טרוויזיו
| |||
 | |||
| כנסיית פריש | |||
| מדינה |
 איטליה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז |
 פריולי-ונציה ג'וליה | ||
| נפה | אודינה | ||
| בירת העיירה |
טרוויזיו  | ||
| שטח | 205 קמ"ר | ||
| גובה | 754 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 3,966 (1 בינואר 2023) | ||
| ‑ צפיפות | 25 נפש לקמ"ר (2004) | ||
| קואורדינטות | 46°30′N 13°34′E / 46.500°N 13.567°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| http://www.comuneditarvisio.com | |||
  | |||
טַרְוויזיו (באיטלקית: Tarvisio, בגרמנית: Tarvis, בסלובנית: Trbiž) היא עיירה בפרובינציית אודינה (Udine) שבמחוז פריולי-ונציה ג'וליה בצפון-מזרח איטליה, סמוך למפגש הגבולות של איטליה, אוסטריה וסלובניה. אוכלוסיית המחוז רובה פריולים, שאבותיהם סלובנים, והוא מוגדר לפיכך אוטונומיה עצמאית מיוחדת באיטליה, בעלת זכויות חוקתיות נתונות, בעיקר בתחומי הלשון, החינוך והתרבות. בסוף שנת 2005 היו בעיר כ-5,000 תושבים. עד שנת 1918 היו מרבית תושבי העיר סלובנים. כיום דוברי הגרמנית וסלובנים הם מיעוט בעיר ומספרם נאמד, לפי מפקד משנת 1971, ב-9.4% בלבד.
מיקום גאוגרפי
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר טרוויזיו שוכנת בעמק קנלה (Val Canale), כ-750 מטר מעל פני הים. מבחינה גאוגרפית העיר אינה בחצי האי האפניני אלא שוכנת במורדות הרי האלפים, הפונים לאוסטריה ולסלובניה ומצויה באגן היקוות של הדנובה והים השחור. הנהר העובר בעיר, סליצה (Slizza, או בגרמנית: Gailitz), מוצאו מהרי אוסטריה הדרומיים גאיל (Gail) וארנולדשטיין (Arnoldstein).
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתיישבות במקום החלה כנראה בעת העתיקה, עת התקיים במקום יישוב של בני שבט קלטי בשם טאוריסקי (Taurisci) ומכאן נובע שמה של העיר (Tarvisio). מאז 976 היא נכללה באימפריה הרומית הקדושה במסגרת דוכסות קארינתיה, שתחומה היה בדרום אוסטריה ובצפון סלובניה. במאה ה-16 הייתה זמן מה תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. עם כיבושי נפוליאון, בשנת 1806 חדל שלטון בית הבסבורג על הדוכסות והיא עברה לשלטון האוסטרי. אחרי מלחמת העולם הראשונה בשנת 1919 צורפה העיר טרוויזיו לאיטליה, מאז היא זכתה לתנופת פיתוח עקב הימצאותה בדרך הראשית בין וינה וארצות מזרח אירופה לבין טריאסטה וונציה, הנמלים בים האדריאטי, אשר מהם הייתה תחבורה סדירה לעולם הרחב.
במלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שאיטליה חתמה על הסכם שביתת הנשק עם בעלות הברית ב-8 בספטמבר 1943, לאחר הדחת מוסוליני, משמר הגבול האיטלקי, בהרכב מופחת של 300 חיילים, ניסה למנוע את פלישת הצבא הגרמני לאיטליה. הוא ניצב במערכה נגד הגרמנים בלילה שבין 8 ל-9 ספטמבר 1943. אחרי הפגזה כבדה, נכנעו האיטלקים: היו להם 25 הרוגים ו-300 פצועים. לגרמנים היו 80 הרוגים. החיילים האיטלקים נשבו והועברו למחנות בגרמניה. אחת הגיבורות של המערכה הייתה לואיג'ה פיצ'ק (Luigia Picech), שזכתה לאחר המלחמה למדליית כסף מטעם תנועת ההתנגדות האיטלקית.
הבריגדה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף מלחמת העולם השנייה, במאי 1945, חנתה הבריגדה היהודית (החי"ל) בטרוויזיו, לאחר התמוטטות החזית הגרמנית באיטליה[1]. סמוך לעיר הוקמה המפקדה שלה, עליה הונף לראשונה דגל הבריגדה[2][3]. באזור טרוויזיו הוטלה על הבריגדה האחריות לפיקוח על קו הגבול הסמוך עם יוגוסלביה, עקב מחלוקת על קו הגבול[1].
בפונטבה (אנ'), עיירה ליד טרוויזיו, היה מחנה צבאי נטוש. חיילי הבריגדה היהודית הפכו אותו למקום קליטת פליטים יהודים, שרבים מהם עלו לבסוף לישראל[2][4]. בטרוויזיו הייתה תחנת רכבת, שדרכה הגיעו לעיר פליטים יהודיים רבים מפולין, גרמניה ואוסטריה[5].
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרברי העיר, בפונצנו ונטו, שוכן המטה של מותג האופנה הבין-לאומי "בנטון"[6]. לקבוצת בנטון רשת של כ-4,000 חנויות ברחבי העולם והיא פועלת כחברת בת בבעלות מלאה של חברת ההחזקות "אדיציונה" (Edizione) של משפחת בנטון, שלה פעילות בתחומים נוספים מלבד אופנה[7]. מטה "אדיציונה" ממוקם במרכז טרוויזיו והיא בין השאר מחזיקה בחברת "אוטוסטרדה" (Autostrada), מפעילת כבישי האגרה המהירים הגדולה באירופה[8].
תיירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר נהנית כלכלית ממבקרים אשר באים מאוסטריה ומסלובניה לעריכת קניות. היום התיירות וספורט החורף מהווים את מקורות ההכנסה החשובים של העיר. מקומות הנופש הידועים הם האלפים הקארניקיים (the Carnic Alps), האלפים היוליאניים (the Julian Alps) והקאראוונקה (Karavanke). בעבר נוצלו מיכרות ברזל שהיו בסביבת העיר. העיר מהווה מוקד של בתי ספר ללימוד סקי וגלישה, הפעיל בעיקר בתחילת עונת החורץ האולימפי, עונת חג המולד. בשנת 2007 היא נבחרה לאתר מועדף על ידי the Women's FIS Nordic Ski.
תרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד לשנת 1919 הייתה אוכלוסיית העיר ברובה אוסטרית וסלובנית. גם כיום מקובלים בעיר שמות המשפחה ממקור זה, כמו Kravanja, Pivk, Vuerich. גם במנהגים המקומיים עדיין מורגשת המורשה של מלכות בית הבסבורג. החגיגה העממית הנפוצה בקרב האוכלוסייה של "סאן ניקולו", אף היא ממסורת "טארויסיאנה".
העיר נודעת כמקום המצאתו של הקינוח טירמיסו, עלי ידי השף קונדיטור רוברטו לינגואטו במסעדה בשם "לה בקריה" (Le Beccherie) בעיר[9]. עם כי מקומות אחרים גם טוענים להמצאת הקינוח[10].
ספורט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1979, חברת "בנטון" נתנה לראשונה חסות לקבוצת הרוגבי בעיר (אז קבוצה חובבנית). "בנטון רוגבי" (אנ') הפכה מאז לכוח מרכזי בראגבי האיטלקי, עם 11 אליפויות ליגה והיא מספקת שחקנים רבים לנבחרת הלאומית. בנטון גם נתנה חסות לקבוצת הכדורסל "בנטון טרוויזו" בשנים 1982–2012. בשנים 2005–2007 אימן את הקבוצה דייוויד בלאט, איתה זכה באליפות איטליה ב-2006[11], ובגביע איטליה ב-2007[12].
גלריית תמונות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמשת השיאים
מעבר פרדיל
ההר
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טרוויזיו
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 שלום זיסמן, שנה אחת של הבריגדה - ימי היסוד, החזית וגולת אירופה, הארץ, 8 במרץ 1946
- 1 2 אהרן חטר-ישי, הבריגאדה הבטיחה לשרידים, הארץ, 8 במרץ 1946
- ↑ י. פינקלשטיין, הדגל העברי במפקדת הבריגדה, הארץ, 20 באפריל 1945
- ↑ שלום זיסמן, מכתבים מן הבריגאדה העברית - מסיבת ליל שבת עם הפליטים, הארץ, 3 באוגוסט 1945
- ↑ התמרמרות פליטינו באיטליה, הארץ, 17 בדצמבר 1945
- ↑ נתן שבע, אופניים ואקורדיון שנהפכו לחברת אופנה בשווי של מיליארד דולר, באתר TheMarker, 25 בספטמבר 2011
- ↑ האקונומיסט, בנטון - לא רק סוודרים, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2004
- ↑ רן דוידוב, משפחת בנטון רכשה את נתח השליטה במפעילת האוטוסטרדות הגדולה באירופה תמורת 7 מיליארד דולר, באתר TheMarker, 21 בפברואר 2003
- ↑ איתן לשם, השיר המתוק-מריר של טרוויזו: מת "האבא של הטירמיסו" בגיל 93, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2021
- ↑ דוד שושן, טירמיסו: הכל אודות הקינוח הכי איטלקי שיש, באתר הארץ, 30 במאי 2022
- ↑ אריה ליבנת, בלאט חגג עם בנטון טרוויזו אליפות באיטליה, באתר הארץ, 21 ביוני 2006
- ↑ אריה ליבנת, דייויד בלאט זכה עם בנטון בגביע האיטלקי, באתר הארץ, 11 בפברואר 2007