רצח רחל הלר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רחל הלר
תמונה זאת מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

רצח רחל הלר הייתה פרשת רצח של חיילת, בת תשע-עשרה מבת-ים, שגופתה התגלתה ב-24 באוקטובר 1974 בחולות ליד קיבוץ שדות ים. הפרשה עוררה סערה, עקב סימני התעללות קשים שנמצאו בגופה והעדר חשודים. ברצח הואשם עמוס ברנס שזוכה לאחר שנים רבות. הפרשה הציתה תאוריות קונספירציה לגבי מעורבות השב"כ ברצח. עד היום, לא נקבע רשמית מי הרוצח.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל הלר נולדה ברמת גן בי"ח בסיוון תשט"ו, 8 ביוני 1955. היא הייתה בתם של יעקב ודינה הלר. היא החלה את לימודיה היסודיים בבית-הספר "נטעים". לאחר שנתיים עברה עם משפחתה לבת ים, שם למדה שנה נוספת בבית-הספר "גאולים", ולאחר מכן המשיכה לבית הספר על שם א.ד. גורדון, שם השלימה את לימודיה היסודיים. את לימודיה התיכוניים התחילה בבית-הספר "עירוני א'", בגבעתיים, והשלימה אותם בבית הספר התיכון "עירוני ט"ו" בתל אביב במגמה הומנית.

רחל הייתה חברה בתנועת הצופים במשך שש שנים, ובמהלך תקופת לימודיה עבדה לעתים בתפקידים שונים, בין השאר כמדריכת נוער, מדריכת ספורט ועורכת סטטיסטיקה. היא התגייסה לצה"ל בשלהי יולי 1974 והוצבה לשירות בחיל הכללי. לאחר הטירונות הוצבה ביחידת מורות חיילות, ובראשית ספטמבר 1974 הצטרפה לקורס למורות מעשיות, שהתקיים בחיפה[1].

הרצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופתה של החיילת נתגלתה על ידי מוחמד ג'ורבאן, תושב ג'סר א-זרקא, שהועסק כשומר בחוף "קיט ושיט" מטעם הרשות לפיתוח קיסריה. על הגופה נמצאו רק סנדל וחוט ניילון (ששימש לחניקתה). בחקירת המשטרה נתברר כי החיילת נראתה לאחרונה על ידי חברה יורם ביכונסקי, בטרמפיאדה ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, בדרכה לבסיסה בחיפה שם שירתה כמורה חיילת והייתה אמורה להשתתף בטקס סיום קורס מורות מעשיות למחרת היום[2].

החקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני צוותי חקירה מיוחדים (צח"מ) האחד בפיקודו של סגן ניצב חנא חדד והשני בפיקודו של רב פקד אברהם צמרת, לא הצליחו למצוא ראיות מספיקות להאשמת חשוד. חברה של רחל, יורם ביכונסקי, נחקר ארוכות (הועלו חשדות בגלל פעילותו הפוליטית בארגון השמאל הרדיקלי "אבנגרד") אך נכות ברגלו, ממנה סבל מאז מלחמת יום כיפור, פסלה אותו למעשה. חשודים אחרים נחקרו ללא תוצאות.

לאחר מספר ימים נתגלו בגדיה ותיקה מתחת לגשרון באזור זכרון יעקב. למרות ממצאים אלו, לא הובאו חשודים להארכת מעצר. לחץ דעת הקהל הביא למינוי סנ"צ שאול מרכוס לחקירת כישלון הצח"מים הקודמים ולהקמת צח"מ שלישי בראשותו. צח"מ מרכוס עצר את עמוס ברנס, שפנה מיזמתו למשטרה עוד בתקופת הצח"מ הראשון. לאחר חקירה ממושכת הודה ברנס ואף ביצע שחזור. לאחר שנים נתברר כי בחקירתו נמנעה ממנו שינה במשך מספר יממות, הוא הוכה והושפל והודאתו נכתבה למעשה על ידי סנ"צ מרכוס. במהלך החקירה והמשפט בוצעו מספר עבירות אתיות ושקרים על ידי צוות החקירה ואף סגן-ניצב מרכוס עצמו (שהואשם מאוחר יותר בעדות שקר וזוכה בבית המשפט העליון)[3]. ברנס שוחרר (למרות שלא ביקש חנינה) לאחר תשע שנים, אך רק ב-2002 לאחר שלושה ערעורים, זוכה ברנס בזיכוי אילם, שוחרר, ואף נפסקו לו פיצויים.[4]

תאוריות קונספירציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלופי צוותי החקירה, השקרים שנחשפו, פרסומים של דברי שופטים[5] וחוקרי משטרה[6] שפקפקו באשמתו של ברנס, יצרו גל של שמועות וחשדות. אחת התאוריות מאשימה את שירות הביטחון הכללי, סוכן מסוים בשם צ"פ או צבי פורסטר מאור יהודה[7].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ברוך לשם, אנטומיה של חקירה, הוצאת עידנים, מהדורת ידיעות אחרונות, 1978
  • עזרא גולדנברג, ‬האמת על פרשת ברנס,‬ הוצאת עידנים, מהדורת ידיעות אחרונות, 1983

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]