מלחמת מלכי הדרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מלחמת מלכי הדרום
מערכה: כיבוש עבר הירדן המערבי
מלחמה: התנחלות השבטים
קרב לפני: כיבוש העי
קרב אחרי: מלחמת מלכי הצפון
מקום: יהודה
31°50′53″N 35°11′14″E / 31.8480824°N 35.1871623°E / 31.8480824; 35.1871623קואורדינטות: 31°50′53″N 35°11′14″E / 31.8480824°N 35.1871623°E / 31.8480824; 35.1871623
עילה: השלמתם של הגבעונים עם ישראל
תוצאה: ניצחון ישראלי
שינויים בטריטוריות: עם ישראל כבש את יהודה, הנגב וארץ גושן
הצדדים הלוחמים

ממלכת ירושלים
ממלכת חברון
ממלכת ירמות
ממלכת לכיש
ממלכת עגלון
ממלכת מקדה
ממלכת לבנה
ממלכת גזר
ממלכת דביר

מפקדים

אדוני צדק מלך ירושלים
הוהם מלך חברון
פראם מלך ירמות
יפיע מלך לכיש
דביר מלך עגלון
מלך מקדה
מלך לבנה
הורם מלך גזר
מלך דביר

כוחות

לא ידוע

אבידות

אין

כולם

Kibush Canaan.png

מלחמת מלכי הדרום או מלחמת גבעון היא סיפור מקראי על סכסוך בין עם ישראל והכנענים שתחילתו, על פי הסדר עולם, בג' בתמוז ב'תפ"ח[1]. המלחמה נעשתה במסע מלחמה אחד בלבד והתרחשה בחבל יהודה.

הסיבה לפרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי כנען החליטו לא לקיים יחסי ידידות עם ישראל. למרות כל זאת, באו הגבעונים וכרתו ברית עם ישראל. הכנענים חששו שהשמועה של הברית תייצר רוח תבוסתנות בקרב הכנענים, שהרי אנשי גבעון היו גיבורים, ולכן החליטו להבהיר בצורה חד משמעית שברית עם ישראל תגרור תוצאות קשות (כיבוש העיר).

מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המלחמה ניתן לחלק לארבעה שלבים:

  • המצור על גבעון
  • תפיסת חמשת המלכים
  • כיבוש מקדה, לבנה ולכיש
  • כיבוש עגלון, חברון ודביר

המצור על גבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדני צדק מלך ירושלים החליט לגייס עוד ארבעה מלכים (מלכי חברון ירמות לכיש ועגלון) מהאזור ובייחד צרו על גבעון. מכיוון שהגבעונים לבדם לא היו חזקים מספיק כדי להלחם בחמשת המלכים, הגבעונים גייסו את עם ישראל לעזרתם. עם ישראל, שהיה אז בגלגל הגיע לגבעון במהירות גבוהה יחסית והפתיע את האויב. הבהלה יצרה מהומות והמצור נפסק. הצבא הגדול נמלט דרך מורד בית חורון לעזקה ומקדה. במורד ניתך עליהם מטר של אבני ברד, "רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב"[2]. כדי להבטיח שכל הצבא יושמד, ולא ימלט בחסות החשכה, גזר יהושע על השמש שתעמוד במקומה במילותיו המפורסמות: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".

תפיסת חמשת המלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חמשת המלכים, שברחו מצבאות יהושע, הימרו והחליטו להתחבא יחדיו במערה בסביבות מקדה, בניגוד לשאר צבאם שברח אל ערי המבצר. מכיוון שמחבוא חמשת המלכים התגלה, הוחלט לסתום את המערה באבנים ולהציב עליה שומרים. גם שאר הצבא לא ניצל, חילות יהושע השמידו אותם בדרך לערי המבצר, ורק בודדים הצליחו להיכנס לערים בסופו של דבר. לאחר שכל הצבא הושמד, התמקם מחנה יהושע מחוץ לעיר מקדה. יהושע ציווה על קציניו הבכירים שיניחו את רגליהם על צוארי המלכים, כאות לניצחון, ולאחר מכן הרג את המלכים ותלם על העץ. בסוף היום, הגופות הורדו מהעצים והושלכו למערה שבה התחבאו. המערה נסתמה באבנים, והמערה נשארה סתומה (לפחות) עד ימיו של כותב ספר יהושע.

כיבוש מקדה לבנה ולכיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שכל צבאות האויב חוסלו, התפנו צבאות יהושע לכבוש את ערי המבצר שאליהם נמלטו שארית צבאות חמשת המלכים. הם כבשו (לפי הסדר) את מקדה ולבנה. לבנה נכבשה כשגזרת שמש בגבעון דום הייתה עדיין קיימת. לאחר שהתחילו להלחם על לכיש, התערבה ממלכת גזר במלחמה, שהרי אם תכבש לכיש, ששמרה על מבואות השפלה הדרומיים, תעמוד גזר מולו מול פני האויב. מלך גזר וצבאו באו כדי לעצור את כיבוש לכיש, ויהושע השמידם. לכיש נכבשה ביום השני למצור.

כיבוש עגלון, חברון ודביר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר כיבוש לכיש עבר צבא יהושע להלחם על עגלון וחברון. תושבי חברון המליכו מלך חדש מיד לאחר ששמעו שמלכם נהרג, אך תושבי לכיש ועגלון לא הספיקו לעשות זאת, לכן, כשנכבשה חברון, הרגו גם את המלך הטרי. לאחר כיבוש חברון כבש צבא יהושע את דביר, וחזר לגלגל.

טקטיקה ואסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמה זו אפשר להבחין בהגיון אסטרטגי[דרוש מקור]. מההר הצפוני (גבעון) יורד יהושע אל השפלה (מקדה, לבנה, לכיש ועגלון), ממנה הוא חוזר אל ההר הדרומי (חברון), וממנו אל הנגב (דביר, הנמצאת על הגבול בין ההר לנגב). כל כיבוש הערים התבצע על ידי מצור. לאחר שהובקעו חומות העיר, צבא יהושע השמיד את כל התושבים.

מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מדרש שיר השירים רבה "עם המלחמה" שהשתתף בקרב, כלל 60,000 לוחמים ישראלים[3]. על פי המדרש, מקור האבנים שנפלו על צבאות חמשת המלכים במורד בית חורון, היה באבני הברד ממכת ברד. על פי המדרש, האבנים שהיו באמצע ליפול בזמן שנפסקה המכה, נשארו באוויר עד המלחמה, ורק אז הותר להן ליפול[4].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סדר עולם רבה יא
  2. ^ ספר יהושע, פרק י', פסוק י"א.
  3. ^ שיר השירים רבה ד ד
  4. ^ שמות רבה פרשת וארא יב ז