קריית היובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריית היובל
Kiryat HaYovel.jpg
הבלוקים של רחוב הנטקה בשנות ה-50
מידע
שם נוסף בית מזמיל
עיר ירושלים
תאריך ייסוד 1954
על שם יובל הקרן הקיימת לישראל
מספר תושבים 22,000 (2017)
קואורדינטות 31°45′27″N 35°10′40″E / 31.7575°N 35.17777778°E / 31.7575; 35.17777778
שכונות נוספות בירושלים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הגבעות שעליהם נבנתה השכונה (בחלק השמאלי של התמונה) בשנת 1931, בעמק נראה הכפר עין כרם
רחוב פלורנטין ב-1961
קריית היובל
המרכז המסחרי
גן המפלצת הידוע בקריית היובל

קריית היובל היא שכונה בת כ-22,000 נפש בדרום מערב ירושלים.[1] השכונה נוסדה בשנת 1951, בשנת יובל הקרן הקיימת לישראל ומכאן שמה[2].

מיקום השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריית היובל שוכנת בדרום־מערב העיר ופרושה על מרומי רכס שכיוונו צפון-דרום וגובהו כ-810 מ' מעל פני הים, והיא נחשבת לאחת השכונות הגבוהות בירושלים. רכס קריית היובל יושב בין הר הרצל ושכונת עין כרם ממערבו. בדרום משתפל הרכס לעבר נחל רפאים וממזרח גובל בנחל מנחת. בשל המיקום הגאוגרפי שלה צופה השכונה לנוף מרשים. מבחינת שכונות העיר השכונה ממוקמת מדרום לשכונת בית וגן; ממזרח לשכונת עין כרם ומעליה, וממזרח לקריית הדסה עין כרם, לקריית מנחם ולעיר גנים; ממערב לשכונות בית וגן, רמת דניה, רמת שרת ומנחת (מלחה) ומצפון לגן החיות התנ"כי ולעיר גנים א'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השכונה נבנתה סמוך לחורבה בשם הערבי "ח'רבת בית מזמיל" ("בית הסתתים") ובתחילה נקראה על שמה. יש הסוברים בטעות כי מקור השם הוא בכפר ערבי בשם זה שעמד במקום וניטש במלחמת העצמאות, אולם סקרים מימי המנדט הבריטי ומפות בנות התקופה ואף לפניה, מלמדות כי לא היה באזור כל כפר בשם זה. מקור השם הוא במחצבות אבן שהיו בראש הגבעה ושימשו את תושבי עין כרם, השטח בחלקו היה חקלאי והיו בו מטעי זיתים[3].

באפריל 1948 התרחשו קרבות בין כוח ההגנה שישב בסמוך לח'רבת חמאמה (שלוחה של הר הרצל) ובין כוחות מתנדבים ערביים שישבו באל-ג'ורה (כיום אורה). ב-19 ביולי 1948, לאחר שכוחות צה"ל השתלטו על ח'רבת בית מזמיל וח'רבת אל-חמאמה, והפגיזו את עין כרם, היא נפלה כמעט בלי ירייה[4]. במהלך הקרבות נכבש גם אזור ח'רבת בית מזמיל אשר נמסר בהמשך לקרן הקיימת. בשנת 1950 הוקצו 1,700 דונם להקמת השכונה אשר על פי התוכנית יועדה לכלול 2,000 יחידות דיור עבור עולים חדשים, ועוד כ-1,000 יחידות דיור לארגונים המזוהים עם מפלגות שונות. כן הוקצה שטח בשכונה לאזור תעשייה[5]. 30 משפחות ראשונות התגוררו בשכונה במאי 1951[6]. בחודשים הראשונים לא היו בשכונה חשמל וטלפון[7]. הבתים נבנו באיכות גרועה ולאחר שנה נדרשו לשיפוץ יסודי[8]. ביוני 1953 החל אכלוס של 100 דירות עמידר בשכונה, שנבנו בבניינים דו קומתיים, שכללו כל אחד 4 דירות[9].

בתחילת שנותיה נבנו בשכונה בתים דו-קומתיים כשבכל בית יש ארבע יחידות דיור על שטח של פחות מחצי דונם. הבתים היו מצופי אבן "דבש" פראית ובשל כך הוענק להם הכינוי: "בתי אבן", יחידות הדיור הללו היו קטנות (כ-33 מטר רבוע). יותר מאוחר הצטרפו אל בתי האבן צריפים עשויים עץ ואזבסט שכונו בשם "אזבסטונים". נבנו שתי שכונות כאלו: האחת מסביב לערוץ הנחל שמערב דרום-מערב לקריית היובל, בינה לשכונת עיר גנים (אזבסטונים א'). והשנייה ממערב לבתי השכונה בכיוון עין כרם (אזבסטונים ב'). בהמשך, נבנו שיכונים עבור האנשים שישבו באזבסטונים. בכלל נבנו בשכונה שיכונים רבים: שיכון ותיקי ההסתדרות, שיכון עובדי המדינה, שיכון עובדי משרד העבודה, שיכון אזרחי של חברי הציונים הכלליים ועוד שיכונים (רבים מהם נבנו על ידי חברת שיכון עובדים). במשך שנותיה הראשונות, נחשבה השכונה לשכונת עוני. לעזרתה באו שיכוני הסטודנטים שנבנו במרכזה (ברחוב גואטמלה ). בשנת 1958 דווח שעש בשכונה כבר 15,000 תושבים[10]

בחלק מהשכונה נבנו החל משנת 1953 וילות מפוארות במונחי הימים ההם. אחד מהם, של אליעזר ליבנה, היה למוקד דיון ציבורי כאשר המוסד לביקורת של מפא"י הורה לליבנה שלא להתגורר בבית, הוראה שליבנה סירב למלא[11].

בשנת 1965 הונחה אבן הפינה לבית חולים אלי"ן שהוקם בשולי השכונה[12].

אחרי מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1970 הוקמה ממזרח לקריית היובל שכונת היוקרה רמת דניה, שנקראת על שם החברה שבנתה אותה, ומי שהשיגה ידו עבר לשכונה החדשה. הקמת שכונות הלוויין של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים והחל מראשית שנות ה-70 הביאה תושבים רבים לעזוב את השכונה העממית ולעבור לשכונות החדשות (נווה יעקב, גילה, הגבעה הצרפתית ורמת אשכול) בהן אפשר היה להשיג דירות רחבות ידיים בתנאים נוחים. למרות זאת, לשכונה היו יתרונות: היותה שכונה מרכזית בדרום-מערב העיר, קרבתה לבית החולים הדסה עין כרם וליציאה לתל אביב וכביש ישיר ורחב המוביל ממנה למרכז העיר (שדרות הרצל). בשל יתרונות אלו אימצו רבים את השכונה ובהם סטודנטים ב"הדסה" ובאוניברסיטה העברית. גם המרכז המסחרי של השכונה היה הצלחה והמתנ"סים הראשונים שנבנו בה בסיועה של ההסתדרות סייעו להצלחה המקומית, השכונה הייתה למרכז תרבות והדבר הביא אנשים רבים מהמעמד הבינוני לעבור לגור בשכונה. בקיץ 1975 אירעה מפולת אבנים ברחוב ברזיל ונהרגו כמה בני אדם, ביניהם שני ילדים[דרוש מקור].

בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 פונו אחרוני התושבים ממעברת קריית יובל[13]. אם זאת שני צריפים שרדו עד שנת 2012, בשטח שבין קריית יובל לעין כרם שהיה ידוע בשם "עמק האסבסטונים"[14]. במקום נבנו כ-1,000 יחידות דיור ב-12 מבנים[15].

בעשרה במרץ 1991 נרצחו 4 נשים בפיגוע דקירה בזמן שהמתינו לאוטובוס[16]. בעיצומה של האינתיפאדה השנייה, ב-29 במרץ 2002, פוצצה עצמה מחבלת המתאבדת איאת אל-אח'רס בכניסה לסופרמרקט במרכז המסחרי של השכונה, ורצחה נערה ואת המאבטח חיים סמדר אשר מנע בגופו את כניסתה של המחבלת.

במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור השני של המאה ה-21 החלה עיריית ירושלים לקדם בשכונה מספר תוכניות של פינוי בינוי, התוכנית המשמעותית מביניהם היא פרויקט "שדרות היובל", פרויקט פינוי-בינוי ברחוב טהון, שרוב המבנים בו יהרסו לטובת מגדלי מגורים וחזית מסחרית. רחוב טהון יורחב כך שיוכל לשמש בעתיד למעבר שלוחה של הרכבת הקלה בירושלים[17]. לפי התוכניות, אוכלוסיית התושבים בקרית יובל, שמנתה ב-2018 כ–23 אלף איש, כמעט ותוכפל ותגיע בתוך שני עשורים ל–45 אלף איש ויותר. הצפיפות המתוכננת תגיע ל–30 אלף איש לקמ"ר. התוכניות עתידות להוסיף לשכונה 3,100 דירות בפינוי־בינוי של שיכונים, חלקן בפינוי־בינוי ותמ"א 38 וחלקן בבנייה חדשה; ובנוסף יש 4,000 יחידות דיור מתוכננות שמועד מימושן צפוי בעשור השלישי של המאה ה-21 ועד 2040[18].

אופי השכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הזמן השכונה התפתחה וגדלה, ועם בוא העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים, החליפו עולים רבים את תושביה המקוריים של השכונה. כיום (2010), גרים בשכונה אנשים ממעמדות שונים בכפיפה אחת, ולא ניתן לסווג את השכונה למעמד חברתי מסוים. בשכונה ישנם פערים סוציו-אקונומיים גדולים בין הרחובות השונים.

השכונה נחשבת לשכונה חילונית ולשכונה של שומרי מסורת. תושבים דתיים ומשפרי דיור מהשכונות הדתיות הקרובות עוברים אליה ובשנת 2003 אף הוקמה לראשונה בשכונה ישיבה. רוב אברכי ישיבת הר המור מתגוררים בשכונה, ובאביב התשס"ח (2008) עברה לשם אף הישיבה עצמה, באופן זמני.

שינוי בהרכב האוכלוסייה בשכונה נוצר בעקבות מעבר של תושבים חרדים לשכונה, דבר שהביא אף למתיחת חוטי עירוב פרטי נוסף בשכונה[19]. וכן למעברה של ישיבה גדולה חרדית "היכל יצחק" המונה מעל 230 בחורים[20]. בצפונה של קריית היובל יש הגירה פנימית מתמדת של אוכלוסייה חרדית משכונת בית וגן היקרה לשכונת קריית היובל הזולה יותר. כיום (2012) מונה הקהילה החרדית בשכונה כ-700 משפחות[21]. הקהילה מרוכזת בשלושה אזורים עיקריים; רחוב זנגוויל והסביבה, רחוב ברזיל והסביבה, רחוב שטרן והסביבה.

בשכונה פועל "ועד קריית יובל החופשית", אשר הוקם במטרה לשמור על צביונה החופשי והפלורליסטי של השכונה, בין השאר נהג הוועד לקיים קבלות שבת במתחם ורבורג ולאחר מכן להקרין שם סרטים[22]. כבר ב-1962 הפגינו פעילים חילוניים בשכונה בעד תחבורה ציבורית בשבת[23].

אתרים בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה קיימים מספר מרכזים קהילתיים, המאוגדים תחת המנהל הקהילתי "יובלים": מתנ"ס גדול על שם פיליפ לאון ובו שירותי חברה ותרבות רבים וכן מנהל השכונה; "בית טיילור" השוכן ברחוב זנגביל כולל מרכז ספורט גדול, כמו גם גני ילדים מטעם המנהל הקהילתי; מרכז "הסנפלד" ברחוב שטרן כולל גנים, מרחבי פעילות וספורט, מרכז תעסוקה, מועדון גמלאים ומרחב קהילתי; מתנ״ס ״בית רחל״ ברחוב אולסוונגר הכולל מרכז פעילות לגיל הזהב, פעילויות למשפחות, חוגים ומגרש דשא סינתטי לקטרגל.

בשכינה קיימים מספר בתי ספר : בית הספר היסודי השכונתי על שם גרשון אגרון הוא בית ספר ממלכתי. בית ספר תל"י בית וגן השוכן ברחוב וולטה עלית ובית הספר הניסויי ארגנטינה. בית הספר הניסויי ארגנטינה כולל (פדגוגית) 4 גני ילדים מגיל 3 ועד חובה, כמו כן בשנים האחרונות קיבל בית הספר אישור להתרחב לתיכון ומצמיח חטיבת ביניים ותיכון משנת 2019. סמוך לשכונה נבנו בתי ספר הנחשבים למצוינים ובהם בית הספר התיכון על שם מיי בויאר ובית הספר התיכון למדעים ולאמנויות. בנוסף, בשכונה פועלים כמה ארגונים חברתיים כגון "מהפך" "בקהילה" ו"יובלים". ארגונים אלו פועלים בשכונה בשיתוף עם המנהל הקהילתי לרווחת תושבים הנמצאים בסיכון רווחתי. בשכונה פועלות מספר תנועות נוער המושכות אליהן את צעירי השכונה: קן פעיל של תנועת הנוער "השומר הצעיר", שבט של תנועת הנוער הצופים העבריים, שבט היובל, וסניף פעיל של תנועת הנוער "בני עקיבא", שהוקם ב-1972. בשכונה גם שוכן קן פעיל, קן קריית היובל של הנוער העובד והלומד. בשכונה פועל גם בית חב"ד שמפעיל בית תמחוי, חלוקת מצרכי מזון, שיעורי תורה ופעילויות שונות. בשנת 2006 הוקמה בשכונה ישיבה לתורה מנהיגה בראשות הרב שמעון אור. בין השנים תשס"ח (2008) לתשע"ז (2017) שכנה בשכונה ישיבת הר המור. בשנת 2017 עברה לשכונה ישיבה חרדית "היכל יצחק" בראשות הרב ישראל לנדא.

בתחומי קריית היובל, בפינת הרחובות טהון והנרייטה סולד, נמצא גן רבינוביץ (המכונה: "גן המפלצת") ובו פסל המפלצת (ששמה האמיתי "גולם"), מתנת הפסלת ניקי דה סיינט־פאל לילדי ירושלים. האתר הוא אייקון ירושלמי אהוב במיוחד על ילדי ירושלים ובאים אליו מכל רחבי העיר. בסמוך לגן המפלצת נפתח בשנת 2016 פאב המפלצת - פאב קואופרטיבי שכונתי. הפאב ייחודי בכך שהוא מתנהל כקואופרטיב (אגודה שיתופית) ומופעל כולו על ידי חברי הקואופרטיב ומתנדבים מן הקהילה. זהו עסק ללא מטרת רווח המשמש כמקום מפגש לתושבי השכונה, וכן במה להופעות, הרצאות, פעילות לילדים וסרטים.

בשנת 2010 הקימו קהילות הצעירים בשיתוף עם עמותת רוח חדשה מכינה קדם צבאית בקריית היובל - המכינה הירושלמית. חניכי המכינה תורמים בצורה משמעותית לקהילה ולשכונה.

בתי כנסת בשכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשכונה ישנם 17 בתי כנסת פעילים:13 בתי כנסת של תושבי השכונה הוותיקים; הצבי, תוכו כברו, פרדס, גלעד, אוהל אבשלום, אבן העזר, תפארת ישרים,זיכרון קדושים, בית שלמה, כתמר יפרח, בית חב"ד, יד אבי ושבט אחים; וארבעה בתי כנסת חדשים בסגנון ישיבתי של הקהילה המתחרדת: בית הכנסת החדש, בית הכנסת (בשטרן), בית מדרש לתורה ולתפילה. בבית הכנסת (שנקנה מכספי התושבים החרדים) ישנו כולל אברכים הפעיל במשך רוב היום. כמו כן יש במקום מאגר תורני אוצר החכמה. כיום ישנם תכנונים להקמת בית כנסת חדש שיחליף את אבן העזר הוותיק.

השכונה בתרבות הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2007 הוציא הסופר הרב חיים סבתו את ספרו בואי הרוח המספר את סיפורו של נער צעיר, עולה חדש ממצרים, בשיכון עולים בית מזמיל. עלילתו של הספר מתרחשת על רקע סיפורה של שכונת קריית היובל. בספר ישנה הצצה נדירה לחייה של השכונה בשלהי העשור הראשון של מדינת ישראל ובייחוד ליחסים בין יוצאי ארצות אשכנז ויוצאי ארצות המזרח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שכונת קרית יובל, האתר הרשמי של עיריית ירושלים
  2. ^ חיים יפת, בקריית, היא בית מזמיל II, הבקר, 14 בדצמבר 1952
  3. ^ הודעות על מכירת אדמות בשטח בית מזמיל:
    הודעה ממשרד ההוצאה לפועל, • ירושלים, הבקר, 3 ביולי 1938
    הודעה ממשרד ההוצאה לפועל, משמר, 7 באוגוסט 1947
  4. ^ אשר לזר, עין כרם נפלה כמעט בלי יריה, הארץ, 19 ביולי 1948
  5. ^ בית מזמיל - שכונה עירונית חדשה, חרות, 9 באוקטובר 1950
  6. ^ שכון בית מזמיל, חרות, 24 במאי 1951
  7. ^ משתכני בית מזמיל מתנים צרותיהם, חרות, 10 בדצמבר 1951
  8. ^ שיכון העולים בבית מזמיל, הצופה, 25 בנובמבר 1952
  9. ^ נמסרו 100 דירות עמידר, על המשמר, 5 ביוני 1953
  10. ^ נ בר אורין, בית־מזמיל - בת מזל, מעריב, 16 בנובמבר 1958
  11. ^ מ. מייזלס, מפא"י מחסלת חשבונה עם ליבנה, מעריב, 12 באוגוסט 1956
  12. ^ הונחה אבן-פינה לביה"ח החדש של אילי"ן בירושלים, דבר, 11 במאי 1965
  13. ^ סיוע חריג למפוני קריית יובל, דבר, 31 במאי 1983
  14. ^ ניר חסוןנהרס הצריף של קרית יובל, השריד האחרון למעברה בי-ם, באתר הארץ, 2 במרץ 2012
  15. ^ מוטי בסוק, 1,000 דירות לצעירים יוקמו בירושלים במקום 53 וילות יוקרתיות, באתר TheMarker‏, 7 במרץ 2012
  16. ^ ליד הגלעד לנרצחות שיחקו ילדים, מעריב, 12 במרץ 1991
  17. ^ רפי גמיש, תנופת הבנייה בקרית היובל: שמונה פרויקטים של פינוי-בינוי, באתר כל העיר, 21 בינואר 2018
  18. ^ מירב מורןהתוכנית שתהפוך שכונה בירושלים ל"מכלאות לאחסון תושבים ללינת לילה", באתר TheMarker‏, 27 ביוני 2018
  19. ^ עפרה לקס, ‏"קרית היובל היא הבופור שלנו", באתר בשבע - ערוץ 7
  20. ^ [1]
  21. ^ על פי האלפון שמובא בעלון "ביננו" המחולק בין אנשי הקהילה אחת לחודש
  22. ^ ציפי מלכוב, קריית יובל: מאבק החרדים בסרטים חוזר, באתר mynet‏ ירושלים, 24 במאי 2011
  23. ^ הסעת שבת - דורשים תחבורה גם לקריית יובל, על המשמר, 15 ביולי 1962