לדלג לתוכן

בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ)

בית הדין הבין-לאומי לצדק
International Court of Justice
חותם בית הדין הבין-לאומי לצדק
חותם בית הדין הבין-לאומי לצדק
ארמון השלום - מושב בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג
ארמון השלום - מושב בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג
ארמון השלום - מושב בית הדין הבין-לאומי לצדק בהאג
מאפיינים
שטח שיפוט חברות האומות המאוחדות
מדינה הולנד עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופת הפעילות 1945–הווה (כ־79 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
גאוגרפיה
קואורדינטות 52°05′12″N 4°17′44″E / 52.086666666667°N 4.2955555555556°E / 52.086666666667; 4.2955555555556
icj-cij.org
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בית הדין הבין-לאומי לצדקאנגלית: ICJ - International Court of Justice, בצרפתית: CIJ - Cour internationale de justice) הוא המוסד המשפטי העיקרי של האומות המאוחדות, שהוקם ביוני 1945 ומשרדיו נמצאים בהאג שבהולנד. בית הדין פוסק לפי המשפט הבין-לאומי הפומבי, ופעילותו כוללת שתי קטגוריות:

כאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין של בית הדין, רשאית מועצת הביטחון לנקוט צעדים נגד מדינה זו.

כאשר בית הדין מספק חוות דעת מייעצת, אין לה אופי מחייב, אך בדרך כלל חוות הדעת של בית הדין משפיעות ומכובדות על ידי כלל המדינות, מאחר שחוקת בית הדין הבין-לאומי היא נספח למגילת האומות המאוחדות. אף כי לחוות הדעת אין תוקף משפטי, הנימוקים המשפטיים הגלומים בהן משקפים את עמדותיו של בית הדין בסוגיות חשובות של המשפט הבין-לאומי, והן מבוססות על חוקים שכל המדינות החברות באו"ם מחויבות אליהם. חוות דעת מייעצת שואבת את מעמדה וסמכותה מהעובדה שהיא הכרזה רשמית של הגוף המשפטי הראשי של האומות המאוחדות[3].

חוקת בית הדין הבין-לאומי היא נספח למגילת האו"ם, כך שכל המדינות החברות באו"ם חברות בה עם הצטרפותן לארגון. בהחלטה 9 של מועצת הביטחון של האו"ם משנת 1946 נקבע שגם מדינות שלא חברות בבית הדין יכולות, בתנאים שהוגדרו, להגיש תביעה. באותה תקופה שווייץ לא הייתה חברה באו"ם. בהחלטה 11 של מועצת הביטחון של האו"ם נקבעו תנאים להצטרפות שווייץ לבית הדין הבין-לאומי.

הרכב וסדרי דין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישיבת בית הדין הבין-לאומי לצדק

בית הדין מורכב מ-15 שופטים, כל אחד מהם ממדינה אחרת. השופטים נבחרים על ידי העצרת הכללית ומועצת הביטחון לכהונה בת תשע שנים, שבסיומה ניתן לבחור בהם מחדש. מדי שלוש שנים נערכות בחירות לחמישה שופטים. כל מדינה שהיא צד להליך בבית הדין, ואינה מיוצגת בו, יכולה לצרף אזרח שלה כשופט בהרכב.[4]

המסגרת לפעולת בית הדין הבין-לאומי נקבעה ב"חוקת בית הדין הבין-לאומי" (Statute of the International Court of Justice) אשר תוקנה לאחרונה בשנת 2001.[5] סדרי הדין נקבעו ב"תקנות בית הדין" (International Court of Justice Rules of Court (1978)), אשר תוקנו באחרונה בשנת 2005.[6]

ההחלטות מתקבלות ברוב קולות של השופטים היושבים בדין, ואם הדעות נחלקות שווה בשווה, לנשיא קול מכריע.

חברי בית הדין

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב חברי בית הדין הבין-לאומי בהאג, נכון ל-2024:

שם שם בשפת המקור מדינה תפקיד תחילת כהונה סיום כהונה
נוואף סלאם نواف سلام לבנוןלבנון לבנון נשיא 2018 2027
ג'וליה סבוטינדה Julia Sebutinde אוגנדהאוגנדה אוגנדה סגנית נשיא 2021 2030
עבד-אל-קאווי אחמד יוסף عبد القوي يوسف סומליהסומליה סומליה שופט 2018 2027
שיו הנג'ין 薛捍勤 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין שופטת 2012 2023
פטר טומקה Peter Tomka סלובקיהסלובקיה סלובקיה שופט 2021 2030
רוני אברהם Ronny Abraham צרפתצרפת צרפת שופט 2018 2027
לאונרדו נמר קלדיירה ברנט Leonardo Nemer Caldeira Brant ברזילברזיל ברזיל שופט 2022 2031
הילרי צ'ארלסוורת' Hilary Charlesworth אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה שופטת 2021 2030
דלוויר באנדארי Dalveer Bhandari הודוהודו הודו שופט 2018 2027
גאורג נולטה Georg Nolte גרמניהגרמניה גרמניה שופט 2021 2030
יוג'י איווסאווה 岩澤雄司 יפןיפן יפן שופט 2021 2030
חואן מנואל גומז רובלדו Juan Manuel Gómez Robledo מקסיקומקסיקו מקסיקו שופט 2024 2033
שרה קלוולנד Sarah H. Cleveland ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית שופטת 2024 2033
בוגדן לוצ'יאן אורסקו Bogdan-Lucian Aurescu רומניהרומניה רומניה שופט 2024 2033
דירה טלאדי Dire Tladi דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה שופט 2024 2033

נשיאי בית הדין

[עריכת קוד מקור | עריכה]
# נשיא תחילת כהונה סיום כהונה מדינה
1 חוסה גוסטבו גררו 1946 1949 אל סלוודור
2 ז'ול בסדוונט 1949 1952 צרפת
3 ארנולד מקנייר 1952 1955 הממלכה המאוחדת
4 גרין האקוורת 1955 1958 ארצות הברית
5 הלג קליסטד 1958 1961 נורווגיה
6 בוהדן ויניארסקי 1961 1964 פולין
7 פרסי ספנדר 1964 1967 אוסטרליה
8 חוסה בוסטמנטה אי ריברו 1967 1970 פרו
9 מוחמד זפארולה חאן 1970 1973 פקיסטן
10 מנפרד לאקס 1973 1976 פולין
11 אדוארדו חימנס דה ארצ'אגה 1976 1979 אורוגוואי
12 האמפרי וולדוק 1979 1981 הממלכה המאוחדת
13 טסלים אליאס 1982 1985 ניגריה
14 נגנדרה סינג 1985 1988 הודו
15 חוסה רודה 1988 1991 ארגנטינה
16 רוברט ג'נינגס 1991 1994 הממלכה המאוחדת
17 מוחמד בדג'אוי 1994 1997 אלג'יריה
18 סטיבן שוובל 1997 2000 ארצות הברית
19 גילברט גיום 2000 2003 צרפת
20 שי ג'יוונג 2003 2006 הרפובליקה העממית של סין
21 רוזלין היגינס 2006 2009 הממלכה המאוחדת
22 היסאשי אובאדה 2009 2012 יפן
23 פיטר טומקה 2012 2015 סלובקיה
24 רוני אברהם 2015 2018 צרפת
25 עבדולקאווי יוסוף 2018 2021 סומליה
26 ג'ואן דונוהו 2021 2024 ארצות הברית
27 נואף סלאם 2024 מכהן לבנון

בית הדין פוסק בנוגע לסכסוכים בין מדינות, לאחר הסכמתן מראש של המדינות הרלוונטיות. פסקי הדין בעלי תוקף משפטי מחייב, וכאשר מדינה אינה מצייתת לפסק דין, רשאית מועצת הביטחון של האו"ם לנקוט בצעדים נגדה.

להלן סכסוכים נבחרים שהוכרעו בבית הדין הבין-לאומי:

חוות דעת מייעצת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילבוקס משולב בגדר ההפרדה סמוך לשכונת גילה בדרומה של ירושלים, ספטמבר 2005

לבית הדין יש סמכות לתת חוות דעת מייעצת בסוגיות משפטיות, על פי בקשה של העצרת הכללית של האומות המאוחדות, מועצת הביטחון או ארגון אחר של האו"ם שהוסמך על ידי העצרת הכללית להגיש בקשה זו.[14] חוות הדעת אינה מחייבת שכלעצמה, אך היא מהווה ביטוי לעמדת בית הדין לגבי המשפט הבין לאומי הנוהג, וככזו, יש לה חשיבות רבה בעיני הקהילה הבין לאומית.

להלן חוות דעת נבחרות שניתנו על ידי בית הדין הבין-לאומי:

  • אפשרות האו"ם לתבוע פיצויים (1949).
  • חוקיות בניית גדר ההפרדה בגדה המערבית (2004).[15]
  • חוקיות השימוש בנשק גרעיני (1996).[16]
  • חוקית הכרזת העצמאות של קוסובו (2010).

דיונים מתמשכים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן סכסוכים תלויים ועומדים בפני בית הדין (נכון לשנת 2016)[17]:

  1. הגבלות ימיות באוקיינוס ההודי (סומליה נגד קניה)
  2. סכסוך בנוגע לזכויות מעבר בים וזכויות נילוות (קוסטה ריקה נגד ניקרגואה)
  3. גישה לאוקיינוס השקט (בוליביה נגד צ'ילה)
  4. סכסוך גבולות ימיים ויבשתיים (ניקרגואה נגד קולומביה)
  5. השימוש במימי נהר הסילאלה (צ'ילה נגד בוליביה)
  6. הליכים פליליים מסוימים וחנינות (גינאה המשוונית נגד צרפת)
  7. נכסים איראניים מסוימים (איראן נגד ארצות הברית)
  8. רצח עם (דרום אפריקה נגד ישראל)

בית הדין וישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1950 מדינת ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את סמכות השיפוט של בית הדין הבין-לאומי ראשית לתקופה של חמש שנים.[18] היא הודיעה על כך שוב ב-1957 ללא הגבלת זמן.[19] ב-1985 ישראל משכה את הסכמתה לסמכות השיפוט של בית הדין.

כוחו של האו"ם לדרוש פיצויים מישראל בגין רצח שליח האו"ם הרוזן ברנדוט, 1949

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1948 ביקשה העצרת הכללית של האו"ם מבית הדין לחוות את דעתו אם לאו"ם יש אישיות משפטית בין לאומית המקנה לו את האפשרות להגיש דרישה לפיצויים. התביעה שבה היה מדובר הייתה כלפי ישראל, על רצח שליח האו"ם למזרח התיכון הרוזן ברנדוט. מדינת ישראל לא הייתה חברה באו"ם באותה עת. בית הדין קבע שלאו"ם יש אישיות משפטית גם כלפי מדינות שאינן חברות באו"ם.[20]

תביעה נגד בולגריה, 1959

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1957 ישראל הגישה תביעה נגד בולגריה בגין הפלת מטוס אל על מעל שמי בולגריה ב-1955. ב-1959 בית הדין פסק שאין לו סמכות שיפוט בתביעה.[21]

חוות דעת על גדר ההפרדה, 2004

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת בדבר "ההשלכות המשפטיות של בניית החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מ-23 ועד 25 בפברואר. ישראל חלקה על סמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב, שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי.

בית הדין הצהיר כי "ישראל ניצבת בפני התקפות אלימות כנגד האוכלוסייה האזרחית שלה, ושזכותה, ואף חובתה, להגיב כדי להגן על חיי אזרחיה, אך על הצעדים להיות בהתאם למשפט הבין-לאומי."[22]

במסקנות חוות הדעת נקבע כי "חומת ההפרדה" (בלשון בית הדין) מנוגדת למשפט הבין-לאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטיניים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבין-לאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל.[23] חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד – השופט האמריקאי תומאס בורגנטל – שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי היה עדיף אילו נמנע מדיון בנושא.

חוות דעת בעניין מעמד איי צ'אגוס, 2018

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2018 התנהל בבית-הדין הליך בנוגע לבקשה למתן חוות דעת מייעצת בנושא ההשלכות המשפטיות של הפרדת ארכיפלג צ'גוס ממאוריציוס, שהתרחשה בשנת 1965. ישראל הגישה את עמדתה בכתב, וכן הציגה את טיעוניה בעל פה.[24]

האשמה ברצח עם, 2023

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תלונת דרום אפריקה נגד ישראל בגין רצח עם

ב-20 בדצמבר 2023 פנתה דרום אפריקה לבית הדין בתלונה שישראל מפרה את מחויבויותיה על פי האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, במהלך פעולות צה"ל ברצועת עזה, במסגרת מלחמת חרבות ברזל.[25] הבקשה כוללת דרישה לצו בדבר סעדים זמניים, שנועד להגן על הפלסטינים בעזה מפני המשך ההפרה הנטענת של האמנה.[26] הדיון בתלונה התקיים ב-11 וב-12 בינואר 2024. ב-26 בינואר פרסם בית הדין את החלטתו בבקשה. הוא הורה על ששה סעדים זמניים: על ישראל לפעול בכל האמצעים שברשותה למנוע ביצועם של מעשים הנופלים בגדר ס' II לאמנה למניעתו וענישתו של פשע רצח עם, על ישראל להבטיח שכוחות צה"ל לא מבצעים מעשים כאמור לעיל, על ישראל לנקוט בכל האמצעים ברשותה למנוע ולהעניש הסתה ישירה ופובמית לרצח עם לגבי חברי הקבוצה הפלסטינית ברצועת עזה, על ישראל לנקוט אמצעים מיידים ואפקטיבים לאפשר העברה של סיוע הומניטרי ושירותים בסיסיים חיוניים כדי להתמודד עם התנאים הקשים שבהם נמצאים פלסטינים ברצועת עזה, על ישראל לנקוט אמצעים אפקטיבים למנוע השמדה של ראיות ולהבטיח את שימורן, בנוגע לטענות בדבר מעשים הופלים בגדר סעיף II (איסור רצח עם) וסעיף III (איסור הסתה לרצח עם) לאמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע של רצח עם נגד חברי הקבוצה הפלסטינית. ישראל נדרשה לדווח לבית הדין על האמצעים שנקטה בתוך חודש. בפברואר בית הדין דחה את בקשת דרום אפריקה להחמיר את הצווים נגד ישראל בשל פעולה הצבאית אפשרית ברפיח.

ב-24 במאי 2024 החליט בין הדין להורות על הפסקת לחימה ברפיח, ועל הגשת דוח מצב בתוך חודש ימים.

חוות דעת על הכיבוש הישראלי, 2024

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חוות הדעת של בית הדין הבין-לאומי לצדק בנושא מדיניות ישראל בשטחים הפלסטיניים הכבושים

ב-30 בדצמבר 2022 החליטה העצרת הכללית של האומות המאוחדות לבקש מבית הדין חוות דעת מייעצת על ההשלכות המשפטיות של התמשכות הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ובמזרח ירושלים.[27]

ממשלת ישראל הגישה נייר עמדה לבית הדין ובו טענה שאין לו סמכות לדון בסכסוך הישראלי-פלסטיני, ושזה צריך להיפתר במשא ומתן ישיר בין ישראל לרשות הפלסטינית.[28] הדיונים, תחת הכותרת ההשלכות המשפטיות הנובעות ממדיניותה וממעשיה של ישראל בשטח הפלסטיני הכבוש, כולל מזרח ירושלים (בקשה לחוות דעת מייעצת) (אנ'), החלו בפברואר 2024, בהשתתפות 52 מדינות ו-3 ארגונים בין-לאומיים. ישראל שלחה משלחת של משרד החוץ שנכחה בדיונים אך לא השתתפה בהם באופן פעיל.[29]

חוות הדעת המייעצת של בית הדין ניתנה ב-19 ביולי 2024, וקבעה כי הכיבוש המתמשך של ישראל בשטחים הפלסטיניים (כולל רצועת עזה ומזרח ירושלים), כמו גם הקמת התנחלויות וניצול משאבי טבע, מפרים את החוק הבין-לאומי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ צד לסכסוך לא מוכרח להיות חבר באו"ם.
  2. ^ ההליך מוסדר בפרק 4 לחוקת בית הדין הבין-לאומי
  3. ^ The UN General Assembly Requests a World Court Advisory Opinion On Israel's Separation Barrier, American Society of International Law, ‏12 בדצמבר 2003 (באנגלית)
  4. ^ חוקת בית הדין הבינלאומי לצדק, סעיף 31
  5. ^ Statute of the International Court of Justice
  6. ^ Rules of Court | International Court of Justice
  7. ^ United States Diplomatic and Consular Staff in Tehran (United States of America v. Iran)
  8. ^ Military and Paramilitary Activities in and against Nicaragua (Nicaragua v. United States of America)
  9. ^ Continental Shelf (Tunisia/Libyan Arab Jamahiriya)
  10. ^ Delimitation of the Maritime Boundary in the Gulf of Maine Area (Canada/United States of America)
  11. ^ Application of the Convention on the Prevention and Punishment of the Crime of Genocide (Bosnia and Herzegovina v. Serbia and Montenegro)
  12. ^ Gabčíkovo-Nagymaros Project (Hungary/Slovakia)
  13. ^ Armed Activities on the Territory of the Congo (Democratic Republic of the Congo v. Uganda)
  14. ^ ההליך מוסדר בפרק 4 לחוקת בית הדין הבין-לאומי
  15. ^ Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory
  16. ^ Legality of the Threat or Use of Nuclear Weapons
  17. ^ Pending Cases | International Court of Justice
  18. ^ הצהרת ממשלת ישראל בדבר קבלת סעיף שיפוט החובה בחוקת בית הדין הבינלאומי, ‏4 בספטמבר 1950
  19. ^ הצהרת ממשלת ישראל בדבר קבלת סעיף שיפוט החובה בחוקת בית הדין הבינלאומי, 1957
  20. ^ Reparation for Injuries Suffered in the Service of the United Nations באתר בית הדין.
  21. ^ Aerial Incident of 27 July 1955 (Israel v. Bulgaria) באתר בית הדין הבין-לאומי
  22. ^ ד"ר אייל גרוס, פרשנות: ההחלטה בהאג - צעד נוסף לבינאום ומישפוט הסכסוך, באתר ynet, 10 ביולי 2004
  23. ^ חוות דעתו של בית הדין הבין-לאומי לצדק - סיכום חוות הדעת מתורגם לעברית, באתר בצלם
  24. ^ "די לכיבוש הבריטי": חלף הדד-ליין באיי צ'אגוס, באתר ynet, 24 בנובמבר 2019
  25. ^ איתמר אייכנר, דרום אפריקה מאשימה את ישראל ב"רצח עם" - ופנתה להאג. משרד החוץ: חמאס זה שניסה לעשות זאת ב-7 באוקטובר, באתר ynet, 29 בדצמבר 2023
  26. ^ The Republic of South Africa institutes proceedings against the State of Israel and requests the Court to indicate provisional measures, ICJ Press Release No. 2023/77, 29 December 2023
  27. ^ U.N. asks World Court to give opinion on Israel's occupation
  28. ^ Israel files written submission to ICJ against its ‘occupation’ hearing, ג'רוזלם פוסט, ‏28 ביולי 2023 (באנגלית)
  29. ^ אתר למנויים בלבד חן מענית, בית הדין בהאג ידון בחוקיות השליטה בגדה המערבית ובמזרח ירושלים, באתר הארץ, 18 בפברואר 2024