אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פרדס מינקוב)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב
Gate of Pardes Minkov P1220007.JPG
מידע
סוג היסטוריה
מיקום רחובות, ישראל
קואורדינטות 31°54′41″N 34°48′52″E / 31.911388888889°N 34.814305555556°E / 31.911388888889; 34.814305555556
www.shimur.org/Minkov/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב הוא שחזור של פרדס ברחובות שמדגים את אופי והווי הפרדסנות העברית של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית האריזה המשוחזר בפרדס מינקוב - מבט מבחוץ
בית הבאר
חנוכת פרדס מינקוב - התמונה צולמה ליד שער הכניסה לחצר הפרדס
בית האריזה לפני שחזורו
שחזור בית האריזה

המושבה רחובות הוקמה בשנת 1890 לאחר שיהושע חנקין רכש 10,624 דונם בח'ירבת דוראן ואגודה פרטית בשם "מנוחה ונחלה" התיישבה במקום. בתחילה גידלו במושבה שקדים וגפנים. אך לאחר שמזיק פגע בשקדים גידולם הופסק. כיוון שהמושבה הייתה עצמאית ולא חלק ממושבות הברון רוטשילד קשה היה לשווק את היין. איכרי רחובות החליפו שני גידולים אלה באחרים. הם התמקדו בגידול פרי הדר וקראו ליישובם "עיר ההדרים".

הפרדס בעת פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת מינקוב נמנתה על המשפחות הראשונות במושבה רחובות. זלמן מינקוב, אשר היה חובב תיאטרון ונשוי למוזיקאית משווייץ החליט, לאחר שנואש מגידול גפנים, לעבור לגידול פירות הדר. בשנת 1904 הוא רכש שטח קרקע של 100 דונמים במרחק של כ-2 ק"מ מצפון לרחובות, וסמוך לדרך רמלה שהובילה מיבנה לרמלה (כחלק מדרך הים העתיקה).

פעולתו הראשונה של מינקוב בפרדס הייתה חציבת באר. מכיוון שעומק מי התהום בשטח הפרדס היה רב, נזקק מינקוב לחפור באר בעומק של 23 מטרים, אשר קוטרה למעלה משישה מטרים, ואשר דפנותיה חוזקו בלבנים. שאיבת המים מהבאר נעשתה באמצעות משאבה מונעת בקיטור. המים מהבאר הועברו לברכת אגירה ומשם בתעלות אל העצים בפרדס.

מינקוב בנה בפרדס חצר מוקפת חומה, ובה שער הפונה לדרך רמלה, ושער הפונה לנטיעות. החצר כללה את הבאר, בית אריזה, מחסנים, אורווה, חדר אוכל ושירותים, בית לשומר ומשרד למנהל הפרדס. עם הזמן נבנו בפרדס מסילות שעליהם נסעה 'טרזינה' אשר שימשה להעברת התפוזים הקטופים אל בית האריזה. בבית האריזה מוינו התפוזים לפי גדלים וסוגים ונארזו בארגזי עץ אשר נבנו על ידי נגרים. מבית האריזה הועברו ארגזי התפוזים בשיירות של גמלים לנמל יפו.

מינקוב העסיק רק פועלים יהודים כיוון שדגל ב"עבודה עברית". ברבות השנים נודע פרדס מינקוב בזכות אנשי העלייה השנייה המפורסמים שעבדו בו וכללו את יוסף אהרונוביץ' (עורך הפועל הצעיר), בן ציון ישראלי, נח נפתולסקי, מאיר רוטברג, י.ח. ברנר, א.ד. גורדון ורחל המשוררת.

מינקוב לא זכה ליהנות מפרי עמלו שנים רבות. שבע שנים לאחר נטיעת הפרדס, בגיל 34 בלבד, הוא נפטר והשאיר אחריו את רבקה אשתו וילדיו יובל וזלמה (נקראה ע"ש אביה, כיוון שנולדה ביום בו נפטר - 22 בנובמבר 1911). רבקה לא הצליחה למלא את מקומו, מכרה את הפרדס ושבה לשווייץ.

הפרדס נרכש על ידי שתי משפחות יהלומנים מבלגיה - טולקובסקי ופישר. בשנת 1924 רכשה משפחת גוטהילף את חלקה של משפחת טולקובסקי ועיבדה אותו כעשר שנים. משנת 1934 השטח עבר לבעלות בלעדית של משפחת פישר ומשפחת גוטהילף המשיכה לעבד את הפרדס בשכר.

החורבן והשיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, הופסקה בפרדס העבודה החקלאית, עקב כניסתם של אמצעים מודרניים בפרדסים סמוכים כגון בתחום השקיה והאריזה. לא הייתה עוד הצדקה כלכלית להמשיך ולעבד פרדס זה. הקרקע נמכרה לאיש נדל"ן והמקום הפך לעיי חורבות.

בשנות ה-70 של המאה ה-20 החלה ישראלה קומפטון, מנהלת סניף החברה להגנת הטבע ברחובות, לפעול לשיקום הפרדס ההרוס. היא רתמה למאבקה את סניף החברה להגנת הטבע בעיר ואת המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות. בעזרת תרומתו של פרנסיס מינקוב, נכדו של אחיו של זלמן מינקוב המתגורר בשווייץ, הושג ההון לתחילת עבודות השימור.

הפרדס, "בייארת אל מינקוב", הפך למוזיאון אשר מציג את תולדות ענף הפרדסנות העברית בארץ ישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראלה קומפטון, פרדס מינקוב - הפרדס הראשון ב"עיר ההדרים", בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי בתים: סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988, עמ' 228–230
  • 'ריח הדרים בפרדס מינקוב', ארץ וטבע (המגזין הגאוגרפי הישראלי) 93 (2004), 26–28.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]