שליחת המרגלים ליריחו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.

שליחת המרגלים ליריחו הוא סיפור המתואר בספר יהושע, פרק ב'. על פי המסופר במקרא, שלח יהושע בן נון שני מרגלים לתור את ארץ ישראל ובעיקר את העיר יריחו. בניגוד למרגלים בזמן משה שנשלחו עם הוראות ברורות מה הם צריכים לעשות[1], יהושע שלח מרגלים אך המקרא לא מפרש הוראות שנתן להם אלא רק כתוב ששלח מרגלים.

זהות המרגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מדרש רבה[2] שני המרגלים הם כלב בן יפונה – שנשלח כבר כמרגל אצל משה רבינו ודיבר טובה על הארץ יחד עם יהושע – וכן פינחס בן אלעזר הכהן. הרד"ק הסביר בכך את כוונת הכתוב "שניים אנשים" –[3] אלו אנשים טובים, בניגוד לעשרה מתוך שנים עשר המרגלים של משה[4]. בנוסף הסביר הרד"ק שיהושע בחר לשלוח את המרגלים בחשאי כדי שלא יקרה כפי שקרה למרגלים אצל משה, שם העם ידע שיצאו מרגלים.[דרוש מקור: זה לא מפורש ברד"ק שם]

הגעת המרגלים לרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי חישוב המובא בסדר הדורות, המרגלים יצאו ממקום מחנה ישראל בה' בניסן שהיה יום שישי[5]. לאחר יציאתם של המרגלים, הם נכנסו ליריחו ובאו להתארח בפונדק של רחב. פקידי המלך חשדו באורחים החדשים ודיווחו למלך יריחו כי באו מרגלים מבני ישראל לרגל. מלך יריחו שלח שליחים אל רחב שתוציא את המרגלים מביתה ותסגיר אותם, אך היא מצידה החביאה את המרגלים, ואמרה לשליחי המלך שהמרגלים היו בפונדק אך כבר יצאו לדרך.

ההבטחה לרחב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוקים י"זכ'
  2. ^ במדבר רבה, פרשה ט"ז, פסקה א'
  3. ^ ספר יהושע, פרק ב', פסוק א'
  4. ^ פירוש רד"ק על ספר יהושע, פרק ב, פסוק א
  5. ^ יחיאל היילפרין, סדר הדורות, עמוד 93 (באתר HebrewBooks)