ביתא ישראל (מינוח)

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פלשים)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בכינויים שונים עבור קהילת ביתא ישראל. אם התכוונתם לערך המלא על אודות קהילת ביתא ישראל, ראו ביתא ישראל. אם התכוונתם לכלל היהודים ממוצא אתיופי במדינת ישראל, ראו ישראלים יוצאי אתיופיה.

החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא ציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך, כאשר אזנה, מלך אקסום הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. כינוי הגנאי פלאשה, שמשמעו באמהרית "חסרי קרקע", הוצמד ליהודים בפי שכניהם הנוצרים לזכר גזירה מן המאה ה-15 המתירה למוטבלים לנצרות בלבד להוריש קרקעות לצאצאיהם. מקורו של כינוי נוסף, כּאילא או קאיילה, אינו ברור. יש הטוענים כי מקורו בשפה הפלאשית, ניב של שפת האגאו בו השתמשו יהודי אזור קווארה עד המאה ה-19. הכינוי אטאנקון (attenkuñ), שפירושו "אל תיגע בי", נגזר מחומרה הלכתית שנהגו חכמי הקהילה בדיני טהרה – חבר קהילת ביתא ישראל שבא במגע עם נוכרים חייב להיטהר בטבילה בנהר לפני שובו אל הקהילה.

באתיופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוברידה וסמנוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגאוגרף תלמי מהמאה ה-1 מזכיר עם בשם "סוברידה" שחי מדרום לאקסומים באזור שבו חיו ביתא ישראל.[1] בתבליט מונומנטום אדוליטנום מוזכר עם בשם "סמנוי" שחי באזור הררי ומושלג שמדרום לאקסום ולתכזה.[2] ההרים הללו שנקראים כיום "סימן" נקראו בכתבי הגאוגרפיים מהתקופה הרומית בשם היווני "פיילה"/"פיילאי" ולפיהם השם המקומי היה "פסאבו".[3]

אַיהוד (יְהוּדִים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשורר הרומאי קלאודיאנוס בן המאה ה-4 כותב על יהודי חבש ומכנה אותם "ג'ודסי", אלדד הדני מזכיר אותם בשלהי המאה ה-9 ובמאה ה-10 נזכרת יהודית המלכה כ"דין אל-יהודייה", במאה ה-12 מופיעים מכתבי הכומר יוחנן המזכרים יהודים, באותה המאה בנימין מטודלה כותב עליהם ובמאה-13 מרקו פולו מזכיר אותם. במאה ה-14 הצבא האתיופי לוחם כנגד ה'איהוד'.

בֵּיתֶא יִשְׂרָאֵל[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם הרשמי של הקהילה ופירושו בית ישראל. המסורת החבשית מספרת שלפני הגעת הנצרות ”חלק מעם חבש היה חי בימים ההם באמונה היהודית, ואחרים היו מקדשים את הנחש”.[4] הקיסר האקסומי אזנה הוא זה שהכריז על הנצרות כדת האימפריה, היהודים סירבו לעזוב את דתם ומרדו בקיסר:

החבשים, מכנים אותם בשם בית ישראל, שהרי אלו מורדים, והם מרדו בשלמה ובבית יהודה

— James Bruce, Travels to Discover the Source of the Nile, Vol. I, p. 485

בצורה מטפורית הקיסר האקסומי ראה את מדינתו כממלכת ישראל המאוחדת ואת הפילוג בעם כפילוג ממלכת ישראל המאוחדת, הוא השווה את עצמו לרחבעם ואת מדינתו לממלכת יהודה בעוד שאת המורדים היהודים הוא ראה כממלכת ישראל שפרשו ולכן כינה אותם בית ישראל. למרות שהכוונה בשם הוא לחבורת מורדים לכינוי לא יוחסה משמעות שלילית והעדה השתמשה בו כשם רשמי[5] שלאחר מכאן היווה מונח מנוגד ל"ביתא קריסטיאן" היא הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, זהו גם השם המקובל בספרות המדעית, החל משנות השמונים של המאה העשרים.[6]

אַגַאוּ[עריכת קוד מקור | עריכה]

אַגַאוּ (געז: አገው) שמו של העם שיישב בחבש לפני הכיבוש האקסומי-אתיופי דרומית לתכזה, עד לתקופה מאוחרת היו האגאו בעיקר פגנים אך עם הזמן שטחיהם נכבשו על ידי האימפריה האתיופית ורבים מהם נטמעו בתוך החבשים הנוצרים.[7] כיום קיימים מספר כיסים של אוכלוסיות אגאו שעדיין משמרות את דתם הפגנית, היהודים ראו בהם עובדי אלילים, אך למרות זאת היו שיתופי פעולה רבים בין היהודים לאגאו ובייחוד זכורה הברית הצבאית בסוף המאה ה-10 שגרמה לירידתה של אקסום ולשליטתה של יהודית המלכה ולאחר מכן לעלייתה של שושלת קיסרי האגאו - בית משה. הכינוי אגאו הוא ההפך הגמור מביתא ישראל, שם זה סימל פגניות ושלל מהיהודים את ההגדרה העצמית שלהם וכן הזכיר ליהודים שהם אלו שגרמו לירידתה של אקסום ולתקופת החושך בה ידם הייתה על העליונה[8]:

בשם אגאו יש אפוא, מסר של עוינות ותחושת סכנה מפני מיעוט בעל עבר חתרני שיש להשאירו שולי ומדוכא ככל שניתן

— סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 320

סיבה טעונה פחות לשימוש בכינוי "אגאו" נובע מהניבים השגורים בפי חלק מבני ביתא ישראל שחיו באזורי האגאו - כיילה וקווארית (אנ'), שפות יהודיות מקבוצת השפות הכושיות המרכזיות.

פֶלַאשַה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינוי הגנאי הנפוץ ביותר באתיופיה כלפי העדה. הכינוי נגזר כפי הנראה מן השורש פ-ל-ס, בשפת געז, שאחד מפירושיו הוא "מהגר" או "גולה בארץ לא לו", עמדה בה מחזיק גם אהרן זאב אשכולי. יוסף הלוי שיער שמקור הכינוי בתרגום השם "אהל אל-גולה", ששימש בהתייחסות ליהודי חצי האי ערב.[9] השערה נפוצה נוספת היא שמשמעותו "אלה שבאו מפלשתינה". השערה אחרת, בה מחזיק הבלשן וולף לסלאו, היא משמעותו "מאבד שורשים", "נודד" ו"מהגר".[10] אזכור כתוב ראשון לכינוי מצוי בצו מן המאה ה-15, שהוציא הקיסר יסחק. צו זה יצא אחר דיכוי מרד הנציב היהודי שמונה על ידי החבשים באזור וגרה, דמביה ובית אגור, על ידי צבא הקיסר וסיפוח האזור לשליטה ישירה של האימפריה האתיופית. בצו, שהתגלה במאה ה-20, פונה הקיסר לתושבים שנכבשו בלשון זו:

הנטבל לדת הנוצרית, יירש את אדמת אביו, ולא, פאלאסי יהיה

— Steven Kaplan, The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia, p. 58

למן הסיפוח ”ביתא ישראל קרואים פאלשים”. סיפוח האזור לשליטת האימפריה האתיופית הרע מאוד את מצב הקהילה היהודית. חלק ניכר מאזור ההתיישבות היהודי נכבש והותיר יהודים רבים ללא אדמותיהם. כמו כן, אחר הסיפוח הקיסר יסחק ”בנה כנסיות רבות בווגרה ודמביה”. בהיעדר אדמות הפכו חלק מיהודי האזור לצמיתים ואחרים פנו לעסוק במקצעות האומנות והייצור, שנחשבו אף הם לבזויים בקרב החבשים, ולכן הורידו את מעמד היהודים לתחתית הסולם החברתי. מקצועות אלו תרמו מאוחר יותר, בתקופת התחייה האתיופית, לעליית מעמדם לראש הסולם.

כַּיְילָה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כַּיְילָה (ካይላ) הוא אחד מהכינויים הנפוצים לביתא ישראל. מוסכם כי מקור הכינוי הוא בשפת אגאו.[11] הכינוי הופיע לראשונה בכרוניקה של הקיסר סוסניוס והתייחס ל”פלאשה הנקראים כיילה”,[12][13] לאחר זאת הופיע הכינוי בפקודת הסגרגציה של הקיסר יוהנס הראשון ”הפרדה של פרנקים, מוסלמים, טורקים, וגם של הפלאשה, הקרואים כיילה, שהם בני הדת היהודית, כדי שאלו לא יחיו יחדיו עם הנוצרים”.[12][14] למרות שהכינוי נחשב לגנאי הוא היה בשימוש אצל מידענים יוצאי לסתה ווגרה בהתייחסות אל עצמם במחקרה של סלמון.[15] משמעות הכינוי אינה ידועה ועל כך ישנם מספר השערות:

  • מידענים יהודים מאזור בלסה (אנ') טענו שמשמעות הכינוי בפשטות הוא "יהודי, לא נוצרי".[15]
  • אטימולוגיה עממית קושרת את הכינוי למילה העברית "קהילה".[15]
  • יונה בוגלה טען כי מקור הכינוי הוא בשפה התגרית ומשמש לציון אומנים ובהרחבה מנודים.[16]
  • כינוי לכלי מעץ בצורת V המשמש להפרדת המוץ מגרעיני התבואה ולעקירת קוצים בשדה.[15] סלמון מעלה כי ייתכן והכלי מסמל את צלב העץ שאליו חובר ישו.[17]
  • על פי מידען של החוקר אנטואן תומסון ד'אבדי לכינוי משמעות של לוחם.[18] משמעות זו קשורה, ככל הנראה לכך שבמהלך המאות ה-16 וה-17 הכינוי ניתן לגדודים יהודים בצבא האתיופי.[13][19][20]
  • ד'אבדי הציע שהכינוי הוא שמו של עם קדום שישב באזור כיילה מדה.[21] במונומנטום אדוליטנום מוזכר עם הנקרא "כלה" אשר חי ככל הנראה באזור שמדרום לסמין.[2]
  • הכהן אבא יצחק טען בפני ד'אבדי שמשמעות הכינוי הוא: "אלה שלא עברו את הנהר", משמעות זו אומתה על ידי חוקרים שפעלו בקרב דוברי שפות האגאו, לרבות הכמנתים, שנאמר להם כי פירוש הכינוי הוא "אחד שלא חצה את הנהר" או "הוא או הם לא חצו".[16] לדברי החוקר קרל ראתיינס הכוונה היא "אל תחצה את נהר התכזה".[22][23]

כיילה הוא גם שמה של אחת משפות האגאו שהיו שגורות בפי ביתא ישראל באזורי בגמדר (לא כולל קווארה) ותיגראי.

צולבי ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היהודים נתפסו בתור מזיקים, ובמיוחד הואשמו על ידי הנוצרים כצולבי ישו הרוצים לפגוע במאמינים הנוצריים. ביתא ישראל היו מקריבים קורבנות באופן תמידי ובייחוד כבש. הנוצרים ראו את הכבש כישו הנידון לצליבה, את הכהנים כצולביו, ואת הנפחים היהודים כמכיני המסמרים שאיתם צלבו את ישו. הייתה גם נפוצה האמונה כי היהודים היו מוציאים גופות מקברי הנוצרים וכן הורגים ילדים על מנת להשתמש בדמם.[24] לא פעם קרה כי הנוצרים שלחו קלגסים לכפרים היהודים וטבחו בהם כמשתקף מהכרוניקה של הקיסר באדה מריאם במלחמת שבע השנים באמצע המאה ה-15:

וילחם מרקוס בהם ויחן שבע שנים ברגל גבעתם, ואחר ניצח אותם ברוב עמל ועורמה, ויסגירם בידו, ויכבוש את כל עריהם. ואחרי כן באה עצה בלבו לאמור: כיצד אסלח לארורים האלה... טוב להשמידם, מלהניחם בחיים... ציווה את הכרוז להכריז: כל פלשי יבוא אל אשר ציוויתיו, ואשר לא יבוא, ייהרס ביתו ואשלל רכושו. ואחר נאספו כל הפלשים מסביב לשופט מרקוס... ואז ציווה את אנשיו לכרות את צוואריהם בחרב, ויכלו בהם, עד אשר נשפך דמם, וימלאו פגריהם את השדה. ונתקיים בהם דבר הלעג אשר דיברו אבותיהם ביום צליבת אדוננו לאמור: יהי דמו עלינו ועל בנינו.

— אהרון זאב אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 154

יחס דומה ניתן לראות בכרוניקה של הקיסר סרצה דנגל מהמאה ה-16 שהעדיף להילחם כנגד היהודים מאשר באורומו הפגנים בגלל שהללו רצחו את ישו: ”בשמוע המלך את זאת, בער לבו כאש, וימלך בלבו לצאת למלחמה על הפלשים. וישעה מהלחם בבני גאלא... ויאמר: טוב אתגרה באנשים האשמים בדם אדוננו ישוע המשיח, מלכתי להלחם בבני-גאלא...”[25]

בודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בודה (מיתולוגיה)

בודה (ቡዳ) כינוי הנקשר בכחות מאגים המקושרים כביכול ליהודים, בחברה החבשית קיימת האמונה כי עבודת הכפיים כדוגמת נפחות קשורה לשטן וכחות אופל אחרים ולכן הם בעלי "עין הרע" המסוגלים להעביר אותם אנשים אלו נקראו בודה. אותו בודה מסוגל לאכול את נשמותיהם של קורבנותיו וכן הם הגורמים למחלות בלתי מפוענחות, כמו כן הבודה נתפס בתור ג'יב (צבוע) השותה את דם אנוש בתחפושת אדם ובלילה הוא חוזר לצורתו המקורית מכאן הם כונו גם ג'ירתאם ("בעל זנב") שהללו מחביאים את זנבם בשעות האור. האגדה מספרת שאבותיהם של הבודה הם 15 ילדיה של חוה שהחביאה אותם בגן העדן כאשר זו גורשה, משגילה אותם האל הפך אותם לחיות.[26][27] הנוסע הבריטי ג'יימס ברוס מדווח:

הפלשים נמצאים בסכנה גדולה, אם אפשר. כל חבשי תמיד האמין, שצחנת הצבועים המציפה כל לילה את העיר גונדר, מגיעה מהפלשים השוכנים בהרים שליד, כאשר הם משנים את צורת באמצעי כישוף. אפילו הגאלה עם ברברי וזר, העוין לחבשים, ונבדל מהם בשפתו ובדתו, מסכים עמם באפשרות הכישוף, הגורמים למחלות ומוות ממרחקים, הריסת הקציר, זיהום מקורות המים, וביכולתם להתרבות בכך שהם הופכים אנשים לכמוהם

— James Bruce, Travels to discover the source of the Nile, Vol. II, p. 19

ההשלכות של התפיסה הזו היו קשות, השכנים הלא-יהודים היו נמנעים מקשרים עם יהודים, ולכסות את פניהם כאשר פוגשים אחד ולהסתיר את ילדיהם שנחשבו כקורבן המועדף נוסף על כך היו גם שיטות לריפוי מחלות הנגרמות מבודה וגם הדלקת מדורות המבריחה אותו[28][29]:

דימוי ביתא ישראל כצבוע המוצץ את דם קורבנותיו, היא שיא ממד הדהומיזציה של העדה

— סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 323

במאי 2009 תועד מקרה של צעירה עולה מהפלאסמורה שטענה כי יהודים כישפו אותה, בני משפחתה הטילו נאצות באדם שלכאורה "אכל את נשמתה": ”"אתה", אמר לו אחד מבני משפחתה של הצעירה. "אכלת אותה ואנחנו רוצים שתשחרר אותה מיד ואחרת אנחנו ננקוט נגדך במעשים נוראים", הם הזהירו והלכו. "בודה, כאילא", קלל אחד מקרובי המשפחה של אותה צעירה את החשוד בטרם עזב את פתח ביתו”[30]

אטאנקון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – אטאנקון

כינוי שפירושו "אל תגעונו" וביחיד "אל תנגְעוני" ("אַטּאִנְקוּני"). הכינוי משקף את פסק ההלכה המחמיר של המלקוסה אבא צברה בתקופת הקיסר זרע יעקב האומר שאין לגעת בגוי ”היבּדל מן העמים ואל תאכל עמהם, ואל תעשה כמעשיהם, ואל תהי חבר להם, כי מעשם טמא וכל דרכיהם מגואלים ותועבה”[31] מטרתו הייתה הפרדה מוחלטת בין היהודים לאוכלוסייה הנוצרית.[32][33] עם הזמן הפך למושג המדגיש את הבדלנות של העדה.[34]

אוריתאווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוריתאווי (ኦሪታዊ) מונח שמשמעותו "שומרי מצוות התורה" ואשר מקביל למונח ביתא ישראל.[35] בעת האחרונה הפך להיות מונח קוטבי למונח פלאשמורה.

עברווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברווי (ዕብራዊ, עברי) מונח המתייחס לצ'ווה (בן חורין) שהוא מביתא ישראל בניגוד לברייה (עבד).[36]

נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טביב (ጠቢብ) או טביבן - כינוי נוסף שמשמעותו "חכם" כמו בערבית ("רופא", "חכים"), "בעל ידע" משמעות שנייה היא "נפח" הכינוי מתייחס בעיקר למשלוח ידם של היהודים בייחוד מלאכות יד שנקשרו עם הכינוי "בודה".[37]
  • כינויים נוספים ופחות נפוצים הם[38]:
    • "סרתיניה" ("פועל").
    • "בלה אג'" (ባለ እጅ - "אמן היד").
    • "גדמוץ'" ("אנשי השדה").
    • "פנדז'ה" באזורי האורומו.
    • "פאקי" ("בורסקאי") באזורי האורומו.
    • "נפורה" ("נפח") בקרב הגורגים (אנ').
    • "פוגרה" (ፎገራ) בוולקאית וסגדה.
    • "כיילשה" (ካይሻ) בארמצ'הו. ד'אבדי הציע שהכינוי מורכב משתי מילים "כיילה" ו-"שה" (שמשמעותה עם) ומשמעותו "עם הכיילה".[21] קוורין סבור כי הכינוי הוא הלחם של הכינויים "כיילה" ו-"פלאשה" שאלו מופיעים תכופות יחדיו.[39]
    • "מיתו" בדמות, גוג'אם וגיב.
    • "דמננזה" בגוג'אם, משמעותו "שדמו יהיה עליהם" ומתייחס לדמו של ישו, שנצלב בידי היהודים.[40]
    • "שיפלשה" בלסתה.[41]

בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתיופים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש המחשיבים את הכינוי "אתיופים", להבדיל מ"יוצאי אתיופיה" או "יהודים ממוצא אתיופי" כביטוי שאינו מדויק, מאחר שכשליש מבני קהילת ביתא ישראל הם ילידי ישראל.[42]

חבשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבשים (געז: ሐበሻ; געז ותגרית: חבשה; אמהרית: אבשה) מונח המכוון לעמים דוברי השפות האתיו-שמיות ולקבוצות הקשורות אליהם אתנית ותרבותית. ביתא ישראל עצמם נמנים עם הקבוצות הללו.

שחורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה החבשית ישנה טרמינולוגיה אחרת המשמשת לסיווג צבע העור. ביתא ישראל כיתר עמי צפון אתיופיה, לרבות החבשים, מחשבים עצמם כבעלי צבע עור "קיי" (ቀይ - אדום) אשר נחשב כצבע הרצוי. כדי לתאר אדם כהה יותר משתמשים במונח "קיי דאמה" שאותו ניתן לפרש כחום-אדמדם, הצבע הכהה יותר הוא "טעים" שמשמעו שחום. בחברה החבשית כמעט ולא יעשה שימוש במילה "טקור" (ጥቑር - שחור) כדי לתאר צבע עור מכיוון שהוא מזוהה עם עבדות ועם קבוצות המכונות ברייה ושנקלה.[43]

באתיופיה היו קיימות אבחנות ברורות בין הסוגים השונים של צבע העור ומרביתם המכריע של האתיופים (ובם גם היהודים) לא הגדירו עצמם כשחורים ("טוקור" באמהרית) אלא כחומים ("טעים" באמהרית), או כאדומים ("קאי", "קאי דמה") - אם היה להם גוון עור בהיר יותר. מבחינת עולם התוכן השתייכו ה"שחורים" לעולם התוכן של העבדים, דבר שיש בו להסביר את התגובות הקשות כל כך והעלבון לכך שבארץ הם נתקלים במקרים בהם קוראים להם כושי, מילה הנתפסת כקללה ופגיעתה של זו קשה אף ממכה וכדברי פתגם אתיופי ידוע - "נקע של הפה - אי אפשר לרפא אפילו במסאג' של חמאה".

במקרים רבים באתיופיה שבהם אדם היה מכנה אדם אחר בכינוי שחור ובמונחים הנלווים לו היה מסתכן בתקיפה ואף בהרג.[43]

כושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערכים מורחבים – שנקלה, ברייה, טוקריר

בשפה העברית הכינוי כושי (הבא מן התנ"ך ומשמעותו תושב ארץ כוש) ניתן לבעל עור שחור ונוצרה הזדהות מסוימת בינו לבין המונח באנגלית "Nigger" (שהיה שנים רבות כינוי גנאי). מכיוון שהמונח כושי מתקשר לצבע שחור הוא מהווה מקבילה למונחים החבשים שנקלה (ሻንቅላ) וברייה (ባርያ). משמעות המונח שנקלה הוא "עבד שחור" וניתן לעמים שחורי עור השונים פיזית מהצפון-אתיופים והחיים בעיקר בגבול עם סודאן. פעמים רבות המונח שנקלה מתורגם כמקביל למונח Negro (אנ') ולמונח הגזעי Negroid (אנ'), כיום המונח נחשב לכינוי גנאי.[44] המונח השני ברייה הוא במקורו כינוי ההיסטורי שניתן לקבוצה האתנית נארה שבה השתמשו הצפון-אתיופים כמקור לעבדים, עם הזמן קיבלה המילה את המשמעות "עבד" ויותר מאוחר למקבילה למונח שנקלה. כיום המילה מהווה כינוי לשחורים באופן כולל.[45]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חגי ארליך, סטיבן קפלן והגר סלומון, אתיופיה: נצרות, אסלאם ויהדות, האוניברסיטה הפתוחה, 2003
  • אהרון זאב אשכלי, ספר הפלשים - יהודי חבש תרבותם ומסורותיהם, ראובן מס ומוסד הרב קוק, תש"ג
  • הגר סלמון, קהילות ישראל במזרח במאות התשע-עשרה והעשרים: אתיופיה, יד בן צבי, תשס"ח
  • מיכאל קורינאלדי, יהדות אתיופיה - זהות ומסורת, ראובן מס, תשס"ה
  • חיים רוזן, "פאלאשים, כאילא או בית ישראל? הערות אתנוגרפיות לכינויים של עדת יהודי אתיופיה", פעמים 22, תשמ"ה
  • יצחק גרינפלד, "הפלשים ולשונותיהם בהווה ובעבר –מבט היסטורי-פילולוגי", פעמים 33, תשמ"ח
  • הרב מנחם ולדמן " יהודי אתיופיה ומורשתם " התשע"ט 2019 דבר שיר הוצאה לאור.
  • Hagar Salamon, The Hyena People: Ethiopian Jews in Christian Ethiopia, University of California Press, 1999, ISBN 0520219015
  • James Arthur Quirin, The Evolution of the Ethiopian Jews: a History of the Beta Israel (Falasha) to 1920, University of Pennsylvania, 1992, ISBN 9780812231168
  • Steven Kaplan, The Beta Israel (Falasha) in Ethiopia : From Earliest Times to the Twentieth Century, New York University Press, 1995, ISBN 0814746640

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ptolemy, Geography ,Book IV, Chapter 7
  2. ^ 1 2 J.W. McCrindle (Editor), Cosmas Indicopleustes, The Christian Topography of Cosmas, an Egyptian Monk - Translated from the Greek, and Edited with Notes and Introduction, Cambridge University Press, 2010, ISBN 1108012957, p. 61
  3. ^ William Desborough Cooley, Claudius Ptolemy and the Nile: or, An inquiry into that geographer's real merits and speculative errors, his knowledge of Eastern Africa and the authenticity of the Mountains of the Moon, J. W. Parker and Son, 1854, p. 31-39
  4. ^ אשכלי, ספר הפלשים, עמ' 147
  5. ^ קורינאלדי, יהדות אתיופיה, עמ' 57
  6. ^ רוזן, פאלאשים, כאילא או בית ישראל?, עמ' 58
  7. ^ קפלן, אתיופיה: נצרות, עמ' 42 - 45
  8. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 319 - 320
  9. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 1
  10. ^ רוזן, פאלאשים, כאילא או בית ישראל?, עמ' 54 - 56
  11. ^ Steven Kaplan, "Kayla" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: He-N, Otto Harrassowitz Verlag, 2007, ISBN 344705607X, p. 362
  12. ^ 1 2 Quirin, p. 13
  13. ^ 1 2 85.Quirin, p
  14. ^ Quirin, p. 115
  15. ^ 1 2 3 4 הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה: ניתוח תפיסות מרכזיות ברמות שונות של גילום תרבותי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 76-77
  16. ^ 1 2 3 חיים רוזן, "פאלאשים, כאילא או בית ישראל? - הערות אתנוגרפיות לכינויים של עדת יהודי אתיופיה", פעמים 22, תשמ"ה, עמ' 56-57
  17. ^ סלמון, עמ' 109, הערה 76
  18. ^ יצחק גרינפלד, "הפלאשים ולשונותיהם בהווה ובעבר - מבט היסטורי-פילולוגי", פעמים 33, תשמ"ח, עמ' 63
  19. ^ Quirin, p. 102
  20. ^ Quirin, p. 112
  21. ^ 1 2 גרינפלד, עמ' 59
  22. ^ Carl Rathjens, Juden in Abessinien, W. Gente, 1921, p. 62, n. 3
  23. ^ משמעות שם הנהר "תכזה" הוא "נהר" בהתייחס ליאור של המקרא
  24. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 323
  25. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 150
  26. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 324
  27. ^ רוזן, פאלאשים, כאילא או בית ישראל?, עמ' 55 - 56
  28. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 322 - 323
  29. ^ Salamon, The Hyena People, p. 35 - 39
  30. ^ צעירה: "יהודים כישפו אותי", אתר ביתא ישראל
  31. ^ יובלים, פרק כ"ב, פסוק כ"ג
  32. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 43
  33. ^ קורינאלדי, יהדות אתיופיה, עמ' 74 - 76
  34. ^ סלומון, אתיופיה: יהדות, עמ' 322
  35. ^ יצחק גרינפלד, מחקרים בתולדות יהודי אתיופיה, מכון הברמן למחקרי ספרות, 2011, עמ' 16
  36. ^ הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה: ניתוח תפיסות מרכזיות ברמות שונות של גילום תרבותי, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית, 1993, עמ' 135, הערה 20
  37. ^ הנ"ל, אתיופיה: יהדות, עמ' 321
  38. ^ אשכולי, ספר הפלשים, עמ' 3 - 6
  39. ^ Quirin, p. 13
  40. ^ הגר סלמון, 'ביתא ישראל' ושכניהם הנוצרים באתיופיה, עמ' 174
  41. ^ Antoine D'Abbadie, Lettre de M. D'A. à M. J. Mohl sur la langue Hamtönga, Journal Asiatique Série III, Tome XI, (1841), vol. I, p. 390
  42. ^ דני בודובסקי, מאוצר הפתגמים של יהודי אתיופיה
  43. ^ 1 2 חיים רוזן, "על עבודתו של אנתרופולוג ממשלתי בקרב עולי אתיופיה" בתוך שלוה וייל (עורכת) יהודי אתיופיה באור הזרקורים, משרד החינוך, תשנ"ז, עמ' 65-66
  44. ^ Wolbert Smidt, "Šanqəlla" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: O-X, Harrassowitz, 2010, ISBN 3447062460, p. 526
  45. ^ Hagar Salamon, "Barya" in Siegbert Uhlig (Editor), Encyclopaedia Aethiopica: A-C, Otto Harrassowitz Verlag, 2003, ISBN 3447047461, p. 489-490
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ביתא_ישראל_(מינוח)&oldid=37882346#פלאשים"