לדלג לתוכן

ריצ'רד קליינדינסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ריצ'רד קליינדינסט
Richard Kleindienst
ריצ'רד קליינדינסט
ריצ'רד קליינדינסט
לידה 5 באוגוסט 1923
וינסלו, אריזונה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 3 בפברואר 2000 (בגיל 76)
פרסקוט, אריזונה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ריצ'רד גורדון קליינדינטס
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות פרדייז, סקוטסדייל, אריזונה, ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
התובע הכללי של ארצות הברית ה־68
12 ביוני 197230 באפריל 1973
(323 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון
המשנה לתובע הכללי של ארצות הברית ה־10
20 בינואר 196912 ביוני 1972
(3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון
ראלף אריקסון ←
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ריצ'רד גורדון קליינדינטסאנגלית: Richard Gordon Kleindienst;‏ 5 באוגוסט 19233 בפברואר 2000) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כתובע הכללי של ארצות הברית בתקופת פרשת ווטרגייט.

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריצ'רד קליינדינסט נולד בווינסלו, אריזונה לגלדיס (לבית לאב) ואלפרד ר. קליינדינסט.[1] בשנים 19431946 הוא שירת בחילות האוויר של צבא ארצות הברית. לאחר מכן הוא למד בקולג' הרווארד ובבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד וסיים את לימודיו ב-1950.[2]

בשנים 19531954 היה קליינדינסט חבר בית הנבחרים של אריזונה וב-15 השנים שלאחר מכן הוא עסק בעריכת דין במגזר הפרטי. במקביל הוא היה יושב ראש המפלגה הרפובליקנית באריזונה בשנים 19561960 ו-19611963. ב-1964 הוא התמודד ללא הצלחה בבחירות למשרת מושל אריזונה ובבחירות הכלליות הפסיד לסם גודארד.

המשנה לתובע הכללי של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 השעה קליינדינסט את עיסוקו בעריכת דין כדי לקבל את משרת המשנה לתובע הכללי של ארצות הברית, שאליה הוא מונה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון. במסגרת תפקידו זה הוטלה עליו האחריות על ניהול התביעה של הממשלה נגד חברת ITT. ניקסון ועוזרו, ג'ון ארליכמן (אנ') הורו לו לוותר על התביעה, וכך נוצר הרושם שהם הפרו את מחויבויותיהם האתיות לטובת החברה, וקליינדינסט עצמו, כתובע, היה מחויב לדווח על הכשלים האתיים הללו ללשכות עורכי הדין המדינתיות בתחומי השיפוט הרלוונטיים. אך בתוקף תפקידו הרשמי ככמשנה לתובע הכללי, הוא הודיע שוב ושוב לקונגרס שאף אחד לא היה מעורב בטיפול של מחלקת המשפטים בניהול התיק, ולא הזכיר לא את ניקסון ולא את ארליכמן בהקשר זה.[3]

התובע הכללי של ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבינט של ניקסון, 16 ביוני 1972. קליינדינסט בשורה האחורית רביעי מימין.

ב-15 בפברואר 1972 הגיש התובע הכללי של ארצות הברית, ג'ון ניוטון מיטשל את התפטרותו שנכנסה לתוקף ב-1 במרץ כדי לשמש כמנהל מסע הבחירות של ניקסון בבחירות לנשיאות שנערכו באותה שנה. ניקסון מינה במקומו את קליינדינסט.[4] לאחר שבמשך שלושה חודשים וחצי הוא כיהן כתובע הכללי בפועל, אושר מינויו הקבוע ב-12 ביוני על ידי הסנאט, לאחר ניסיון כושל לחסום את המינוי על ידי טד קנדי על רקע מעורבותו של קליינדינסט בפרשת ITT.[5]

פרשת ווטרגייט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פרשת ווטרגייט

ללא ידיעתו של קליינדינסט, הטילו ראשי הוועדה לבחירתו מחדש של הנשיא על גורדון לידי לארגן כמה פעולות חסויות, שאחת מהן הייתה פריצה למטה הארצי של המפלגה הדמוקרטית בוושינגטון הבירה. עם שחר יום שבת, חמישה ימים לאחר השבעתו של קליידנסט כתובע הכללי, נעצרו ג'יימס מק'קורד וארבעה אנשים אחרים שפעלו על פי הוראתו של לידי, במתחם ווטרגייט. מאוחר יותר באותו בוקר קיבל קליינדינטס הודעה על המעצרים. לידי, לאחר שקיים התייעצות טלפונית על המעצרים עם סגן מנהל הוועדה לבחירת הנשיא, ג'ב מגרודר (שניהל את הוועדה עד למרץ אותה שנה והיה בעל הסמכות הארגונית הישירה ביותר בנוגע לפעילויותיו של לידי), פנה באופן אישי לקליינדינסט עוד באותו יום במגרש גולף בבת'סדה, מרילנד. לידי אמר לו שהפריצה קשורה לוועדה ושעל קליינדינסט להסדיר את שחרורם מהמעצר של האנשים, כדי להפחית את הסיכון בחשיפת מעורבות הוועדה במקרה. קליינדינסט סירב לבקשה ונתן הוראה שחקירת הפריצה תמשיך כמו כל מקרה רגיל.

ב-30 באפריל 1973, בעיצומה של פרשת ווטרגייט, התפטר קליינדינסט מתפקידו. באותו יום פוטר ג׳ון דין על ידי הנשיא ניקסון, ובוב הולדמן וג'ון ארליכמן (אנ') התפטרו.[6]

שנותיו האחרונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליינדינסט שב לעיסוקו בעריכת דין במגזר הפרטי. הוא הצטרף למשרד עורכי הדין "ג'ונסון ודאודול" (בהמשך "דאודול וקליינדינסט"), בהזמנתו של ריצ'רד דאודול, ידיד ותיק שלו. בהמשך הוא עבר לפרסקוט, אריזונה, והיה ליועץ חיצוני למשרד עורכי הדין "פאבור, מור ולסמן ושוילר". ב-1974 הוא הודה באשמה על כך שלא מסר עדות מלאה בחקירה בסנאט לאישור מינויו, שקדמה לפרשת ווטרגייט, ושהייתה קשורה למשוא פנים לכאורה לתאגיד הטלפון והטלגרף הבינלאומי.

ב-1982 הואשם קליינדינסט בעדות שקר כלפי לשכת עורכי הדין של אריזונה בנוגע על היקף הידע שלו בנוגע לעבריין צווארון לבן שהוא ייצג. הוא נוקה מכל אשמה פלילית שבה הוא הואשם.

ריצ'רד קליינדינסט נפטר בפרסקוט, אריזונה ב-3 בפברואר 2000 כתוצאה מסרטן הריאה, בגיל 76. הוא נטמן בבית הקברות פרדייז שבסקוטסדייל, אריזונה.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ריצ'רד קליינדינסט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]