פארק אדית וולפסון

(הופנה מהדף פארק וולפסון)
פארק אדית וולפסון
"כיכר לבנה"
"כיכר לבנה"
מידע כללי
תאריך הקמה 1976 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל צבי דקל עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלות עיריית תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים ומידות
שטח 100 דונם
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום Emblem of Tel Aviv.svg תל אביב-יפו
קואורדינטות 32°03′33″N 34°48′19″E / 32.0591667°N 34.8052778°E / 32.0591667; 34.8052778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פארק אדית וולפסון (ובקצרה: פארק וולפסון) הוא פארק בדרום מזרח תל אביב בין דרך השלום, דרך הטייסים ורחוב לה גוארדיה. הפארק ידוע גם בשמו הערבי גבעת בטיח, בגלל שתושבי סלמה גידלו בו בעבר אבטיחים.

מבנה הפארק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק קרוי על שם אדית וולפסון, אשתו של איש העסקים והפילנתרופ היהודי-בריטי אייזיק וולפסון. שניהם תרמו להקמת הפארק. הפארק ממוקם קרוב למפגש הערים תל אביב, גבעתיים ורמת גן והוקם על גבעת כורכר בגובה 57 מטרים, שנקראת גבעת בטיח, על שם האבטיחים שגידלו שם בעבר. ב-2002 פרסם איש הקולנוע יעקב גרוס, יחד עם רם זור, את הספר "גבעת בטיח - תל אהבהבים", הספר מספר את סיפורם של נערי שכונת יד אליהו שגדלו סביב הגבעה בשנות ה-60 של המאה ה-20, אז הייתה שטח פתוח בו גדלו עצי שקמה ושיחי צבר[1].

הפארק, ששטחו כמאה דונם, תוכנן על ידי אדריכלי הנוף יוסף סגל, צבי דקל וא. מילר. הפארק כולל משטחי דשא, עצים וצמחים שונים, מגרשי משחקים, שטחים לפיקניק ואגם מים קטן. בין העצים ישנם עצי שקמה עתיקים שהיו על הגבעה ושולבו בצמחיית הפארק עם עצים חדשים. הפארק נחנך באפריל 1976[1].

בראש הגבעה פסל סביבתי בשם "כיכר לבנה", עשוי בטון בצבע לבן המשלב צמחייה ועץ זית, אותו נבחר לתכנן האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר. מהגבעה ניתן לצפות מערבה אל העיר תל אביב ואל הים, ולכיוון מזרח, אל השפלה ואל הרי יהודה. הפסל נחנך ב-21 במרץ 1988[2].

בספטמבר 2011, הסתיים פרויקט שיקום של הפארק שכלל תיקון שבילי הבטון שנפגעו עם השנים משורשי השקמים, הוספת מערכת תאורה לאורך שבילי הגן, שידרוג מתקני המשחק בתוספת גומי והצללה. כמו כן שוקם האגם ושונתה לחלוטין שיטת הטיפול במים בו, מאגם מים מוכלרים לאגם אקולוגי עם צמחייה ודגה[3].

כיכר לבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כיכר לבנה" (1988) הוא פסל סביבתי עשוי בטון לבן המשתלב בצמחיית הפארק ותוכנן על ידי האמן דני קרוון לכבוד מקימי העיר תל אביב והעיר הלבנה. המיצב כולל מחוות שונות שמזכירות את נופי העיר בראשיתה ואת חיי התושבים. במרכז המיצב ממוקם מגדל תצפית בגובה 20 מטרים, אשר גודלו נקבע לפי מגדל אזעקה מפלדה שהיה במקום. לצד המגדל כיכר עם צורות גאומטריות הפונות לכיוון מזרח - מערב, וניצבות בקו רוחב אווירי מול שטחה של שכונת אחוזת בית. את המודל הראשוני הכין קרוון כבר ב-1977, והתכנון הראשוני היה להקים בפסגת הגן, מסעדה או בית קפה. אולם לקרוון הפריע הרעיון, שהגישה לנקודת תצפית זו תוגבל על ידי כך רק לבעלי האמצעים מבין הפוקדים את הגן, ועל כן הציע במקומם מגדל תצפית, ממנו יוכלו כל המבקרים להשקיף על הנוף. ב-1985 החלו הקמתו של הפסל, לאחר שנתקבלה תרומה להקמתו. קרוון עצמו ביצע את העבודה בהתנדבות[4]. לאחר חנוכת הפסל הוצבה במקום שמירה למניעת ונדליזם[5]

המבנים כוללים פירמידה שבצדה הדרומי פתח המאפשר כניסת קרן שמש הנעה על הרצפה ומגיעה לקו המסומן על הרצפה. פירמידה זו מדמה את האוהלים בהם התגוררו בשפת הים הפועלים שבנו את העיר. באתר ישנו אמפיתיאטרון שקוע, שמזכיר בריכות השקיה של פרדסים שהיו נפוצים מסביב לעיר. כיפה חצויה עם חלל פנימי ובין חלקיה עץ זית מאזכרת את נוף הדיונות בחולות מישור החוף, ומבנה ריבועי בקווים ישרים משתלב עם קווי העיצוב הישרים של הסגנון הבינלאומי. כן כולל המיצב שקע בצורת חצי כדור, הפונה לכיוון דרום, ומשמש כשעון שמש ובפועל כמקום גלישה מבוקש. תעלת מים חוצה את הכיכר לכל אורכה ואת המדרגות. צבעם הלבן של כל המבנים מושפע מרעיון העיר הלבנה[2].

בשנת 2007 תבע קרוון מעיריית תל אביב-יפו לשמור על "כיכר לבנה" מפני ונדליזם או להרוס אותה, לקריאה הצטרף הפסל מנשה קדישמן. לטענתו על הערייה היה להציב שמירה של 24 שעות, לאחר שבמקום רוסס גרפיטי רב, הוא שימש כשירותים וסבל מריח שתן, מבקבוקים שבורים, מחבורות נערים אלימים שהמשתלטה על הכיכר בשעות מסוימות[6].

תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 אברהם בלבן, רשימות תל אביביות | ההטעיה הגדולה של השקמים, באתר הארץ, 1 ביוני 2020
  2. ^ 1 2 רותי רובין, אוטופיה סביבתית, חדשות, 21 במרץ 1988
  3. ^ אבי לוי, גבעת האבטיחים הפכה לפנינת טבע בעיר, באתר Xnet‏, 22 בספטמבר 2011
  4. ^ גילה מצא, פולחן וסביבה, מעריב, 7 באפריל 1988
  5. ^ שרה פרידמן, שמירה מזויינת על פסלו של קראוון בת"א, מעריב, 6 במאי 1988
  6. ^ חגית פלג-רותם, ‏המקום הפך מכיכר לבנה לכיכר שחורה, באתר גלובס, 9 באוגוסט 2007
    דנה גילרמן, אני חייט לפי מידה, באתר הארץ, 4 במרץ 2008