קרב חמש מודרני במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב סיף בין הצרפתי ז'אן דה מה לאטרי לבין האמריקאי ג'ורג' פטון במסגרת קרב חמש מודרני באולימפיאדת סטוקהולם (1912)
השוודי ויליאם גרוט, זוכה מדליית הזהב באולימפיאדת לונדון (1948) חוצה את קו הגמר בתחרות הריצה.
נבחרת פולין עם מדליות הזהב בה זכו חבריה באולימפיאדת ברצלונה (1992). במרכז ארקדיוש סקז'יפאשק, שזכה גם במדליית זהב אישית.
מתחרים בשלב הריצה באולימפיאדת אתונה (2004)

קרב חמש מודרני הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת סטוקהולם (1912). נשים מתחרות בענף מאז אולימפיאדת סידני (2000).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרב החמש המודרני הומצא על ידי מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים, הברון פייר דה קוברטן, כמעין גרסה מודרנית לקרב החמש שהיה נהוג במשחקים האולימפיים ביוון העתיקה. בגרסה הקדומה, התחרו הספורטאים בריצה, היאבקות, הטלת כידון, קפיצה לרוחק וזריקת דיסקוס. בגרסה המודרנית נותרה רק הריצה, ואליה נוספו שחייה, רכיבה, קליעה וסיף.

בפעם הראשונה בה נערכו התחרויות, באולימפיאדת סטוקהולם (1912), נערכו תחרויות לגברים בלבד. האלוף האולימפי הראשון היה השוודיה יסטה אוסברינק באולימפיאדת הלסינקי (1952) החלו לחלק מדליות גם לנבחרות. ניקוד הנבחרות התבסס על הניקוד המצטבר של שלושת הספורטאים שהתחרו מטעמן. שיטה זו הונהגה עד אולימפיאדת ברצלונה (1992), ובוטלה החל מאולימפיאדת אטלנטה (1996). באולימפיאדת סידני (2000) החלו להיערך גם תחרויות לנשים.

באולימפיאדת לונדון (2012) שולבו לראשונה תחרויות הריצה והקליעה זו בזו, במתכונת דומה לביאתלון: שלושה סבבי ריצה של קילומטר, שאחרי כל אחד מהם מקצה קליעה. בנוסף, נעשה לראשונה שימוש באקדחי לייזר. שינוי נוסף חל החל מאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), כאשר הריצה, שהיא כיום ריצת שדה, תיערך במסלול.

שיטת התחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מדינה רשאית לשלוח לכל היותר שני ספורטאים מכל מגדר.

כל חמש התחרויות המרכיבות את קרב החמש המודרני נערכות ביום אחד. בטורניר הסיף, מתחרים כל הספורטאים נגד כולם, ומקבלים ניקוד בהתאם לאחוזי הניצחונות שלהם. בתחרות השחייה שוחים הספורטאים משחה של 200 מטרים בסגנון חופשי, והניקוד מתבסס על הזמנים אותם קבעו. תחרות הרכיבה היא תחרות של קפיצות ראווה, והניקוד מבוסס על זמן, בניכוי נקודות עונשין בגין אלמנטים שונים. תחרויות הריצה והקליעה משולבות מאז אולימפיאדת לונדון (2012) זו בזו, ומורכבות משלושה מקטעי ריצה של קילומטר כל אחד (הניקוד הכללי מתבסס על הזמן המצטבר של שלושתם), ולאחר כל אחד מכן זמן של 70 שניות מוקצה לירי של חמישה כדורים במטרה. ניקוד הקליעה מבוסס על רמת הדיוק.

הניקוד המצטבר בכל חמש התחרויות הוא הניקוד הסופי. מי שצבר את מספר הנקודות הגבוה ביותר זוכה במדליית זהב, השני במדליית כסף והשלישי במדליית ארד.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורטאים מ-21 מדינות זכו לאורך השנים במדליות אולימפיות בקרב חמש מודרני.

עד אולימפיאדת מלבורן (1956), היו הספורטאים השוודים המובילים בענף, והם זכו ב-8 מתוך 11 מדליות הזהב שחולקו בתקופה זו. באולימפיאדת רומא (1960) עברה השליטה להונגריה, שעד אולימפיאדת מינכן (1972) זכתה ב-5 מדליות זהב מתוך 8 אפשריות. בשנים הבאות התחלקו הזכיות בין מספר מדינות. הונגריה ושוודיה עדיין מוליכות את טבלת המדליות.

זהב כסף ארד סך הכל
1. הונגריההונגריה  הונגריה 9 8 5 22
2. שוודיהשוודיה  שוודיה 9 7 5 21
3. ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות 5 5 5 15
4. רוסיהרוסיה  רוסיה 4 1 0 5
5. פוליןפולין  פולין 3 0 1 4
6 . איטליהאיטליה  איטליה 2 2 3 7
בריטניהבריטניה  בריטניה 2 2 3 7
8. גרמניהגרמניה  גרמניה 2 0 1 3
9. ליטאליטא  ליטא 1 2 1 4
10. צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 1 0 1 2
11. אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 2 2 3 7
קזחסטןקזחסטן  קזחסטן 1 0 0 1
13. ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 0 6 3 9
14. פינלנדפינלנד  פינלנד 0 1 4 5
15. צרפתצרפת  צרפת 0 1 2 3
16. אוקראינהאוקראינה  אוקראינה 0 1 1 2
Olympic flag.svg
המשלחת המאוחדת
0 1 1 2
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה 0 1 1 2
19. לטביהלטביה  לטביה 0 1 0 1
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין 0 1 0 1
21. בלארוסבלארוס  בלארוס 0 0 1 1
ברזילברזיל  ברזיל 0 0 1 1
מקסיקומקסיקו  מקסיקו 0 0 1 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]