צ'ארלס ג'וזף בונפרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צ'ארלס ג'וזף בונפרט
Charles Joseph Bonaparte
צ'ארלס ג'וזף בונפרט
צ'ארלס ג'וזף בונפרט
לידה 9 ביוני 1851
בולטימור שבמרילנד
פטירה 28 ביוני 1921 (בגיל 70)
בולטימור שבמרילנד
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות לאודון פארק
השכלה בית הספר למשפטים בהרווארד עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג אלן צ'אנינג דיי (1852–1924; נישאו ב-1875)
שושלת בונפרטה
אב ז'רום נפוליאון ("בו") בונפרטה
אם סוזן ויליאמס
התובע הכללי של ארצות הברית ה־46
17 בדצמבר 19064 במרץ 1909
(שנתיים ו-11 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט
מזכיר הצי של ארצות הברית ה־37
1 ביולי 190516 בדצמבר 1906
(שנה ו-24 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט
חתימה Men of Mark 113 Charles Bonaparte sig.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

צ'ארלס ג'וזף בונפרטאנגלית: Charles Joseph Bonaparte;‏ 9 ביוני 1851 - 28 ביוני 1921) היה עורך דין ופעיל פוליטי צרפתי-אמריקאי. היה חבר הקבינט של נשיא ארצות הברית ה-26, תאודור רוזוולט.

בונפרט היה מזכיר הצי של ארצות הברית, ומאוחר יותר התובע הכללי של ארצות הברית.[1] במהלך כהונתו בתור התובע הכללי, הוא יצר את "לשכת החקירות", אשר מאוחר יותר גדלה והתרחבה במהלך שנות ה-20 תחת ג'ון אדגר הובר (1895-1972), לכדי "לשכת החקירות הפדרלית", המוכרת בשם FBI. בונפורט היה בן-אחיינו של הקיסר הצרפתי נפוליאון הראשון.[2][3][4]

בונפרט היה אחד המייסדים, ולזמן מה אף הנשיא, של הליגה הלאומית המוניציפלית (National Municipal League). הוא היה גם פעיל למען זכויות שחורים בעיר מגוריו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו וחינוכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט האצולה של צ'ארלס ג'וזף בונפרט.

בונפרט נולד בבולטימור שבמרילנד ב-9 ביוני 1851, בנם של ז'רום נפוליאון ("בו") בונפרטה (1805–1870) ושל סוזן ויליאמס (1812–1881), מהענף האמריקאי של בית בונפרטה. הוא נכדו של ז'רום בונפרטה, אחיו הצעיר של הקיסר נפוליאון בונפרטה ומלך וסטפליה בשנים 1807–1813. עם זאת, אנשי הענף האמריקאי של בית בונפרטה לא נחשבו לחלק מהשושלת ולא נשאו כל תארים.

הוא סיים את לימודיו במכללת הרווארד ובית הספר הרווארד למשפטים בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, שם הוא שירת בתור משגיח אוניברסיטאי (Harvard Board of Overseers). הוא עבד כעורך דין בבולטימור והפך לבולט בתנועות רפורמה מקומיות ולאומיות.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונפרט ייסד את ליגת הרפורמה של בולטימור בשנת 1885. הליגה הובילה בסופו של דבר ליעילות מסוימת של הממשל המקומי עם ניצחון סוחף בבחירות 1895, שבו מיעוט של רפובליקנים פרוגרסיביים וליברליים הדיחו את הפוליטיקאים הדמוקרטים ששלטו זמן רב. הוא היה חבר מועצת הנציבים האינדאניים (Board of Indian Commissioners) מ-1902 עד 1904, יושב ראש הליגה הלאומית לרפורמה בשירות האזרחי (National Civil Service Reform League) בשנת 1904 ונאמן האוניברסיטה הקתולית של אמריקה בצפון-מזרח העיר וושינגטון. מצביעי מרילנד בחרו בו להיות אחד האלקטורים שלהם ב-1904.[5]

ב-1905 מינה הנשיא תאודור רוזוולט את בונפרט למזכיר הצי של ארצות הברית. ב-1906 עבר בונפרטה ללשכת התובע הכללי של ארצות הברית, משרה שאותה החזיק עד תום כהונתו של רוזוולט. הוא היה פעיל בתיקים שהוגשו נגד הנאמנויות והיה אחראי במידה רבה לפירוק מונופול הטבק. הוא נודע בשם "צ'רלי, רודף הנוכלים" (Charlie, the Crook Chaser).[6] ב-1908 הקים בונאפרט את לשכת החקירות (BOI) בתוך מחלקת המשפטים של ארצות הברית, שהוקמה קודם לכן בשנת 1870 בהנהלת התובע הכללי עצמו. בשנות העשרים של המאה העשרים, תחת מנהלה לאורך שנים, ג'ון אדגר הובר, נערך סדר בארגון הלשכה וב-1935 שונה שמה ל"לשכת החקירות הפדרלית" (FBI).

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונאפרט מת בביתו, "בלה ויסטה", ממחול ויטוס הקדוש, ונקבר בבית העלמין לאודון פארק שבדרום-מערב בלטימור. רחוב בקרבת ביתו במחוז בולטימור נקרא "שדרת בונפרט" (Bonaparte Avenue).

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בספטמבר 1875 נישא בונאפרט לאלן צ'אנינג דיי (1852–1924). לא היו להם ילדים.

בונפרט התגורר בבית מגורים בצפון בולטימור, והייתה לו אחוזה כפרית במחוז בולטימור. ביתו, "בלה ויסטה", תוכנן על ידי האדריכלים ג'יימס בוסלי נואל ויאט (1847-1926) וויליאם ג' נולטינג (1866-1940) בשנת 1896.[7] היא שוכנת ממזרח לדרך הרפורד (כיום כביש 147 של מדינת מרילנד) באזור שנקרא גלן ארם (Glen Arm). הבית לא חובר לזרם החשמל משום שבונפרט סירב להתקין חשמל או קווי טלגרף מתוך סלידה לטכנולוגיה. מסיבה דומה עשה שימוש בכרכרה רכובה בסוסים עד מותו בשנות העשרים המוקדמות.[8] לאחר מותו של בונפרט, היה הבית שבו התגורר בבעלותם של מבריחי האלכוהול פיטר ומייקל קלי. אחרי שהם עזבו, הוא נהרס באש שנבעה מחיווט פגום ב-20 בינואר 1933. האתר הוחלף באחוזה מבטון, אבל בית קרונות גדול, משנת 1896, נמצא עדיין בשטח האחוזה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bishop, Joseph Bucklin (1922), Charles Joseph Bonaparte: His Life and Public Services, New York: C. Scribner's Sons 
  • Goldman, Eric F. (1943), Charles J. Bonaparte: Patrician Reformer, His Earlier Career, Baltimore: Johns Hopkins Press 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Annual Report of the Maryland State Bar Association, vol. 26. Maryland State Bar Association. 1921. עמ' 43–45. 
  2. ^ "FBI — 1935 Washington Star Article". Fbi.gov. אורכב מ-המקור ב-2010-04-11. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  3. ^ Shahab Keshavarz. "Charles J. Bonaparte". Italianhistorical.org. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  4. ^ "National Italian American Foundation". Niaf.org. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2013. 
  5. ^ Too Close to Call: Presidential Electors and Elections in Maryland, featuring the Presidential Election of 1904. Archives of Maryland Documents for the Classroom.
  6. ^ Scott Wilson, Resting Places: The Burial Sites of More Than 14,000 Famous Persons, 3d ed., McFarland, 2016, p. 73
  7. ^ Kelly, Jacques. "Houses – Bella Vista". Baltimore County Public Library Legacy Web. אורכב מ-המקור ב-2011-09-30. בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2011. 
  8. ^ Don Bloch (18 באוגוסט 1935). "Bonaparte Founded G-Men". FBI. ארכיון ארכיון מהמקור מ-2012-06-06. בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2012.