שחזור חוות מי הנגר
פרויקט שחזור חוות מי הנגר הוא פרויקט מדעי, שמטרתו מחקר ופיתוח חקלאות מדברית. המיזם החל בשנת 1957 כדי לשחזר את החקלאות המדברית הקדומה שאפיינה את הר הנגב[1], ולהסיק ממנה על אפשרות הקיום של חקלאות מודרנית באזורי המדבר. מטרת הניסוי הייתה חקר חקלאות הנגר, המסתמכת על מי הנגר המדבריים לצורך השקיית הגידולים, בניגוד לחקלאות הבעל[2]. המיזם כולל שלושה אתרים מחקריים: חוות שבטה, חוות עבדת וחווה נוספת בנחל סכר. כיום המיזם מופעל על ידי האוניברסיטה העברית ואוניברסיטת בן-גוריון, באינטנסיביות מחקרית פחותה.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
השימוש בחקלאות מי הנגר בנגב במהלך ההיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחבל המדברי, המאופיין באקלים יבש והכולל כ-60% משטח מדינת ישראל, הייתה התיישבות לכל אורך ההיסטוריה. שבטי ישראל, ולאחריהם הנבטים והביזנטים, ישבו אזורים בחבל המדברי, ואף עסקו שם בחקלאות, מסחר ומלאכה. התיישבות זו התרחשה בגלים שונים, שאת שרידיהם ניתן לראות עד היום ברחבי הנגב. לאחר קריסת הציוויליזציה הביזנטית, הפסיקה בנגב התיישבות הקבע והוא יושב בדלילות על ידי נוודים בדואים, עד הקמת מדינת ישראל[3]. בצפון הנגב מצאו עדויות להתיישבות כבר באלף הרביעי לפני הספירה, אבל עדויות דומות לא נמצאו בנגב המרכזי או הדרומי[4]. נמצאו עדויות ראשונות לחקלאות שמקורן כבר מתקופת הברונזה התיכונה א', וגם יישובי קבע ומתקני פולחן[5]. נמצאו עדויות רבות להתיישבות קבע בעלת אופי חקלאי תקופת הברזל, בתקופה בה ישבו בנגב הישראלים הקדומים[6]. הצוות בו היה חבר מיכאל אבן-ארי גילה את אחת מאותן התיישבויות, מבצר ששמר על הדרך מעציון גבר לבאר שבע. המבצרים עסקו בחקלאות מי הנגר, במקביל לתפקידם הצבאי. בורות המים שנמצאו באתרים הללו היו עדות ראשונה לשימוש בחקלאות הנגר[7].
לאחר גלות בבל, לא נותרה התיישבות קבע רצינית בנגב, עד המאה השלישית לפני הספירה. אז התיישבו במקום הסוחרים-נוודים, הנבטים. הם הקימו בנגב ערי קבע בהן עבדת, ממשית, שבטה, חלוצה, וניצנה. לאחר הכיבוש הרומאי, ירדה חשיבות הערים בנגב אך הן לא ננטשו. בשנת 392 חולקה האימפריה הרומית (למזרחית ומערבית), והנגב חווה תחיה במעמדו, הצבאי והכלכלי. הביזנטים השתמשו בלימיטאני, חיילים-חקלאים שהתגוררו בערי הנגב, ועסקו שם בחקלאות מי נגר. תקופה זו הייתה תור הזהב של ההתיישבות בנגב, ותושביו חוו עושר כלכלי. איסוף המים הגיע למלוא התפתחותו בתקופה זו, כשכל טיפה של מי נגר נוצלה עד תום. בזמן שלטון הקיסר הראקליוס חלה שקיעה, כאשר ערים בקיסרות ובהן עבדת נבזזו, אך עבדת שוקמה לאחר מכן[8].
לאחר הכיבוש הערבי דרכי המסחר נחסמו, וערי הנגב ננטשו. לשליטים האיסלאמיים לא הייתה מוטיבציה לפתח את הנגב, לא כלכלית ולא צבאית. לבסוף ננטשו כל התיישבויות הקבע, והנגב עבר לידי השבטים הבדווים, שלא טרחו לשמר את חקלאות הנגר ובחרו באורח חיים של נדודים ורעייה, תוך שימוש מוגבל בחלק מן השדות לצורך שתילת שעורה[9].
שיטת חקלאות מי הנגר העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערכת נועדה כדי להתגבר על הבעיות הקריטיות הנוגעות לחקלאי הרוצה לגדל מזון בנגב:
- מיעוט משקעים בהשוואה לאזור האקלים הים תיכוני, אי סדירותם והאופי המקומי של ירידתם[10].
- הקרקעות האפשרויות לעיבוד מורכבות ברובן מלס, שהוא חומר המאפשר חקלאות, אבל נאטם במגע עם מים. תכונה זו מגבילה מאוד את החלחול של המים המעטים, וגורמת שיטפונות[11].
- סחיפת הקרקע, כתוצאה של אותם שיטפונות[12].
במחקר שנערך בנגב בשנות ה-50 של המאה ה-20, נמדדו ונחקרו המערכות העתיקות שהתגלו. המערכות היו רחבות היקף, ולא היה מטר אחד שלא נוצל כחלק מן המערכת החקלאית[13] . החוקרים סיווגו את המערכות העתיקות שנמצאו לשלושה סוגים:
- נחלים צרים - ומדורגים נחל טבעי בשטח מדורג בעזרת אבנים, וסביב כל מדרגה קיים קיר בנוי אבן שאורכו תלוי בתלילות הנחל. המרחק בין קירות המדרגות 12–15 מטר, וגובה הקירות בין 60–80 סנטימטר. לאורך הקירות גדלים שיחים שאינם לצורך מאכל, שתפקידם לייצב את הקרקע. בזמן שיטפון פתע, גולשים המים ממדרגה למדרגה. חלק מהמים חודרים אל הקרקע, וחלקם מתקבץ מאחורי קירות המדרגה ונשאר שם לאורך זמן, וכך מסוגלים גם הם לחדור אליה, תוך התגברות על הקרום שנוצר בקרקע הלס. נראה שזו המערכת הפשוטה והקדומה ביותר[14]. הנחלים צריכים להיות צרים, מאחר שבנחלים רחבים עוצמת השיטפונות חזקה, ולכן לא נותרה בה מספיק קרקע מסוג לס המתאימה לחקלאות[15]. המדרגות חייבות להתחיל מחלקו העליון ביותר של הנחל, משום שתפקיד המדרגות הוא גם לבלום את כוחו המכני של השיטפון. תצורה זו קיימת עדיין בנחלים רבים בנגב, והיא לפחות בת 1400 שנה, מה שמוכיח את יעילותה[16].
- מערכי חוות - מערכות שהיו נפוצות יותר בסביבת הערים הקדומות כמו עבדת, שבטה וניצנה. מסביב לשטח החווה הוקמו חומות אבן ובתוכן הוקם בית, מה שמראה על תפיסת החווה כשטח פרטי. בגאיות שטוחים ובשטחי הצפה הוקמו שדות מדורגים, בהם 5–12 מדרגים שהוקפו בקירות אבן. בגבעות שסובבות את הגאיות נחפרו תעלות שהובילו את מי הנגר לכל חלקה בנפרד. למערכת שני חלקים: 1. שדות מדורגים, בהם גידלו גידולים חקלאיים למאכל, והם מוקפים חומה. 2. אגני היקוות מהם הובלו המים באמצעות תעלות אל השדות. שטח אגן ההיקוות גדול פי עשרים עד פי שלושים מהשטח המעובד. מבנה זה סיפק לחווה החקלאית מים השווים ל-600–800 מ"מ בשנה, באזור שבו יורדים בממוצע 86 מ"מ לשנה בלבד. זה אפשרי בגלל תכונות הלס, שמקטינות מאוד את ספיגת המים בשלב הראשון, ובכך מאפשרות למים לזרום כמי נגר מהגבעות אל השטח המעובד בגאיות. בחוות כאלו קירות המדרגים היו בגובה שהגיע ל-30 סנטימטר בלבד, שהספיקו כדי להרוות את האדמה עד לעומק של 3 מטרים, ומן הצד השני אפשרו למים עודפים להמשיך לזרום בשיטפון קיצוני. בקירות הם בנו גם מבנה גלישה בצורת מדרגות, כדי למנוע את סחיפת האדמה[17]. כל מטר פנוי של אדמה נוצל בחוות הללו, וגם הגבעות שיצרו את אגני ההיקוות חולקו באופן מדוקדק כדי למנוע גנבת מים[18].
- מערכות הטיה - מערכות אלו הצריכו מבנים הנדסיים מורכבים, ולכן יש רק דוגמאות מעטות מהן. הן נבנו בסמוך לנחלים גדולים ונועדו לנצל את מי השיטפונות העזים. המערכת כללה תעלה גדולה ועמוקה, שהזרימה חלק ממי השיטפון למערך נרחב מאוד של שדות מדורגים, וסכר אבן שהפנה את המים אל התעלה. ההבדל בין המערכת הזו למערכת החוות הוא בגודלה, שיכול להיות גדול ממערכת החוות בכמה סדרי גודל, וביעילותה שהיא נמוכה בהרבה ממערכי החוות. מערכת זו גם מאופיינת בכמות גדולה של סחופת. במקרה של המערכת בנחל ממשית, הסחופת העלתה את גובה המדרגות עד שהמים לא יכלו להתפזר עליהן באופן יעיל, ובכך המערכת הפסיקה לעבוד. בשלב האחרון הסחופת מילאה גם את התעלה, השטח הגדול ננטש, והוקמה חוות מי נגר רגילה בתחתית המערכת[19].
שחזור החוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קום מדינת ישראל, החליטו חוקרים מהאוניברסיטה העברית לשחזר את חקלאות מי הנגר בנגב, שחזור שהתרחש בשלושה שלבים. מטרת השחזור, במילותיהן של החוקרים:"
- לבחון את התאוריות שלנו על החקלאות הקדומה של מי הנגר;
- לאסוף נתונים על מי הנגר מפרשות מים ומאגני התנקזות בגדלים שונים, ולחקור מה הם הגורמים המשפיעים על זרימת מי הנגר, כגון הגם ופרשת המים;
- לקבוע אילו גידולי שדה, ירקות, עצי פרי, וצמחי מרעה אפשר לגדל בהצלחה בתנאי חקלאות-נגר;
- לחקור מהי צריכת המים של צמחי חקלאות באקלים מדברי;
- לפתח שיטות של שימוש בחקלאות-נגר בתנאי חקלאות מדברית בימינו;
- חקר חיי הצמחים ובעלי החיים בסביבתם המדברית הטבעית"[20].
שחזור החווה הראשונה בשבטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות החמישים של המאה העשרים החל מחקר ארכאולוגי באזור הנגב, שחשף את שרידיהן של תרבויות רבות, ששכנו באזור הנגב והתבססו על חקלאות מי נגר[21]. בשנת 1956 צוות החוקרים בהשתתפות מיכאל אבן-ארי שעסק בחקר התרבויות האלו וההיסטוריה שלהן, הגיע למסקנה שעליהם לשחזר חוות מי נגר כדי לבחון את היתכנות השיטה החקלאית הזו[22]. לאחר שנה של הכנה החלו בשחזור החווה בשבטה, אותה לא הצליחו לאכלס בגלל בעיות ביטחוניות ולוגיסטיות[23]. הסיבות לחוסר היכולת לאכלס את החווה הן: א) צוות המחקר לא קיבל אישור משלטונות הצבא, שנדרש בעקבות הקרבה לגבול מצרים והתקפות הפדאיון. ב)לא הייתה דרך שמישה שיכלה להעביר באופן רציף אספקה אל הצוות הגר בחווה. בעקבות הסיבות האלו לא נמצאו אנשי צוות מתאימים שהסכימו לאכלס את החווה באופן רצוף בזמן הקמתה[2]. בחווה שיחזרו את השיטות המסורתיות, ותפקידה בתחילה היה מחקר מדעי בסיסי, כדי להוכיח או לסתור את העקרונות המשוערים של חקלאות מי הנגר. בהמשך תהליך התכנון הוחלט גם לאסוף מידע נוסף על האקלים המדברי, מי הנגר והמשקעים. הוחלט גם לשתול בחוות גידולים חקלאיים, כדי להבין באיזו מידה ניתן להשתמש בחקלאות מי הנגר בעולם המודרני[24] . בחווה שוחזרו קירות המדרגות, תוך הצבת אבנים גדולות ובלתי מסותתות ומילוי הרווחים בחצץ ואדמה; שחזור גדר האבן העתיקה; ניקוי בור המים והתעלות שמוליכות אליו; שחזור מובילי המים העתיקים, התעלות, ומבני הגלישה. כמו כן, הוצב גם מכשור מדעי. נדרשו 2,000 ימי עבודה לשחזור החווה, כלומר היה עולה בידי משפחה לבצע משימה כזו בתוך שנה-שנתיים. בחווה ניטעו רק מינים שהיו מוכרים באזור בתקופה העתיקה: חרוב, תאנה, שקד, שזיף, זית, רימון, אלה, אפרסק, משמש וגפן[25].
שחזור החווה השנייה בעבדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות הבעיות הלוגיסטיות והביטחוניות שהתעוררו בשחזור החווה בשבטה, החלו בשנת 1959 להקים חווה נוספת בעובדת. בחווה התגוררו באופן חלקי אבן ארי ואשתו, וכן צוות תפעול מצומצם. החווה נזרעה בחופזה אחרי השיטפון הראשון, וכעבור שבועיים החלו לגדול נבטי השעורה הראשונים. כך הודגמה שיטת החקלאות במי נגר לראשונה בעידן המודרני בנגב, והוכח כי היא אפשרית[26]. החווה בעבדת הייתה גדולה משמעותית מזו שבשבטה, והושם בה דגש על שדות ניסויי חקלאיים מתוך מטרה לחקור חקלאות מודרנית, ולא רק לשחזר את החקלאות הקדומה. במאי נקצר הייבול הראשון, שנשתל בשיטות פרימיטיביות ובחופזה אחרי השיטפון הראשון. היבול היה סביר בהחלט בהשוואה לשדה רגיל באותה התקופה, מה שהפתיע את החוקרים[27]. החווה שוחזרה ברובה, אך לא כולה. השחזור בוצע תוך הפקת לקחים מהבניה בשבטה, תוך שימוש באבנים מסותתות, חיזוק בבטון ובניה על ידי מומחים. בנוסף, הוקמה מערכת חלוקת מים מודרנית ונשלטת יותר, הכוללת גם אמצעי מדידה רבים יותר לאורך הדרך. פרט לכך, יושרו חלק מהחלקות לפני תחילת העבודה, כדי להבטיח פיזור מים אחיד. בדומה לעבודה שבוצעה על חוות שבטה, גם כאן שוחזרו המתקנים החקלאיים, הגדר ותעלות המים, אך תוך שימוש בבטון, צינורות פלדה, ועוד ציוד מודרני. בחווה הוחלט לגדל פירות, גידולי שדה וצמחי מרעה. הוחלט להשתמש בתוכנית ארבע שנתית בתכנון גידולי השדה, וגם להכין לכל שנה אפשרויות שונות בהתאם למועד ירידת הגשמים[28].
שחזור החווה השלישית בנחל סכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1968 הוחלט להקים חווה שלישית על שטח גדול משהיה לחוות הקודמות, כדי לבצע ניסויים בקנה מידה שלא היה אפשרי בחוות הללו. כעבור שנתיים, הוקמה החווה בערוץ נחל סכר שהתגלה כאזור המתאים ביותר, לא רחוק מחורבות העיר הקדומה ממשית. שמו של הנחל הגיע משרידי סכרים עתיקים ששימשו בעבר לחקלאות מי נגר. בחווה הוקמה מערכת הטיה. החווה זכתה למימון מארגונים בינלאומיים העוסקים בחקלאות בעולם השלישי, בהם מוסד HEKS (ארגון הסיוע של הכנסייה השווייצרית), המוסדות הגרמניים "לחם עולם" ו"שירות שלום לעולם", והכנסייה האוונגלית של הסן-נסן, וכן למתנדבים רבים. חווה זו הייתה גם מצוידת בציוד מדעי רב יותר בהשוואה לקודמותיה, כגון מדי גשם רבים, וחלקות ניסוי למדידת מי הנגר. בחווה נשתלו מיני העצים וצמחי המרעה שנבחרו בניסויים שנעשו בחוות הקודמות בשבטה ועבדת, והוכחו כמסתגלים ביותר בסביבה היבשה. החווה הוקמה כדי לבחון את הגידולים שנמצאו כיעילים ביותר בניסויים הקודמים בקנה מידה מסחרי, וכן ניסיון להשתמש בשיטת חקלאות מי הנגר למען השבחת שדות מרעה. בחווה גם בוצע ניסוי רחב היקף של גידול עדרי כבשים[29].
הישגי פרויקט השחזור[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שיטות נוספות לשימוש בחקלאות מי הנגר:
- נגרין: בהתבסס שיטה שראה בתוניס, יואל דה-מלאך שהיה היועץ החקלאי של הצוות יזם הקמה של חלקות נגרין. נגרין הן אגן היקוות זעיר הנכרה לכל עץ בנפרד, במקום לכל המטע גם יחד. האגן מוקם כך שהצמח נמצא בשטח הנמוך ביותר, וכך כל המים זורמים אליו. השיטה מבוססת על עובדה שהתגלתה בניסויים קודמים: ככל ששטח אגן ההיקוות קטן יותר, הוא יעיל יותר מבחינת ניצול מים. הקמת הנגרינים ואחזקתם גם זולה יותר מהקמת חוות מי נגר. תוצאות הניסוי הראו שתמיד נאספים יותר מים בנגרין מאשר בחוות בעלות שטח דומה, ושרמת המליחות של הקרקע יורדת עד לרמות אפסיות, המאפשרות שתילת צמחים הרגישים למליחות[30]. מבחינה כלכלית שיטה זו אינה מתאימה לעת המודרנית, אך לסלי שנן שהיה חבר בצוות פיתח שיטה טובה יותר, הנקראת על שמו "שננים" והיא יעילה יותר. כמו כן פותחו שיפורים נוספים לשיטה על ידי חוקרים אחרים. בשנים האחרונות קק"ל השתמשה בשיטת הנגרין לצורך ייעור חלקים שונים בנגב הצפוני[31].
- לימן: שטח עפר מוקף באופן חלקי על ידי סכר עפר שגובהו מטר אחד. נוסה לראשונה בקיבוץ רביבים, אך המחקר המדעי עליו בוצע בחוות נחל סכר. מתאים לשטח שטוח יחסית, בעמק רחב שיכול לקלוט מים משטח סמוך. זה האמצעי הנפוץ ביותר בנגב לשימוש במי נגר. היא מאפשרת גידול עצים גם לצד כבישים, וגם גידול עצי זית[32]
- מציאת ופיתוח זני צמחים המתאימים לחקלאות באקלים מדברים[33] .
- הנחלת ידע שהופץ לחקלאים במדינות מתפתחות, והופעל שם בהצלחה על ידי ארגונים בינלאומיים. לדוגמה, צוות מהשירות החקלאי לארצות מתפתחות של מדינת גרמניה יישם את העקרונות בהצלחה באזורים צחיחים באפגניסטן, בבוטסואנה בהודו ובפקיסטן, ועוד[34].
- בשנת 1961 פרסם צוות המחקר מאמר בכתב העת המוביל science, בנושא החקלאות ההיסטורית בנגב.
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
על העבודה נמתחה ביקורת בשנות השישים, לאחר שהתברר שהחווה לא מייצרת תפוקה מספיקה כדי להתאים לחקלאות מודרנית[35]. כשדוד בן-גוריון קיבל את תוצאות הניסוי, הוא פנה לד"ר רענן וויץ וביקש ממנו להקים חמישה יישובים בנגב, שיבססו את פרנסתם על חקלאות מי הנגר. תגובתו של ד"ר וויץ: "כשאתה תצייד את צה"ל בכלי המלחמה של הנבטים, אני אקים התיישבות בכלי החקלאות של הנבטים". אפילו אבן-ארי בעצמו לא היה בטוח בכלכליות השיטה, והעלה ספקות האם היא מתאימה לחקלאי ישראלי, לבדואי או למדינות המתפתחות[36]. ואכן, חקלאות מי הנגר לא התפתחה לרמה מסחרית בישראל, מחוסר כדאיות.
מענה לביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אז מהו הערך שמספקת השיטה בכל זאת, למרות חוסר ההיתכנות הכלכלית של חקלאות המזון המבוססת על שיטה זו? נראה שבכל זאת יש לה כמה שימושים. פרט לשימוש של קק"ל בשיטת מי הנגר כדי לייער חלקות מסוימות בנגב, לשיטה יתרונות אקולוגיים רבים. למשל, בשנת 1978 הוקם פארק אבן ארי-לובנשטיין. גודלו של הפארק 13 דונם והוא מושקה על ידי מי נגר בלבד, במקום להסתמך על מים יקרים שמגיעים בצינור מצפון לנגב, כמו בשאר יישובי הנגב[34].
שיטה זו גם יכולה לשמש לשיקום שטחי המרעה רחבים ופוריים, שנעלמו מהמדבר בעקבות רעיית יתר, והצטמצמו לכדי שטחי מרעה קטנים המחייבים נדידה מתמדת[37]. בניסוי בחוות עבדת נמצא כי בניהול נכון ושתילת צמחי המרעה הנכונים, ניתן להגדיל את יכולת ייצור המזון של השטח פי 50 לעומת המדבר החשוף[38]. שיטה זו נותנת תקווה להשבת האיזון הטבעי אל מערכות אקולוגיות שנהרסו בעקבות התנהלות לא אחראית של האדם בעבר, ובכך להחזיר את הצומח לנגב.
ולבסוף, יכול להיות שתימצא הדרך להפוך את החקלאות לריווחית. גידול של צמחי מרפא לתעשיית התרופות, או גידולים שערכם יקר מערך המזון שהם מספקים כמו יין, יכולים להיות בעלי ערך גדול יותר מחקלאות לצורכי מזון, ויש מקום לבחון את הכדאיות שלהם. הנבטים בעצמם ייצור כמויות גדולות של יין ושמן זית, ואף ייצאו אותם מעבר לים, ולכן הכלכלה שלהם לא הייתה מבוססת רק על ייצור מזון לצורכי קיום[39]. אולי יש מקום לנהוג כמותם.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבן ארי, מיכאל, ואחרים. הנגב- מלחמת קיום במדבר. מוסד ביאליק, 1980.
- אבן ארי, מיכאל. המדבר מתעורר. הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988.
- דה-מלאך, יואל. מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב (זיכרונות 1924 - 2006). אריאל, 2007.
- הנדריק, ברוינס. “אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר.” אופקים בגאוגרפיה, מהדורה 57/58, 2003.
- נגב-חמישים שנות התיישבות. רשות השידור (כאן), 1993.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Ancient Agriculture in the Negev- באתר כתב העת science.
- נגב-חמישים שנות התיישבות-סרט תיעודי אודות התיישבות בנגב.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המדבר מתעורר, הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988, עמ' 186
- ^ 1 2 הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 3-5
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 8-12
- ^ M. Evenari, L. Shanan, N. Tadmor and Y. Aharoni, Ancient Agriculture in the Negev, Science, עמ' 981
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 14
- ^ הנדריק ברוינס, אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר, אופקים בגאוגרפיה 57/58, עמ' 147
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 15-17
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 17-25
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 25-26
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 27-31
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 41-51
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 46
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 71
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 72
- ^ הנדריק ברוינס, אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר, אופקים בגאוגרפיה, עמ' 152
- ^ המדבר מתעורר, הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988, עמ' 173-174
- ^ המדבר מתעורר, הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988, עמ' 174-175
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 80-81
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 85-88
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 162
- ^ הנדריק ברוינס, אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר, אופקים בגאוגרפיה, עמ' 147
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 4
- ^ המדבר מתעורר, הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988, עמ' 186-187
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 4
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 162-164
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 3-8
- ^ מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב (זיכרונות 1924 - 2006), אריאל, 2007, עמ' 219-220
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 165-170
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 220-223
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 210-212
- ^ הנדריק ברוינס, אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר, אופקים בגאוגרפיה, עמ' 148
- ^ הנדריק ברוינס, אדם ונוף בהר הנגב: מערכות מי נגר, אופקים בגאוגרפיה, עמ' 152
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 173-210
- ^ 1 2 המדבר מתעורר, הוצאת ספרים האוניברסיטה העברית, 1988, עמ' 205
- ^ מגבעות טוסקנה למרחבי הנגב (זיכרונות 1924 - 2006), אריאל, 2007, עמ' 221
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 220
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 356
- ^ הנגב- מלחמת קיום במדבר, מוסד ביאליק, 1980, עמ' 218
- ^ Rubin, Rehav, Urbanization, Settlement and Agriculture in the Negev Desert — The Impact of the Roman-Byzantine Empire on the Frontier., Zeitschrift Des Deutschen Palästina-Vereins, עמ' 53