אדוארדס פיירפונט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדוארדס פיירפונט
Edwards Pierrepont
אדוארדס פיירפונט
אדוארדס פיירפונט
לידה 4 במרץ 1817
נורת' הייבן, קונטיקט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 במרץ 1892 (בגיל 75)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות סנט פיליפ, גריסון, ניו יורק, ארצות הברית
השכלה בית הספר למשפט של ייל עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
שגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת
11 ביולי 187622 בדצמבר 1877
(שנה ו־23 שבועות)
תחת נשיאי ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט
רתרפורד הייז
→ רוברט שנק
ג'ון וולש ←
התובע הכללי של ארצות הברית ה־33
26 באפריל 187521 במאי 1876
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט
התובע הפדרלי של המחוז הדרומי של ניו יורק
25 באפריל 186920 ביולי 1870
(שנה ו־12 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית יוליסס סימפסון גרנט
→ סמואל קורטני
נוח דייוויס ←
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדוארדס פיירפונטאנגלית: Edwards Pierrepont;‏ ‏4 במרץ 18176 במרץ 1892) היה עורך דין, דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כתובע הכללי של ארצות הברית וכשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת.

לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת ייל ב-1837, למד פיירפונט משפטים וב-1840 התקבל ללשכת עורכי הדין. במלחמת האזרחים היה פיירפונט חבר המפלגה הדמוקרטית, ואף על פי כן הוא תמך בנשיא אברהם לינקולן. בתחילה תמך פיירפונט בצעדי המדיניות השמרנים של הנשיא אנדרו ג'ונסון בתקופת השיקום והתנגד להשקפתם של הרפובליקנים הראדיקליים. ב-1868 וב-1872 תמך פיירפונט במועמדותו של יוליסס סימפסון גרנט לנשיאות. על תמיכתו זו מינה אותו גרנט ב-1869 כתובע פדרלי. ב-1871 קנה פיירפונט שם של רפורמטור, לאחר שהצטרף ל"וועדת השבעים" של ניו יורק וחיסל את הטמאני הול המושחת בהנהגתו של ויליאם טוויד. ב-1872 הוא שינה את דעותיו בנוגע לשיקום והצהיר שיש להגן על זכויותיהם של העבדים המשוחררים האפרו-אמריקאים.

באפריל 1875 מינה הנשיא גרנט את פיירפונט כתובע הכללי של ארצות הברית. יחד מזכיר האוצר, בנג'מין בריסטו הוא פעל ללא ליאות להעמדתם לדין של אנשי רשת טבעת הוויסקי (אנ'), שהייתה רשת ארצית להעלמת הכנסות בה היו מעורבים יצרני ויסקי, מתווכים ופקידי ממשל, כולל מזכירו האישי של גרנט, אורוויל בבקוק. עם כניסתו לתפקיד, דאג פיירפונט למיגור השחיתות בדרום ארצות הברית. הוא המשיך את פעילותו של קודמו, ג'ורג' הנרי ויליאמס, להעמדה לדין של חברי הקו קלוקס קלאן. בשנים 18711873 פעלו ויליאמס וקודמו בתפקיד איימוס טפן אקרמן להעמדתם לדין של חברי הארגון על פגיעה בזכויות האזרח של האפרו-אמריקאים בדרום. פיירפונט קבע שבנו של מהגר פרוסי, שנולד בארצות הברית לא היה מחויב לשרת בצבא הפרוסי. בקביעתו בתביעות צ'ורפנינג, ציטט פיירפונט את פסק הדין של בית המשפט העליון של ארצות הברית "ג'ורדן נגד ארצות הברית", והסכים שהמנהל הכללי של הדואר ומזכיר המלחמה שירתו כשרים ולא כבוררים שפסיקתם מחייבת כלפי אזרחים פרטיים. לאחר תום כהונתו כתובע הכללי מונה פיירפונט על ידי הנשיא גרנט כשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת ובתפקיד זה הוא שירת בשנים 18761877. לאחר ביקורים רבים שערך בצרפת, היה פיירפונט לתומך בהנפקת מטבעות הן מזהב והן מכסף. לאחר שובו מבריטניה הוא חידש את עיסוקו בעריכת דין עד למותו ב-1892.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדוארדס פיירפונט נולד בנורת' הייבן שבקונטיקט. הוא היה בנם של גילס פיירפונט ושל יוניס מנסון פיירפונט. גילס פיירפונט היה צאצא מניו אינגלנד של ג'יימס פיירפונט, ממייסדי אוניברסיטת ייל. אדוארדס פיירפונט הוטבל בשם מנסון אדוארדס פיירפונט, אך הוא שינה את שמו לאדוארדס, השמיט את השם מנסון והוסיף r נוספת לשם משפחתו. שם זה היה גרסה מוקדמת של שם משפחתו.[1]

פיירפונט התחנך בכמה בתי ספר באזור נורת' הייבן. לאחר מכן הוא למד באוניברסיטת ייל, וב-1837 הוא סיים שם את לימודיו. לאחר מכן הוא נסע לחקור את המערב, ולאחר מכן למד בבית הספר למשפטים של ניו הייבן. ב-1840 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין. לאחר מכן ועד 1841 הוא לימד באוניברסיטת ייל, ולאחר מכן עבר לקולומבוס, אוהיו, שם הוא עסק בעריכת דין בשותפות עם פיניאס ב. וילקוקס עד 1845. ב-1846 הוא עבר לניו יורק, שם הוא הקים משרד משל עצמו.[1]

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במאי 1876 נשא פיירפונט לאישה את מרגרטה וילוובי מברוקלין, בתו של סמואל וילוובי.[1] לזוג נולדו בן ובת. הבן, אדווין, נפטר ב-1885 ברומא, כאשר שירת שם כממונה על היחסים, לאחר שהחליף את ויליאם אסטור, שגריר ארצות הברית שפרש. בתו, מרגרטה, נישאה ללאונרד פ. בקווית' מניו יורק.

ב-1852 השלים פיירפונט את בניית ביתו בשדרה החמישית בניו יורק. בית זה יהיה מעונו הקבוע במשך ארבעים השנים הבאות. ב-1867 הוא בנה מעון כפרי בכפר גריסון הסמוך לעיר, שתוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר ג'קסון דייוויס. בית זה נרשם ב-1982 במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים כ"אחוזת הרסט-פיירפונט".[2]

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הגעתו לניו יורק נעשה פיירפונט לפעיל בפוליטיקה וב-1846 הצטרף למפלגה הדמוקרטית. בשנים 18571860 הוא כיהן כשופט בבית המשפט העליון של ניו יורק.[1]

פיירפונט שימש כיועצו האישי של אברהם לינקולן לפני בחירתו של זה האחרון לנשיאות וגם אחריה. ב-1862, במהלך מלחמת האזרחים, מינה הנשיא לינקולן את פיירפונט כחבר הוועדה הצבאית לשפיטת עצורים שהיו במשמורת רשויות הצבא הפדרלי. במהלך הבחירות לנשיאות של 1864, תמך פיירפונט בלינקולן בנאום פוליטי שנשא בקולג' קופר יוניון בניו יורק, בהאמינו שהנשיא יוביל לשיקומו של האיחוד. בנאומו הכריז פיירפונט שלינקולן ניצב במערכה למען החופש, החירות והתהילה הלאומית.

משפט ג'ון סוראט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1867 ניהל פיירפונט את התביעה נגד ג'ון סוראט, שזוהה כשותף לקשר לרצח לינקולן. סוראט, שהיה מרגל בשירות הקונפדרציה, היה האדם האחרון שנשפט על ידי בית דין צבאי על רצח הנשיא. לאחר הרצח נמלט סוראט מארצו הברית למונטריאול, ומשם לליברפול, רומא, ולבסוף נלכד במצרים ב-2 בדצמבר 1866, שם הוגש נגדו כתב אישום והוא הוחזר לארצות הברית כדי לעמוד בפני משפט צבאי. המשפט נפתח ב-10 ביוני 1867 בניהולו של השופט ג'ורג' פ. פישר ומשך תשומת לב ציבורית רחבה בארצות הברית. פיירפונט טען שסוראט היה מעורב בקשר להפלת ממשלת ארצות הברית והיה בקשר עם ג'ון וילקס בות' בנוגע לרצח לינקולן.[3] פיירפונט טען שהמשפט הצבאי תואם למקרה של סוראט וציטט פסוקים מכתבי הקודש כחיזוק לתפקיד הממשלה בחסדי האל למצוא את האשמים.[4] הוא טען שבשל העובדה שסוראט עשה שימוש בשם מזויף, ג'ון הריסון, כאשר התאכסן במלון, ונמלט מארצות הברית, ניתן להוכיח את אשמתו.[5] המשפט נמשך עד 10 באוגוסט והסתיים כאשר לאחר דיון שארך 70 שעות, לא עלה בידי חבר המושבעים להגיע לידי החלטה. כתוצאה מכך שוחרר סוראט.[6]

נציג לוועידה החוקתית של ניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1867 נבחר פיירפונט כנציג לוועידה החוקתית של מדינת ניו יורק, שם הוא שימש כחבר בוועדת המשפט. 19 ועדות הוקמו כדי לחקור את כל אחד מהתיקונים לחוקה כשוועדת המשפט בה היה פיירפונט מנתה 15 חברים. הוועידה החוקתית הפכה לתהליך ארוך למדי שנמשך עד יוני אותה שנה ושמטרתה הייתה לשרש את כל הפגמים החוקתיים שהיו בנוסח החוקה של 1846. אחת הסוגיות השנויות המחלוקת הייתה אם לתת זכות בחירה לנשים ולמחוק את המילה "זכר" בהגדרת ציבור המצביעים של המדינה.[7][8]

תובע פדרלי בניו יורק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפריל 1869 ועד יולי 1870 שימש פיירפונט כתובע פדרלי של המחוז הדרומי של ניו יורק, לאחר שמונה לתפקיד על ידי הנשיא יוליסס סימפסון גרנט. בתפקיד זה הוא ניהל את התביעה נגד המהפכנים הקובנים שהפרו את חוק הנייטרליות. ב-15 ביוני אותה שנה נעצרו והואשמו חברים של "החונטה הקובנית", ארגון שסייע למרד הקובני. בין העצורים נכללו נשיא החונטה וחברים נוספים. החונטה התארגנה במאי כמשלחת צבאית שהתארגנה ללחום במסגרת המרד נגד ספרד. לאחר תום שירותו כתובע הפדרלי שב פיירפונט לעסוק בעריכת דין במגזר הפרטי.[9]

ועדת השבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת האזרחים השיגה המפלגה הדמוקרטית בשליטת טמאני הול בהנהגתו של ויליאם טוויד את השליטה במועצת העיר ניו יורק ובבית המחוקקים של המדינה. עד מהרה עלו חשדות לשחיתות כאשר נפוצו השמועות שטוויד ושותפיו לטמאני הול עסקו בהלבנת כספי משלם המיסים ברכישת מקרקעין ובמתן שוחד לחברי בית המחוקקים לטובת צעדי חקיקה מועדפים. לפועלי העיר ניו יורק תחת טמאני הול שולם שכר מופרז על חשבון משלמי המיסים. ב-1871 דרשו תושבי העיר והעיתונות שתתבצע חקירה של מעשי השחיתות ומיגורה. ב-4 בספטמבר, בקולג' קופר יוניון, הוקם ארגון גדול של אזרחים מכובדים שנודע בשם "ועדת השבעים" (Committee of Seventy), שחקר את השחיתות של טמאני הול. פיירפונט מונה כחבר בוועדה והיה פעיל בוועד החקיקה שלה. ועדת השבעים הבטיחה לחקור ביסודיות את השחיתות בטמאני הול ועודדה בוחרים הוגנים לחדול מלקבל שוחד מהארגון בבחירות. עד סוף אוקטובר אותה שנה הצליחה ועדת השבעים לבלום את המימון של טמאני הול באמצעות צו מניעה של בית משפט שלמעשה חיסל את הארגון. טוויד נעצר, נשפט ונכלא.

התמיכה בנשיא גרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בספטמבר 1872 נשא פיירפונט בניו יורק נאום לטובת בחירתו של גרנט לכהונה שנייה לנשיאות.[10] הוא ציין שיריבו של גרנט, הוראס גרילי, ציין שגרנט היה נשיא טוב מעל הצפוי ושתקופת נשיאותו השנייה תהיה טובה מזו הראשונה. פיירפונט ציין שהנשיא גרנט הושמץ ללא הצדקה על ידי העיתונות, ושהוא מאמין ש"ביטחון, אמון, פיתוח ושגשוג חסר תקדים" יתרחשו במהלך תקופת נשיאותו הראשונה של גרנט.[11] פיירפונט, שסייר ברחבי הדרום בפברואר אותה שנה, דיבר על מדיניות השיקום של גרנט. הוא הגיע למסקנה שהלבנים העניים בדרום תמכו בגרילי, בעוד שהאפרו-אמריקאים היו נאמנים לנשיא גרנט. אף על פי שהוא הכיר בכך ששיקום הממשל במדינות צריך לעבור רפורמות, האשים פיירפונט את "הגאווה הנפוחה והרצון העקשני" של תושבי הדרום בעוני שאליו נקלעו. פיירפונט האמין שמדיניותו של גרנט בדרום הייתה טובה לתושביו, שהאפרו-אמריקאים היו זקוקים להגנה על זכויותיהם, ושהממשלה הייתה צריכה למשול באופן צודק ונדיב. הוא האמין שבחירתו של גרילי תהפוך את ממשלות המדינות למורדות והזכיר לקהל שומעיו את השבויים של הצפון שמתו באנדרסונוויל ואת התנאים הקשים בכלא ליבי (אנ').[12] כמוביל רפורמות, ציין פיירפונט שהוא יעשה כמיטב יכולתו להבטיח שהנשיא גרנט יהיה מוקף באנשים ישרים.[11]

ב-11 באוקטובר נאם פיירפונט באית'קה. בנאומו זה הוא התייחס לסיפור על כך שגרנט לא היה מודאג מכך שהוא לא ינצח בקרוליינה הצפונית. אף על פי שהייתה דאגה שהוא לא ינצח במדינה זו, ציין פיירפונט בנאומו שגרנט אמר לידיד ש"כאשר זאבים מייללים בלילה הם נשמעים כלהקה גדולה יותר מגודלה הממשי". לדעתו של גרנט זה היה המקרה בקרוליינה הצפונית. פיירפונט חזה שגרנט ינצח בניו יורק בשל שבע סיבות, כולל העובדה שהוא כבר ניצח במדינה ב-1868, כאשר הקואליציה הדמוקרטית שם הייתה בשיאה, הרפובליקנים שלטו בממשלת המדינה, ושגרנט יזכה ב-17,000 הקולות של האפרו-אמריקאים. פיירפונט ציין שארגון טמאני הול כבר לא יהיה שם כדי להבטיח את ההצבעה לדמוקרטים באמצעי הונאה.[13] עם העמדתם לדין של אנשי הקו קלוקס קלאן וחיסול טמאני הול, הפכה מערכת הבחירות של 1872 לאחת ממערכות הבחירות ההוגנות ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית.

הפרוטומה של סנט-גאודנז[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1874 שכר פיירפונט את הפסל הצעיר יליד אירלנד אוגוסטוס סנט-גאודנז שייצור פרוטומה של שיש שלו. פיירפונט, שהאמין בתאוריית הפרנולוגיה, סבר שראש רחב הוא סימן לאינטליגנציה. הוא היה מעריץ של אפלטון, סוקרטס ואריסטו, ושאף שראשו יפוסל בגודל כמו זה של ראשיהם. פיירפונט התגלה כלקוח תובעני כאשר הוא עמד על כך שסנט-גאודנז ייצור את ראשו במידה גדולה יותר מאשר במציאות. אף על פי שסנט-גאודנז נענה לבקשתו, הוא לא היה שבע רצון מכך. סנט-גאודנז אמר שהפרוטומה של פיירפונט "הייתה ככל הנראה מושפעת ממחלה קשה שגרמה לנפיחות". הוא היה כה ממורמר מכך עד שמאוחר יותר הוא אמר לידידו, דייוויד ארמסטרונג, שהוא "ייתן כל דבר כדי לאחוז בפרוטומה ולנפץ אותה לרסיסים".[14]

התובע הכללי של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באפריל 1875 מינה הנשיא גרנט את פיירפונט כתובע הכללי של ארצות הברית. כאיש המפלגה הדמוקרטית לשעבר, נתקל פיירפונט בקשיים להשתלב בממשלו של גרנט, שכן נוצרו מתחים במהלך כהונתו בשל העמדתם לדין של המעורבים ברשת טבעת הוויסקי (אנ') וכתב האישום שהוגש נגד מזכירו האישי של גרנט, גנרל מלחמת האזרחים אורוויל בבקוק. פיירפונט, שהיה מוביל רפורמות, קיבל מגרנט יחד עם מזכיר האוצר בנג'מין בריסטו משימה לטהר את הממשל משחיתות. בריסטו גילה שמזקקי ויסקי חברו לגורמים בממשל שסייעו להם להתחמק מתשלום מס על הכנסותיהם. פיירפונט היה מעורב בתהליך השיקום, שכן הנשיא גרנט ניהל את מדיניותו בדרום באמצעות מחלקת המשפטים ומחלקת המלחמה. במונחים של שיקום הדרום, פיירפונט המשיך את השהיית הפעילות של קודמו בתפקיד, ג'ורג' הנרי ויליאמס של העמדה לדין בתיקי זכויות אדם ובאופן כללי הוא לא הגיב למתקפות האלימות או לפגיעות של תושבי הדרום כנגד האפרו-אמריקאים. פיירפונט היה יותר מודאג בנוגע להשבתם על כנם של "ההשפעה הבינלאומית וכוחה הפוליטי" של ארצות הברית לאחר מלחמת האזרחים והוא נודע בעיקר בשל מהלכיו בנוגע לחוק הבינלאומי, חוקי ההתאזרחות, והליכי הסגרה.

הרפורמות של 1875[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר החל פיירפונט לכהן כתובע הכללי, הוא מיד יישם רפורמה במחלקות שירות המרשלים והתובעים הפדרליים בדרום. שיא הרפורמות הללו התרחש ביוני 1875. פיירפונט נתן הוראות מפורשות למחלקות הרלוונטיות בדרום שנאכפו באופן נמרץ. הוא ניהל חקירות מקיפות בנוגע להתנהלותן, וחשף מעשי הונאה ושחיתות. צעדיו אלו של פיירפונט זכו לעידודו של הנשיא גרנט.

טבעת הוויסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת האזרחים יצרו מזקקי ויסקי בסנט לואיס ארגון להתחמקות מתשלום מיסים שגרם לדלדול קופת האוצר של ארצות הברית. עד 1875 טבעת הוויסקי (אנ') התפחה לסינדיקט פשע ארצי שכלל מזקקי ויסקי, מתווכים ופקידי ממשל, שגרף רווחים עצומים מכירות הוויסקי ללא תשלום מס. נפוצה גם שמועה שהארגון מימן את הקמפיין של המפלגה הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1872. במאמץ לבצע רפורמות ולמגר את השחיתות, מינה הנשיא גרנט ב-1874 את בנג'מין בריסטו כמזכיר האוצר של ארצות הברית, שמיד גילה שמיליוני דולרים נגרעו מהכנסות מחלקת האוצר. בהוראת הנשיא, במאי 1875, הכה בריסטו קשות את טבעת הוויסקי, כאשר סגר את המזקקות, עצר מאות אנשים שהיו מעורבים בפעילות הארגון, והגיש יותר מ-350 כתבי אישום. באמצעות פעילותו של בריסטו חוסלה למעשה פעילות טבעת הוויסקי. באפריל 1875 מינה הנשיא גרנט את פיירפונט לפעול בשותפות עם בריסטו להגשת כתבי האישום ולמיגור השחיתות.[15] על פי הוראות הנשיא שלח פיירפונט באופן מעורר מחלוקת מכתבים לתובעים המחוזיים במילווקי, שיקגו וסנט לואיס עם הוראה לשלול חסינות משפטית מכל מי שיעיד נגד טבעת הוויסקי. בכל אופן, העמדתם לדין של אנשי הארגון התקבלה בברכה בציבור.[1]

בקיץ 1875, קיבלו הן פיירפונט והן בריסטו הוראה מהנשיא גרנט ליידע אותו על כל מקרה של זיכוי בפרשה. בסתיו אותה שנה התגלה שמזכירו האישי של גרנט, אורוויל בבקוק היה מעורב בפעילות טבעת הוויסקי. בריסטו ופיירפונט נשארו עם הנשיא גרנט לאחר ישיבת הקבינט והציגו בפניו את התכתובות בין בבקוק לבין ויליאם ג'ויס בסנט לואיס, מנאשמי הפרשה, שהועברה במברקים מוצפנים כעדות למעורבותו של בבקוק בעסקי הטבעת. בבקוק זומן אל החדר הסגלגל למתן הסברים. בהמשך הוגש נגדו כתב אישום בסנט לואיס ובסופו של דבר הוא זוכה לאחר שהנשיא גרנט העיד לטובתו. בסופו של דבר השיגה מחלקת המשפטים 110 הרשעות של המעורבים בפרשה.

במרץ 1876 נפוצו בוושינגטון די. סי. שמועות שפיירפונט העביר מידע שסייע לפרקליטו של בבקוק בסנט לואיס. פיירפונט הכחיש את ההאשמות במכתב ששלח לסקוט לורד וציין שהשמועות היו "שקר מתועב". פיירפונט חשד בבבקוק עצמו שהוא היה המקור לשמועות. לאחר זיכויו הודח בבקוק מתפקידו כמזכיר האישי של גרנט. פיירפונט הכחיש גם את השמועות שהוא ובריסטו היו מסוכסכים על רקע הפרשה. באוקטובר 1875 הוא קיבל מכתב מבלופורד וילסון, עוזרו של בריסטו באותה תקופה, שבו הוכח שבריסטו ופיירפונט עבדו בהרמוניה במהלך הגשת כתבי האישום בפרשה.

שגריר בבריטניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 במאי 1876 מינה הנשיא גרנט את פיירפונט כשגריר ארצות הברית בבריטניה. הוא כיהן כשגריר עד 1 בדצמבר 1877. בעת שירותו בבריטניה החל פיירפונט לגלות עניין בשיטת הבימטליזם (הנפקת מטבעות הן מזהב והן מכסף) ולעיתים קרובות ביקר בצרפת שם הייתה השיטה נהוגה.

ב-5 ביוני 1877 קיים פיירפונט קבלת פנים לכבודו של הנשיא לשעבר גרנט במעונו שבכיכר קבנדיש שבלונדון. באירוע נכחו הנסיך מוויילס אדוארד אלברט, מזכיר המדינה הבריטי לענייני חוץ, הלורד דרבי (אנ'), ויליאם גלאדסטון ורעייתו קתרין והעיתונאית האמריקאית קייט פילד. אף על פי שגרנט התקבל בסבר פנים יפות בציבור הבריטי, נגרמה תקרית דיפלומטית כאשר פקידי ממשל בריטים, כולל ראש הממשלה בנג'מין דיזראלי, אמרו לפיירפונט שכראש מדינה לשעבר, גרנט לא היה יותר מ"אדם פשוט" ולא היה יכול להתקבל על ידי שום גורם ממשלתי. הלורד דרבי אמר לפיירפונט שמאחר שלגרנט לא היה כבר שום מעמד רשמי בארצות הברית, כך לא היה לו מעמד כלשהו בבריטניה. פיירפונט הגיב באומרו שנפוליאון בונפרטה היה שליט נבחר, שלא שלט מכוח חוק הירושה, ועדיין יורשיו זכו להכרה מבריטניה, "פעם קיסר, תמיד קיסר". לפיכך, אותו תקדים היה אמור לחול על ראש מדינה נבחר, "פעם נשיא, תמיד נשיא". ההכרה הדיפלומטית בגרנט, אם כי לא באופן רשמי, הגיעה כאשר המלכה ויקטוריה הזמינה אותו לטירת וינדזור. גרנט נעתר להזמנה, וב-26 ביוני הוא הציג את הנשיא לשעבר בפני המלכה.

לאחר סיום כהונתו כשגריר שב פיירפונט לארצות הברית וחידש את עיסוקו בעריכת דין בניו יורק.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1883, כשהיה בן 66, יצאו פיירפונט ובנו אדווין למסע לאורך היבשת שהחל מניו יורק והגיע עד לאלסקה. ב-25 ביולי הם ביקרו בפורט ראנגל, ומשם הם הפליגו לראנגל הרבור. עם שובם הם פרסמו מאמר שכותרתו הייתה "מהשדרה החמישית לאלסקה". אדווין פיירפונט קיבל חברות בחברה הגאוגרפית המלכותית, אך המסע גרם להתדרדרות במצבו הבריאותי והוא נפטר ב-1885.

ב-28 באוגוסט 1886 ערכו פיירפונט ורעייתו ביקור באטלנטה. שנה קודם לכן הוא פרסם מאמר בעיתון "אטלנטה קונסטיטושן" בנושא הבימטליזם, שהיה נושא פופולרי לדיון באותו עשור. פיירפונט היה חסיד של הכלכלה הבימטליסטית בהאמינו מעבר לשיטת מטבע המבוסס על שתי המתכות תקל על העוני ותמנע מאנשי עסקים אמידים מהחזקת מונופול על מטבע המבוסס על תקן הזהב. בעת ביקורו באטלנטה, ציין פיירפונט שהיחסים בין הצפון והדרום בארצות הברית השתפרו ושלדרומיים כבר לא היו רגשות קשים כלפי הצפון. הוא האמין שאטלנטה הייתה עיר לדוגמה עבור התעשייה הדרומית. בני הזוג פיירפונט סיירו בדרום מתוך מטרה למצוא מקום מתאים לשיפור מצב בריאותה של מרגרטה. מרגרטה פיירפונט הייתה מוכת יגון לאחר מות בנם שנה קודם לכן.

בסוף 1889 סבל פיירפונט ממחלה נוירולוגית שמנעה ממנו את השימוש בידיו וברגליו. על אף נכותו, במשך השנתיים וחצי הבאות הוא המשיך לעסוק בעריכת דין ונסע באופן קבוע ממעונו בניו יורק למעונו בגריסון. ב-2 במרץ 1892 הוא לקה בשבץ מוחי קשה שגרם לשיתוק בפלג גופו הימני והוא איבד את יכולתו לדבר.

אדוארדס פיירפונט נפטר ארבעה ימים לאחר מכן, ב-6 במרץ 1889, בביתו שבניו יורק.

טקס האשכבה שלו התקיים בכנסיית הפרשים שבמנהטן. ארונו הועבר לגריסון שם הוא נטמן בבית הקברות סנט פיליפ המקומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארדס פיירפונט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Dumas Malone, ed. (1934). Dictionary of American Biography Pierrepont, Edwards. 14. New York: Charles Scribner's Sons. p. 587.
  2. ^ KANDY HARRIS, FOR SALE: Historic Castle in Idyllic Garrison, NY for $5,000,000, upstater, FEBRUARY 12, 2019.
  3. ^ Washington Government Printing Office (1867), Argument of Hon. Edwards Pierrepont to the jury: on the trial of John H. Surratt For the Murder of President Lincoln, pp. 4–5.
  4. ^ Washington Government Printing Office (1867), Argument of Hon. Edwards Pierrepont to the jury: on the trial of John H. Surratt For the Murder of President Lincoln, pp. 7–8.
  5. ^ Washington Government Printing Office (1867), Argument of Hon. Edwards Pierrepont to the jury: on the trial of John H. Surratt For the Murder of President Lincoln, pp. 10–11.
  6. ^ JOHN SURRATT - Abraham Lincoln's assassination
  7. ^ New York (State). Secretary's Office, Manual for Use of the Legislature of the State of New York, 1868, pp. 284-293.
  8. ^ Felice Batlan, DOMESTIC DISORDERS: SUFFRAGE AND NEW YORK’S CONSTITUTIONAL CONVENTION OF 1867.
  9. ^ Vanessa Michelle Ziegler, The Revolt of "the Ever-faithful Isle": The Ten Years' War in Cuba, 1868-1878, UNIVERSITY OF CALIFORNIA,Santa Barbara, 2007, pp. 182-183.
  10. ^ Pierrepont (September 25, 1872), Speech of the Hon. Edwards Pierrepont, p. 1.
  11. ^ 1 2 Pierrepont (September 25, 1872), Speech of the Hon. Edwards Pierrepont, pp. 21-22.
  12. ^ Pierrepont (September 25, 1872), Speech of the Hon. Edwards Pierrepont, p. 23.
  13. ^ Hon. Edwards Pierrepont on the Presidential and Gubernatorial Candidates Sound Arguments for the Support of the Republican Nominees". The New York Times. October 31, 1872. p. 3.
  14. ^ "Judge Edwards Pierrepont". Smithsonian American Art Museum and the Renwick Gallery.
  15. ^ McFeely, William S. (1981). Grant: A Biography. Norton, Grant, pp. 584-585.