קרשימיר צ'וסיץ'

קרשימיר צ'וסיץ'
Krešimir Ćosić
לידה	26 בנובמבר 1948; זאגרב, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה
פטירה	25 במאי 1995 (בגיל 46); בולטימור, ארצות הברית
עמדה	סנטר
גובה	2.09 מטרים
מכללה	אוניברסיטת בריגהאם יאנג
דראפט	בחירה 84 (סיבוב 5), 1973; לוס אנג'לס לייקרס
היכל התהילה	1996
קבוצות כשחקן
1964–1969; 1973–1976; 1976–1978; 1978–1980; 1980–1983	ק.ק. זאדאר; ק.ק. זאדאר; אולימפיה ליובליאנה; סינודינה בולוניה; ציבונה זאגרב
הישגים כשחקן
	2 MVP של אליפות אירופה בכדורסל (1971, 1975); גביע ספורטה (1982); 2 אליפויות הליגה האיטלקית (1979, 1980); 6 אליפויות הליגה היוגוסלבית (1965, 1967, 1968, 1974, 1975, 1982); 3 גביעי יוגוסלביה (1981–1983); ספורטאי השנה בקרואטיה (1980); 50 התורמים הגדולים ליורוליג (2008); פרס מפעל חיים בספורט (2002); מסדר ההצטיינות של פיב"א (1994); 50 השחקנים הגדולים בתולדות פיב"א (1991); מספר 11 הופרש על ידי אוניברסיטת בריגהאם יאנג;
קבוצות כמאמן
1976–1978; 1984–1985; 1985–1987; 1987–1988; 1988–1991	אולימפיה ליובליאנה; יוגופלסטיקה ספליט; יוגוסלביה; וירטוס בולוניה; א.א.ק אתונה
	מאזן מדליות
מתחרה עבור יוגוסלביה
המשחקים האולימפיים
אליפות העולם בכדורסל
אליפות אירופה בכדורסל
משחקי הים התיכון
אליפות אירופה לנוער

קרשימיר "קרשו" צ'וסיץ' (באנגלית: Krešimir "Krešo" Ćosić; נולד ב-26 בנובמבר 1948, נפטר ב-25 במאי 1995) היה כדורסלן ומאמן כדורסל יוגוסלבי-קרואטי.^[1]^[2]^[3] הוא חולל מהפכה בכדורסל ביוגוסלביה והיה לכדורסלן הראשון בעולם ששיחק בכל חמש העמדות.

בשנת 1996 הפך צ'וסיץ' לשחקן הבינלאומי השלישי בלבד שנבחר אי פעם להיכל התהילה של הכדורסל. הוא אחד מ-62 אנשים בעולם שקיבלו את אות מסדר ההצטיינות של פיב"א. ב-2006 הוא נכנס להיכל התהילה של כדורסל המכללות, וב-2007 נבחר להיכל התהילה של פיב"א. הגביע הקרואטי בכדורסל והאולם הביתי של ק.ק. זאדאר, נקראים על שמו. צ'וסיץ' נבחר לספורטאי הקרואטי הטוב ביותר במאה ה-20 פעמיים: על ידי חדשות הספורט הקרואטית ועל ידי הטלוויזיה הלאומית הקרואטית.

צ'וסיץ' היה מנהיג כנסייה בולט ומיסיונר של הכנסייה המורמונית, וכן סגן שגריר קרואטיה בארצות הברית, בוושינגטון די. סי.^[4]^[5]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירת מועדונים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וסיץ' נולד בזאגרב, הרפובליקה הסוציאליסטית של קרואטיה, ב-26 בנובמבר 1948. הוא גדל בזאדאר, ובשנת 1965 החל את קריירת המשחק שלו בק.ק. זאדאר. במדי זאדאר, הוא זכה בשלוש אליפויות הליגה היוגוסלבית: ב-1965, 1967 ו-1968.^[6]

קריירת מכללות ודראפט ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1968 שיחק צ'וסיץ' בקבוצה עם השחקן הפיני ויקו ואיניו. ואיניו, סטודנט באוניברסיטת בריגהאם יאנג, סיפר לו על החיים בקולג', והזמין אותו לשחק עבור הקוגארס, קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה. צ'וסיץ' נענה להזמנה ועבר לארצות הברית ב-1969.^[6] בשנתו הראשונה הוא שיחק 12 משחקים בקבוצה, עם ממוצעים של 17.4 נקודות ו-12.6 ריבאונדים למשחק. בשנתו השנייה הוא העמיד ממוצעים של 15.1 נקודות ו-12.6 ריבאונדים למשחק, והוביל את הקוגארס לאליפות חטיבת ה-WAC ב-1971.

בשנת הג'וניור שלו, השנה השלישית, הוא שוב הוביל את קבוצתו לאליפות ה-WAC, עם ממוצעים של 22.3 נקודות ו-12.8 ריבאונדים למשחק, והוענק לו תואר כבוד אול-אמריקן על ידי יונייטד פרס אינטרנשיונל, מה שהפך אותו לשחקן הלא-אמריקאי הראשון שהשיג זאת. בדראפט ה-NBA ‏1972 הוא נבחר על ידי פורטלנד טרייל בלייזרס בסיבוב העשירי (מקום 144 בסך הכל), אך הוא בחר להישאר בבריגהאם יאנג.

כסיניור הוא העמיד ממוצעים של 20.2 נקודות ו-9.5 ריבאונדים למשחק, ושוב זכה בתואר האול-אמריקן.^[7] הממוצעים שלו בקריירת כדורסל המכללות היו 18.9 נקודות ו-11.8 ריבאונדים למשחק.

קריירת מועדונים מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA ‏1973 נבחר צ'וסיץ' על ידי לוס אנג'לס לייקרס בסיבוב החמישי (84 בסך הכל).^[8] הוא דחה מספר הצעות מקצועיות מה-NBA וה-ABA, וחזר הביתה לקרואטיה, שם שיחק שוב בזאדאר, מ-1973 עד 1976. הוא היה אחראי על הבאת האמריקאי הראשון ששיחק במועדון כדורסל יוגוסלבי, כשהביא את דאג ריצ'רדס לזאדאר.

לאחר מכן שיחק באולימפיה ליובליאנה (1976–1978), וירטוס בולוניה (1978–1980) וציבונה זאגרב (1980–1983). רצף הניצחונות של ציבונה בשנות ה-80 היה בעיקר מפני שבזכות צ'וסיץ' הם זכו בגביע אירופה הראשון שלהם.

בנבחרת הלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וסיץ' ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת יוגוסלביה בגיל 17, לאחר שזומן לנבחרת הבוגרת על ידי המאמן הראשי ראנקו ז'רביצה. הוא זכה במדליית כסף באליפות העולם 1967 ובאולימפיאדת 1968.

צ'וסיץ' מחזיק בשיא המשחקים בנבחרת לאומית (303). בסך הכל שיחק צ'וסיץ' בארבעה טורנירי כדורסל אולימפיים: 1968, 1972, 1976 ו-1980, אז הוביל את הנבחרת כקפטן למדליית הזהב.^[9] הוא הוביל את יוגוסלביה לצמד זכיות מדליות זהב באליפות העולם בכדורסל, ס-1970 ו-1978.^[10]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וסיץ' אימן לראשונה את ק.ק. זאדאר עם שובו מבריגהאם יאנג ב-1973. עם זאת, הוא מצא את עבודתו כשחקן, מאמן ומנהל מועדון כמתישה מדי. ב-1976 אימן את אולימפיה ליובליאנה ובמקביל היה שחקן זאדאר (שתי הקבוצות שיחקו באותה ליגה). לאחר שפרש ממשחק חזר צ'וסיץ' לאמן, והוא הוביל את נבחרת יוגוסלביה למדליית כסף בטורניר הכדורסל באולימפיאדת סיאול (1988) ולמדליות ארד באליפות העולם 1986 וביורובאסקט 1987. אף על פי שאיש לא הסכים איתו, צ'וסיץ' התעקש לכלול שחקנים צעירים בנבחרת והיה הראשון שנתן להם הזדמנות, וביניהם דינו ראדג'ה, ולאדה דיבאץ וטוני קוקוץ'.

הוא גם זיהה כישרון בדיאן בודירוגה ועזר לו להניע את הקריירה שלו.

מחוץ למגרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפלומטיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וסיץ' דחה הצעות אימון כדי שיוכל לעזור לקרואטיה בתקופת המלחמה בתחילת שנות ה-90. הוא הוצב בשגרירות קרואטיה בארצות הברית כסגן השגריר בוושינגטון די. סי. והיה האדם היחיד באותה תקופה שיכול לעזור בתיקון תפיסות מוטעות לגבי המלחמה. קשריו החזקים עזרו לקרואטיה והוא קיבל את פרס החירות על תרומתו לקידום השלום והפיוס לכל הקבוצות האתניות בקרואטיה.

כנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופתו באוניברסיטת בריגהאם יאנג המיר צ'וסיץ' את דתו למורמונית, ולאחר מכן שימש כנשיא התנועה המורמונית בקרואטיה הפוסט-קומוניסטית. הוא הוטבל על ידי יו ניבלי, אחד החוקרים המפורסמים ביותר של הכנסייה. צ'וסיץ' גם הציג את כנסיית המורמונים למדינות יוגוסלביה לשעבר. הוא תרגם את ספר מורמון ואת הדוקטרינה והבריתות לקרואטית. על פי ניבלי, צ'וסיץ' אמר לו "יש מאה סיבות למה אני לא צריך להצטרף לכנסייה, ורק סיבה אחת למה אני צריך - כי זה נכון."^[11]

סופר[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'וסיץ' היה ידוע בכך שנשא מזוודה מלאה בספרים לכל מקום שנסע. תמיד היה לו בהישג יד את הגאדג'ט העדכני ביותר והוא היה אובססיבי לטכנולוגיה. הוא הקשיב למוזיקה קלאסית ואהב תיאטרון ואומנויות. בשנות ה-80 החל לכתוב את האוטוביוגרפיה שלו, שמעולם לא הושלמה. בתו, אנה, פרסמה את כתביו במאי 2019 בקרואטית תחת השם "שחק, האמן, חיה" (Play, Believe, Live). הספר נותן מבט מבפנים על הקריירה הספורטיבית של צ'וסיץ' ועל תפיסותיו לגבי ספורט בכלל.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר קריירת הכדורסל שלו עבד צ'וסיץ' בארצות הברית כדיפלומט קרואטי, בנציגות דיפלומטית בוושינגטון די. סי., לאחר שעזר לאבטח את הקרקע שבה נמצאת השגרירות כיום. צ'וסיץ' מת בבולטימור, מרילנד, בשנת 1995, מלימפומה שאינה הודג'קין. הוא נקבר בבית הקברות מירוגוי בזאגרב, קרואטיה. אנשים הגיעו מכל רחבי יוגוסלביה לשעבר להלוויה שלו, על אף המלחמה. הוא הותיר אחריו את אשתו לירקה, שתי בנותיו ובנו קרשימיר.^[12]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גביע הקרואטי בכדורסל והאולם הביתי של ק.ק. זאדאר נקראים על שמו.
שיחק 6 פעמים במשחק האולסטאר של פיב"א ושיחק בנבחרת אירופה.
אחד מהמדליסטים המובילים של גביע העולם, עם 4 מדליות.
זכה בתואר MVP של אליפות אירופה בכדורסל, בשנים 1971 ו-1975.
נבחר לספורטאי השנה בקרואטיה ב-1980.
הוכנס להיכל התהילה של אוניברסיטת בריגהאם יאנג, בשנת 1983.
נבחר ל-50 השחקנים הגדולים בתולדות פיב"א ב-1991.
קיבל את פרס החירות ביוטה, 1993.
זכה באות הכבוד של פיב"א בשנת 1994.
הוכנס להיכל התהילה של הכדורסל ב-1996.
הוכנס להיכל התהילה של יוטה בכדורסל, ב-2001.
זכה בפרס מפעל החיים הקרואטי בספורט, בשנת 2002.
ב-4 במרץ 2006, הפך לכדורסלן השני שגופייתו הופרשה על ידי אוניברסיטת בריגהאם יאנג (הראשון היה דני איינג').
הוכנס להיכל התהילה של כדורסל המכללות, בשנת 2006.
הוכנס להיכל התהילה של פיב"א, ב-2007.
נבחר לאחד מ-50 התורמים הגדולים ליורוליג, ב-2008.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טירת קליפי (אנ'), טירה מהמאה ה-17 באי אוגליאן.
היכל קרשימיר צ'וסיץ' בזאדאר, אולם הספורט המגוון ביותר בקרואטיה.
פסל המביט על היכל קרשימיר צ'וסיץ'.
כיכר בזאגרב, קרואטיה הנושאת את שמו (Trg Krešimira Ćosića).
רחובות בזאדאר, ווקובאר ודוברופולאנה.
סל זיכרון בזאדאר בו החל את קריירת הכדורסל שלו בילדותו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Croatian Basketball Hall of Fame". www.eurobasket.com.
^ "The Krešimir Ćosić Hall". www.dalekovod.hr.
^ "Zadar Tourist Board - About Zadar - Famous people born in Zadar - Kre…", archive.ph, 2013-02-17, נבדק ב-2013-02-17
^ "Scorecard - 06.05.95 - SI Vault", archive.ph, 2012-12-02, נבדק ב-2012-12-02
^ "National Hero". Church News.
^ ¹ ² סטנקוביץ', ולדימיר. "Kresimir Cosic, a player ahead of his time". יורוליג.
^ "KRESIMIR COSIC". אוניברסיטת בריגהאם יאנג. נבדק ב-2021-11-05.
^ "Los Angeles Lakers Draft Picks", LakersWeb.com, אורכב מ-המקור ב-2013-01-27, נבדק ב-2013-01-27
^ "The day when basketball of Zadar got the shiniest pearl". aba-liga.com. נבדק ב-26 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
^ Fiba profile archive. פיב"א
^ Nibley, Eloquent Witness (2008, ISBN 9781606410035), עמוד 261.
^ הרמון, דיק (8 ביוני 2015). "Kresimir Cosic honored in Croatia, teammate on hand for celebration". Deseret News. {{cite web}}: (עזרה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל, באתר Basketball-Reference
פרופיל, באתר Sports-Reference
פרופיל אולימפי, באתר olympedia.org
פרופיל, באתר eurobasket
פרופיל, באתר פיב"א
פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל

מדיה וקבצים בנושא קרשימיר צ'וסיץ' בוויקישיתוף

קרשימיר צ'וסיץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)

[1] "Croatian Basketball Hall of Fame". www.eurobasket.com.

[2] "The Krešimir Ćosić Hall". www.dalekovod.hr.

[3] "Zadar Tourist Board - About Zadar - Famous people born in Zadar - Kre…", archive.ph, 2013-02-17, נבדק ב-2013-02-17

[4] "Scorecard - 06.05.95 - SI Vault", archive.ph, 2012-12-02, נבדק ב-2012-12-02

[5] "National Hero". Church News.

[סטנקוביץ'-6] ¹ ² סטנקוביץ', ולדימיר. "Kresimir Cosic, a player ahead of his time". יורוליג.

[7] "KRESIMIR COSIC". אוניברסיטת בריגהאם יאנג. נבדק ב-2021-11-05.

[8] "Los Angeles Lakers Draft Picks", LakersWeb.com, אורכב מ-המקור ב-2013-01-27, נבדק ב-2013-01-27

[9] "The day when basketball of Zadar got the shiniest pearl". aba-liga.com. נבדק ב-26 בנובמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)

[10] Fiba profile archive. פיב"א

[11] Nibley, Eloquent Witness (2008, ISBN 9781606410035), עמוד 261.

[12] הרמון, דיק (8 ביוני 2015). "Kresimir Cosic honored in Croatia, teammate on hand for celebration". Deseret News. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]