ג'וזף מק'קנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'וזף מק'קנה
Joseph McKenna
ג'וזף מק'קנה
ג'וזף מק'קנה
לידה 10 באוגוסט 1843
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 21 בנובמבר 1926 (בגיל 83)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות מאונט אוליבט, וושינגטון די. סי., ארצות הברית
השכלה
  • אוניברסיטת סנט ג'וזף
  • בית הספר למשפטים קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה Republican Disc.svg המפלגה הרפובליקנית
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית
21 בינואר 18985 בינואר 1925
(27 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון מלוויל פולר
אדוארד דאגלס וייט
ויליאם הווארד טאפט
נשיא ממנה ויליאם מקינלי
התובע הכללי של ארצות הברית ה־42
5 במרץ 189725 בינואר 1898
(46 שבועות ו־5 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית ויליאם מקינלי
שופט בית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים של ארצות הברית
17 במרץ 18925 במרץ 1897
(5 שנים)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם קליפורניה
4 במרץ 188528 במרץ 1892
(7 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'וזף מק'קנהאנגלית: Joseph McKenna;‏ ‏10 באוגוסט 184321 בנובמבר 1926) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן בתפקידם בשלוש זרועות הממשלה הפדרלית של ארצות הברית, כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, כתובע הכללי של ארצות הברית וכשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא אחד מ-17 חברי בית הנבחרים שלאחר כהונתם כיהנו בבית המשפט העליון, כולל כנשיאי בית המשפט העליון.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'וזף מק'קנה נולד בפילדלפיה, פנסילבניה כבן למשפחת מהגרים אירים-קתולים. הוא למד בקולג' סנט ג'וזף בפילדלפיה ולאחר מכן בקולג' בבנישי, קליפורניה. ב-1865, לאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין של קליפורניה, הוא היה לתובע מחוזי במחוז סולאנו. לאחר מכן הוא התמודד בהצלחה על מושב באספה המדינתית של קליפורניה וכיהן כחבר בה בשנים 18751877. הוא פרש לאחר תקופת כהונת אחת ולאחר שלא עלה בידו להיבחר כיושב ראש הבית.[1]

חבר הקונגרס ושופט פדרלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שני ניסיונות בלתי מוצלחים, נבחר מק'קנה ב-1885 לבית הנבחרים של ארצות הברית וכיהן בו ארבע תקופת כהונה עד 1892. באותה שנה הוא מונה על ידי הנשיא בנג'מין הריסון כשופט בבית המשפט הפדרלי התשיעי לערעורים.[1]

התובע הכללי של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1897 מונה מק'קנה כתובע הכללי של ארצות הברית בממשלו של הנשיא ויליאם מקינלי. בתפקיד זה הוא כיהן עד 1898. לאחר מכן הוא מונה כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית במקומו של השופט סטיבן פילד. הנשיא מקינלי הציג את מועמדותו של מק'קנה ב-28 בינואר 1898 ולמחרת אושר מינויו והוא החל לכהן בכס השיפוט. מתוך מודעות למגבלות הידע שלו, הוא השתתף בקורסים בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה במשך כמה חודשים כדי לשפר את השכלתו המשפטית לפני שהחל לכהן בבית המשפט.

שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהוא מעולם לא פיתח משנה משפטית עקבית, מק'קנה כתב מספר לא מבוטל של פסקי דין חשובים. אחד המקרים הבולטים היה חוות דעתו בפסק הדין "ארצות הברית נגד תאגיד הפלדה של ארצות הברית" (United States v. U.S. Steel Corporation) משנת 1920 שקבע שתיקי ההגבלים העסקיים ייפסקו על בסיס עקרון "מבחן השכל הישר" (rule of reason), שרק שילובים מונופוליסטים שמבוססים על קשרים כובלים בלתי הגיוניים, הם בלתי חוקיים.[2]

מק'קנה כתב 614 פסקי דין של דעת הרוב ו-146 חוות דעת מיעוט במהלך כהותנו על כס השיפוט. נטייתו הנלהבת למנוע את שלילת התועלת הכספית של אישה שבעלה נהרג בעת עבודתו ברכבת הייתה בין אלו שהביאו לשינוי בחוק חבויות המעסיקים. חוות הדעת הראויות ביותר לציון שלו היו בפסק הדין "חברת הביצים היפוליט נגד ארצות הברית" (Hipolite Egg Co. v. United States) משנת 1911, שבו אישר בית המשפט בהחלטה פה אחד את תקפותו של חוק המזון הנקי והתרופות (Pure Food and Drug Act) של 1906.

בפסק הדין "הוק נגד ארצות הברית" (Hoke v. United States) הוא היה בדעה לאשר את תקפותו של "חוק מאן" (Mann Act) למניעת סחר בבני אדם. עם זאת, ארבע שנים לאחר מכן, הוא היה בדעת המיעוט בפסק הדין "קמינטי נגד ארצות הברית" (Caminetti v. United States), שקבע שהחוק קביל לפיתויים במסגרת פרטית בלתי מסחרית לחציית קווי הגבול של המדינות לצורכי קיום יחסי מין. מנגד סבר מק'קנה שהחוק נועד להסדיר רק מקרים של פשעי מוסר בהיקף מסחרי, כלומר "מעשים של חוסר מוסר למטרה מסחרית".[3]

מק'קנה כתב את פסק הדין בתיק "ויליאמס נגד מיסיסיפי" (Williams v. Mississippi) שבו אושרה תקפות חוקתה הגזענית של מיסיסיפי משנת 1890, שבה נקבע שתישלל זכות הבחירה מכמעט כל אפרו-אמריקאי במדינה באמצעות תשלום מס גולגולת ומבחני קריאה וכתיבה, תנאים שהלבנים היו פטורים מהם על בסיס "סעיף הסבא" (grandfather clause).[4]

בעוד שמק'קנה תמך באופן כללי בעליונות הסמכות של הממשל הפדרלי, הוא הצטרף לגישת בית המשפט של הליך נאות מהותי והצביע עם הרוב בפסק הדין "לוכנר נגד ניו יורק" (Lochner v. New York) משנת 1905 שפסל את חוק שעות העבודה המרביות לעובדי המאפיות.[3] להחלטה זו היו השלכות רחבות יותר בנוגע לסמכות הממשל הפדרלי, לפחות עד הניו דיל ופסק הדין "מלון החוף המערבי נגד פריש" (West Coast Hotel Co. v. Parrish) משנת 1937.

בינואר 1925 הגיש מק'קנה את התפטרותו מבית המשפט העליון על פי הצעתו של נשיא בית המשפט ויליאם הווארד טאפט. יכולותיו של מק'קנה למלא את תפקידו נפגעו בעקבות שבץ מוחי שהוא לקה בו עשר שנים קודם לכן ובשלהי כהונתו הוא לא היה מסוגל לכתוב חוות דעת מקיפות.[5]

מק'קנה היה אחד מ-15 השופטים הקתולים (מתוך 115 עד למינויה של איימי קוני בארט) בהיסטוריה של בית המשפט העליון.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1869 נשא מק'קנה לאישה את אמנדה בורנמן. לזוג נולדו שלוש בנות ובן.[3] ג'וזף מק'קנה נפטר בוושינגטון די. סי. ב-21 בנובמבר 1926. הוא נטמן בבית הקברות מאונט אוליבט שבעיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזף מק'קנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]