ערך מומלץ

עם עולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חברי קומונת אודסה החדשה

"עם עולם" (הגייה: אַם אוֹי-לַאם) הייתה תנועת הגירה יהודית אידאולוגית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19. במסגרתה התארגנה הגירתם של כמה מאות יהודים, רבים מהם בני תנועת ההשכלה היהודית-רוסית. התנועה דגלה ברעיון הפיכת היהודים לחקלאים העומדים בזכות עצמם, וראתה בהגירה לאמריקה ובהתיישבות בה אידאל ולא רק פתרון זמני למשבר; הרקע המידי להקמתה היו הפרעות שנודעו כ"הסופות בנגב" בתחום המושב. יוצאי "עם עולם" הקימו מספר מושבות חקלאיות בארצות הברית שלא האריכו ימים. התנועה התפרקה עד סוף העשור, אולם שמה נותר חקוק בזיכרון ההיסטורי של יהדות ארצות הברית, בעיקר בזכות אישים בעלי שם שלקחו בה חלק דוגמת אייב קאהאן, אלכסנדר הרכבי, דוד אדלשטט ועוד.

הפרעות בדרום תחום המושב ורקע להקמת "עם עולם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

והבהלה הלכה וגדלה מיום ליום, משעה לשעה. העיר מתה. בקרב התושבים היהודים פסק כל רחש-חיים. נעצרה הנשימה ובלב קופא הקשיבו לכל קול-דברים, לכל המולה בחצר וברחוב (...) הציפיה לפרעות נוראה היא מיסורי ועינויי הפורענות (...). היה זה מחזה נורא. עשרות בני כפר השתערו על מרכז העיר, בוזזים ככל העולה על רוחם, שוברים זגוגיות של חנויות ברובע היהודי, ומציתים בזדון את גגות הקש של מחסני הסוחרים.

מצוטט בתוך: תיאור הפרעות באודסה, 1881[1]

בצהריי יום שלישי ה-3 במאי 1881 גילו יהודי אודסה לחרדתם, כי כנופיות פורעים החלו במעשי הביזה וההרס, שנודעו עוד קודם לכן ביליסבטגראד, בקייב ובמקומות אחרים בדרום תחום המושב היהודי. הפרעות נמשכו לתוך חג השבועות שחל כעבור יומיים, והותירו נזק גדול ברכוש היהודים. מאז אפריל אפפה חרדה את יהודי דרום תחום המושב, שהבינו שגם חנויותיהם ובתיהם עשויים ליפול קורבן בידי הפורעים. הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני ב-13 במרץ 1881. לפי משה איינהורן, במשך תשעת החודשים שלאחר הרצח אירעו מהומות מלוות במעשי רצח, אונס, שוד והרס רכוש ב-160 ערים וכפרים במערב האימפריה הרוסית; בדרום תחום המושב נמנו 45 ערים וכפרים בהן התבצעו לפחות 40 מקרי רצח של יהודים ו-225 מעשי אונס והתעללות בנשים יהודיות.[2]

שניאור באלייה
מוניה באקל

תנועת "עם עולם" באודסה התגבשה במהלך החג. חוסר האונים של השלטון המרכזי בסנט פטרבורג, מדיניות הישיבה בחיבוק ידיים שנקטו המשטרה והממשל, והתייצבות התנועות הפרוגרסיביות דוגמת הנרודניה ווליה לצד הפורעים, הביאו יהודים רבים להבין כי הקרקע מתחת רגליהם בוערת והגיעה העת להגר. החל מאביב 1881 הלך וגבר גל ההגירה הספונטני של פליטים יהודים, והתקדם לכיוון מערב. ביניהם היו חברי התנועה מערים שונות.[3]

ראשיה של התנועה שהחלה את דרכה באודסה, מוניה באקל, משכיל צעיר שחי בעיר, ומשה הרדר מאוצ'אקוב, ראו בתנועת ההגירה הזדמנות פז לממש חזון של בניית "חיים יהודיים חדשים באמריקה".[4] אליהם חבר שניאור באלייה מאודסה, ובהנהגתם נתמזגו שני מרכיבים רעיוניים שונים זה מזה: מרכיב אחד לקח את השראתו מן הזיקה המובהקת לתנועת המהפכה הרוסית ומן האידאולוגיה הסוציאליסטית שלה. אותו זרם קטן בתנועת המהפכה הרוסית שהיגר לארצות הברית בשנות ה-60 והקים שם מושבות שיתופיות היה המקור העיקרי לחזון שעמד בעיני רוחם של מנהיגי התנועה. מרכיב שני ינק מרעיונות הלאומיות היהודית הצעירה, שעסקו במציאת פתרון קונקרטי למצוקה המידית של המוני היהודים, דווקא בתוך מסגרת יהודית, וזאת תוך יציאה מן החברה הרוסית.[5]

האינטליגנציה היהודית-רוסית והתגובה לפרעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוגרומים טלטלו את עולמם של רבים בשכבת האינטליגנציה היהודית-רוסית. מגמת ההתבוללות והרוסיפיקציה של רבים מהם נתקלה בתגובת הנגד האלימה בדמות המוני הפורעים ברחובות. הרצון להשתלב הפך לדיסוננס בלתי אפשרי על רקע הפוגרומים. בתוך אותה אינטליגנציה נתגלעה מחלוקת אודות סוגיית ההגירה: היו שראו בה איוולת, וביקשו לפתור את רדיפות היהודים באמצעות שתדלנות והשפעה על שלטון הצאר. מאידך, היו צעירים משכילים שהפנו עורף לרוסיה, והחליפו את "ההליכה אל העם" נוסח תנועת הנרודניקים בהצטרפות לתנועת ההגירה הכללית; רעיונותיו של יהודה לייב פינסקר, אשר ראה בהגירה פתרון כולל לבעיית היהודים באימפריה הרוסית, שימשו להם מסגרת פעולה רעיונית. מיעוטם אף היה שותף להקמת חוגי הגירה קטנים ושונים דוגמת "קיבוץ נדחי ישראל" או "אחוות ציון".[6]

רעיונות הפרודוקטיביזציה (יצרנות) של היהודים החלו מתפתחים בקרב יהודים משכילים, לנוכח הדלות הכלכלית האיומה ושבירת מטה לחמם של יהודים רבים בגלל הפרעות. האמונה הישנה של רבים באמנציפציה פוליטית במסגרת הסדר הצארי הלכה ושקעה לנוכח הפרעות. יהודים מן האינטליגנציה, שחוו ניכור עמוק אל היהדות ואל היהודים, חשו עתה תחושות חרטה והזדהות שהובילום להתקרב חזרה אל אנשי עמם. היו אלה דווקא סטודנטים יהודים, שבימי הפרעות באודסה לקחו על עצמם את עול ההגנה העצמית, ומהם יצאו אלה שמילאו לאחר מכן תפקיד חשוב בתנועת "עם עולם".[7] מתוך הפרעות נולדה השקפה לאומית ביחס ליהדות, בסינתזה עם רעיון הפרודוקטיביזציה האגררית (היצרנות החקלאית) של הציבור היהודי היוצא מחוץ לרוסיה. כך נולד הצורך באוטונומיה ליהודים. עתה מצאו עצמם אותם משכילים עומדים בהנהגתו של זרם ההגירה היהודי. ניקולאי איליניקוב, ממנהיגי "עם עולם" בקייב התוודה בפומבי בראשית 1882 כי הפרעות הפכוהו ליהודי החש סולידריות לעמו.[8]

חברי האינטליגנציה היהודית-רוסית שיצאו את תחום המושב והחליטו להגר, השתמשו באצטלה האידאליסטית, ספוגת אורח המחשבה הסוציאליסטית הרוסית: "לא הכמיהה אחרי נוחיות חמרית מניעה אותנו להגר, כי אם השעבוד המוסרי והרוחני... אנו מהגרים לאמריקה מפני שלשם נמלטים אחינו האומללים, אכולי רגשי-חרטה, שעד כה היינו מנותקים מן העם". הייתה זו אותה "הליכה אל העם" מבית מדרשה של הנרודניה ווליה, אולם העם כעת היה זרם היהודים ששמו פעמיהם לאמריקה. שניאור באלייה סיפר כי "תוכניתו הייתה לבנות באמריקה מושבות קומוניסטיות ברוחם של רוברט אואן, פורייה וטולסטוי".[9]

הגירה יהודית וקומונלית לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת הפרעות של 1881 מלאו 100 שנה לסיום המאבק לעצמאותה של ארצות הברית, ומבחינה פוליטית ומדינית היא הייתה ההפך הגמור מרוסיה הצארית: משטר פוליטי רפובליקני, מתקדם מבחינה דמוקרטית ביחס למחצית השנייה של המאה ה-19, ואפשרויות כלכליות עצומות למהגרים, שכללו הזדמנויות תעסוקה תעשייתית, לצד שטחי קרקע פוריים כבירים, שניתנו בחינם או בתמורה זעומה.[10] ההגירה היהודית לארצות הברית בראשית שנות ה-80 למאה ה-19 התחזקה על רקע הפרעות, אולם הייתה למעשה המשכה של הגירה שהחלה קודם לכן. אותה מגמת הגירה, יהודית וכללית, לא נתקלה באותה עת בהגבלות הגירה אמריקניות כלשהן; החוקים האמריקנים שעסקו בהגירה נגעו אך ורק לחברות הספנות, אשר נדרשו לפי החלטת הקונגרס להעניק לנוסעים תנאי הפלגה אנושיים מינימליים.[11] בשנים 1881–1883, השנים בהן פעלה תנועת "עם עולם" בתחום המושב, היגרו לאמריקה למעלה מ-27 אלף יהודים[12]; לפי הערכות זהירות, לא מנתה "עם עולם" יותר מכמה מאות יהודים, כך שמבחינה מספרית היא הייתה גורם קטן בתוך תנועת ההגירה היהודית בכללה.

ההזדמנות להקים קומונות חקלאיות קרצה לאנשי התנועה המהפכנית הכללית ברוסיה, עוד לפני שנות ה-80 של המאה ה-19. רצח הצאר במרץ 1881 לא חולל תמורה מהפכנית, ובנו אלכסנדר השלישי אחז במהרה ברסן השלטון ורדף ביתר תוקף את מתנגדי משטרו. הצאריזם דיכא בכוח כל ניסיון ליצירת מסגרת סוציאליסטית אוטופיסטית דוגמת הקומונה החקלאית, ואף עשה מאמץ להשתיל מלשינים בהתארגנויות הללו. טובי מנהיגי התנועה המהפכנית איבדו את תקוות ההפיכה הפוליטית והחברתית, ופנו לעבר אמריקה "החופשית". בעשור שקדם להקמת "עם עולם" הגיע שיעור המתיישבים הקומונליים הלא-יהודים שהיגרו לארצות הברית מרוסיה לכרבבה[13] - אותו מספר יהודים אשר הגיע באופן כללי לאמריקה באותו עשור.[14] רעיון ההתיישבות הקומונלית נולד באירופה, בה הורגש מחנק חברתי של צפיפות האוכלוסייה לצד משטר עריץ; אך בסופו של דבר הוא התגשם בעיקר בארצות הברית החופשית ורחבת הידיים; כבר מסוף המאה ה-17 התקיימו ניסיונות רצופים של חיים קומונליים שונים ומגוונים באמריקה, שמקורם היה בקבוצות מהגרים מאירופה.[15]

מתחום המושב לאמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חודשים ספורים חלפו בין הקמת הסניפים השונים בערי תחום המושב, והיציאה לדרך ההגירה ביבשה ובים. מרבית העבודה בסניפים הושקעה בארגון קבוצות ההגירה באמצעות תעמולה, ויצירת חליפת מכתבים עם המהגרים שכבר הגיעו לחופי ארצות הברית ועם ועדי-העזרה למהגרים שפעלו באירופה. כל מנהיג מקומי של "עם עולם" עיצב את הסניף שבעירו בדמותו הרוחנית.[16]

מנקודת מבטה של הנהגת התנועה, שעת החירום הקשה הוציאה מתוכה גלגל הצלה אחד ויחיד: הגירה לאמריקה. ההגירה המבוהלת נתפסה בעיני הצעירים כפסיכוזת המונים בתוכה אין פנאי לוויכוח הרעיוני בדבר שאלת יעד ההגירה – ארץ ישראל או אמריקה. מכאן שהנחת היסוד המשותפת לתנועת "עם עולם" ולתנועת ביל"ו, הייתה בראש ובראשונה שלילת הגלות, כלומר אותה תפיסה כי הגלות היא מצב קבוע של מצוקה, המעוגן ביסודותיו של הקיום היהודי באירופה.[17] הנחת היסוד המשותפת של שתי התנועות גרמה לשאלת יעד ההגירה להיתפס באור משני, שהוכרעה על ידי גורמים חיצוניים, שרירותיים לעתים. חברי "עם עולם" ראו את זרם ההגירה לאמריקה ושמעו את השמועות המאכזבות בדבר כושרה העלוב של ארץ ישראל לקלוט חקלאים יהודים. לעומתם, חיים חיסין, מראשי תנועת "ביל"ו" בארץ ישראל, ומי שארגן בעצמו סניף מקומי של "עם עולם" במוסקבה, שמע במקרה כי אדמת ארץ ישראל דווקא פורייה, והסיט עצמו לארץ ישראל. בסופו של דבר בחר חיסין דווקא בתנועה הקטנה מבין השתיים, אך הזכורה יותר בקאנון הציוני. אחד המניעים המרכזיים בבחירתו היה רומנטי: פאני אהובתו הייתה "חברה באגודה אחת המתכוננת לנסוע לארץ ישראל"; עד כדי כך היה חיסין להוט לנסוע לארצות הברית, שלפני שהחליט בדבר ארץ ישראל, קונן על כך שהוא עשוי לוותר על אהבת האמת שלו רק למען אמריקה.[18]

86 קבוצות של "עם עולם" היגרו לאמריקה בין השנים 1883-1882. מעטות מתוכן הגיעו לכלל מימושו של הרעיון שבשמו יצאה התנועה לדרך. הקבוצה האודסאית הראשונה יצאה מעיר הנמל בינואר 1882, ובמאי יצאו שלוש הקבוצות הנותרות. בשבועות 1882, בדיוק שנה לאחר ייסוד התנועה, התאחדו הקבוצות האודיסאיות בניו יורק והחלו להתארגן לקראת יצירתה של קומונה עירונית זמנית. ההגעה לניו-יורק לאחר מסע שנמשך חודש תמים לכל הפחות, לא היטיבה עם קבוצות "עם עולם" שיצאו מתחום המושב. שלל הציפיות והתקוות התנפצו על החוף המזרחי של אמריקה. לבם של היהודים האמריקנים שנקלטו זה מכבר בארץ החדשה לא נטה אל פליטי הפרעות, ורובם הגיבו באדישות למוכי הגורל. ראש ועד העזרה הניו-יורקי מוריץ אלינגר הוריד את המהגרים החדשים לקרקע המציאות וקרא להם להותיר מאחוריהם את חלומותיהם הקומונליים. דבריו קלעו ישירות אל נפשם מרובת הדאגות של המהגרים היהודים המזרח אירופאים; הוא קרא להם לחזור לפרנסותיהם המסורתיות – בראש ובראשונה הרוכלות.[19]

חלק ניכר מן הקבוצות של "עם עולם" התפרקו בסמוך למועד הגעתן. מרבית אלה שנותרו בקבוצות המאורגנות נמנו על יוצאי שכבת האינטליגנציה, ברובם גברים צעירים ורווקים. חלומם להקים קומונה חקלאית נותר על כנו, אולם הגשמתו נדחתה בכמה חודשים. חברי התנועה ששרדו את טלטלת ההגעה לאמריקה, גרו במשותף בקומונות עירוניות בניו-יורק, והתפרנסו מעבודה שכירה בעיר או מחוצה לה.[20]

אף על פי כן: הקמת הקומונות החקלאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית לחם יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמן רוזנטל

בספטמבר 1882 עלתה על הקרקע במדינת דקוטה הדרומית הקומונה החקלאית הראשונה של "עם עולם", שזכתה לשם 'בית לחם יהודה'. 32 מייסדי המושבה, רובם בחורים, זכו לחלקת אדמה חינם בעזרתו של ראש ועד העזרה החדש, מיכאל היילפרן. זה החליף את אלינגר הפסימיסט בראשות הוועד, ומדיניותו ביחס ל"עם עולם" הייתה אוהדת הרבה יותר. לא רחוק מ'בית לחם יהודה' הוקמה המושבה 'כרמיה' בהנהגתו של הרמן רוזנטל. הלה היה מראשוני "עם עולם" שהגיעו לאמריקה, ועמד לפני כן בראשה של המושבה קצרת הימים 'סיסלי איילנד' בלואיזיאנה[21]; זו הייתה אמנם ניסיון נפל ראשון של חברים שהושפעו מרעיונות "עם עולם", לצד מהגרים נוספים מיליסבטגרד, אך היא התפרקה בתוך כמה חודשים. 'כרמיה' קלטה אליה חברים של "עם עולם", ושתי המושבות קיימו קשרים הדוקים של חברותא ותרבות משותפת. בעיני אחד ממנהיגיה הרעיוניים של 'בית לחם יהודה' שאול סוקולובסקי, הייתה זו לא פחות מתחייתו של העם היהודי באמריקה.[22]

אולם הקשיים המרובים והאופייניים שארבו לשתי המושבות לא אחרו להגיע. החברים לא חדלו מלריב ביניהם, המסגרת הקולקטיבית הייתה בלתי נוחה עבור מרביתם, ולמושבות לא היה בסיס כלכלי איתן שיחזיקן בשעות משבר. בדומה לרוזנטל, הסיק סוקולובסקי כי היסוד הקומונלי נחוץ רק בראשית דרכה של המושבה החקלאית; הוא סבר כי הפרודוקטיביזציה של המהגרים היהודים, שהייתה תכלית ההתיישבות החקלאית, אינה צריכה להיעשות באמצעים קואופרטיביים.

חברי קומונת אודסה החדשה. שימו לב ליחס המספרי בין גברים ונשים.

אודסה החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה השנייה של "עם עולם", וזו שהאריכה ימים יותר מכל מושבה יהודית אחרת בארצות הברית, הייתה זו שהוקמה על ידי קבוצות "עם עולם" מאודסה. זו זכתה ליותר תשומת לב מחקרית משום הדינמיקה הפנימית הסוערת שלה, ומשום שהאריכה ימים יותר מכל התארגנות אחרת של "עם עולם". שוב בעזרתו של היילפרן, נמצאה חלקת אדמה באורגון שבמערב ארצות הברית, במטרה לייסד בה קומונה חקלאית בעלת אופי מחמיר וטוטאלי. מרבית יוצאי אודסה, בהנהגתו של פול קפלן, היו יהודים מתבוללים שעברו רוסיפיקציה עמוקה, ודגלו בסוציאליזם מהפכני וקוסמופוליטיות.[23]

בקיץ 1882 עלה חיל החלוץ של "עם עולם" האודיסאי, שמנה 26 חברים וחברות, על אדמת המושבה "אודסה החדשה" (New Odessa), כיום בתחומי היישוב גלנדייל (Glendale) במחוז דאגלס, צפונית למדפורד.[24] לפני כן עבדו מרבית החברים בעיר ניו-יורק ובסביבתה הכפרית, וחיו בקומונה משותפת בעיר. ייתכן והכשרתם החקלאית קודם להקמת המושבה הייתה אחד הגורמים להצלחתה ביחס למושבות האחרות של "עם עולם". לאחר שנה גדל מספר חברי המושבה לכ-70 חברים, ברובם צעירים בגילאי 20 עד 30.[25]

בני הזוג ויליאם ומרי פריי

הצביון של 'אודסה החדשה' לא היה יהודי. כעבור זמן קצר הצטרף אליה האוטופיסט הרוסי ויליאם פריי, שהטיף ל"דת האנושות" שלו ברוח הפילוסופיה הפוזיטיביסטית. במהרה הפכו קפלן ופריי ליריבים מרים בכל הנוגע להנהגת המושבה, והאחרון נאלץ לעזוב את 'אודסה החדשה'. המציאות החקלאית הסיזיפית לא היטיבה עם הבחורים והבחורות היהודים העירוניים. התמשכות העבודה הקשה הפיגה עם הזמן את ההתלהבות הראשונית, והיחס המעוות במספרם הגדול של הגברים לעומת מיעוט הנשים, יצר מתחים רומנטיים קשים שגרמו לאווירה בלתי אפשרית. סיבות חיצוניות דוגמת היעדר בסיס כלכלי יציב, שאפיינו את שאר המושבות החקלאיות היהודיות באמריקה, תרמו גם הן לפירוק המושבה. ב-1887 התפרקה 'אודסה החדשה', וחבורה מתוך אנשיה הלכה בעקבות קפלן לסן פרנסיסקו, שם החזיקה מכבסה קואופרטיבית שהתקיימה 4 שנים נוספות, וסימלה את שירת הברבור של "עם עולם" הקומונלית. כיחידים, חברו אנשי "עם עולם" למושבות חקלאיות יהודיות נוספות שקמו בשנות ה-80 במקומות שונים באמריקה – בעיקר בחוף המזרחי (דוגמת "אליאנס", "כרמל", "וויינלנד"), אך גם בארקנסו וקנזס.[26]

המגמה הקומונלית של חברי "עם עולם" סתרה כביכול, גם בעיני חלק מהם עצמם, את הפעולה הסוציאליסטית בשדה האיגוד המקצועי והפוליטיקה המפלגתית. הרדיקליזם המהפכני הרוסי, וחלום האוטופיה החקלאית הקומונלית לא עלו בקנה אחד עם הסוציאליזם המערבי, שהחל בסוף המאה ה-19, באירופה ובארצות הברית, ללבוש צורה מפלגתית וטרייד-יוניוניסטית. אולם דווקא חברי "עם עולם" הם שעברו טרנספורמציה עמוקה בדפוס הפעולה הסוציאליסטי שלהם. בהגירתם לאמריקה, קל וחומר לאחר פירוקן של שתי המושבות היחידות שהוקמו באופן רשמי על בסיס אנשי התנועה, עברו אנשי התנועה מסוציאליזם אנרכי, קומונלי באופיו, לסוציאליזם מעמדי, בעל אופי ציבורי ופוליטי. הקולקטיביזם של "עם עולם", ותביעותיה בדבר תיקון המציאות, באו לידי ביטוי בפעולתו המעשית של אייב קאהאן; זה גרס כי על חברי התנועה שהיגרו לאמריקה מוטלת האחריות לפעול לשיפור מצבו של הקיבוץ היהודי ההולך וגדל, בעיקר בחוף המזרחי, אך לא רק. מנהיגי "עם עולם" החלו לייסד ארגוני פועלים יהודיים קטנים החל מקיץ 1882. ב-1888 הוקם האיגוד היהודי המאוחד ("פאראייניגטע אידישע געווערקשאפטען") על ידי קאהאן ומנהיגים נוספים. הייתה זו במובנים רבים יריית הפתיחה של תנועת הפועלים היהודית, ופריצתה לתוך תנועת העבודה האמריקאית הכללית, בה זכתה למקום של כבוד.[27]

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העובדה כי מפגשם המטלטל של חברי "עם עולם" עם זרם המהגרים הגדול - שהביאם למסקנה בדבר נחיצותה של מגמת הפרודוקטיביזציה - מעידה על כך שהם הבינו לעומק את בעיית הקיום היהודי בתחום המושב, מעבר לפרעות הזמניות: כאוכלוסייה עירונית, סבלו היהודים יותר בתקופות משבר, והקיום הכלכלי שלהם התבסס על 'מקצועות אוויר' בלתי פרודוקטיביים ובלתי יציבים.[28] הפרעות היוו זרז למגמה קריטית שהייתה נחוצה בלי קשר להתפרצותן. הדבר מאיר באור שונה את האידאליזציה של "עם עולם": הייתה זו הגירה קולקטיבית לאמריקה, המאורגנת תחת אתוס שיתופי וחקלאי, שבא להציל את חבריה משכפול הקיום היהודי של תחום המושב - בעת שהיה זה על סף-רעב.[29]

נהירתם של מאות אחר "עם עולם", גם אם עשו זאת רק בדרכי ההגירה מערבה, נבעה מתוך הדחייה הכפולה: הראשונה על רקע הקיום היהודי המעורער, כלכלית ופיזית, והשנייה על רקע אי-הצלחתו של הסוציאליזם הרוסי לחולל את תנועת המהפכה הנכספת. בימי הצאר הקמת קומונות הייתה מעשה חתרני, ומי שביקש להגשים את הרעיון שומה הייתה עליו לעזוב לארץ אחרת.

בציטוט שהביאה מרגלית שילה מדבריו הכנים של חיים חיסין, עולה כי ההתלבטות בין א"י לאמריקה טמנה בחובה מניע עומק נסתר: נערי האינטליגנציה היהודית-רוסית, בוגרי הגימנסיות והסטודנטים באוניברסיטאות, ראו באמריקה מחוז חפץ לשתי שאיפות סותרות: הקמת קומונות למספר מוגבל של שנים, וסיום הלימודים האקדמיים. בארץ ישראל אי אפשר היה להגשים את שתי השאיפות יחד, בשל מצבה הבלתי מתקדם של הארץ. באמריקה לעומת זאת, 'יתגשמו כל התקוות': לא צריך לבחור בין הקמת קומונה או בין סיום הלימודים - אפשר לעשות את שניהם גם יחד, בזו אחר זו. מנקודת מבט זו, הנחשפת מבלי משים בדבריו של חיסין, ההגירה האידאולוגית לאמריקה מסתירה שאיפה שהוסיפה והתקיימה בקרב חברי "עם עולם", חרף שאיפותיהם הקומונליות. גם טורטל מציינת כי האינטליגנציה היהודית-רוסית השליכה "אחרי גווה 'קריירות' ומעמד כלכלי איתן".[30] במבחן התוצאה, השתלבו הצעירים הנלהבים במסגרות התעסוקה והאקדמיה האמריקניות, כאשר פרק הקומונה בחייהם חלף לו.[31]

רעיונות שמיזגו תפיסות סוציאליסטיות ושאיפות יהודיות היו קיימות עוד קודם לשנות ה-80, אולם רק בסיטואציה כה משברית נולד ציבור שהיה מוכן לאמצן.[32] התבוננות ב"עם עולם" תוך היפוך נקודת המבט, מלמטה למעלה, מראה כי לרעיונות הללו היה דורש – הם הרי לא הומצאו באביב 1881 – והיו מאות שהיו מוכנים לאמץ את אתוס העלייה לאמריקה, ולהקים בה מסגרות קומונליות, עירוניות וחקלאיות. הסוציאליזם הקומונלי באמריקה הכזיב בסופו של דבר; יעקב עובד ציין כי שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-19 היו באופן כללי תקופה בלתי מוצלחת לניסיונות התיישבות שיתופית ברחבי ארצות הברית.[33]

רוב רובם של שני המיליונים ושבע מאות אלף היהודים שהיגרו לארצות הברית בין 1924-1875 לא הלכו לעבוד בחקלאות.[34] "עם עולם" והאתוס האגררי שלה דיברה למעטים, אולם היסוד הסוציאליסטי שלה יצר דפוסי התארגנות בקרב חבריה, שתורגמו לאחר מכן להקמתה של תנועת הפועלים היהודית בארצות הברית; חלק ניכר מחבריה הבולטים של "עם עולם" לקחו חלק בייסוד מסגרותיה של תנועת הפועלים היהודית האמריקנית. אנשיה נשאו את הקולקטיביזם שבהגירתם אל תוך החברה הפועלית היהודית, והשכילו להחדיר את היסוד הזה לקהילה היהודית בכללה, תוך מיזוג ייחודי של "סוציאליזם, לאומיות יהודית-עממית ודמוקרטיה אמריקאית".[35]

סניפי עם עולם מסומנים על מפת תחום המושב
סניפי עם עולם בערי תחום המושב[36] חוגים בתחום המושב אישים בולטים הערות קומונות שיתופיות שהוקמו בעיר קומונות שיתופיות שהוקמו בספר זמן קיום השותפות זמן חיסול המושבה
קרמנצ'וג חוג אחד לפחות הצטרף לקבוצת קייב של אוליניקוב שמראיעויסקי, שאול סוקולובסקי (מנהיג החבורה שייסדה את בית לחם יהודה) חוג שיתופי ניו-יורק בית לחם יהודה בדקוטה הדרומית, ספטמבר 1882: 32 רווקים וזוג אחד 18 חודשים 1885
קייב לפחות אחד ניקולאי אוליניקוב (מנהיג החבורה), המשורר דוד אדלשטט התפוררו מהר יחסית. הקבוצה השנייה בגודלה אחרי אודסה. דגלו בפרודוקטיביזציה אך לא בחיי קומונה. ניו-יורק
וילנה חוג בן 12 חברים הצטרף לקבוצת קייב בהגיעה לליברפול אלכסנדר הרכבי, באריס כספע, סולומון מענאקער, אייב קאהאן (הגיע לברודי במאי 82') הסניף של וילנה היה באוריינטציה סוציאליסטית מובהקת, והנהיג שיתוף בין חבריו. ניו-יורק
באלטה חלק הצטרפו לקבוצת קייב בדרך לברודי אליעזר משביר (מנהיג) התפוררו מהר יחסית. קבוצה לא שיתופית ניו-יורק רק אליעזר משביר חבר לייסוד בית לחם יהודה
חארקוב לפחות אחד
אודסה ארבעה באקאל, הרדר ובאליע, פול קפלן קבוצות במתכונת שיתופית. קפלן היה סוציאליסט מובהק - בתקנון שהנהיג נאסרה כליל כל עבודה שכירה, והודגש הצורך להציל מהפכנים רוסיים מסיביריה. הארטפורד קונטיקט -(הגעת הקבוצות לנ"י - בין ינואר ליולי 1882) - 60 איש ניו-אודסה באורגון, ינואר 1883. 70 חברים כעבור שנה חמש וחצי שנים מרץ 1887
ניקולאייב לפחות אחד ספיוואקובסקי
סמילה לפחות אחד
מינסק לפחות אחד
ויטבסק שניים

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ש. דרכסלר, מילואים: הקומונות של "עם עולם", מתוך: מיכאל איונוביץ' טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1946
  • חיים חיסין, יומן ומכתבים – 1882, מתוך: שולמית לסקוב (עורכת), מרשומות אחד הביל"ויים, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990
  • מיכאל איונוביץ' טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1946
  • חסיה טורטל, תנועת "עם עולם", העבר, חוברת י', הוצאת אלתירא, 1963
  • דן יהב, הוזים ומגשימים בארצות הברית, עת-מול, גיליון 197, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2008
  • שולמית לסקוב, הביל"ויים, הוצאת הספרייה הציונית, 1979
  • שולמית לסקוב (עורכת), מרשומות אחד הביל"ויים: חיים חיסין, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1990
  • יעקב עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות-הברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986
  • יונתן פרנקל, נבואה ופוליטיקה: סוציאליזם, לאומיות ויהודי רוסיה, 1862-1917, הוצאת עם עובד, 1989
  • שולמית לפיד, גיא אוני, הוצאת כתר ספרים, 1982
  • מרגלית שילה, סיסלי איילנד (1881) וראשון לציון (1882) – דמיון ושוני, ציון גיליון נ"ט א', הוצאת מרכז שזר, 1994, עמ' 65–95
  • גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז שזר, 2008
  • י. ברטל (עורך), ה"סופות בנגב" תרמ"א-תרמ"ב והשלכותיהן בחברה היהודית והרוסית: לקט מקורות לשעור ותרגיל, הוצאת האוניברסיטה העברית, 1976
  • גדעון שמעוני, בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה, מתוך: אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס (עורכים), עידן הציונות, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2000
  • אברהם מנס, 'די "עם עולם" באַוועגונג', אין: א' טשעריקאווער (רעדאַקטאָר), געשיכטע פון דער יִידישער אַרבעטער באַוועגונג אין די פאַראיַיניקטע שטאַטן, כרך ב, ניו יורק: יִידישן וויסענשאַפטלעכן אינסטיטוט – יִיוואָ, 1945, עמ' 203–238. (ביידיש)
  • תרגום ספרו של אברהם מנס לאנגלית (אתר ספרי גוגל)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ. בן עמי, הפרעות באודסה בשנת 1881 וההגנה העצמית הראשונה, מתוך: י. ברטל (עורך), ה"סופות בנגב" תרמ"א-תרמ"ב והשלכותיהן בחברה היהודית והרוסית: לקט מקורות לשעור ותרגיל, הוצאת האוניברסיטה העברית 1976, עמ' 26-19
  2. ^ משה איינהורן, מאמר המערכת ההיסטורי ב"לונדון טיימס" על הפרעות ברוסיה ב-1881, מתוך: י. ברטל (עורך), עמ' 44
  3. ^ חסיה טורטל, תנועת "עם עולם", העבר, חוברת י', הוצאת אלתירא, 1963, עמ' 124
  4. ^ מ. טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1946, עמ' 187-186
  5. ^ שולמית לסקוב, הביל"ויים, הוצאת הספרייה הציונית, 1979, עמ' 23
  6. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 193-194
  7. ^ טורטל, העבר, עמ' 125
  8. ^ טורטל, העבר, עמ' 126
  9. ^ ש. דרכסלר, מילואים: הקומונות של "עם עולם", מתוך: מיכאל איונוביץ' טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1946, עמ' 187
  10. ^ צ'ארלס בירד, מרי ר. בירד וויליאם בירד, תולדות ארצות הברית כרך ב', הוצאת יחדיו, 1962, עמ' 440-439
  11. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 185
  12. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 60
  13. ^ חסיה טורטל, העבר, עמ' 128
  14. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 192
  15. ^ ש. דרכסלר, מילואים, בתוך: טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, עמ' 135
  16. ^ טורטל, העבר, עמ' 130
  17. ^ גדעון שמעוני, בחינה מחדש של "שלילת הגלות" כרעיון וכמעשה, מתוך:אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס (עורכים), עידן הציונות, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2000, עמ' 64-45
  18. ^ חיים חיסין, יומן ומכתבים – 1882, מתוך: שולמית לסקוב (עורכת), מרשומות אחד הביל"ויים, עמ' 31-30
  19. ^ טורטל, העבר, עמ' 136
  20. ^ יעקב עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות-הברית, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1986, עמ' 269
  21. ^ Uri D. Herscher, Jewish Agricultural Utopias in America, 1880-1910, Wayne State University Press, 1981, pp. 32
  22. ^ טורטל, העבר, עמ' 139-138
  23. ^ טורטל, העבר, עמ' 141-140
  24. ^ Am Olam
  25. ^ עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות-הברית, עמ' 270
  26. ^ Herscher, ibid, pp. 52-53, 152
  27. ^ טורטל, העבר, עמ' 143
  28. ^ יעקב לשצ'ינסקי, מצבם הכלכלי של היהודים באירופה המזרחית והמרכזית, הוצאת שם, 1935, עמ' 30, עמ' 39-36
  29. ^ לשצ'ינסקי, מצבם הכלכלי של היהודים באירופה המזרחית והמרכזית, עמ' 70
  30. ^ טורטל, העבר, עמ' 140
  31. ^ מרגלית שילה, סיסלי איילנד (1881) וראשון לציון (1882) – דמיון ושוני, ציון גיליון נ"ט א', הוצאת מרכז שזר, 1994, עמ' 65
  32. ^ יונתן פרנקל, נבואה ופוליטיקה: סוציאליזם, לאומיות ויהודי רוסיה, 1862-1917, הוצאת עם עובד 1989, עמ' 15
  33. ^ עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות-הברית, עמ' 35
  34. ^ גור אלרואי, המהפכה השקטה, הוצאת מרכז זלמן שזר, 2008, עמ' 17
  35. ^ טורטל, העבר, עמ' 141
  36. ^ נבנה לפי: טורטל, העבר, עמ' 129, 130, 134, 135, 139. טוגאן-באראנובסקי, מושבות סוציאליסטיות, עמ' 188, 190, 191, 195. לסקוב, הביל"ויים, עמ' 25. יעקב עובד, מאתיים שנות קומונה בארצות הברית, עמ' 269, 275. דן יהב, הוזים ומגשימים בארצות הברית, עמ' 18–21. Herscher, Jewish Agricultural Utopias in America, pp. 37-39


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg