מצהף קדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מצהף קדוס (בכתב געז: መጽሐፍ ቅዱስ (תעתיק מדויק: מֵצְחֵף קָדוּס), עברית: "ספרי הקודש") הוא הכינוי שניתן בקהילת ביתא ישראל לאוסף כתבי הקודש של הקהילה. פרט לתנ"ך נכללים במצהף קדוס חלק מהספרים החיצוניים, ספרי מוסר וספרים שנכתבו על ידי המנהיגים הרוחניים של העדה ומצויים רק בקהילה זו. מצהף קדוס כתובים בגעז (אתיופית עתיקה), ששימשה לשון קודש הן עבור ביתא ישראל והן עבור הכנסייה האתיופית האורתודוקסית אף בתקופות מאוחרות שדיברו באמהרית.

ככלל רוב כתבי הקודש של יהודי אתיופיה, הועתקו או נרכשו מכתבי הכנסייה האתיופית, אך חכמי הקהילה נהגו להתאימם לרוח היהדות כך שטשטו סימני צלב, ושינו טקסטים שאינם מתאימים[1].

מצהף קדוס שונה במבנהו מהמקובל בשאר הקהילות היהודיות, והוא מסודר על פי סדר כרונולוגי. כתבי מצהף קדוס, לצד מסורות שבעל פה שהועברו מדור לדור, היוו מקור לפסיקת ההלכה בעדה. זאת לעומת שאר קהילות ישראל, שבהן המשנה, הגמרא ושאר ספרות חז"ל יצרו את ההלכה. חלק מהציוויים הקיימים בספרות זו, כגון הקרבת הקורבנות, המשיכו להתקיים בקהילת ביתא ישראל כפי שהדבר מופיע בתנ"ך, בניגוד למקובל בשאר עם ישראל.

חלוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספרים מחולקים לפי קבוצות:

קטע מספר בראשית בשפת הגעז
  • ספרי התורה (געז: "אורית") - הם שמונה ספרים הכוללים בתוכם את ספרי התורה ושלושה ספרים נוספים המהווים המשך כרונולוגי לספרים אלו: אורית זה-לדת =בראשית, אורית זה-צאת (היציאה)=שמות, אורית זה-לוואוויאן (הלווים)=ויקרא, אורית זה-חולקו (הספירות)=במדבר, אורית זה-דאגם (החזרה/המשנה)=דברים,

אורית זה-איאסו=יהושע, אורית זה-מסאפנת=שופטים ואורית זה-רות=מגילת רות.

יתרת הספרים בקובץ נכתבו על ידי חכמי הקהילה והם:

קס קורא באורית בחג הסיגד.

בנוסף לכך היו מספר ספרים שלא השתייכו לקובץ, אך היו בעלי השפעה גדולה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרון שלום, מסיני לאתיופיה עמוד 58