קרלובץ

**קרלובץ**
**Karlovac**
	דגל קרלובץ דגל קרלובץ
	בניין עיריית קרלובץ
מדינה	קרואטיה
מחוז	קרלובץ
ראש העיר	דאמיר מאניץ'
תאריך ייסוד	1579
שטח	401 קמ"ר
גובה	112 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	49,377 (31 באוגוסט 2021)
קואורדינטות	45°29′35″N 15°33′21″E / 45.493055555556°N 15.555833333333°E
אזור זמן	UTC +1
	https://www.karlovac.hr/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת קרואטיה רגילה) זאגרב ספליט רייקה אוסייק זאדאר דוברובניק הונגריה ס; ר; ב; י; ה; מונטנגרו אל. בוסניה; והרצגובינה; אוסטריה סלובניה אי. איטליה הים; האדריאטי; קרלובץ

אין לבלבל ערך זה עם הערך "קרלוביץ".

קרלובץ (בקרואטית: Karlovac; בגרמנית: Karlstadt או Carlstadt, קרלשטאט; בהונגרית: Károlyváros, קארויווארוש; באיטלקית: Carlostadio, קרלוסטדיו) היא עיר במרכז קרואטיה. העיר משמשת כמרכז האדמיניסטרטיבי של מחוז קרלובץ, וממוקמת על כביש זאגרב-רייקה, 56 קילומטרים דרומית-מערבית לעיר הבירה זאגרב, ו-130 קילומטרים מהעיר רייקה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת הבסבורג החלה בבניית העיר ב-1579, במטרה לחזק את הגנותיה הדרומיות מפלישה של הצבא העות'מאני לעבר צפון אירופה. הקמתה של עיר חדשה הייתה חלק מעסקה בין האצולה הפרוטסטנטית של פנים אוסטריה וקרל השני, ארכידוכס אוסטריה. בתמורה לחופש הדת שקיבלה, הסכימה האצולה לממן את בנייתו של מבצר חדש כהגנה מול האימפריה העות'מאנית. העיר הוקמה כמבצר בצורת כוכב בעל שש צלעות, שנבנה על אדמת משפחת האצולה זרינסקי, ליד טירת דובובץ, במפגש הנהרות קופה וקוראנה. כאשר העיר התרחבה, הגיע השטח העירוני שלה עד לאזור הנהרות מרז'ינקה ודוברה.

העיר נקראה בגרמנית קרלשטאדט ("עירו של קרל"), על שם המשפחה השלטת שהורתה על הבנייה ב-15 ביולי 1579. אדריכל העיר היה מטיה גמבון. העבודה על המבצר החדש הייתה בפיקוחו של גאורג קוונהילר (אנ'). הכנסייה הראשונה (של השילוש הקדוש) נבנתה בכיכר המרכזית בשנת 1580, אך כל בנייני העיר נשרפו בדליקה שפרצה בה בשנת 1594. כוחות האימפריה העות'מאנית צרו על העיר שבע פעמים, אך לא הצליחו לכבוש אותה. המצור האחרון ששמו העות'מאנים היה בשנת 1672. העיר גם נפגעה ממגפות, כאשר הקשה שבהן ארעה ב-1773, וגרמה למותם של כמחצית מתושבי העיר.^[1]

קרלובץ הייתה מאחז סְפָר צבאי של ממלכת הבסבורג ומאזור העיר פשטה מיליציית היידוקים שכונתה אוֹסְקוֹצִי לעורף השטחים העות'מאניים. היידוקים אלו פשטו גם על כלי שיט של הרפובליקה של ונציה בים האדריאטי והעניין הוביל לעימות בין הוונציאנים להבסבורגים. ב-3 ביולי 1612 הוצא להורג מנהיג ההיידוקים איוואן ולאטקוביץ' כהרתעה למיליציית ההידוקים. עם זאת, הפשיטות נמשכו והתגברו והובילו לכך שב-1615 פרצה מלחמת גראדיסקה בין ממלכת הבסבורג, לבין הרפובליקה של ונציה, הרפובליקה ההולנדית וממלכת אנגליה. הסכם פריז שנחתם ב-1617 סיים את המלחמה ולפי תנאיו הוצאו ההידוקים האוסקוקים בכוח מהעיר סני (senj) והועברו לעורף השטח באזור קרלובץ.

בעת הזו, המבצר היה צפוף מדי עבור אוכלוסיית העיר המתרחבת והממשל לא יכול היה לאשר את התרחבותה. ב-6 בדצמבר 1693 העיר קיבלה שלטון עצמי מוגבל. בעקבות הסכם קרלוביץ שנחתם בין האימפריה הרומית הקדושה (אוסטריה), האיחוד הפולני-ליטאי, הרפובליקה של ונציה ורוסיה הצארית לבין אימפריה העות'מאנית, נסוגו העות'מאנים משטחים נרחבים באירופה וקרלובץ לא שכנה עוד באזור הספר, וכך פחתה חשיבותה הצבאית.

המלכה מריה תרזה, תחת לחץ של הדיאט הקרואטי החזירה את הערים קרלובץ ורייקה (Fiume) לידי הכתר הקרואטי ב-9 באוגוסט 1776. ביוזמתה נוסדה גימנסיית קרלובץ. בנה יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אשרר את מעמדה של העיר כעיר קיסרית חופשית, עם צ'רטר שהעניק ב-1781. דבר זה אפשר להרחיב את העיר ולנצל את מיקומה על פרשת דרכים, בין המישור הפאנוני לחופי הים האדריאטי.

העיר פרחה במאה ה-18 ובמאה ה-19 כתוצאה מפיתוח דרכים אל חוף הים ונתיבי מים לאורך נהר הקופה.

בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, קרלובץ הייתה עיר נפה במחוז זאגרב של ממלכת קרואטיה-סלאבוניה בתוך האימפריה האוסטרו הונגרית.

במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה קרלובאץ בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים מתוקף חוזה טריאנון. באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה פלשה גרמניה הנאצית לממלכת יוגוסלביה וכבשה אותה. אזור קרואטיה הועבר לחזרת ממשלת הבובות של האוסטאשה. לאחר המלחמה נכללה קרלובץ בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה.

במהלך מלחמת העצמאות של קרואטיה (1991–1995) נפגעה העיר וסבלה מנזקים. חלקיה הדרומיים היו קרובים לקווי העימות בין הרפובליקה של קרואטיה לכוחות הסרבים, עם הפגזות קשות שספגה. מרכז העיר, בית העירייה ומבנים רבים אחרים סבלו אף הם פגיעות.

העיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר קרלובץ ידועה בקרואטיה כעיר הפארקים ועיר ארבעת הנהרות בשל האזורים הירוקים הנרחבים שבה וארבעת הנהרות מרז'ניקה, קוראנה וקופה הזורמים באזור הבנוי של העיר, ונהר דוברה הזורם מספר קילומטרים מחוץ לעיר. אחד העצים הנדירים שנמצאו בפארקים בעיר הוא גינקו דו-אונתי. רוב הפארקים נטועים על חפירות קדומות שנחפרו סביב המבצר הצבאי הישן, שבעבר היה מלא מים כשכבת הגנה נוספת מן הצבאות העות'מאניים.

אזור בעיר המכונה Šanac (חפיר) קיבל את שמו בשל החפירות שהגנו על אזור בעיר שנבנו בצורת משושה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאון פתוח בעיר המוקדש למלחמת העצמאות של קרואטיה

נכון למפקד אוכלוסין שבוצע ב-2011 בעיר 55,705 תושבים. 88.2% היו ממוצא קרואטי, 8% סרבים ופחות מאחוז היו בוסניאקים, אלבנים, מקדונים, מונטנגרים ואחרים. אוכלוסיית העיר על פי דת מנתה בשנה זו 82% קתולים, כ-7% נוצרים אורתודוקסים, 5% אתאיסטים, 1.2% מוסלמים ופחות מאחוז היו אגנוסטים ואחרים.

חלק גדול מאוכלוסיית העיר התחלף מאז התחלת מלחמת העצמאות של קרואטיה שהתרחשה בשנים 1991–1995, כאשר משפחות סרביות רבות הוחלפו על ידי קרואטים שנעקרו מאזורים שנשלטו על ידי הסרבים במהלך המלחמה, ועל ידי בוסנים. יעדי ההגירה מהעיר היו בעיקר לסרביה, רפובליקה סרפסקה שבבוסניה והרצגובינה ולמדינות במערב אירופה, צפון אמריקה ואוסטרליה.

יהודי קרלובץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

התיישבות יהודים בקרלובץ מתועדת החל מהמחצית השנייה של המאה ה-18 כחלק מתהליך הפיכתה של העיר מעיר ספר צבאית לעיר מסחר וצומת תעבורה לים האדריאטי. משפחות של סוחרים יהודים התיישבו לאורך גדת הנהר קופה ברובע מיוחד שנקרא "העיר היהודית" ואזכור זה מופיע במסמכים רשמיים של ממלכת הבסבורג החל מ-1752. מדובר היה בפועל בשכונה מעורבת בה התגוררו גם בני דתות אחרות. ב-1787 הוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה צו המחייב את נתיניו היהודים לאמץ שמות משפחה. ברישומי העיר מופיעים לאחר מועד זה שמות משפחה יהודיים כגון וייס וכהן. מדובר היה במשפחות אמידות ובעלות נכסים רבים. מוצא משפחות אלו אינו ידוע. בתקופת המלחמות הנפוליאוניות נכבשה קרלובץ על ידי הצרפתים והיהודים שהתגוררו בה זכו לשוויון זכויות. לאחר המרד ההונגרי של 1848 לא מופיע עוד בתוכניות בניין העיר המינוח "עיר היהודים".^[2]

בהמשך, היגרו לעיר משפחות יהודיות מאזור בוהמיה וסלובקיה. ב-26 בדצמבר 1852 ניתן היתר מהשלטונות ונוסדה רשמית הקהילה היהודית בעיר. בית העלמין הראשון הוקם ב-1806 סמוך למצודת דובובאץ, והמצבה הקדומה ביותר היא מ-1816. ב-1825 נוסדה חברה קדישא בעיר. ב-1891 נבנה בית עלמין יהודי חדש,^[3] ואולם תפילה וטקסים הוקם בשטח בית העלמין בשלהי המאה.^[4]^[2] בעיר נבנה בית כנסת נאולוגי שנחנך ב-1871,^[5] על ידי פיליפ ריינר, נשיא הקהילה היהודית בעיר, שהגדיר עצמו כקרואטי לאומי בן דת משה. בנו של ריינר כיהן בהמשך כסגן ראש עיריית קרלובץ. בית הכנסת נבנה בסגנון נאו-רנסאנס ואדריכלות גותית. בשנת 1880 עמד מספר היהודים בעיר על 905 ובתקופה זו היו יהודים מחלוצי התעשייה בעיר. ב-1911 הוקמה בעיר תנועת נוער ציונית. בסוף שנות ה-20 עזבו יהודים רבים את העיר ושיעור נישואי תערובת עמד על כמחצית.^[6]

בזמן מלחמת העולם השנייה שימש בית הכנסת כמחסן. במאי 1941 עם פלישת הנאצים ליוגוסלביה ועליית משטר האוסטאשה בקרואטיה, חויבו יהודים לשאת את הטלאי הצהוב.^[7] מספר היהודים בעיר בשנה זו עמד על כ-200 מתוך אוכלוסייה של כ-22,000 תושבים. בין מאי לדצמבר 1941 עצרו הנאצים והאוסטאשה 171 יהודים ורצחו אותם במחנה הריכוז ידובנו ובמחנה הריכוז וההשמדה יאסנובאץ שהוקמו בקרואטיה. יהודים אחרים שנותרו גורשו לסטארה גרדישקה ולמקומות אחרים ב-1943. ב-1958 הולאם שטח בית העלמין והוכרז אתר מורשת היסטורית. ב-1988 חולל בית העלמין על ידי לאומנים קרואטים ונגרמו בו נזקים. נכון ל-2011 עמד בית העלמין על תילו ומצויות בו 200 מצבות. בית העלמין ממוקם ליד בית העלמין הצבאי שבעיר.^[3] ב-1946 נמכר מבנה בית הכנסת לרשות המקומית וב-1960 נהרס הבניין. בעיר קיים רחוב הנקרא "Zidovska Város" - "העיר היהודית" שמציין את מיקומו הישן של הרובע היהודי.^[4]