קוסמופוליטיות

ערך זה עוסק במונח במדעי החברה. אם התכוונתם למונח בביולוגיה, ראו קוסמופוליטיות (ביולוגיה).

קוסמופוליטיות או קוסמופוליטניזם היא גישה פילוסופית, התומכת בהתעלות מעל להבדלים הלאומיים בין בני האדם. כלומר, גישתו של אזרח העולם המנותקת מזיקה תרבותית ואידאולוגית של מדינה אחת. התפיסה מבקשת לראות את האנושות כקהילה אחת, ומקדשת את הנאמנות למין האנושי כולו, על־פני החלוקה ללאומים. כמו כן ניתן להתייחס לקוסמופוליטיות בתור זהות גלובלית החוצה תרבויות ומדינות והמאגדת בתוכה אלמנטים תרבותיים ממקומות שונים בעולם. באופן רחב יותר תרבות קוסמופוליטית היא כזאת הלוקחת השפעה ומקיימת קשרים עם תרבויות רבות ורחוקות, והיא מאפיינת לרוב ערים גדולות ואליטות כלכליות ואינטלקטואליות.

הגדרה

המונח קוסמופוליטיות הוא תאוריה פילוסופית־פוליטית שנגזרת מעקרונות הליברליזם ההומניסטי, אשר טוענת שכל האנשים בעולם שייכים לקהילה אחת הכפופה לאותם חוקים מוסריים גלובליים. פילוסופים והוגים ליברליים וכן תאורטיקנים של המשפט הבין-לאומי החלו לקדם את הרעיון הזה עוד בשלהי המאה שעברה, כדי לתאר את הכיוון בו ראוי שיתקדם הסדר העולמי החדש שהחל להתגבש לאחר מלחמת העולם השנייה, וביתר עוצמה לאחר נפילת חומת ברלין. לטענת החוקרים, הופעתה של קהילה אנושית אחת חוצת גבולות ולאום היא תוצאה מהליברליזם, שרואה באדם ובזכויותיו ערך עליון. המונחים קהילות, לאומיות, דתיות ועוד מונחים שונים הם פחות חשובים מאשר הכבוד והחופש של כל אדם ואדם באנושות.^[1] בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית ישנה התהדקות של יחסים חברתיים ברמה כלל עולמית, כך שמקומות רחוקים נקשרים זה בזה באופן שבו המאורעות המקומיים מעוצבים ומושפעים על ידי אירועים שמתרחשים במרחק רב משם ולהפך.^[2]

הודות לגלובליזציה יש דמיון רב בין בני האדם במגוון היבטים של חייהם, ובכך נוצר כפר גלובלי. הגלובליזציה, ויחד איתה מהפכת המידע שמלווה אותה ומסייעת בהפצתה, משנות את היחס לטריטוריה ולגבולות.

היסטוריה

המונח קוסמופוליטיות החל להופיע לראשונה ביוון העתיקה שהייתה אז מחולקת לערי מדינה. במאה ה־4 לפנה"ס ההוגה דיוגנס אמר את האמרה המפורסמת: "אני לא שייך לפוליס, אני מרגיש שאני אזרח של העולם". בכך לראשונה החלה להישמע התפיסה שהאזרח אינו נושא בחוב מוסרי, פוליטי, צבאי כלפי עירו בלבד.^[3]

הדוגמה החיובית הראשונה לקוסמופוליטיות מגיעה מהסטואים בני המאה ה־3 לפנה"ס, שטענו כי הקוסמוס, אינו אלא פוליס, מפני שהקוסמוס מאורגן בסדר מופתי על ידי חוקי ההיגיון. על פי הסטואים היות אדם טוב פירושו לשרת אחרים, הן בתוך מדינתם והן מחוצה לה. שירות זה כלל מעורבות פוליטית, אך גם הוראה של המידה האזרחית הטובה וייעוץ פוליטי. לעומת אבותיהם היוונים, הסטואים סברו כי אדם קוסמופוליט יכול לשקול לעבור למדינה אחרת כדי לשרת את בני האנוש.^[4]

ברומא העתיקה, עם התרחבות השטחים שנכבשו והתווספו לשלטון, החלה התרחבות טבעית במעמד האזרחות, והמחויבות כבר הפכה להיות כלפי השלטון הרומי ולא כלפי העיר של האזרח כמו שהיה ביוון העתיקה. במאה ה־4 לפנה"ס, רומא קיבלה על עצמה את הנצרות כדת רשמית, עם הביטוי הנודע: "תנו לקיסר את אשר לקיסר, ולאלוהים את אשר לאלוהים",^[5] והדבר שינה את הסדר ההיררכי והפך את מושג הקוסמופוליטיות מדיון בין המקומי לגלובלי לדיון בין דת לחילון.^[4]

במאה ה־20, בעקבות מלחמת העולם השנייה, מושג הקוסמופוליטיות חזר לתודעה, כאשר המדינות שניצחו טענו שהיסוד לשנאה היה בדאגה של כל מדינה לעצמה, והחלו תפיסות של שיתוף פעולה בין מדינות כדי למנוע מלחמת עולם נוספת. בעקבות זאת החלו לקום גופים בין-לאומיים כמו האו"ם, ובית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) שקובע חוקים שחלים על כל העולם, ובכך קם גוף בין־לאומי בעל סמכות על-מדינתית – צעד נוסף לקראת הפיכת העולם לכפר גלובלי.

בברית המועצות, השימוש בביטוי קוסמופוליטיות (בניגוד לאינטרנציונליות) היה נהוג כביטוי לסטייה אידאולוגית במשטר הסטליניסטי (שאופיין בהתכנסות ב"סוציאליזם במדינה אחת"), בעיקר בשנותיו האחרונות של סטלין (1948–1953). מאבק נגד קוסמופוליטיות היה המסווה העיקרי לאנטישמיות ולרדיפת היהודים בשנותיו האחרונות של סטלין.^[^{דרוש מקור]}

חינוך לקוסמופוליטיות

תהליך האינטרנציונליזציה מנסה להתמודד עם השפעות הגלובליזציה על החינוך בעזרת קביעת המדיניות החינוכית והפעילות המעשית במדינות המערב.^[6]

החוקר דון ווינינק ערך מחקר שבדק את נושא החינוך לקוסמופוליטיות ומידת השפעתו בהולנד בכמה מוסדות חינוך:

בתי הספר הבין-לאומיים – בתי הספר האלה מתאפיינים באוריינטציה בין-לאומית בתוכני הלימוד אשר נלמדים בבתי הספר, ובהכנת התלמידים להתמודדות לקראת החיים בעולם המערבי הגלובלי העכשווי, בעזרת תוכני וערכי לימוד, כמו שלום עולמי, כבוד הדדי וקבלת תרבויות שונות מרחבי העולם. בתי הספר הללו מעניקים לבוגריהם תעודת בגרות בין-לאומיות.
מוסדות להשכלה גבוהה – כיום ישנם סטנדרטים בין-לאומיים עבור המוסדות להשכלה גבוהה ומכללות להוראה ברחבי העולם ככלל ובישראל בפרט. הדבר מתבטא בתוכניות לחילופי סטודנטים והוספת קורסים דונים במכללות ואוניברסיטאות שונות ברחבי העולם בנושא גלובליזציה.

מסקנות המחקר היו שבתי הספר הבין-לאומיים המציעים את תוכנית הלימודים של IB והמוסדות להשכלה גבוהה הבין-לאומיים הם בין החשובים במוסדות החינוך הפורמליים. מכיוון שבתי הספר האלה מהווים כמקומות מפגש לילדים, הורים וסטודנטים מכל רחבי העולם, ובכך תורמים להעברה ולהקמת תרבות בין-לאומית והתפשטות רעיונית של הקוסמופוליטיות כמכלול של יכולות תרבותיות.^[7] כמו כן יש השפעות על מידת החינוך לקוסמופוליטיות בהתאם למעמדות הקוסמפוליטיים שיש בחברה ובהתאם לנכסים הקוסמופוליטיים שיש להורים של הילדים כך הילדים ילכו למוסדות שמשלבים יותר בין-לאומיות כחלק מרכזי מתוכנית הלימודים והערכים שלהם.^[8]

בכלכלה

המטרה המעשית של הקוסמופוליטיות הכלכלית הוא ליצור מצב של צדק חברתי-כלכלי שוויוני (צדק גלובלי) ולהניע תהליך של פיקוח ושימור של מצב שבו פערים כלכליים לא נוסקים אל על. התפיסה הקוסמופוליטית הכלכלית מדברת על זה שיש דברים שצריכים להיות מוחלים בשווה על כל בני האדם בלי קשר לגבולות בין־לאומיים.

ישנן כמה גישות תאורתיות בנוגע לקוסמופוליטיות כלכלית:

החוקר פרידריך האייק דגל בשיטת הליברטריאניזם שאומרת שבכדי לממש את החירויות של האזרחים וליצור תועלת כלכלית מרבית יש לדגול בכלכלת שוק, באי התערבות המדינה בחיים הכלכליים ובהגנה על הזכויות הקנייניות של האדם, כלומר חירות האדם חשובה יותר מכל מושג של מדינה והיא גלובלית יותר וקוסמופוליטית יותר.^[9]
החוקרים מרתה נוסבאום ואמרטיה סן המציאו את "גישת היכולות" אשר אומרת שמטרת ההתפתחות הכלכלית היא הגדלת יכולת האדם לחיות חיים בעלי ערך. השוויון בין האנשים נמדד בהקשר ליכולות שלהם: מהי מידת החירות שיש להם לקדם או להשיג תפקודים שהם מעריכים.^[10]

בתרבות

עניינה של הקוסמופוליטיות התרבותית הוא בתגובה למפגש עם האחר והאחרות,^{[דרושה הבהרה]} כמו גם בעיצוב הזהות האישית בעולם משתנה.

התרבות היא חלק חשוב מחייו של האדם:

יש לה תפקיד קריטי למימוש ערך האוטונומיה.
החירות לבחור בחירות משמעותיות בחיינו תלויה בתרבות החברתית שאנו שייכים לה.
המבנה החברתי של החברה שאנו שייכים לה יוצר את הקשר שבו אנשים מבצעים את הבחירות שלהם.
האדם צומח בתוך תרבות מסוימת, מתוך התרבות הזאת, ההקשר התרבותי הספציפי משפיע על ההחלטות של האדם.
חברה, דת, חינוך, בידור, כלכלה – ניטעים משמעותית בהקשר תרבותי.
היכולת ליצור ולעצב את תפיסת החיים הטובים כרוכה בחברות בתרבות חברתית מסוימת.

לפי התפיסה של הקוסמופוליטיות יש צורך ברב־תרבותיות מכיוון שיש הרבה קבוצות חברתיות וכל אחת צריכה לקבל אוטונומיה והכרה מצד המדינה. כלומר, לא מספיק שוויון כלכלי חברתי של הליברליזם הקלאסי, צריך להוסיף שוויון תרבותי, להתחשב גם בתרבות של הפרט, ולאפשר לחברות שהן מיעוט שלא להיפגע מפני שהן מיעוט, ולא לפגוע באפשרות שלהן למימוש עצמי.^[11] בקוסמופוליטיות ישנה הדגשה על השינוי העצמי של צורות ושיח תרבותיים שמתרחשים כתוצאה מהדינמיקה בין המקומי לגלובלי ומהפתיחות העולמית.

ביקורת

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ראו גם – לאומיות

ראו גם

קישורים חיצוניים

חמוטל בר־יוסף, הציונות והקוסמופוליט היהודי
קוואמי אנתוני אפיה, קוסמופוליטיות: אתיקה בעולם של זרים, באתר "טקסט"
topic/cosmopolitanism-philosophy קוסמופוליטיות, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קוסמופוליטיות, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Blank, Y. (2011). הממשות של הקוסמופוליטיות The Reality of Cosmopolitanism.
^ Norris, P. (2000). Global governance and cosmopolitan citizens. Governance in a globalizing world, 155, 173-175.
^ Inglis, D. (2014). Cosmopolitanism's sociology and sociology's cosmopolitanism: retelling the history of cosmopolitan theory from Stoicism to Durkheim and beyond. Distinktion: Scandinavian Journal of Social Theory, 15(1), 69-87.
^ ¹ ² Leung, G. (2009). A critical history of cosmopolitanism. Law, culture and the humanities, 5(3), 370-390.
^ מתי פרק כ"ב, פסוק 21
^ גוסקוב, ע. (2017), על בטלותו של חינוך פטריוטי-קוסמופוליטי במדינת היהודים, דפים, 65,עמ' 33-11
^ Weenink, D. (2008). Cosmopolitanism as a form of capital: Parents preparing their children for a globalizing world. Sociology, 42(6), 1089-1106.
^ Weenink, D. (2007). Cosmopolitan and established resources of power in the education arena. International Sociology, 22(4), 492-516.
^ Palmer, T. G. (2003). Globalization, cosmopolitanism, and personal identity.
^ ענת הרבסט. (2010). תיאוריות של צדק חברתי., פרק ה', עמ' 96-113
^ Skrbis, Z., Kendall, G., & Woodward, I. (2004). Locating cosmopolitanism: Between humanist ideal and grounded social category. Theory, Culture & Society, 21(6), 115-136.

[1] Blank, Y. (2011). הממשות של הקוסמופוליטיות The Reality of Cosmopolitanism.

[2] Norris, P. (2000). Global governance and cosmopolitan citizens. Governance in a globalizing world, 155, 173-175.

[3] Inglis, D. (2014). Cosmopolitanism's sociology and sociology's cosmopolitanism: retelling the history of cosmopolitan theory from Stoicism to Durkheim and beyond. Distinktion: Scandinavian Journal of Social Theory, 15(1), 69-87.

[LEU-4] ¹ ² Leung, G. (2009). A critical history of cosmopolitanism. Law, culture and the humanities, 5(3), 370-390.

[5] מתי פרק כ"ב, פסוק 21

[6] גוסקוב, ע. (2017), על בטלותו של חינוך פטריוטי-קוסמופוליטי במדינת היהודים, דפים, 65,עמ' 33-11

[7] Weenink, D. (2008). Cosmopolitanism as a form of capital: Parents preparing their children for a globalizing world. Sociology, 42(6), 1089-1106.

[8] Weenink, D. (2007). Cosmopolitan and established resources of power in the education arena. International Sociology, 22(4), 492-516.

[9] Palmer, T. G. (2003). Globalization, cosmopolitanism, and personal identity.

[10] ענת הרבסט. (2010). תיאוריות של צדק חברתי., פרק ה', עמ' 96-113

[11] Skrbis, Z., Kendall, G., & Woodward, I. (2004). Locating cosmopolitanism: Between humanist ideal and grounded social category. Theory, Culture & Society, 21(6), 115-136.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]