שיט במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הצוות השוודי של הסקרי קרוזר 30 מ"ר, שהיה היחיד מסוגו שהתחרה באולימפיאדת אנטוורפן (1920), ומטבע הדברים גם ניצח
משט הדינגים באולימפיאדת פריז (1924)
מפרשית 6 מטר שצוותה הארגנטינאי זכה במדליית כסף באולימפיאדת לונדון (1948)
משט מפרשיות 5.5 מטר באולימפיאדת הלסינקי (1952)
צוות הדרגון היווני שזכה במדליית זהב באולימפיאדת רומא. משמאל, יורש העצר היווני, לימים קונסטנטין השני, מלך יוון
השייט הברזילאי טורבן גראל, שזכה בחמש מדליות אולימפיות בדגמי סטאר וסולינג, בין 1984 ל-2004
שיט מפרשיות מדגם פין באולימפיאדת סיאול (1988)
השייט הברזילאי רוברט שיידט עם מדליית הזהב בה זכה בדגם לייזר באולימפיאדת אתונה (2004). שיידט זכה במדליית זהב גם באולימפיאדת אטלנטה (1996), ובשלוש מדליות נוספות בין 2000 ל-2012
השייט הבריטי בן איינסלי, שזכה במדליית זהב בדגם לייזר באולימפיאדת סידני (2000) ובשלוש מדליות זהב רצופות בדגם פין בין 2004 ל-2012
השייטת הנורווגית סירן סונדבי, זוכת מדליית הזהב בדגם יורופ באולימפיאדת אתונה (2004)
השייט הבריטי פול גודיסון, זוכה מדליית הזהב בדגם לייזר באולימפיאדת בייג'ינג (2008)

שיט הוא ענף במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת פריז (1900), וברציפות מאז אולימפיאדת לונדון (1908). עד אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתפו גברים ונשים באותן תחרויות (אם כי רוב המתחרים היו גברים, ובמספר מקרים אף לא התחרו נשים כלל), ומאז אולימפיאדת סיאול (1988) נערכות תחרויות נפרדות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארגני המשחקים האולימפיים הראשונים בעת החדשה, אולימפיאדת אתונה (1896) תכננו לערוך תחרויות שיט, אך אלה בוטלו בסופו של דבר. התחרויות הראשונות נערכו באולימפיאדת פריז (1900), וכללו 14 משטים, שחולקו בהתאם למשקלי הסירות: עד חצי טון, עד טון, עד 2 טון, עד 3 טון, עד 10 טון, עד 20 טון, 20 טון ומעלה וקטגוריה פתוחה. בשש הקטגוריות הראשונות נערכו שני מקצים נפרדים, ובשניהם חולקו מדליות, ואילו בקטגוריות ה-20 טון ומעלה והקטגוריה הפתוחה נערך מקצה אחד. באחד המקצים של סירות עד שני טון ניצחו בני הזוג השווייצרים הרמן והלן דה פורטאלה, ואחיינו של הרמן, ברנאר. בכך, הייתה הלן דה פורטאלה לאישה הראשונה בהיסטוריה להשתתף במשחקים האולימפיים ולזכות באליפות אולימפית.

באולימפיאדת סנט לואיס (1904) לא נערכו תחרויות שיט, והן נכללו מחדש בתוכנית האולימפית באולימפיאדת לונדון (1908). במשחקים אלו סווגו המפרשיות לפי אורכן, בארבע קטגוריות: 6 מטר (צוות של שלושה), 7 מטר (צוות של ארבעה), 8 מטר (צוות של חמישה), 12 מטר (צוות של עשרה). כל מדינה הורשתה לשלוח לכל היותר שני צוותים בכל קטגוריה. תחרות חמישית תוכננה להיערך, בסירות של 15 מטר - בוטלה. באולימפיאדת סטוקהולם (1912) בוטלה קטגוריית הסירות של 7 מטר, ובמקומה נוספה קטגוריה של 10 מטר, ובה צוות של שמונה.

באולימפיאדת אנטוורפן (1920) עלה מספר התחרויות ל-14, אך מספר המשתתפים בכל תחרות היה נמוך מאוד. ב-7 מהתחרויות התחרה רק צוות אחד (דינגי 18 רגל, סירות 6 מטר בכללי 1919, סירות 8 מטר בכללי 1907, סירות 10 מטר בכללי 1907, סירות 10 מטר בכללי 1919, סירות 12 מטר בכללי 1907, סירות 12 מטר בכללי 1919 וסקרי קרוזר 30 מ"ר). מטבע הדברים הצוותים שהשתתפו בתחרויות אלו, הוכרזו כולם כמנצחים. ב-5 תחרויות נוספות התחרו רק שני צוותים, שחלקו במדליות הזהב והכסף: דינגי 12 רגל, 6.5 מטר, 6 מטר בכללי 1919, 7 מטר וסקרי קרוזר 40 מ"ר. בתחרות בסירות 8 מטר בכללי 1919 התחרו שלושה צוותים שחלקו כולם במדליות, ובתחרות בסירות 6 מטר בכללי 1907 התחרו ארבעה צוותים. השייטים הבלגים שסיימו במקום הרביעי במקצה זה, היו השייטים היחידים שלא זכו במדליות באולימפיאדת אנטוורפן.

באולימפיאדת פריז (1924) ירד מספר התחרויות ל-3 בלבד: דינגי (בדגם נאסיונל הצרפתי), ומפרשיות באורך 6 מטרים ו-8 מטרים. לראשונה הוגבל מספר המשתתפים מכל מדינה לצוות אחד בכל קטגוריה. באולימפיאדת אמסטרדם (1928) נערכו תחרויות במתכונת דומה, אך דגם הדינגי הוחלף בדגם של 12 רגל. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) נוספה תחרות רביעית, במפרשית מדגם סטאר, שבה שני שייטים. באולימפיאדת ברלין (1936) נערכו באופן חד-פעמי תחרויות הדינגי בדגם או-יולה (O-Jolle).

באולימפיאדת לונדון (1948) בוטלו התחרויות במפרשיות 8 מטר, ודגם הדינגי הוחלף לפיירפליי. תחרויות הסטאר ומפרשיות 6 מטר המשיכו להתקיים. לראשונה נערכה גם תחרות בדגם דרגון, ובאופן חד-פעמי נערכה תחרות בדגם סוולו. גם באולימפיאדת הלסינקי (1952) נערכו חמש תחרויות. במקום תחרות הסולו נוספה תחרות במפרשית 5.5 מטר (צוות של שלושה שייטים), ונקבע תקן אחיד לדגם הדינגי, ששימש גם באולימפיאדות הבאות - פין. באולימפיאדת מלבורן (1956) בוטלה תחרות המפרשיות באורך 6 מטר, ובמקומה נערכה באופן חד-פעמי תחרות בדינגי מדגם 12 מ"ר שארפי (בנוסף לתחרות בדגם פין). באולימפיאדת רומא (1960) הוחלף דגם זה בדגם הולנדי מעופף, המיועד לשני שייטים, וששימש גם באולימפיאדות הבאות.

השינוי הבא בדגמי הסירות המשתתפות בתחרויות השיט נערך באולימפיאדת מינכן (1972), אז עלה מספר הדגמים לשישה. תחרות המפרשיות באורך 5.5 מטר בוטלה, ובמקומה נוספו דגמי טמפסט (שני שייטים) וסולינג (שלושה שייטים). באולימפיאדת מונטריאול (1976) נערך שינוי נוסף - בוטלו התחרויות בדגמי דרגון וסטאר, ובמקומם הונהגו תחרויות בדגם 470 ובקטמרן מדגם טורנדו. באולימפיאדת מוסקבה (1980) הוחזר לשימוש דגם הסטאר, על חשבון הטמפסט. באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) עלה מספר תחרויות השיט לשבע, כאשר הונהגו לראשונה תחרויות גלישת רוח, בגלשנים מדגם וינדגליידר.

לאחר 88 שנים שבהן היו תחרויות השיט פתוחות דה-יורה לנשים, אך מועדון כמעט סגור לגברים דה-פקטו, הונהגו, החל מאולימפיאדת סיאול (1988), תחרויות נפרדות לנשים, בשלב זה בדגם 470 בלבד. התחרויות בדגמי הולנדי מעופף, סולינג, סטאר וטורנדו הוגדרו עדיין כתחרויות מעורבות, אך בפועל, לא התחרתה בהן ולו אישה אחת. 3 תחרויות נוספות הוגדרו מלכתחילה כתחרויות לגברים בלבד - התחרות המקבילה בדגם 470, וכן התחרויות בדגם פין וגלישת הרוח (במשחקים אלה בדגם דיוויז'ן 2).

באולימפיאדת ברצלונה (1992) נוספו עוד שתי תחרויות לנשים, בדינגי מדגם יורופ ובגלישת רוח. בדומה לגברים, דגם הגלשנים שהונהג במשחקים אלה היה לכנר A-390. ארבע התחרויות המוגדרות מעורבות נותרו כאלו גם בברצלונה, והפעם גם השתתפה בהם אישה אחת, אנט רי אנדרסן, מצוות הטורנדו הדני. באולימפיאדת אטלנטה (1996) הוחלף דגם ההולנדי המעופף בדגם לייזר, ודגם גלשני הרוח הוחלף למיסטרל. שוב לא השתתפו נשים בארבע התחרויות המעורבות. באולימפיאדת סידני (2000) עלה מספר תחרויות השיט ל-11, כאשר נוספה תחרות מעורבת במפרשית מדגם 49er.

באולימפיאדת אתונה (2004) נוספה תחרות רביעית לנשים, בדגם יינגלינג המיועד לשלוש שייטות, ואילו תחרות הסולינג בוטלה. תחרות הסטאר סווגה מעתה כתחרות לגברים בלבד, בעוד תחרויות הפין הפכו למעורבות. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הומר דגם היורופ בו התחרו נשים בדגם לייזר רדיאל, ובמקביל הוגדרו תחרויות הלייזר כתחרויות לגברים בלבד. דגם גלשני הרוח הוחלף ממיסטרל לניל פרייד RS:X. באולימפיאדת לונדון (2012) בוטלו תחרויות הטורנדו, ודגם האליוט 6 מטר החליף את היינגלינג בתחרויות הנשים.

באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) צפויים מספר שינויים נוספים. תחרויות בדגם 49er ייערכו בנפרד לגברים ולנשים. התחרות בדגם פין תוגדר כתחרות לגברים בלבד. תחרויות הסטאר לגברים והאליוט 6 מטר לנשים יבוטלו, ובמקומן תיערך תחרות בקטמרן מדגם Nacra 17, שתהיה התחרות המעורבת היחידה.

מיקום התחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע הדברים, נערכות תחרויות השיט בים הפתוח, או לכל הפחות באגם גדול. לא כל הערים שאירחו את המשחקים האולימפיים שוכנות בסמוך לים או לאגם המתאימים לתחרויות שיט, ובמקרים כאלה נערכו התחרויות בעיר אחרת. במקרה הקיצוני ביותר, של אולימפיאדת מוסקבה (1980), נערכו תחרויות השיט בטאלין, המרוחקת כ-900 ק"מ ממנה. באולימפיאדת אנטוורפן (1920), תחרויות הדינגי 12 רגל אף נערכו מחוץ לבלגיה, בהולנד השכנה.

אולימפיאדה אתר התחרויות
פריז 1900 מולאן
התחרויות לסירות במשקל 10 עד 20 טון נערכו בלה הבר
לונדון 1908 רייד שבאי וייט
התחרויות לסירות 12 מטר נערכו בכפר האנטרס קוויי שבמחוז ארגייל וביוט בסקוטלנד
סטוקהולם 1912 נינסהאמן
אנטוורפן 1920 אוסטנדה
תחרויות הדינגי 12 רגל נערכו באמסטרדם
פריז 1924 לה הבר
תחרויות הדינגי נערכו במולאן
אמסטרדם 1928 אמסטרדם
לוס אנג'לס 1932 לוס אנג'לס
ברלין 1936 קיל
לונדון 1948 טורקי
הלסינקי 1952 הלסינקי
מלבורן 1956 מלבורן
רומא 1960 נאפולי
טוקיו 1964 אנושימה
מקסיקו סיטי 1968 אקפולקו
מינכן 1972 קיל
מונטריאול 1976 קינגסטון
מוסקבה 1980 טאלין
לוס אנג'לס 1984 לונג ביץ'
סיאול 1988 פוסן
ברצלונה 1992 ברצלונה
אטלנטה 1996 סוואנה
סידני 2000 סידני
אתונה 2004 אתונה
בייג'ינג 2008 צ'ינגדאו
לונדון 2012 וימות' ופורטלנד
ריו דה ז'ניירו 2016 ריו דה ז'ניירו

שיטת התחרויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל מדינה רשאית לשלוח צוות אחד (או שייט אחד) לכל תחרות. השייטים יוצאים לעשרה שיוטים, ועל כל אחד מהם מקבלים ניקוד בהתאם לדירוגם: שייט שהגיע במקום השלישי מקבל 3 נקודות, שייט שהגיע במקום השביעי מקבל 7 נקודות, וכן הלאה. שייט שנפסל או לא סיים את השיוט מקבל מספר נקודות כמספר המשתתפים ועוד 1. מסך כל הנקודות מופחת הניקוד שניתן לשיוט החלש ביותר של כל שייט. לאחר המשט העשירי, ממשיכים לשיוט המדליות עשרת השייטים שהדירוג המצטבר שלהם בשיטה זו הוא הנמוך ביותר. בשיוט המדליות הניקוד שניתן כפול: שייט שהגיע במקום השלישי מקבל 6 נקודות, שייט שהגיע במקום השביעי מקבל 14 נקודות, וכן הלאה. הנקודות בשיוט המדליות מתווספות על הנקודות בשיוטים המקדימים. השייט שסך כל הנקודות שלו הוא הנמוך ביותר זוכה במדליית זהב, השני מקבל מדליית כסף והשלישי מדליית ארד.

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים זכו שייטים מ-45 מדינות שונות במדליות אולימפיות. המדינות המובילות בענף הן בריטניה וארצות הברית.

זהב כסף ארד סך הכל
1. בריטניהבריטניה  בריטניה 28 19 11 58
2. ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית 19 23 18 60
3. נורווגיהנורווגיה  נורווגיה 17 11 3 31
4. ספרדספרד  ספרד 13 5 1 19
5. צרפתצרפת  צרפת 12 11 15 38
6. דנמרקדנמרק  דנמרק 12 9 9 30
7. אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה 11 8 8 27
8. שוודיהשוודיה  שוודיה 10 12 13 35
9. ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד 9 7 6 22
10. הולנדהולנד  הולנד 7 8 7 22
11. ברזילברזיל  ברזיל 7 3 8 18
12. ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות 4 5 3 12
13. גרמניהגרמניה  גרמניה 3 4 4 11
14. אוסטריהאוסטריה  אוסטריה 3 4 1 8
15. איטליהאיטליה  איטליה 3 3 8 14
16. יווןיוון  יוון 3 2 3 8
17. בלגיהבלגיה  בלגיה 2 4 3 9
18. הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  סין 2 3 1 6
19. פינלנדפינלנד  פינלנד 2 2 7 11
20. גרמניה המערביתגרמניה המערבית  גרמניה המערבית 2 2 3 7
21. גרמניה המזרחיתגרמניה המזרחית  גרמניה המזרחית 2 2 2 6
22.
Olympic flag.svg
צוותים מעורבים
2 0 0 2
23. ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה 1 4 5 10
24. אוקראינהאוקראינה  אוקראינה 1 2 2 5
25.
German Olympic flag (1959-1968).svg
המשלחת הכלל-גרמנית
1 1 1 3
שווייץשווייץ  שווייץ 1 1 1 3
27. קרואטיהקרואטיה  קרואטיה 1 1 0 2
28. פוליןפולין  פולין 1 0 3 4
29. ישראלישראל  ישראל 1 0 2 3
30. בהאמהבהאמה  בהאמה 1 0 1 2
31. הונג קונגהונג קונג  הונג קונג 1 0 0 0
32. קנדהקנדה  קנדה 0 3 6 9
33. פורטוגלפורטוגל  פורטוגל 0 2 2 4
34. סלובניהסלובניה  סלובניה 0 2 1 3
35. אירלנדאירלנד  אירלנד 0 2 0 2
36. רוסיהרוסיה  רוסיה 0 1 2 3
37. יפןיפן  יפן 0 1 1 2
38. איי הבתולה של ארצות הבריתאיי הבתולה של ארצות הברית  איי הבתולה של ארצות הברית 0 1 0 1
האנטילים ההולנדייםהאנטילים ההולנדיים  האנטילים ההולנדיים 0 1 0 1
ליטאליטא  ליטא 0 1 0 1
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה 0 1 0 1
קובהקובה  קובה 0 1 0 1
קפריסיןקפריסין  קפריסין 0 1 0 1
44. אסטוניהאסטוניה  אסטוניה 0 0 2 2
45. הונגריההונגריה  הונגריה 0 0 1 1

שייטים ישראלים במשחקים האולימפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגולש גל פרידמן מתקבל בישראל עם שובו מאולימפיאדת אתונה (2004) בה זכה במדליית זהב
השייטת שני קדמי שסיימה במקום הרביעי בדגם 470 באולימפיאדת סידני (יחד עם ענת פבריקנט)
שחר צוברי עם מדליית הארד בה זכה בבייג'ינג
השייטת ורד בוסקילה, שסיימה במקום הרביעי בדגם 470 באולימפיאדת בייג'ינג (יחד עם ניקה קורניצקי
הגולשת לי קורזיץ, שסיימה במקום השישי באולימפיאדת לונדון (2012)

המשלחות הישראליות למשחקים האולימפיים כוללות שייטים באופן קבוע מאז אולימפיאדת מינכן (1972). 30 שייטים ייצגו אותה לאורך השנים במשחקים (22 גברים ו-8 נשים), בעיקר בגלישת רוח ובמפרשיות מדגם 470.

השיט הוא הענף שבו ישראל זכתה להישגיה הגבוהים ביותר במשחקים האולימפיים: מדליית זהב אחת ושתי מדליות ארד. הגולש גל פרידמן, שזכה במדליית זהב באולימפיאדת אתונה (2004) היה הספורטאי הישראלי הראשון שזכה במדליית זהב אולימפית, והיחיד עד כה. מדליה זו נוספה למדליית הארד בה זכה באולימפיאדת אטלנטה (1996). הגולש שחר צוברי זכה אף הוא במדליית ארד, באולימפיאדת בייג'ינג (2008). שלושה צמדי שייטים ישראלים סיימו במקום הרביעי: אלדד אמיר ויואל סלע, שהתחרו בדגם הולנדי מעופף באולימפיאדת סיאול (1988), והיו קרובים לזכייה במדליה אולימפית אלמלא נאלצו לוותר על אחד השיוטים שנערך ביום הכיפורים, שייטות ה-470 ענת פבריקנט ושני קדמי באולימפיאדת סידני (2000) ושייטות ה-470 ורד בוסקילה וניקה קורנצקי באולימפיאדת בייג'ינג.

אולימפיאדה שייט/ים דגם דירוג הערות
מינכן 1972 יאיר מיכאלי ויצחק ניר הולנדי מעופף מקום 23 הפסיקו את השתתפותם לאחר השיוט השישי מתוך שבעה, בעקבות טבח הספורטאים
מונטריאול 1976 יהודה מעיין ויואל סלע הולנדי מעופף מקום 17
לוס אנג'לס 1984 יהודה אטדגי גלישת רוח (לכנר) מקום 14
אלדד אמיר ויואל סלע הולנדי מעופף מקום 8
שמשון ברוקמן ואיתן פרידלנדר 470 מקום 8
סיאול 1988 אלדד אמיר ויואל סלע הולנדי מעופף מקום 4 ויתרו על שיוט אחד, מאחר שנערך ביום הכיפורים והפסידו בשל כך הזדמנות לזכות במדליה אולימפית.

ההישג הטוב ביותר של ספורטאי ישראלי עד אז במשחקים האולימפיים, בכל הענפים. סלע היה הספורטאי הישראלי הראשון שהשתתף בארבע אולימפיאדות.

רן טורטן ודן טורטן 470 מקום 18 התחרו ביום הכיפורים בניגוד להנחיית הוועד האולימפי, ולכן נאסרה השתתפותם לאחר השיוט החמישי מתוך שבעה.
ברצלונה 1992 אלדד אמיר ויואל סלע הולנדי מעופף מקום 20
שי בכר וארז שמש 470 מקום 9
עמית ענבר גלישת רוח (לכנר) מקום 8
אטלנטה 1996 ענת פבריקנט ושני קדמי 470 מקום 12
גל פרידמן גלישת רוח (מיסטרל) Bronzen medaille.svg מקום 3 הישראלי השלישי שזוכה במדליה אולימפית; ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית באטלנטה
ניר שנטל ורן שנטל 470 מקום 20
סידני 2000 מיכל היין גלישת רוח (מיסטרל) מקום 14
עמית ענבר גלישת רוח (מיסטרל) מקום 7
ענת פבריקנט ושני קדמי 470 מקום 4
אלי צוקרמן ואלעד רונן 470 מקום 13
אתונה 2004 ורד בוסקילה וניקה קורניצקי 470 מקום 18
אודי גל וגידי קליגר 470 מקום 15
גל פרידמן גלישת רוח (מיסטרל) Gouden medaille.svg מקום 1 הספורטאי הישראלי הראשון והיחיד עד כה שזכה במדליית זהב אולימפית, והראשון והיחיד שזכה בשתי מדליות אולימפיות
לי קורזיץ גלישת רוח (מיסטרל) מקום 13
בייג'ינג 2008 נופר אדלמן לייזר רדיאל מקום 18
ורד בוסקילה וניקה קורנצקי 470 מקום 4
אודי גל וגידי קליגר 470 מקום 14
מעין דוידוביץ' גלישת רוח (ניל פרייד RS:X) מקום 10
שחר צוברי גלישת רוח (ניל פרייד RS:X) Bronzen medaille.svg מקום 3 ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית בבייג'ינג
לונדון 2012 נופר אדלמן לייזר רדיאל מקום 30
ורד בוסקילה וגיל כהן 470 מקום 15
ערן סלע וגידי קליגר 470 מקום 15
שחר צוברי גלישת רוח (ניל פרייד RS:X) מקום 19
לי קורזיץ גלישת רוח (ניל פרייד RS:X) מקום 6 ההישג הטוב ביותר של המשלחת הישראלית בלונדון (יחד עם המתעמל אלכס שטילוב)
ריו דה ז'ניירו (2016) גיל כהן ונינה אמיר 470 מקום 19
אייל לוין ודן פרויליך מקום 19
מעין דוידוביץ' גלישת רוח (ניל פרייד RS:Xׁ) מקום 7
שחר צוברי מקום 17

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]