ניסו שחם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ניסו שחם
Niso Shaham - Israel Police.jpg
לידה 1958 (בן 61 בערך)
השתייכות Emblem of Israel Police Blue.svg  משטרת ישראל
תקופת שירות 19792013
דרגה ניצב ניצב
תפקידים בשירות
מפקד מרחב דוד, מפקד מרחב הנגב, סגן מפקד מחוז ירושלים, ראש האגף לתכנון לוגיסטי, מפקד מחוז ירושלים
עיטורים
עיטור השירות  עיטור השירות

ניסן (ניסו) שחם (נולד ב-1958) הוא ניצב בדימוס במשטרת ישראל, שכיהן כמפקד מחוז ירושלים בין מאי 2011 ליולי 2012. שחם הושעה מתפקידו לאחר שנחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות מין חמורות בשוטרות תחת פיקודו והודה בקיום מערכת יחסים מינית בהסכמה עם אחת מהן[1]. באוקטובר 2013 פוטר מהמשטרה בעקבות כתב האישום שהוגש נגדו[2][3], באפריל 2018 הורשע בביצוע מעשה מגונה[4]. המדינה ערערה ושחם הורשע בהטרדה מינית, מרמה והפרת אמונים[5].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחם, בן להורים שעלו ממצרים, גדל עם שלושת אחיו בשכונת קריית היובל בירושלים, ולמד בבית ספר דנמרק בעיר. הוא התגייס לצה"ל בנובמבר 1975 ושירת בחיל החימוש ובגדוד 12 של חטיבת גולני, השתתף במבצע ליטני.

גויס למשטרה בינואר 1979 ושירת כסוכן סמוי במפלג הסמים ביחידת המודיעין של מחוז ירושלים, הוא הושתל בכנופיית פשע בירושלים, בשבטים בדואים באזור ערד וסוחרי סמים ברצועת עזה. לאחר חשיפתו מילא תפקיד של מפעיל סוכנים, ב-1983 זכה לעיטור השירות, בעקבות הפעלה מוצלחת של עבריין לשעבר כסוכן של המשטרה[6]. בין מבצעיו הבולטים היה השתלת סוכן בארגון הטרור ט.נ.ט שפעל נגד מוסדות דת נוצריים ומוסלמיים באזור ירושלים ב-1984.

ב-1987 יצא לקורס קצינים, ובסיומו מונה לקצין בילוש ביחידה מרכזית ירושלים. בהמשך שימש כראש מחלק בילוש נושאי, כסגן וראש מפלג סמים. בשנים אלו זכה בתואר קצין מצטיין מספר פעמים. באפריל 1998 עבר למרחב דוד של המחוז בו שימש כראש היחידה האחראית למקומות הקדושים בירושלים (ימ"ק). בתפקידו זה התריע מפני ההשלכות של ביקור יו"ר האופוזיציה אריאל שרון בהר הבית, יום לאחר הביקור פרצו במקום מהומות בהן נהרגו שבעה פלסטינים ונפצעו מבקרים בכותל ושוטרים[7]. לאחר לימודים בקורס פיקוד ומטה של המשטרה קודם לדרגת ניצב משנה ומונה באפריל 2001 למפקד מרחב דוד. בספטמבר 2004 הועלה לדרגת תת-ניצב ומונה למפקד מרחב הנגב במחוז הדרומי.

בקיץ 2005 צורף למפקדה המשולבת המיוחדת של המשטרה ושל צה"ל שעסקה בהכנות לביצוע תוכנית ההתנתקות.

ביולי אותה שנה פיקד על כוחות המשטרה באירועי כפר מימון, במהלכם התאספו עשרות אלפים מציבור מתנגדי התוכנית, במהלך האירועים תדרך שחם את מפקד מג"ב דרום לנקוט ביד קשה ולהשתמש באלימות נגד המתנגדים, תוך שהוא משתמש בביטויים גסים וקשים. דבריו נקלטו על ידי מצלמות ערוץ 10 ושודרו במהדורת ליל השישי של הערוץ, "האולפן המרכזי". בעקבות השידור והסערה התקשורתית, הביע שחם חרטה על דבריו והשתלבותו במנהלת ההתנתקות הופסקה. שחם הועמד לדין משמעתי בפני המפכ"ל משה קראדי בהאשמות של נקיטת לשון גסה והתנהגות שאינה הולמת שוטר, ונגזר עליו עונש של נזיפה חמורה וקנס בשיעור של שישה ימי עבודה.

ביולי 2007 מונה שחם לסגן מפקד מחוז ירושלים, לאחר שבג"ץ דחה את העתירה נגד מינויו[8]. באפריל 2010 קודם לדרגת ניצב לקראת מינויו לראש האגף לתכנון לוגיסטי. במאי 2011 מונה למפקד מחוז ירושלים[9].

ב-26 ביולי 2012 יצא לחופשה כפויה לאחר שנחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירות מין[10]. חודש לאחר מכן הודיע על התפטרותו מהתפקיד[11].

ב-14 באוקטובר 2013 הגישה נגדו המחלקה לחקירות שוטרים כתב אישום, לאחר שנערך לו שימוע, בגין ביצוע מעשים מגונים והטרדה מינית בארבע שוטרות ובגין מרמה והפרת אמונים לאחר שקיבל החלטות בעניינן של חמש שוטרות אחרות עמן היה בקשרים מיניים[12]. ב-28 באוקטובר 2013 פוטר משורות משטרת ישראל בידי השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' בהמלצת מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו[13]. שחם הכחיש שביצע עבירות מין וטען שהוא קורבן של הפרקליטות[14]. אירוע זה סימן את פתיחת פרשת הניצבים. במהלך משפטו הודה שחם בקיום יחסי מין עם שוטרות שהיו תחת פיקודו אך טען שהמעשים היו בהסכמה ושהיחסים לא השפיעו על החלטותיו כמפקד[15][16]. ב-24 באפריל 2018 הורשע בביצוע מעשה מגונה בשוטרת וזוכה משאר האישומים[4]. בגזר הדין הוטלו עליו 240 שעות שירות לתועלת הציבור וחצי שנת מאסר על תנאי. המחלקה לחקירות שוטרים ערערה על זיכויו מעבירות מרמה והפרת אמונים[17]. ב-23 בספטמבר 2019 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב את ערעור המחלקה לחקירות שוטרים על זיכויו של שחם, והרשיע אותו גם בעבירות הטרדה מינית, מרמה ובהפרת אמונים, זאת לבד מהרשעתו מהערכאה הקודמת בביצוע מעשה מגונה. תיקו של שחם הוחזר לבית משפט השלום בתל אביב על מנת שיגזור את עונשו[5].

שחם נשוי לתת-ניצב ורדה שחם, שבתפקידה האחרון במשטרה כיהנה כסגנית ראש אגף החקירות והמודיעין, ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חן מענית, ‏ניצב ניסו שחם הושעה; חשוד בהטרדה ובבעילה אסורה של שוטרות, באתר גלובס, 26 ביולי 2012
  2. ^ דורון נחום, בעקבות כתב האישום: ניסו שחם פוטר מהמשטרה, באתר של "רשת 13", 28 באוקטובר 2013 (במקור, מאתר "nana10")
  3. ^ על רקע כתב האישום: ניצב ניסו שחם פוטר מהמשטרה, באתר גלובס, 28 באוקטובר 2013
  4. ^ 4.0 4.1 דניאל דולב ודנה ירקצי‏, ניצב בדימוס ניסו שחם זוכה מרוב העבירות - והורשע במעשה מגונה, באתר וואלה! NEWS‏, 24 באפריל 2018
    תפ (ת"א) 31283-10-13 מדינת ישראל - המחלקה לחקירות שוטרים נ' ניסו שחם, ניתן ב-24 אפריל 2018
  5. ^ 5.0 5.1 גלעד מורג, הערעור התקבל: ניצב בדימוס ניסו שחם הורשע בהטרדה, מרמה והפרת אמונים, באתר ynet, 23 בספטמבר 2019;
    עפ (ת"א) 23260-01-19‏ מדינת ישראל נ' ניסו שחם, ניתן ב-23 בספטמבר 2019 (באתר "נבו")
  6. ^ אילן בכר, 34 אנשי האומץ, המופת והשירות, מעריב, 10 במאי 1983
  7. ^ עמוס הראל, אבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, הפרק "ההר"
  8. ^ בג"ץ 5562/07 דרור שוסהיים ופורום משפטי למען ארץ ישראל נ' השר לביטחון פנים ואחרים, פסק הדין בעניינו של ניסו שחם
  9. ^ יוסי אלי, שחם של יום חדש: פרופיל של מפקד מחוז ירושלים הנכנס, באתר nrg‏, 6 במאי 2011
  10. ^ אבי אשכנזי, דרמה בחקירת ניסו שחם: חשוד בביצוע עבירות מין בשבע נשים, באתר nrg‏, 2 באוגוסט 2012
  11. ^ דורון נחום, בעקבות החשדות לעבירות מין: ניסו שחם התפטר מתפקידו, באתר של "רשת 13", 30 באוגוסט 2012 (במקור, מאתר "nana10")
  12. ^ יוסי אלי‏, כתב אישום נגד ניצב שחם בגין מרמה ומעשים מגונים, באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוקטובר 2013
  13. ^ איציק סבן, ‏ניצב ניסו שחם פוטר מתפקידו במשטרה, באתר ישראל היום, 28 באוקטובר 2013
  14. ^ משה נוסבאום, ‏ניסו שחם נגד מח"ש: "כתב האישום מלא שקרים וכזבים", באתר ‏mako‏‏, ‏24 בינואר 2014‏
  15. ^ אלישע בן קימון, ניסו שחם: "רציתי סקס קליל", באתר mynet‏ ירושלים, 28 ביוני 2015
  16. ^ אלי סניור, ניסו שחם מעיד: "נכנסתי לקשר רק אחרי שקיבלתי רמזים ברורים", באתר ynet, 30 במרץ 2015
  17. ^ שלי טפיירו, מח"ש הגישה ערעור על זיכויו של ניצב בדימוס ניסו שחם, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 10 בינואר 2019