נורמן ארבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמן ארבי
Norman Erbe
נורמן ארבי
נורמן ארבי
לידה 25 באוקטובר 1919
בון, איווה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 ביוני 2000 (בגיל 80)
בון, איווה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא נורמן ארתור ארבי
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות לינווד פארק, בון, איווה, ארצות הברית
השכלה בית הספר למשפטים של אוניברסיטת איווה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל איווה ה־35
12 בינואר 196117 בינואר 1963
(שנתיים)
סגן מושל איווה ויליאם לואיס מוטי
התובע הכללי של איווה
19571961
(כ־4 שנים)
תחת מושל איווה הרשל לאבלס
→ דייטון קאונטרימן
איוון האלטמן ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נורמן ארתור ארביאנגלית: Norman Arthur Erbe;‏ ‏25 באוקטובר 19198 ביוני 2000) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי מאיווה, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל איווה ה-35 בשנים 19611963.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן ארבי נולד בבוּן, איווה, כצעיר מבין ששת ילדיהם של הכומר אוטו ל. ארבי, ושל רעייתו, לואיז ג'. ארבי. הוא למד בבית הספר התיכון המקומי, וקומתו ומשקלו שהגיעו ל-1.85 מטרים ול-96 ק"ג, אפשרו לו לשחק כפול בק בנבחרת הפוטבול של בית הספר. לאחר סיום לימודיו ב-1938 הוא עשה הכול כדי לממן את לימודיו באוניברסיטת המדינה של איווה, החל מעבודה בקרצוף רצפות, וכלה בתרומת דם בתשלום. הוא עבר אימונים צבאיים בשל העובדה שבכך הוא הרוויח 21 דולרים נוספים בכל שלושה חודשים. לאחר שלוש שנים בהם הוא למד מדע המדינה, הוא החל בלימודי משפטים.

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1941 נקטעו לימודיו של ארבי לאחר שהוא גויס לשירות של ארבע שנים כלוטננט משנה בצבא ארצות הברית. ב-1942 הוא נשא לאישה את חברתו מימי התיכון, ג'קלין דוראן, ולשניים נולדו שלוש בנות. לאחר ששירת שנה בפורט סם יוסטון שבטקסס, הוא החל בנובמבר 1942 קורס טיס. הוא עלה לדרגת לוטננט, וב-1944 הוא יצא לאנגליה, שם הוא הטיס 32 טיסות הפצצה בשמי גרמניה כטייס בואינג B-17 מבצר מעופף. בפלישה לנורמנדי הוא טס במסגרת חיל האוויר השמיני של ארצות הברית. ארבי שב לארצות הברית לאחר שעוטר בצלב התעופה המצוינת וארבע פעמים במדליית האוויר.

קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה שב ארבי ללימודיו באוניברסיטת המדינה של איווה, שם הוא סיים ב-1946 את לימודיו לתואר בוגר אוניברסיטה וב-1947 תואר במשפטים. עם סיום לימודיו הצטרף ארבי למשרד עורכי הדין של חמו בבון. ב-1952 הוא קיבל מינוי של חודשיים כתובע המחוזי. באותה שנה הוא גם היה ליושב ראש המפלגה הרפובליקנית של המחוז, תפקיד בו הוא שימש עד 1955, כאשר הוא קיבל משרה כעוזר התובע הכללי של איווה ומונה לוועדת הכבישים המהירים באיימס, שם הוא היה שותף לניסוח חוקי הכבישים של איווה ב-1956 ולחוקי מערכת הניקוז של איווה ב-1957.

ב-1956, כאשר התמודד התובע הכללי של איווה, דייטון קאנטרימן על מושב בסנאט של ארצות הברית, נבחר ארבי במקומו, וב-1958 נבחר לכהונה שנייה בתפקיד. ב-1959 הוא יזם הגבלה ברחבי המדינה על פורנוגרפיה, כאשר הורה על הוצאתם של 42 פרסומים מדוכני העיתונים.

מושל איווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1960, כאשר התמודד מושל איווה הרשל לאבלס על מושב בסנאט של ארצות הברית, התמודד ארבי בבחירות למשרת המושל וניצח. הוא כיהן תקופת כהונה אחת של שנתיים. בנאום ההשבעה שלו, הציע ארבי את החלפתם של 99 פרקליטי המחוזות ב-21 פרקליטים, שכן איווה כבר הייתה מחולקת ל-21 מחוזות שיפוטיים. הוא גם סבר שפרקליטי המחוזות צריכים לשרת ארבע שנים במקום שנתיים, שיש להעלות את משכורותיהם, ושהנוהג של השלמת שכרם מכספי קנסות שנגבו מעבריינים צריך להיפסק.

במשך שתי שנות כהונתו של ארבי כמושל, נרשם באוצר המדינה של איווה עודף תקציבי של 118 מיליון דולר, הוקמה האקדמיה של המשמר הלאומי של איווה, בחירת השופטים שונתה מבחירה בבחירות כלליות למינוי על פי כישורים, ותוכנית התיירות הראשונה של איווה הופעלה. ארבי גם דחף להארכת משך כהונת המושל לארבע שנים ולארגון מחדש של ממשלת המדינה.

ב-1962 הנחה ארבי את הצגת הבכורה של הסרט איש המוזיקה במייסון סיטי, איווה.

באותה שנה היה ארבי המושל שאישר את שתי ההוצאות להורג האחרונות באיווה של הרוצחים הסדרתיים צ'ארלס בראון וצ'ארלס קלי (אנ'). בראיון שנתן ב-1995 אמר ארבי שבעוד שלא הייתה לו מחשבה שנייה בנוגע להוצאות להורג אלו, הוא לא סבר שעונש מוות יכול לגרום להרתעה.[1]

ב-1962 התמודד ארבי בבחירות לכהונה שנייה והפסיד להרולד יוז, שבמצע הבחירות שלו הציע לגליזציה של צריכת משקאות חריפים. ארבי סירב לנקוט בצעד כזה, שכן הוא ראה עצמו מחויב לתומכי חוק היובש, שתמכו בו במסע הבחירות הקודם שלו.

לאחר כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום כהונתו כמושל, הצטרף ארבי לחברת בנקאות כמנהל המכירות של מחוז דה מוין. ב-1963 הוא הצטרף לחברת יהלומים בתור ראש המחלקת המשפטית שלה. בהמשך הוא שימש כמנהל של המוסד הלאומי למען משותקי רגליים. הוא גם עבד במחלקת התחבורה של ארצות הברית בסיאטל. בשנים 19701977 הוא שימש כנציג האזורי של מזכיר התחבורה של ארצות הברית בשיקגו. ב-1973 מינה אותו הנשיא ריצ'רד ניקסון כיושב ראש המועצה הפדרלית האזורית למדינות הימות הגדולות בשיקגו, תפקיד בו הוא שימש עד 1977. ב-1979 נבחר ארבי כסגן נשיא איגוד הקבלנים הלאומי.

ב-1977 פרש ארבי לעירו בון. בשנות פרישתו הוא עסק במחקר גנאלוגי, בטיולים, ובאיסוף ובשיפוץ עתיקות. ב-1997 הוא פרסם את ספר זיכרונותיו. נורמן ארבי נפטר בבון ב-8 ביוני 2000 ונטמן בבית הקברות לינווד פארק שבעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורמן ארבי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]