ריצ'רד פוקוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ריצ'רד פוקוק בציורו של ז'אן-אטיין ליוטאר (Jean-Étienne Liotard) מ-1740[1]; הציור מייצג דימוי אוריינטליסטי, שלִיוֹטאר היה אחד ממקדמיו באמנות החזותית: פוקוק, על רקע נופי קונסטנטינופול, לבוש בגדי וזיר טורקי, מחזיק בפנקס הרשימות שלו ונשען על מזבח עתיק לאות חיבתו לארכאולוגיה

ריצ'רד פּוֹקוֹק (Richard Pococke; ‏ 19 בנובמבר 1704, אנגליה – 22 בספטמבר 1765, אירלנד) היה איש כמורה, בישוף בכנסייה האנגליקנית של אירלנד. נודע בספרי המסעות שלו.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקוק נולד בסאות'המפטון למשפחה של אנשי כנסייה רמי דרג. למד משפטים במכללת קורפוס כריסטי (אנ') באוניברסיטת אוקספורד, הוסמך ב-1731 והתקדם במהירות בסולם התפקידים הכנסייתיים. את רוב זמנו בילה במסעות. בשנים 1733–1737 נסע ברחבי אירופה בחברת דוֹדנוֹ, ג'רמיה מילס (אנ'), כמיטב המסורת של "הטיול הגדול". ב-1733–1734 ביקר בצרפת ובאיטליה וב-1736–1737 טייל בארצות השפלה, בגרמניה, באוסטריה, בפולין ובהונגריה. את מסעו בלבנט בשנים 1737–1741 ערך בגפו. על מעשיו ורשמיו כתב בפירוט במכתביו לאימו ולדוֹדוֹ הבישוף תומאס מילס (אנ') וכן בפנקסיו. בראשית 1742, מיָד לאחר שובו לאנגליה, נבחר כעמית בחברה המלכותית. סיפור מסעותיו במזרח ראה אור בשנים 1743–1745.

בשנת 1745 התמנה פוקוק לתפקידי כמורה באירלנד, ובשנים 1747–1760 ערך בה מסעות אחדים. את יומני המסעות הללו לא פִרסם, והם הופקדו בספריית טריניטי קולג' בדבלין. יומן מסעו משנת 1752, שבה ביקר בכמחצית מחוזות אירלנד, ראה אור בדפוס רק ב-1891. ב-1756 מוּנה לכהונת בישוף בדיוקסיה האנגליקנית של אוֹסוֹרי (אנ') במחוז קילקני. בשנים הבאות נסע ברחבי אנגליה, ויילס וסקוטלנד. יומני מסעותיו אלה פורסמו ברובם בעשורים האחרונים של המאה ה-19, למעלה ממאה שנים אחרי מותו.

פוקוק מת ערירי ונקבר בחלקת הבישופים באַרדבּרַקַן (Ardbraccan) במחוז מית', שם כיהן בחודשיו האחרונים. בצוואתו הִקצה משאבים לחינוך מקצועי לנערים (בעיקר במלאכות האריגה). אוסף המטבעות ופריטי העתיקות שצבר במרוצת מסעותיו נמכרו במכירה פומבית. הרבה מכתבי-היד שלו נמסרו לספרייה הבריטית.

מסע במזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד פוקוק; שער הכרך השני של ספרו "תיאור המזרח", 1745
ריצ'רד פוקוק; מפה מעשה ידיו מ-1738 של שרידי עכו הצלבנית, לפני תנופת בניינה על ידי דאהר אל-עומר

פוקוק ביקר בשנים 1737–1741 במצרים, בארץ ישראל, בלבנון ובסוריה, וכן במסופוטמיה, בכרתים, באסיה הקטנה וביוון. את מסעותיו אלה סיכם בשני כרכי ספרוֹ "תיאור המזרח וכמה ארצות אחרות" (A Description of the East, and Some Other Countries). הכרך הראשון (Observations on Egypt) הוקדש כולו למצרים וראה אור ב-1743.[2] שנתיים אחרי כן, ב-1745, פִרסם פוקוק את הכרך השני על אודות יתר הארצות שבהן המשיך את מסעו. "תיאור המזרח" תורגמו בתוך עשורים ספורים לגרמנית, לצרפתית ולהולנדית. ההיסטוריון אדוארד גיבון שיבח אותם תוך הסתייגות-מה: "תיאוריו של פוקוק הם מלאכה מלומדת ורצינית לעילא, אף שהמחבר מערֵב לעתים את מה שראה במה שקרא".[3]

עשרים הפרקים הראשונים בכרך השני של "תיאור המזרח" מוקדשים לארץ ישראל. סקירת המקומות השונים שבהם ביקר והאירועים שחווה מלוּוִים באִזכורים מן התנ"ך ומן הברית החדשה, מיוספוס, מסטראבון, מפליניוס ומהירונימוס וכן מסִפרי נוסעים שקדמו לו. פוקוק נחת ביפו באמצע חודש מרץ 1738 בתום ביקורו במצרים. את מצרים, עתיקותיה, תושביה ומִמשלה סקר בהרחבה, ובסיוריו הגיע לנאת פיום, הפליג במעלה הנילוס עד לאסוואן והיה מהראשונים באנשי המערב שתיירו בעמק המלכים. מיפו הגיח לרמלה וללוד ולקראת חג הפסחא הצטרף לשיירת צליינים שעלתה לירושלים. בשהותו בירושלים סקר את אתריה ואת סביבתה הקרובה, ביקר בבית לחם ובהרודיון ונסע למדבר יהודה, ליריחו, לגדות נהר הירדן ולים המלח. מקץ כשלושה חודשים חזר ליפו וממנה הפליג צפונה, לאורך החוף. פוקוק שהה זמן מה בעכו בשנים שקדמו לכיבושה ולביצוריה בידי דאהר אל-עומר והיה הראשון שתיאר את שרידי העיר הצלבנית, על חומותיה, רובעיה, בנייניה המרכזיים ונמלה. המפה שצורפה לתיאורי העיר שימשה מצע לחקר עכו בדורות הבאים.[4] מעכו הפליג דרומה לחיפה ולכרמל והמשיך לחורבות מבצר עתלית וקיסריה. אחרי שובו לעכו נסע לגליל ועבר בציפורי, בנצרת, בהר תבור ובסביבות הכנרת. בסִפרו ציין את הביצורים החדשים שבנה דאהר אל-עומר בטבריה באותם ימים. משם פנה לגליל העליון והגיע למי מרום ואז חזר לעכו וממנה הפליג לצור ולצידון. נתן שור, חוקר ספרות הנוסעים לארץ ישראל, כותב על פוקוק כי "עיקר עניינו בזמן ביקורו בארץ היה בעתיקות והוא הִרבה לתארן יותר מקודמיו".[5]

סיורו ברחבי סוריה, שבו הצפין עד אנטיוכיה,[6] נמשך עד חג המולד 1738, שאז חזר למצרים למשך שלושה חודשים נוספים ובמהלכם ערך מסע למנזר סנטה קתרינה בדרום סיני. ממצרים הפליג לקפריסין ולכרתים ובתיאוריהם חתם את החלק הראשון בכרך השני של ספרו "תיאור המזרח".

עם הפרסום ב-2013 של אוסף איגרותיו של פוקוק לאימו ממסעו בשנים 1737–1741, הושלמה ההוצאה לאור של כתבי מסעותיו במזרח.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד פוקוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תִארוּך הציור ל-1740 נקבע לפי מכתביו של פוקוק משנה זו לאימו (פורסמו ב-2013), ולא לפי מועד הכרותם של פוקוק וליוטאר ב-1738
  2. ^ ספר מסעותיו של פוקוק במזרח, כרך ראשון, מצרים, 1743 (באנגלית)
  3. ^ שקיעתה ונפילתה של הקיסרות הרומאית, כרך חמישי (1788), חלק חמישי, פרק 51, הערת שוליים 67
  4. ^ י. פראוור, "מפות היסטוריות של עכו", ארץ ישראל – מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, כרך ב' (תשי"ג–1953), עמ' 182–183
  5. ^ נתן שור, מסע אל העבר, מסה על העבר: לתולדות התקופות הממלוכית והעות'מאנית בארץ ישראל, ירושלים: אריאל, 1998, עמודים 107–108
  6. ^ מסעו במסופוטמיה הסתכם בהגעה לאורפה שממזרח לנהר פרת
  7. ^ Finnegan, Rachel (Ed.), Letters from Abroad: The Grand Tour Correspondence of Richard Pococke and Jeremiah Milles, Volume 3 (Letters from the East, 1737–41), Pococke Press, Kilkenny, 2013