ג'רג' קורטג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רג' קורטג
Kurtág György
לידה 19 בפברואר 1926 (בן 98)
לוגוז', רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות הונגריה, רומניה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1954 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האקדמיה למוזיקה פרנץ ליסט בבודפשט, התיכון הפיאריסטי בטימישוארה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ECM עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג מרתה קורטג (194717 באוקטובר 2019) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ג'רג' קורטג הבן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'רג' קורטג

גֱ'רג' קוּרְטָג או גיירג' קורטגהונגרית: Kurtág György;‏ 19 בפברואר 1926) הוא מלחין יהודי-הונגרי. רעייתו הייתה מרתה קורטג, פסנתרנית, ילידת אסטרגום.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רג' קורטג נולד להורים יהודים דוברי הונגרית בלוגוז' במחוז באנאט ברומניה. שפת אמו הייתה הונגרית ורק בגיל שש החל לדבר רומנית בבית הספר. מגיל חמש למד פסנתר אצל אמו ומשנת 1940 למד פסנתר אצל מגדה קרדוש והלחנה אצל מקס אייזיקוביץ' בטימישוארה. בשנת 1946 החל את לימודיו באקדמיה למוזיקה ע"ש פרנץ ליסט בבודפשט, שם פגש את אשתו, מרטה וכן את ג'ורג' ליגטי, שהיה לידידו הקרוב. מורו לפסנתר באקדמיה היה פאל קדושה; הוא למד הלחנה אצל שאנדור ורש ופרנץ פרקש, מוזיקה קאמרית אצל לאו ויינר, ותאוריית המוזיקה אצל לאיוש ברדוש. בשנת 1948 קיבל אזרחות הונגרית. בשנת 1951 סיים את לימודיו בתואר בפסנתר ובמוזיקה קאמרית ובשנת 1955 קיבל תואר בהלחנה. בתקופה מוקדמת זו היה קורטג פעיל יותר כפסנתרן מאשר כמלחין. כתיבתו המוזיקלית הושפעה מן המבנים הריתמיים והמצלולים בנוסח שירי-עם של בלה בארטוק.[1]

החשיפה למוזיקה מערבית הייתה מוגבלת בשנים אלה של שלטון הקומוניזם בהונגריה וקורטג התוודע רק לפרטיטורות בודדות של סטרווינסקי, שנברג ווברן. יצירות אלה כמעט לא הושמעו בהונגריה, אך למזלו של קורטג, לחברו ליגטי היה אוסף תקליטים, בהם כמה מיצירות סטרווינסקי.[1]

לאחר סיום לימודיו יצא קורטג לפריז, שם שהה בשנים 1957–1958. עקב המרד ההונגרי של 1956, הייתה שהותו שם קריטית בשבילו. בפריז למד אצל אוליבייה מסייאן ודריוס מיו. ואולם, בתקופה זו סבל קורטג מדיכאון חמור: "הייתי נואש כיוון שהבנתי, שדבר מכל מה שהאמנתי בו לגבי העולם איננו נכון...". קורטג קיבל טיפול פסיכולוגי ממריאן שטיין - מפגש שעורר מחדש את חיוניותו וזירז ביותר את התפתחותו האמנותית. בתקופה זו גילה גם את יצירותיו של אנטון וברן ואת מחזותיו של סמואל בקט. רביעיית המיתרים שחיבר בשנת 1959 לאחר שובו לבודפשט מציינת את נקודת המפנה המכרעת בהתפתחותו; היא בנויה משישה חלקים ברורים בשפת הסריאלית, במבטא מגיארי בולט. שש התמונות המיניאטוריות שלה אינן ניתנות להגדרה, אך אוצר הדימויים שלהן מלא חיים וצבעוני.[2] הוא מתייחס אל יצירה זו כאל אופוס 1 שלו והקדיש אותה למטפלת שלו, ד"ר שטיין.[1]

להחלטתו של קורטג להישאר בהונגריה לאחר המרד של 1956 הייתה משמעות עצומה לפעילותו המקצועית ולהפצת יצירותיו. בין 1960 ל-1968 עבד כפסנתרן חזרות בפילהרמוניה הלאומית של הונגריה בבודפשט. ב-1967 התמנה לפרופסור לפסנתר ובהמשך גם למוזיקה קאמרית באקדמיה ע"ש פרנץ ליסט, שם המשיך ללמד עד 1993.[1]

קורטג זכה למוניטין בינלאומיים הודות ל"מסרים מאת מיס ר. ו. טרוסובה המנוחה" לסופרן והרכב קאמרי, שהשמעת הבכורה שלה הייתה בפריז בשנת 1981. מאז ראשית שנות ה-90', עבד קורטג בתדירות גדלה והולכת ברחבי אירופה; הוא היה מלחין הבית של הפילהרמונית של ברלין בשנים 1993–1995 ושל הקונצרטהאוס של וינה בשנת 1995. לאחר זאת, מ-1996 עד 1998, חי בהולנד, חזר לברלין לעונת 1998–1999 ובהזמנת אנסמבל אינטרקונטמפוריין, סיטה דה לה מוזיק ופסטיבל ד'אוטום, חזר לפריז לשנים 1999–2001. מאז 2002 חיים קורטג ואשתו סמוך לבורדו.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת שהותו של קורטג בפריז נתנה לו הזדמנות להתוודע אל פרטיטורות של מלחינים מערביים, והשפעתם של סטרווינסקי ווברן ניכרת ביצירתו. קורטג התנסה בדודקפוניה, אבל השורה אצלו הייתה לא יותר מפתיחה לפרק. על אף השפעתם של מלחינים מערביים, ההשפעה העיקרית על יצירתו של קורטג באה מבארטוק.[1]

היצירות שקדמו לאופוס 33, היצירה התזמורתית Stele, שהוקדשה לקלאודיו אבאדו ולפילהרמונית של ברלין, כוללות בעיקר מוזיקה לקול סולו ולמקהלה ומוזיקה אינסטרומנטלית מיצירות סולו עד יצירות להרכבים גדלים והולכים. "אמרות פטר בּוֹרְנֶמיסָה" ("Bornemisza Péter mondásai") אופוס 7, שנכתב בשנים 1963 עד 1968, הוא מחזור שירים בן 40 דקות לסופרן ופסנתר, המבוסס על דרשות של מטיף רפורמי בן המאה ה-16 ויוצר מסע לאורך החיים, מלידה עד מוות. זו היא יצירתו הווקאלית הראשונה של קורטג מאז השנים שקדמו ל-1956, גולת הכותרת לשלב היצירה הראשון הבוגר שלו, שאף התרחק מן התמציתיות האכזרית של התקופה. המבנה הסימפוני בן ארבעת החלקים של יצירה זו בולט בייחודו במכלול יצירתו של קורטג.[1]

באחדות מיצירותיו של קורטג, יש תפקיד חשוב לחלל: " - קואזי אונה פנטזיה...", שהשמעת הבכורה שלה הייתה ב-1988 בפסטיבל ברלין, היא היצירה הראשונה שבה בוחן קורטג את הרעיון של מוזיקה האופפת את הקהל במרחב. מאז אופוס 33 זכו כמה וכמה יצירות גדולות לביצועי בכורה, כמו "מסרים" אופוס 34 ו"מסרים חדשים" אופוס 34a לתזמורת, המוזיקה למחזה של בקט pas a pas – nulle part אופוס 35, הקונצ'רטו הכפול "...קונצ'רטנטה..." אופוס 42 ו-"6 מומנטים מוזיקליים" אופוס 44 לרביעיית מיתרים.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף לכך, קורטג הוא חבר האקדמיה הבווארית לאמנויות במינכן והאוניברסיטה לאמנויות של ברלין (שניהם מאז 1987). האקדמיה האמריקנית לאמנויות ולספרות העניקה לו תואר חבר כבוד בשנת 2001.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רג' קורטג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 רייצ'ל ב. וילסון, "ג'רג' קורטג" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ נורמן לברכט, "אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים", עמ' 705