חץ וקשת

ירייה בחץ וקשת בפסטיבל ימי ביניים בדנמרק

הקשת הישראלי ירון טל קולסניק באליפות העולם ב-2007

חץ וקשת הוא כלי נשק לירי חיצים. האנרגיה האלסטית האצורה בקשת מאפשרת לירות חץ לטווח רחוק, בכינון ישיר או עקיף. קליעה בחץ וקשת שימשה בעבר לצורכי לחימה וציד, אך כיום מהווה סוג של ספורט ופעילות לשעת הפנאי. העוסקים בקליעה עם חץ וקשת נקראים קשתים.

שימוש זה בקליעה מוכר כבר מן התקופה הפרה-היסטורית וממצאים ארכאולוגיים מן התרבות המגדלנית מעידים על שימוש בחץ וקשת בתקופת האבן. בעבר מילאו הקשתים תפקיד חשוב בצבאות ובלהקות ציד. כיום הציד באמצעות חץ וקשת אסור על פי חוק במרבית מדינות המערב, ועיקר פעילות הקשתים היא במסגרות ספורטיביות. מאז אולימפיאדת הקיץ השנייה (המשחקים האולימפיים 1900) הקליעה בחץ וקשת נחשבת לענף אולימפי תחרותי.

היסטוריה

קשתים מופיעים בעיטור בארמון דריווש הראשון בשושן, 510 לפני הספירה

ראשי חיצים עשויים סגסוגת נחושת וברזל ששימשו בקרבות על יהודה וירושלים בראשית המאה השישית לפנה"ס. מוזיאון ארצות המקרא, ירושלים.

פרה-היסטוריה

הקשתות הומצאו בתקופה הפלאוליתית העליונה או מייד לאחריה, בתקופה המזוליתית. במזרח התיכון ובאפריקה, נעשה שימוש בקשתות החל מבערך 12,000 לפני הספירה. העדות המוקדמת ביותר לשימוש בקשת באירופה באה מ-Stellmoor שנמצאת צפונית להמבורג, גרמניה ומתוארכת לסביבות 8,000-9,000 לפני הספירה. החיצים היו עשויים מעץ אורן ועוצבו כמוט דק באורך 15–20 ס"מ עם ראש חץ מאבן צור.

הקשת בעת העתיקה

בתקופת התנ"ך החץ והקשת היו נשק נפוץ בו השתמשו כל הצבאות הגדולים והקטנים באזור, לרבות אשור, מצרים, בבל, ממלכת ישראל וממלכת יהודה. מאוחר יותר, גם הצבא הפרסי השתמש ביחידות קשתים. לצבא המצרי היו יחידות של מרכבות-קרב בעלי צוות של שניים: נהג ולוחם. הלוחם תקף בחנית, חרב ואף ירה בקשת קצרה.

היוונים והרומאים, שבניגוד לעמי המזרח התיכון, היו מצוידים בשריון מתכת כבד והתבססו פחות על מרכבות-קרב וחיל פרשים, השתמשו פחות בקשת למלחמה וראו בה כלי לא יעיל.

לעומתם, עמי הערבה, כדוגמת ההונים והמונגולים אימנו קשתים רכובים שהסבו אבדות רבות לאויביהם. הם השתמשו בקשתות-מורכבות, שנועדו לפצות על אובדן כוח החדירה בגלל גודלה הקטן של הקשת.

הקשת בימי הביניים

קשת מימי הביניים יורה בקשת (צייר: ויולה לה דוק).

אירופה

בימי הביניים, בעקבות התפתחות השריון הכבד, החלו לראשונה לפתח קשתות חודרות שריון. שני סוגי הקשתות העיקריים ששימשו לכך היו רובה-הקשת והקשת האנגלית הארוכה. הקשתות הוכיחו את עצמן כנשק יעיל וקטלני במלחמה, בעיקר כנגד יחידות צפופות של רגלים ופרשים וכחימושם העיקרי של חילות המצב במבצרים.

הקשתות המקובלות בתקופה הזאת הן קשת ארוכה, קשת אופקית (רובה קשת) וקשת מורכבת. הקשת-הארוכה (הוולשית) הייתה נשק תובעני מאוד וקשתים נדרשו לשנים של אימון בשביל לתפעל אותה כהלכה. לקשת הארוכה היה טווח ירי של כ-200–300 מטרים (220–330 יארד) וקצב אש מהיר יחסית של 12 חיצים בדקה. ירי בקשת הארוכה היה מאוד פופולרי באנגליה ובוויילס כבילוי פנאי וכספורט, דבר שסיפק לאנגליה עשרות אלפי קשתים מצטיינים. עדות להצלחה של קשתי הקשת-הארוכה אפשר לראות בחוק שחוקקו המלכים הבריטיים שחייב זכרים בגיל צבא להתאמן בקשת הארוכה, בניגוד למגבלות שהטילו על סוגי ספורט אחרים.

לעומת האנגלים, שאר ארצות אירופה העדיפו את רובה הקשת (קשת אופקית) וזאת מכמה סיבות. אימונו של הקשת בעל הקשת הארוכה, היה יקר מאוד. בנוסף לכך, קשת אופקית הייתה מדויקת בהרבה וכושר חדירת השריון של קשת זו עלה בהרבה על כושר חדירת השריון של הקשת הארוכה. חסרונו הבולט של רובה הקשת היה הקושי בטעינה והדריכה מחדש שדרשו כוח וזמן, דבר שהגביל את קצב הירי לעומת קשת רגילה.

המזרח הרחוק

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

עידן אבק השריפה

בעקבות המצאת אבק השרפה וכניסת הרובה (ארקבוז ומאוחר יותר מוסקט) לשירות המוני, ירדה קרנם של הקשת ורובה-הקשת. למרות שהיו להם יתרונות על הרובים הפרימיטיביים הראשונים, עד מהרה הם לא יכלו להתמודד עם כוח האש הקטלני ויכולת חדירת השריון של כלי הירייה החמים.

במאה ה-18 ירדה הקשת ממעמד של כלי נשק בשדה הקרב באירופה למעמד של תחביב וספורט בלבד. באזורים אחרים בעולם, במיוחד בכאלה שהפיתוח הטכנולוגי שלהם נמוך, הקשת משמשת עד היום לציד ולמלחמות. רובי-קשת עדיין נמצאים בשימוש מתנקשים וכוחות מיוחדים עקב הפעולה השקטה שלהם.

סוגי הקשתות

יומי - חץ וקשת יפנית.

החץ והקשת מורכבים משני חלקים עיקריים:

• הקשת – זהו התקן השיגור. הוא מורכב מידית אלסטית, לרוב עשויה עץ, שמעוצבת בצורת קשת בודדת או שתי קשתות קטנות יותר שמתיישרות במרכז ובין שני קצות הידית מושחל מיתר, שהיה עשוי בדרך כלל מגידים של בעלי חיים.
• החץ – זהו הקליע שאותו הקשת יורה. נהוג להבדיל בין כמה סוגי חיצים. החלוקה הראשונה היא בין חץ של קשת רגילה וחץ של קשת אופקית. החץ של הקשת הרגילה ארוך וקל יותר, החץ של הקשת האופקית קצר וכבד בהרבה. נהוג גם לחלק את החיצים לפי מטרתם – חיצים חודרי שריון בעלי חוד צר וארוך, חיצים לציד וירי נגד אנשים לא ממוגנים בעלי חוד רחב, לרוב משונן מצידו השני על מנת לגרום לפציעה קשה יותר, ועוד. בזְנב החץ הוסיפו נוצות המייצבות את מעופו.

חץ וקשת מהטבע

קשת רגילה

הקשת הרגילה הומצאה עוד בעידן הפרה-היסטורי, והייתה חלשה למדי. היא עשויה מחתיכה בודדת של עץ ומיתר פשוט המחבר את שני קצות הקשת. קשת זו הייתה בשימושם של חלק מהעמים הילידיים באמריקה, אפריקה ואוסטרליה. באירופה השתמשו בקשת זו בעת העתיקה, אם כי היו מקומות, בהם הצליחו לבנות קשתות מורכבות, החזקות בהרבה. אין גודל קבוע לקשת זו, היא יכולה להיות קצרה למדי – עד חצי מטר ואף גדולה ולהגיע לאורכה של הקשת הארוכה. על מנת שקשת תיחשב לארוכה, יש לקחת בחשבון את המבנה ולא רק את האורך.

קשת מורכבת

קשת הונית – דוגמה לקשת מורכבת.

ערך מורחב – קשת מורכבת

הקשת המורכבת חזקה בהרבה מהקשת הרגילה. היא הומצאה באכד בימי נרם סין (במצבתו נראית הקשת המורכבת לראשונה). היא יכולה להיות לא גדולה במיוחד ומתאימה במיוחד לשימוש של פרשים ורגלים קלים. שמה של קשת זו נגזר מהיותה מורכבת מלפחות שני חומרים שונים. מרבית הקשתות המורכבות נבנות מצירוף של עץ גמיש, פיסות קרן (שעשויות קֵרָטין) ורצועות גידים של בעלי חיים. החומרים השונים הודבקו זה לזה בדבק העשוי מעור חיות בתהליך ייצור הדרגתי שנמשך מספר שנים. עמים רבים, שאכלסו את הערבה האירו-אסייתית, השתמשו בקשת המורכבת. צבאות פרשים חמושים בקשתות מורכבות פלשו מהערבה האסייתית למרכז אסיה ולמזרח אירופה מאז שחר ההיסטוריה. עמים כגון הסקיתים, ההונים, המגיארים, הטורקים והמונגולים, שהיו אמונים על השימוש בקשת המורכבת, הטילו את חיתתם על תושבי העולם הנושב והקימו אימפריות רחבות ידיים. הטווח המקסימלי של הקשת המורכבת הוא מעל 300 מטר ובעזרת חיצים מיוחדים תועדו אף טווחים של יותר מ-600 מטר כאשר הטווח הגדול ביותר המתועד הגיע ל-888 מטרים (2,913 רגל).

קשת ארוכה

ערך מורחב – קשת ארוכה

הקשת הארוכה ידועה עוד מהעת העתיקה. הראשונים שהשתמשו בקשת זו היו ההודים. לשיאה הגיעה בימי הביניים באנגליה. קשת זו זכתה לתהילה רבה, אך לא מוצדקת. הקשת הארוכה לא הצליחה לחדור את שריון האביר מסוף ימי הביניים (המאה ה-15) שהיה בתקופה זו שריון לוחות, למעט מקומות מסוימים כמו בית השחי, חיבור לוחות פלדה וצוואר. את הקסדה היא לא יכלה לחדור כלל. גם פגיעה בשריון החזה לא הבטיחה חדירה וברוב המקרים השריון עמד בפגיעתה. לא רק זאת, על מנת לחדור את השריון היה צורך להשתמש בחץ מיוחד, בעל חוד ארוך ודק. כתוצאה מכך, הפצע ברב המקרים לא היה מסוכן וגם אם האביר נפצע, הוא עדיין היה יכול לעשות שמות בקשתים שעמדו מולו.

לעומת זאת, קבוצות גדולות של קשתים היורים מטרי חיצים בקצב מהיר (קשת מאומן בודד יכל לירות עד לקצב של 12 חיצים בדקה) יכולה לעשות שמות בכוחות האויב המסתערים, וזאת על ידי פציעתם אך יותר מכך על ידי גרימת בהלה וכאוס בקרבם. הקשתים נהגו להציב לפניהם מגינים גדולים וכלונסאות עץ מחודדים על מנת לספק הגנה מפני הסתערות האויב.

קרב אז'נקור הוא מקרה מפורסם שבו כוח קטן של קשתים הכריע כוח עדיף וגדול בהרבה של אבירים ופרשים כבדים (זאת בעיקר עקב תנאי השטח הקשים, חוסר הארגון של הצבא הצרפתי והכאוס שנוצר בעת הסתערות האבירים הצרפתיים).

קשת מוצלבת (רובה קשת)

ערך מורחב – קשת מוצלבת

קשת מוצלבת

הקשת המוצלבת נקראת גם קשת אופקית ורובה קשת. שמה של הקשת המוצלבת נגזר ממראה החיצוני המזכיר צלב. באנגלית היא נקראת crossbow.

הקשת המוצלבת הומצאה בסין בעת תחילת התפתחות האימפריה. קשת זו הייתה מורכבת מקשת שהותקנה על ידית עץ ונדרכה באמצעות גלגלת. הבנייה החזקה של הקשת והמתח העצום שסיפקו המיתר והמבנה הקנו לקשת זו טווח ירי ניכר ואף יכולת חדירת שריון במרחק ניכר. יתרונה של קשת זו היה היעדר הצורך באימון מורכב על מנת להשתמש בה. חסרונה היה קצב ירי איטי יחסית, בגלל הזמן הארוך שנדרש בשביל לדרוך אותה מחדש לירי. השימוש ברובה-הקשת היה נפוץ גם בארצות בהן לא הייתה תרבות עממית של ירי בחץ וקשת.

הירי בקשת

הירי בקשת רגילה

1. הקשת מתקין את הקשת לפעולה, בכך שהוא מחבר לגוף קשת את המיתר. בדרך כלל פעולה זו הייתה מבוצעת באמצעות דריכה על החלק התחתון של הקשת, כיפוף החלק העליון ביד אחת ותליית המיתר ביד השנייה. מכאן מקור המונח דריכה ביחס לכלי נשק, המשמש כיום במשמעות של הכנת כלי הנשק לירי.
2. הקשת שולף חץ ומציב את זנבו על מרכז המיתר.
3. הקשת דורך את הקשת על ידי מתיחת המיתר אחורה, דבר המכופף את הקשת ומשווה לה צורה קשתית או החזקת המיתר במקום ומתיחת הקשת קדימה.
4. הקשת מכוון אל המטרה: עבור מטרות בטווח קרוב, הכוונון הוא ישיר. עבור מטרות בטווח רחוק הקשת מגביה את הקשת ויורה במסלול בליסטי.
5. הקשת משחרר את ידו מהחץ, והאנרגיה האלסטית שנצטברה במיתר עוברת לחֵץ כאנרגיה קינטית, הגורמת לו לעוף אל עבר המטרה.

הירי בקשת אופקית

ישנן כמה דרכים לירות בקשת אופקית, תלוי מאיזה חומר עשויה הקשת עצמה ועד כמה קשה לדרוך אותה. רוב הקשתות הקלות יותר היו בעלות טבעת ברזל או מתפס בקדמת הקשת באמצעותה תפס הקשת את הרובה (באמצעות הכנסת רגלו או ידו לטבעת), תפס את המיתר ומתח אותו, תוך שהוא משתמש בכל כוח-גופו לדריכה. קשתות כבדות יותר היו בעלי גלגלת מיוחדת לדריכה.

חץ וקשת בתרבות

פסל רובין הוד בנוטינגהאם, אנגליה

קלעי חץ וקשת מהווים לעיתים קרובות גיבורים בסיפורי עם שונים. כך לדוגמה רובין הוד, הדמות הידועה של אגדות עם אנגליות היה קלע מצטיין ובתחרויות קליעה הצליח להשחיל שני חיצים אחד לתוך השני. וילהלם טל, המורד השווייצרי, נדרש לפי האגדה לירות חץ בתפוח שהונח מעל לראשו של בנו, והוא הצליח בכך, אם כי מיוחס לו השימוש ברובה קשת דווקא.

בפנטזיה ובמשחק התפקידים מבוכים ודרקונים האלפים ידועים כקשתים מעולים מלידה. בספרי שר הטבעות, האלף לגולס ידוע בכישרון הקליעה שלו בחץ וקשת, באמצעותה הוא הורג אורקים רבים. בסדרת הספרים "משחקי הרעב" קטניס אוורדין היא קשתית מצוינת, ובמקור השתמשה במיומנותה בחץ וקשת לציד לא חוקי כדי לכלכל את משפחתה.

מקומם של הקשתים לא נפקד גם בקומיקס: "החץ הירוק" של DC קומיקס ו"הוקאיי" של מארוול קומיקס, שניהם גיבורים המומחים בצליפה בחץ וקשת ומצוידים במגוון חיצים עם פטנטים שונים (חיצים עם ראש קרב המכיל פצצה, חיצים עם חבל ועוד) בנוסף לחיצים רגילים.

דמותו של ארוס (קופידון) מתוארת תמיד עם חץ וקשת, כאשר החיצים הם חיצי אהבה הגורמים למטרה להתאהב במישהו.

ספורט

ערך מורחב – קשתות

ראו גם

• אשפת חיצים
• פרדוקס הקשת
• קיודו

קישורים חיצוניים

• ynet, כל מה שרצית לדעת על: חץ וקשת, באתר ynet, 23 ביוני 2004
• איגוד הקשתות הישראלי
• אים דונג-יון הקשת הקוריאני בעל הראיה הפגומה - באתר פסיכולוגיית ספורט
• חץ וקשת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)