נפתלי גינתון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נפתלי גינתון

נפתלי גִּינְתוֹן (גינשפארג) (6 ביולי 191613 בינואר 1971) היה מתרגם ועורך ספרותי ומדעי ומחברם של פירושים וביאורים לסיפורי ש"י עגנון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפתלי גינתון נולד ב-1916 בקישינב בירת בסרביה (בעקבות המלחמה ומהפכת אוקטובר בממלכת רומניה), בנם של הרבנית רבקה לבית שוורצמן והרב משה הכהן גינשפארג (ר' משהל'ה דיין), אב בית-דין ומראשי ישיבת קישינב. למד בישיבת אביו ש"ס ופוסקים והוסמך לרבנות בגיל שבע עשרה. במקביל ללימודיו בישיבה רכש לעצמו השכלה כללית, השתלם בשפות ופרסם שירים, סיפורים ותרגומים בכתבי עת מקומיים ביידיש ובעברית.

באוקטובר 1938 עלה לארץ ישראל כתלמיד באוניברסיטה העברית בירושלים במסגרת "עליית הסרטיפיקטים" (תעודות העלייה שהשיגה האוניברסיטה משלטונות המנדט הבריטי), ולמד בה עד 1942 ספרות עברית, לשון ומקרא. בשנות לימודיו הגה רעיון חדש וחלוצי, להוציא לאור פרקי תלמוד עם תרגום, ביאור ופירוש בלשון ימינו, ואף הכינם לדפוס, אך העניין לא נסתייע בשל מצוקה כספית והדברים נותרו בכתב ידו.

בשנת 1943 נשא לאשה את דבורה בר-און, סטודנטית באוניברסיטה העברית בספרות עברית, מקרא והיסטוריה, ובתו של הסופר והעורך משה יחיאל בר-און. הם התיישבו בתל אביב, ונולדו להם שלוש בנות ובן. גינתון עסק בעבודות תרגום ועריכה, תחילה בעיתונות ובהמשך במשרד החינוך והתרבות.

לאחר השואה נודע לו כי רבים מבני משפחתו, ובהם אמו, אחיו, בני זוגם וילדיהם, נספו בטרנסניסטריה.

עם קום המדינה עִברת את שם משפחתו מגינשפארג לגינתון, שם של משפחת כהנים שבתקופת שיבת ציון עלתה לארץ ישראל מבבל ומוזכרת בספר נחמיה י, ז.

בתחילת שנות ה-50 הצטרף למרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות הכללית. תחילה שימש כעורך-משנה של הירחון "אורים", ומשנת 1953 ועד לפטירתו ערך את הירחון "אורים להורים", לחינוך ילדים במשפחה; הוא פרסם בו טורים קבועים בנושאי חינוך, ביקורות ספרים ורשימות בענייני השעה. במשך שנתיים (19651966) ערך גם את המוסף הספרותי של העיתון, "אומר".

גינתון תרגם לעברית מספר רב של ספרי שירה, פרוזה, עיון ומחקר מיידיש, אנגלית וגרמנית. תרגומים נוספים לשירים וסיפורים, בעיקר מיידיש, פורסמו בעיתונים "דבר", "הצופה", "על המשמר", "מעריב", "מאזנים" ועוד, וחלקם כונסו בספרים. כן ערך והביא לדפוס ספרים בתחומי החינוך, חקר הספרות וחוכמת ישראל (חלקם ללא ציון שמו כעורך).

במרכז עבודתו הספרותית עומד חיבור הביאורים וההערות לסיפוריו של ש"י עגנון; מפעל זה, שעמל עליו מאמצע שנות ה-60, נועד להקל על הקוראים, ובמיוחד על בני הנוער, את הגישה ליצירתו הקלאסית של עגנון, ללשונה ולמקורותיה הספרותיים וההיסטוריים.[1] עגנון נתן לגינתון את ברכתו ואישורו וסמך ידיו על עבודתו, כפי שמעידה חליפת המכתבים ביניהם.[2] בשנה האחרונה לחייו עסק בעריכת פרקי הרומן "שירה" והבאתם לדפוס ביחד עם אמונה ירון, בתו של עגנון. גינתון לא זכה להשלים את מפעל הביאור; בט"ז בטבת תשל"א (ינואר 1971) נפטר בחטף, בגיל 54, ליד שולחן עבודתו בבית המרכז לתרבות ולחינוך. הותיר את אשתו וילדיהם. ליד בית הוועד הפועל הספידו רפאל בש, ובהלווייתו בבית הקברות קריית שאול הספידו הרב ווסרמן, מיוצאי ישיבת קישינב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערות, ביאורים ומראי מקומות לסיפורי שמואל יוסף עגנון:
  • לאב ולאם: ספר-קריאה חינוכי-ספרותי, תל אביב: אורים, תשט"ז 1956
  • ג’ון סילר ברובכר, בעיות החינוך בהתפתחותן ההיסטורית, תל אביב: יחדיו, 1965-1966
  • עם המתנדבים: פעולת ההתנדבות לביעור הבערות, תל אביב: תרבות וחינוך, 1966
  • שמואל בילובלוצקי, אם למסורת: מחקרים ומאמרים, רמת גן: אוניברסיטה בר-אילן, 1971 (הביא לדפוס)
  • ביאורים והערות לסיפורים נבחרים של חיים הזז, תחת השם נ.ה. בן משה, דביר, תשכ"ט; תשל"ג

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד זריצקי, משלי החפץ חיים, תל אביב: ביתן הספר, תשי"ב 1952 (מיידיש)
  • דוד זריצקי, למעלה מן השמש, תל אביב: א’ ציוני, תשי"ד 1954 (מיידיש)
  • אסכולות בפסיכולוגיית המעמקים: משנותיהם של זיגמונד פרויד, אלפרד אדלר וק"ג יונג, תל אביב: אורים, תשי"ד 1954
  • יחיאל גרנטשטיין, יהודי ביער, מורשה, תשט"ו (מיידיש)
  • משה גרוסמן, וידויו של מהפכן: רומן פוליטי, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ז 1957 (מיידיש)
  • ז. ויינפר, פואמות על נביאים, ספריית פועלים, 1961 (מיידיש)
  • שמואל בן יוסף רוזנבלט, יוסלה רוזנבלט: סיפור חייו, תל אביב: הצופה, תשכ"א 1961 (מאנגלית)
  • חיים גראדה, החזון איש ביערות אולקניק, מתוך "העיירה בלהבות", ספר זיכרון לקהילת אולקניק, 1962 (מיידיש)
  • בריש ויינשטיין, הומריאדה, י.ל. פרץ, 1964 (מיידיש)
  • ג’רום סימור ברונר, תהליך החינוך, ‬‫תל אביב: יחדו, 1965 (מאנגלית)
  • ל' שפירא, מלכות היהודים: מבחר סיפורים, תל אביב: הוצאת י"ל פרץ, תשכ"ו 1966 (מיידיש)
  • אברהם ביכלר, הכהנים ועבודתם: במקדש ירושלים בעשור השנים האחרון שלפני חורבן בית שני, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ו 1966 (מגרמנית)
  • שמואל גוז'נסקי, מכתב אל האגיטטורים, ירושלים: (אקדמון), 1967 (מיידיש)
  • ארנסט רופיקט הילגרד, מבוא לפסיכולוגיה, תל אביב: אוצר המורה, תשכ"ט-תשל"ב 1969 (מאנגלית)
  • ברוניסלב גרוסר, אוטוביוגראפיה: של ברוניסלאוו גרוסר, ירושלים: (אקדמון), תש"ל 1970 (מיידיש)
  • המילטון אלכסנדר רוסקין גיב, מבוא לתולדות הספרות הערבית, תל אביב: עם עובד, תש"ל 1970 (מאנגלית וגרמנית)
  • ולדימיר מדם, פרקי חיים, ירושלים: [חמו"ל], תשל"ג 1973 (מיידיש)
  • ישעיהו שפיגל, הגשר: סיפורים, תל אביב: ספרית פועלים, תשל"ד 1974 (מיידיש, הוקדש לזכרו)
  • אברהם ביכלר, הסנהדרין: הסנהדרין בירושלים ובית הדין הגדול שבלשכת הגזית, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ה 1974 (מגרמנית; תרגום ההערות: צבי בר-מאיר)
  • ישעיהו שפיגל, האשמורת השלישית: סיפורים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ו 1976 (מיידיש, אחד מן המתרגמים)

בנוסף תרגם שירים של יעקב פרידמן, חיים גראדה, שמואל האלקין, ה. לייוויק, ברכה קופשטיין, יעקב שטיינברג ועוד.

ממאמריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'זכרונות ראשונים', בתוך: ישיבת קישינוב, תל אביב: איגוד תלמידי ישיבת קישינוב, תש"ך.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים באר, 'פירושים לעגנון', הארץ, מדור ספרים, ערב יום הכיפורים תשכ"ח, 13 באוקטובר 1967.
  • חיים באר, שלושים להסתלקותו, הארץ, 12 בפברואר 1971.
  • הרב מיכל ווסרמן, נפתלי גינתון ז"ל - שנה לפטירתו, הצופה, 4 בינואר 1972.
  • נחמן תמיר (עורך), עיונים ד (1972) – קובץ לזכרו של נפתלי גינתון, ובו דברים לזכרו, מבחר שירים מתרגומיו, ומאמרים בתחומי דעת שונים שהוקדשו לו על ידי מי שהיו ידידיו ושותפיו לעבודה ספרותית ועיונית, ובהן דב סדן, דב נוי, יצחק גילת, חיים ברוור, ברוך קורצווייל, שמואל אטינגר, ועוד.[3]
  • הערות על תרגום ספרו של ישעיהו שפיגל "הגשר", בקובץ דיוקנו של סופר: ישעיהו שפיגל (תל אביב תשמ"ו 1985), עמ' 24–28, 76,

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דבריו של גינתון בפתח הילקוט "ש"י עגנון, סיפורים, ילקוט לבית הספר היסודי" (1968).
  2. ^ "ושלום לך, ותודה לך על היגיעות שאתה יגע עליי...", ממכתב של עגנון לנפתלי גינתון משנת תשכ"ה, אוסף פרטי, רבקה גינתון-ברנר.
  3. ^ ח. בן-ישראל, "עיונים" מגוונים, דבר, 20 בנובמבר 1972.