שאול ברלין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי שאול ברלין בן הרב צבי הירש לוין (ת"ק, 1740כ"ג בחשוון תקנ"ה, 16 בנובמבר 1794) היה רב קהילה בגרמניה ומשכיל בסתר. חיבר כמה כתבי פולמוס במאבק בין המשכילים לרבנים, והוציא לאור את שו"ת "בשמים ראש", לדבריו קובץ שאלות ותשובות שכתב הרא"ש במאה ה-13 ולמעשה ככל הנראה זיוף שחיבר הוא עצמו.

בין רבנות למשכילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1740 בגלוגאו (בעת הולדתו באוסטריה, וכעבור זמן קצר בפרוסיה; כיום בפולין) למשפחת רבנים מיוחסת, צאצאי החכם צבי. אביו, צבי הירש לוין, היה רב העיר ברלין. כבר מילדותו נחשב לעילוי, ובגיל צעיר שודך לבתו של רב העיר ברסלאו, יצחק יוסף תאומים, שהיה גם עשיר גדול. בגיל 20 קיבל סמיכה לרבנות ובגיל 28 התמנה לרב קהילת פרנקפורט על נהר אודר.

בשלב זה החל כנראה להתקרב בסתר להשקפותיהם של אנשי תנועת ההשכלה, ופיתח השקפה ביקורתית נוקבת על התנהלותם של הרבנים באירופה. ב-1778 כתב הסכמה לביאורו של משה מנדלסון לתורה. ב-1784, בזמן הפולמוס על "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל, חיבר בעילום שם להגנתו של וייזל את "כתב יושר" – סאטירה מושחזת וחריפה על החינוך הרבני, הפלפול התלמודי והיהדות הנאיבית הנוהגת במנהגים המבוססים על אמונות טפלות. בין הנושאים שביקר בספר היה המנהג להרעיש בפורים בבית הכנסת בעת איזכור שמו של המן, רעש הנוגד את שאיפתו של ברלין לאווירה מכובדת בבית הכנסת. עקב מעמדו האישי והמשפחתי לא פרסם את "כתב יושר" והוא נותר בכתב יד עד לאחר מותו. באותה שנה שהה תקופה קצרה באיטליה, שם כתב ביקורת על אחד מספריו של החיד"א ובעיקר עסק בכתבי יד של חיבורים יהודיים. במסגרת זו הכין לדפוס את הספר "אור זרוע", אך לא השלים את המלאכה, כנראה משום שגבר בו הצורך לצאת בביקורת מוחשית יותר על העולם הרבני. עם זאת, כלפי חוץ הסתיר את תפיסותיו הביקורתיות והמשיך לנהוג כל חייו באורח החיים הרבני. בזמן לא ידוע התגרש מאשתו ועבר לברלין.

ב-1789 פרסם בשם העט "עובדיה בן ברוך מפולין" את הספר "מצפה יקתאל", שהוא כתב פולמוס חריף נגד הספר "תורת יקותיאל" של רב קהילות אה"ו (אלטונה, המבורג ווניזבק), רפאל זיסקינד הכהן. "תורת יקותיאל" היה חיבור הלכתי שגרתי על הלכות שחיטה, וב"מצפה יקתאל" הצביע ברלין בלשון חריפה ובוטה על שגיאות קשות, העתקות מספרים אחרים והקלות הלכתיות לא לגיטימיות שנמצאו לדעתו בספר. רבני קהילות באירופה מיהרו להחרים את הספר - שנדפס בבית הדפוס של המשכילים, "חינוך נערים" בברלין - ואת מחברו האלמוני. הם ביקשו גם מאביו של שאול ברלין, צבי הירש לוין, להחרים את המחבר, ואולם בשלב זה נתגלה לו שהמחבר הוא בנו, והוא התייצב לצד בנו וקרא לרבנים לבטל את החרם. ככל הנראה מעולם לא הבין האב שבנו הוא משכיל נסתר, ועמד לצדו במאבק זה ובמאבקים הבאים משום שהאמין שכוונותיו הן לשם שמים.

"בשמים ראש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו"ת "בשמים ראש", ברלין תקנ"ג 1793

ב-1793, עוד בטרם הסתיים פולמוס "מצפה יקתאל", פרסם ברלין את שו"ת "בשמים ראש" (Besamim Rosh). לדבריו בהקדמת הספר, הספר הוא קובץ שאלות ותשובות של הרא"ש, שנערכו בידי חכם ספרדי לא-מוכר מדורו של רבי יוסף קארו ושמו רבי יצחק די-מולינא, והתגלגלו לבסוף לידיו. לצד תשובות הרא"ש והגהותיו של די-מולינא הוסיף פירוש משל עצמו בשם "כסא דהרסנא". כסא דהרסנא הוא שם תלמודי של מין מאכל העשוי מדגים, אבל קורא השם רומז לכוונתו ההרסנית, כפי שמוכיחה ההשוואה לשמו של החכם הבדוי Demolino - לשון "הריסה" בלעזים אירופיים שונים[דרוש מקור]. הוא הביע את תקוותו, כי באמצעות פרסום הספר תשכך השנאה שרחשו לו הרבנים ויושב לו מעמדו הרבני הקודם. הרבנים שקיבלו את הספר בחנו אותו בדקדקנות, ועד מהרה הגיעו למסקנה שהספר מזויף. לצד דברי הלכה חריפים ומקובלים נמצאו בו מספר תשובות משונות והקלות מרחיקות לכת, למשל: היתר לנסוע בשבת למי שאין לו כסף ואינו רוצה לבקש צדקה; היתר להתאבל על מי שאיבד עצמו לדעת; היתר לשתות יין נסך בתנאים מסוימים; פטור למצטער מכל המצוות (על פי הפטור של מצטער מהסוכה) והיתר להתגלח בחול המועד. מלבד זאת דן אחד הסימנים באפשרות לשנות את ההלכה כנגד המסורת לפי שיקולים של לוגיקה ופילוסופיה.

הפולמוס נגד הספר הונהג בידי הרבנים מרדכי בנט, רפאל זיסקינד הכהן ויעקב קצנלבוגן. שוב יצא אביו של שאול ברלין להגנתו וקבע כי הספר אותנטי ואינו מזויף, אולם בסופו של דבר נאלץ שאול ברלין לעזוב את ברלין. הוא נסע לאמסטרדם ומשם ללונדון, שבה גר אחיו, ושם מת לאחר כשנה בעוני ובבדידות. בצוואתו ביקש שלא לקרוא בכתבי היד שנשא איתו אלא לשלוח אותם לאביו בברלין, וכן לא להספידו ולקבור אותו בבגדיו.

הספר "בשמים ראש" נותר שנוי במחלוקת עד היום. בעולם הרבני לא הרחיקו את הספר לגמרי, ולמרות שהיו רבים שפסלו אותו בטענת זיוף[1] או שראו את חלק מהתשובות שבו כמזויפות[2] והיו אף שהתנגדו לו בחריפות,[3] עשרות פוסקי הלכה ציטטו ממנו דברים כראיות במשא ומתן הלכתי.[4] והיו מהם שהכשירו אותו מפורשות.[5] אף על פי שהפוסקים מודעים היטב לבעייתיות של הספר, הנטייה המקובלת היא להתייחס לדברים "מצד האמור, ולא מצד מי שאמרם" (כניסוחו של הרב ש"י זוין), כלומר להתייחס לתוכנם בלבד בלי להעניק להם תוקף של דברי הרא"ש; וזאת מתוך הערכה של החריפות והבקיאות המתגלות בחומר ההלכתי שבספר.

אצל ההיסטוריונים וחוקרי הספרות התקבלה בדרך כלל הדעה שהספר הוא זיוף, אם כי יש דעות שונות בשאלה אם בעיקרו הספר מבוסס על חומר קדום ושאול ברלין הכניס בו רק שינויים מעטים, או שהספר כולו זויף על ידיו. גם מניעיו של שאול ברלין לא ידועים - האם ביקש להוציא מתחת ידיו סאטירה אנטי-רבנית ולהכניס במזיד השקפות משכיליות אל השיח ההלכתי, או שבאמת ובתמים ביקש לשכנע את הרבנים בכישוריו ההלכתיים ובאמיתות חזרתו למוטב. התפיסה המקובלת היא שסערת הנפש שבה היה שרוי, והמתח הקשה בין העולם הרבני שבו היה שקוע לעומק בקהילתו ובמשפחתו ובין ההשקפות המרדניות שבהן החזיק בסתר, הביאו אותו לדרכי הביטוי הבעייתיות שבהן נקט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה סמט, "ר' שאול ברלין וכתביו", בתוך קריית ספר מג
  • משה סמט, " 'בשמים ראש' של ר' שאול ברלין - ביבליוגרפיה, היסטוריוגרפיה ואידאולוגיה", בתוך קריית ספר מח
  • משה פלאי, הריפורמה הדתית של הרב החרדי שאול ברלין: פרק בתולדות מאבקה של ההשכלה העברית בגרמניה לחידוש פני היהדות, תדפיס מתוך: Hebrew Union College Annual (1971) XLII, ניו יורק
  • שמואל פיינר, מהפכת הנאורות - תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים תשס"ב[דרושה הבהרה]
  • Talya Fishman, "Forging Jewish Memory: Besamim Rosh and the Invention of Pre-Emancipation Jewish Culture", in E. Carlebach, J. Efron, D. Myers, eds., Jewish History and Jewish Memory: Essays in Honor of Yosef Hayim Yerushalmi, Brandeis University Press, 1998, pp. 70-88

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו
על כתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כמו מתנגדיו הראשונים, רבי מרדכי בנט ורבי רפאל זיסקינד, וכן רבי פנחס אליהו הורביץ ביצירתו ספר הברית השלם, חלק א, כתב יושר, מאמר כ, דרך אמונה, מאמר כ, פרק כה.
  2. ^ רבי מרדכי בנט, שו"ת פרשת מרדכי, אורח חיים סימן ה.
  3. ^ ראו דעת רבי אברהם מסוכטושוב, בתוך פסקי תשובה (פיטרקובסקי), בהערה על סימן מה: "וכל איש שיש בו ריח יראת שמים לא יחזיק ספר בשמים ראש ולענה בתוך ביתו ... ולדעתי ראוי לשרפו ביוה"כ שחל להיות בשבת".
  4. ^ מהמפורסמים שבהם הוא רבי עקיבא איגר, שמזכירו בהגהותיו רבות לשולחן ערוך ובתשובותיו.
  5. ^ כמו רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו טוב עין, אות ט ואות יח; שם הגדולים, מערכת הבי"ת, אות קכז.