המאה ה-12, המספר את ההיסטוריה של מלכי נורווגיה ששלטו באיסלנד. במקרה לידנברוק מניף את הספר כלפי מעלה ואז נופלת ממנו מגילת קלף בכתב לא ברור ובה קודים הכתובים בכתב אסלנדי עתיק (סימן לאהבת ורן לקריפטוגרפיה). הוא מגלה כי המגילה נכתבה על ידי מלומד איסלנדי מהמאה ה-16, אלכימאי בשם ארנה סאקנוסם (Arne Saknussemm). לאחר מכן הם מצליחים לפצח את הקוד, הכתוב בכתב ראי, ומגיעים לפתרון החידה:

Cquote2.svg

רד, מטייל אמיץ, אל לוע הייקוּל סנפלס כאשר הצל של סקארטאריס (שם של הר אחר המצוי ליד הר הגעש) יגיע (אל תוך המכתש) בטרם יחל חודש יולי (הוא יטיל את צילו על פתח מסוים בלוע) וכך תגיע (דרך פתח זה), אל לב האדמה. אני עשיתי זאת. ארנה סאקנוסם" [1] .

Cquote3.svg

חלק שני: ההכנות למסע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר הגעש סְנָאיִיפֵלְיֵיקוּל (Snæfellsjökull) באיסלנד, דרכו חדרה המשלחת לבטן האדמה
הכתובת מעל הכניסה הנכונה

לידנברוק מחליט לצאת למסע כשהוא חייב להספיק להגיע להר הגעש לפני חודש יולי, המועד שבו הר "סקארטאריס" יטיל צילו על הר הגעש "סנפלס", אשר בפסגתו מצוי "השער" לבטן האדמה. הוא מצטייד בסולמות חבלים, חבלי טיפוס, פנסים ושאר חפצים הדרושים למסע. לאחר מסע דרך ליבק וקופנהגן, הם מגיעים לרייקיאוויק, שם הם רוכשים את שרותו של צייד אידריות, הנס ביילגה (Hans Bjelke) שמוכן לשמש להם כמורה דרך. ביילגה מתחייב להביאם עד כפר לרגלי ההר ולהמשיך עימם כל עוד הם עוסקים במחקר מדעי. הם מצטיידים במכשירים מדעיים: מעין מצבר המייצר אור חשמל, מד טמפרטורה גם לטמפרטורות גבוהות במיוחד, ברומטר, מנומטר, כרונומטר ושני מצפנים. הם מגיעים להר הגעש לקראת סוף יוני ומגלים שיש במכתש שלוש ארובות. לידנברוק מגלה ליד אחת מהם חרוט בסלע השם "ארנה סאקנוסם". ב־27 ביוני, בשעה 13:11 דקות מתחיל המסע.

חלק שלישי: אל בטן האדמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היום הראשון: המשלחת יורדת אנכית לעומק של 840 מטר אל קרקעית הארובה עד לגובה פני הקרקע בסביבת ההר.

היום השני: ירידה למעמקי האדמה תוך הליכה בשיפוע של 45°. ציפוי מבריק מתגלה מהדפנות בשל הלבה שפרצה מההר בשנת 1229. הם מגיעים לעומק 3 ק"מ מתחת לפני הים.

היום השלישי: המשך הצעידה במורד - 9 ק"מ.

היום הרביעי: נדמה להם כי הם הולכים כלפי מעלה. מגילוי קונכייה מסיק הפרופסור שהם יצאו משכבות הלבה.

היום השישי: הליכה במנהרת פחם שמקורו בצמחייה שלא ראתה אור שמש. הם מצטערים שתושבי היקום לא יהנו ממחצבים אלו. הם מוצאים עצים עשבוניים אחדים: גבוהים ומכוסי עשב, שרכים, ליקופודים לצד צמחי סיגילאריה ואסטרופיליטס שהם היום צמחים נדירים, אך בעבר מינים אלו נמנו באלפים על פני כדור הארץ.

8 ביולי: "הגענו על ידינו ועל רגלינו, באפיסת כוחות, לצומת דרכים". ללא מים הם שוקלים לחזור. הם נזכרים בקולומבוס שחשב לשוב על עקבותיו כאשר לא הגיע ליבשת החדשה, המתין ימים אחדים והגיע ליעדו. ביום החמישי: מגלים מקור מים רותחים, מים מינרליים ראויים לשתייה ואפילו לספא. המים ימשיכו לזרום בנחל בעקבות החוקרים והם ממשיכים לכיוון דרום מזרח.

10 ביולי: עומק 12 ק"מ ו־144 ק"מ מזרחית מרייקיאוויק.

15 ביולי: 34 ק"מ מתחת לפני האדמה. 240 ק"מ מהר סנפלס. הם מסכמים: הבריאות טובה וטרם פתחנו את ארגז התרופות.

19 ביולי, שבת: הנס מקבל שכרו, לפי ההסכם שנקבע מראש.

20 ביולי, יום ראשון: מנוחה. מתחת לאוקיינוס האטלנטי. עברו 408 ק"מ. נמצאים בעומק 77 ק"מ והטמפרטורה היא 27°.

סיכום ביניים:

אם המרחק מאיסלנד עד מרכז כדור הארץ הוא 7,680 ק"מ, מתוך זה החוקרים עשו רק 58 ק"מ אחרי שהלכו, במעגלים, 408 ק"מ בעשרים יום. אם כך יגיעו למרכז כדור הארץ אחרי 2,000 יום או 5 שנים.

המסקנה: משנים כיוון ומנסים לחזור לקליפת כדור הארץ.

חלק רביעי: השייט באגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירת המשלחת שטה באגם התת־קרקעי

7 באוגוסט: קצב הירידה הוא 7–10 ק"מ ליום. אקסל מגלה שהוא לבדו, הולך בלבירינת וחושש להיקבר חי בטרם ימות מרעב וצמא. אחרי יומיים הוא שומע את שמו. הוא משיב ומגלה כי הוא שומע את דודו בעיכוב של 40 שניות - משמע שהם במרחק של 6.8 ק"מ האחד מהשני.

10 באוגוסט: מגיעים לאגם תת־קרקעי באורך משוער של 160 ק"מ (בהמשך יגלו כי אורכו כפול). התקרה שלו, בגובה 4 ק"מ לפחות וממנה נובע אור הדומה לזוהר צפוני. האגם, הנמצא למעשה במערה ענקית, נקרא על שם הפרופסור "ים לידנברוק". הם מטיילים על שפת האגם, ומגיעים ליער של פטריות ענקיות מסוג ליקופרדון גיגנטיאום המגיעות שם עד לגובה של 12 מטרים, ומוצאים שברי עצמות של חיות קדומות, כמו שיניים של מסטודון. כנראה, העצמות נשטפו לכאן מכדור הארץ. בבוקר הם מבחינים כי באגם מתרחשת תופעת הגאות ושפל בשיעור של 3.6 מטר. הם מחליטים לבנות רפסודה מעץ מאובן, הצף על המים. אחרי 47 ימי מסע הם נושמים אוויר עם חלקיקי מלח.

14 באוגוסט: יציאה לדרך עם רוח צפון מערבית. הטמפרטורה היא 32°. הם נמצאים מתחת לסקוטלנד. דגים חדקן בעזרת פיתיון. הפרופסור קובע מדובר בדג קדמון, המצוי רק במאובנים. ממשיכים בשייט והשאלה המתבקשת היא, האם סאקנוסם (מחבר כתב החידה) אכן הלך במסלול זה.

18 באוגוסט: כאשר מודדים את עומק המים, האנך חוזר מכורסם משינים כשל תנין. מפלצת ענקית עולה למים והרפסודה בסכנה. המפלצת נאבקת בזוחל אחר והמשלחת יוצאת בשלום.

20 באוגוסט: הם צופים בגייזר שפורץ מהים. חום המים 163°, כלומר יש מקור חום בבטן האדמה (לא תואם את דעת הפרופסור). נושבת רוח צפון־צפון מזרחית, קצב השיט הוא 17 ק"מ לשעה והמיקום המשוער מתחת לאנגליה.

21 באוגוסט: נקלעים לסערה. הרפסודה נסחפת. שלושה ימים ללא מנוחה.

25 באוגוסט: מגיעים לחוף. הם מתחת לים התיכון. סיור בחוף מגלה אוסף שלדים של חיות קדמוניות ואפילו גולגולת של אדם[2]. בהמשך הם מגלים יער ענק עצים ובו בין השאר: דקלים, אשוחים ושרכים לרוב. כל העצים והצמחים הם חסרי צבע. מופיע עדר ענק של מסטודונים שאותו רועה פרא אדם, ענק שמתנשא לגובה של שלושה וחצי מטרים ושערו ארוך ופרוע כשיער הפילים. היה זה מפגש יחיד עם אדם. תוך כדי הליכה הם מוצאים פגיון חלוד, מהמאה ה-16, תוצרת ספרד ועל הסלע גילו חריטה: .A.S - ארנה סאקנוסם היה כאן.

חלק חמישי: השיבה ליבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היציאה מבטן האדמה באי סטרומבולי

המשלחת סבורה, לפי המצפן, כי הם בדרך צפונה, אל שוודיה, בעומק של 6,000 ק"מ. הם מגלים מבוא, חסום בסלע ענק. ברשותם חומר נפץ והם מחליטים לנפץ בו את הסלע. 27 באוגוסט 6:00, הסלע מתפוצץ ואז ההרים מתפוררים, הים בו שטו סוחף אותם, חושך מלא משתרר, רעש חזק נשמע, נדמה שמתרחשת רעידת אדמה והם נופלים ונסחפים בזרם מים. הם חשים שהרפסודה מתרוממת, החום מגיע ל־40°, הם חוששים להישרף ומגלים שהם בתוך התפרצות געשית, לכודים בתוך הר געש. הם מצפים להגיע לנקודת המוצא איסלנד. הם מגיעים לכדור הארץ, על האי סטרומבולי באיים הליפאריים שבאיטליה, 5,000 ק"מ מנקודת המוצא באיסלנד. הנס קיבל את שכר השבוע ה־13. ב־9 ספטמבר הם שבים להמבורג שבגרמניה.

היבטים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ורן כולל בספר התייחסות לאירועים מדעיים: חלקם אמיתיים וחלק דמיוניים. אלה ואלה מהווים חלק אינטגרלי של העלילה ומפיחים בה אווירה של לימוד מדעי.

  1. גיבור הספר, פרופסור אוטו לידנברוק, פרסם ספר חשוב על תורת הגבישים "מסה על תורת הגבישים הטרנסנדנטלית".
  2. קיומו של אלכימאי מפורסם מהמאה ה-16 בשם ארנה סאקנוסם.
  3. ידוע כי חום האדמה עולה במעלה אחת ככל שיורדים 21 מטר במעמקי האדמה. וכך במרכז כדור הארץ החום צריך להיות 360,032 מעלות.
  4. מכשירים מדעיים ברשות המשלחת: מד טמפרטורה המודד עד 150°, ברומטר מיוחד המודד לחצים גבוהים, מד זמן מדעי, שנבנה על ידי חברה מז'נבה, מכוון למרידיאן של המבורג ואמצעי להפקת חשמל שנקרא מנגנון רומקרוף.
  5. אם עשן ואדים יוצאים מסדקים בקרקע ולא דרך מכתש הר הגעש, סימן שלא צפויה התפרצות וולקנית[3].
  6. הפחם בבטן האדמה נוצר מחום גבוה שהיה בעבר בעומק כדור הארץ והפך צמחייה שלא ראתה אור שמש לפחם[4].
  7. בעומק האדמה לחץ האוויר עולה ועצמת הקול גדלה[5].
  8. תופעה אקוסטית בבטן האדמה: גלי הקול עוברים 7 ק"מ ב־20 שניות (1,120 רגל או 341 מטר בשנייה).
  9. כיפת השמים מעל האגם התת־קרקעי מוארת כתוצאה ממקור חשמלי[6].
  10. המשלחת מצאה גווייה של אדם קדמון בדומה לממצאים שהתגלו בצרפת ב־28 במרץ 1863 במחצבות האבן של מולֶן קיניון ליד אבוויל שבצרפת[7].

עיבודים לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "מסע לבטן האדמה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע לבטן האדמה (סרט, 1959)

הסרט הופק בשנת 1959, בעקבות הצלחות קודמות של סרטי ז'ול ורן. הוא דומה לספר בכך שהוא מתאר מסע לבטן האדמה, אך התסריט הוא בהתאם למקובל בעולם הקולנוע: על רקע סיפור בלשי ועלילות אהבה. תחילת הסרט היא באדינבורו, בכנס מדעי בו מקבל גיבור הספר, פרופסור אוטו לידנברוק (בגילומו של ג'יימס מאסון), מתנה - סלע לבה ומגילה המתארת מסע לבטן האדמה שנערך 300 שנה קודם על ידי המדען ארנה סאקנוסם. את המתנה מצא סטודנט מאוהב, בן ביתו, אלק מקאבן (פאט בונֵה). הם יוצאים לאיסלנד ופוגשים באשתו של פרופ' גואטבורג, השחקנית ארלאן דאל (Arlene Dahl), אשר עמו התייעץ פרופ' לידנברוק על טיבה של המגילה. גואטבורג רצה לצאת לבדו למסע לבטן האדמה והורעל. אלמנתו מחליטה לצאת למסע עם פרופ' לידנברוק. עוד מצטרפים למסע, מורה דרך איסלנדי יחד עם הברוז שלו.

בבטן האדמה מתגלה הרוצח, נסיך לבית ארנה סאקנוסם, מחבר המגילה, הסבור כי לו זכות הבכורה בנסיעה. הוא עומד לדין באשמת רצח בפני מושבעים בבטן האדמה ומוצא את מותו בנפילה ללבה רותחת. בסרט תמונות מרהיבות של יער פטריות הענק, מרדף של לטאות קדמוניות וההפתעה: בבטן האדמה מתגלים שרידי העיר אטלנטיס (לא באוקיינוס האטלנטי). הם מתיישבים על מזבח עתיק מאבן, שנמצא במרכז העיר, מחוללים פיצוץ, נישאים על המזבח מעל גל לבה העולה מלוע הר הגעש סטרומבולי ונוחתים בים התיכון. דייגים איטלקים אוספים את הגיבורים והם חוזרים לאדינבורו וזוכים שם לכבוד, לקבלת פנים ולשתי חופות.

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריק ויקמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירה ספרותית זו זכתה לשני עיבודים מוזיקליים, שניהם על ידי המוזיקאי הבריטי, חבר להקת יס, ריק ויקמן. העיבוד הראשון (והחדשני מבין השניים) הולחן ובוצע בשנת 1974 ונקרא: Journey to the Centre of the Earth. היצירה כללה את התזמורת הסימפונית של לונדון, להקת רוק, מקהלה וקריין. היצירה הורכבה משני חלקים ונחשבה לחדשנית ביותר בשל השילוב הייחודי והמוצלח בין התזמורת ללהקה. בשנת 1999 יצר ווקמן את האלבום: Return to the Centre of the Earth, אשר היה מבוסס על נוסחה זהה ליצירה הקודמת, אך הפעם אירח מספר זמרים מבני דורו כשאת תפקיד הקריין נטל על עצמו שחקן סדרת מסע בין כוכבים, פטריק סטיוארט. היצירה תיארה חזרה דמיונית ברוח יצירתו המקורית של ורן.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך אתר צבי הראל:

  • בבטן האדמה, ישראל זאב שפרלינג, בימ״ס תל אביב, ורשה, 1878.
  • מסע אל מרכז האדמה, ג. בן־חנה (גדליהו אמתי), יוסף שמעוני, תל אביב, 1950.
  • מסע אל מרכז כדור הארץ, שרגא גפני, עמיחי, תל אביב, 1981.
  • מסע אל בטן האדמה, אביטל ענבר, מועדון קוראי מעריב, תל אביב, 1984.
  • מסע אל בטן האדמה, בינה אופק, עופרים, תל אביב, 1999.
  • מסע אל בטן האדמה: בתמונות, מיכל מילר, עופרים, כפר מונש, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור הלטיני המשובש: "In Sneffels Yoculis craterem kem delibat umbra Scartaris Julii intra calendas descende, audas viator, et terrestre centrum attinges. Kod feci. Arne Saknussem."
  2. ^ ב־ 1863 גילו בדרום צרפת שלד אדם שגילו נאמד במאה אלף שנים והמדענים הטילו ספק בממצא. הפרופסור אומר: עכשיו יש לנו הוכחה.
  3. ^ פרק 14
  4. ^ פרק 20
  5. ^ פרק 25
  6. ^ בצרפתית: Le pouvoir éclairant de cette lumière, sa diffusion tremblante, sa blancheur claire et sèche, le peu d’élévation de sa température, son éclat supérieur en réalité à celui de la lune, accusaient évidemment une origine purement électrique. פרק 30.
  7. ^ פרק 38