צ'ארלס טיגארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף צ'ארלס טגארט)
צ'ארלס טיגארט
סר צ'ארלס טיגארט
סר צ'ארלס טיגארט
לידה 1881
דרי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 באפריל 1946 (בגיל 65 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הראג' הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Portora Royal School עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 6 באפריל 1946 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיטורים
אביר מפקד במסדר האימפריה ההודית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

סר צ'ארלס אוגוסטוס טיגארטאנגלית: Charles Augustus Tegart‏; 5 באוקטובר 1881 - 9 באפריל 1946), קצין משטרה בריטי, מומחה לדיכוי מרידות ולמלחמה בטרור, שעל פי תכנונו ובפיקוחו הוקמה גדר הצפון ותחנות המשטרה הידועות כמצודות טיגארט, בימי המרד הערבי הגדול.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס טיגארט, אירי במוצאו, נולד בלונדונדרי שבאירלנד בשנת 1881 כבנו השני של הכומר ג'וזף פולטר טיגארט. בגיל 12 התייתם מהוריו. למד מתמטיקה ופיזיקה בטריניטי קולג' שבדבלין, אך הפסיק את לימודיו עקב חסרון כיס. בשנת 1901 החל לשרת במשטרת כלכותה שבחבל בנגל בהודו ושירת בה ברציפות במשך כ-30 שנה (למעט בימי מלחמת העולם הראשונה בשנים 19181919 בהן שירת במסגרת "יחידות התעופה המלכותיות" (Royal Flying Corps) בצרפת). טיגארט קיבל עיטורים רבים בחייו. ב-1908 קיבל דרגת מפקח, דרגת תת-ניצב ב-1913, ומונה לתפקיד משנה למפקח הכללי של המשטרה בהודו האחראי על המודיעין ב-1918. בין השנים 19231931 היה טיגארט מפקד משטרת כלכותה. טיגארט נערץ משום שבתקופתו הייתה רמת הפשיעה בעיר נמוכה. על הישגיו הוענק לו בשנת 1926 התואר סר. עם זאת, הלוחמים לחירות בנגל שנאו אותו בהיותו יריב מר ללאומנות ההודית שלא בחל בשימוש באמצעים פסולים ובלתי חוקיים כדוגמת עינוי אסירים.

ב-12 בינואר 1924 נעשה ניסיון להתנקש בחייו של טיגארט. מהפכן הודי בשם גופינאת סאהא ירה למוות באנגלי בשם ארנסט די אותו חשב בטעות לטיגארט ברחוב צ'אוריגי בכלכותה. ניסיון נוסף לרצוח את טיגארט נעשה ב-25 באוגוסט 1930 בכיכר דאלהאוסי בכלכותה על ידי השלכת פצצה לתוך מכוניתו, אבל טיגארט ירה במתנקש בטרם הספיק לבצע את תוכניתו ויצא בלא פגע מתקרית זו.

בשנת 1931 פרש טיגארט מן המשטרה ונתמנה לחבר במועצת המדינה ההודית, תפקיד אותו מילא בין השנים 19321936.

פעולתו של טיגארט בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיגארט הגיע לארץ ישראל ב-9 בדצמבר 1937[1], בשיא תקופת מאורעות המרד הערבי, לבקשת שר המושבות הבריטי ויליאם אורמסבי-גור, לאור אי שביעות הרצון של שלטונות המנדט מתפקוד משטרת המנדט, שלא הצליחה ללכוד את רוצחי מושל הגליל לואיס אנדרוס. טיגארט נתבקש לתאם בין זרועות הביטחון השונות ועל מנת לארגן עבור שלטונות המנדט את הגנת הארץ מפני המורדים מערביי ארץ ישראל ומפני הכוחות הערביים הבלתי סדירים שחדרו לארץ מצפון, מסוריה ומלבנון[2]. במקביל לבואו החישו הבריטים לארץ תגבורת של כחמשת אלפים שוטרים וחיילים.

מצודת טיגארט בלטרון

בינואר 1938 הגיש טיגארט דו"ח בו הוא המליץ על ארגון מחדש וחיזוק מחלקת החקירות הפליליות של משטרת המנדט וחיזוק הקשרים בין השלטונות לבין ערביי ארץ ישראל על ידי קיום ביקורים סדירים בכפרים. טיגארט גם דרש לשלב ערבים במשטרת המנדט כדי שיוכלו לספק מודיעין על המתרחש בקרב הערבים. בנוסף המליץ לקבל את המלצות פיל על הקמת מצודות וכן המליץ להקים יחידות רכובות של המשטרה שתהיינה מורכבות מבריטים וערבים[3].

ביוזמתו הוקמה בשנת 1938 גדר הצפון, כמחסום בפני כניסת הכוחות הערביים מסוריה ולבנון לצפון הארץ[4]. כן הוקמו בכל רחבי ארץ ישראל, על פי יוזמתו של טיגארט, כ-60 מבצרים שנקראו מצודות טיגארט. המצודות, ממספר דגמים, הוקמו בשנים 1938 עד 1943 בערים חשובות בארץ, בצמתי דרכים ובנקודות אסטרטגיות. למצודות הראשונות שהוקמו היה תפקיד חשוב בדיכוי המרד הערבי, ועשר שנים לאחר תחילת הקמתן היה לחלק מהן תפקיד מכריע במלחמת העצמאות. בנוסף הוקמו ביוזמתו של טיגארט עמדות בטון עגולות שהבריטים כינו בשם "פילבוקס" בדרכי הארץ.

במסגרת פעולתו לדיכוי המרד ייבא טיגארט מדרום אפריקה כלבים מגזע דוברמן והקים בירושלים מרכז לאימון חוקרים, בין היתר בשיטות שכללו עינויים. קיימות טענות בכתב כי חשודים נחשפו לחקירה ברוטלית שכללה מסכת של השפלות, הכאות ושימוש במנהג הטורקי של הכאת האסירים על כפות רגליהם ועל אברי המין שלהם.

טיגארט האמין בציונות ועבד בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, ואת הקמת גדר הצפון מסר לידי חברת סולל בונה, שעם מנהלה דוד הכהן קשר קשרי ידידות[5].

טיגארט שאף לפעול מהר ללא עיכובים בירוקרטיים ועל הקמת גדר הצפון והמצודות הוציא סכום עתק באותם הימים של כשני מיליון לירות[דרוש מקור].

עם סיום הקמתה של גדר הצפון כתב צ'ארלס טיגארט לדוד הכהן:

זהו הישג שיכולים אתם להתפאר בו, הוא הוצא לפועל באזור הררי קשה, עם קווים ארוכים להובלת חומרי הבניין ואספקה לאנשים, הנתונים להתקפות בלתי פוסקות של האויב...אין צורך לדאוג לעתידה של ארץ ישראל כל עוד יש בה אנשים היכולים לקבל על עצמם ולהוציא לפועל משימות כאלה לפי תוכנית ובזמן שנקבע לכך מראש.

ביוני 1938 חזר טיגארט לאנגליה[6], אך כעבור שלושה חודשים שב לארץ ישראל, לאחר שנקרא על ידי הנציב העליון, הרולד מקמייקל, לעזר בארגון מחדש של משטרת המנדט ולפקח על המשך עבודות הביטחון שיזם[7][8]. המורדים הערבים פעלו באותה עת גם בטרור אישי נגד אנשי השלטון הבריטי ואף טיגארט נתון היה בסיכון. ב-31 בדצמבר 1938 הוטמן מארב ערבי לשיירתו של טגארט שנסעה בכביש שכם-ירושלים. השיירה כללה את מכוניתו של טיגארט ובה טיגארט, מזכירו וקצינים בריטיים וכן שתי שריוניות ליווי משטרתיות[9]. בסביבות שעה 5:30 אחר הצהרים נחסמה השיירה על ידי מחסום אבנים שהונח על הכביש. כשאנשי הליווי יצאו לסלק את המחסום, נפתחה לעבר השיירה אש מן הגבעות שבצדי הדרך. טיגארט, אשר ניצל בעת שירותו בהודו משני ניסיונות התנקשות, לא נפגע גם הפעם. אך ידידו, ג'ורג דורנט סנדרסון, שהיה מפקח משטרה שהגיע לארץ בהמלצתו נהרג מן האש שנפתחה[10].

במאי 1939 עזב טיגארט את ארץ ישראל[11], וזאת לאחר שנבנתה גדר הצפון והמצודות והפילבוקסים שלאורכה, ולאחר שוועדה בראשותו הגישה את המלצתה לבניית מצודות טיגארט. לאחר עזיבתו ועד שנת 1943, נמשכה בניית המצודות על-פי תוכניתו.

צ'ארלס טיגארט נפטר בשנת 1946[12].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]