מלחמת מלכי הדרום
| מערכה: כיבוש עבר הירדן המערבי | ||||||||||||||||||
| מלחמה: התנחלות השבטים | ||||||||||||||||||
| קרב לפני | כיבוש העי | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | מלחמת מלכי הצפון | |||||||||||||||||
| מקום | יהודה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
31°50′53″N 35°11′14″E / 31.8480824°N 35.1871623°E | |||||||||||||||||
| עילה | השלמתם של הגבעונים עם ישראל | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון ישראלי | |||||||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | עם ישראל כבש את יהודה, הנגב וארץ גושן | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
מלחמת מלכי הדרום או מלחמת גבעון היא סיפור מקראי על מלחמה בין עם ישראל והכנענים המלחמה נעשתה במסע מלחמה אחד בלבד והתרחשה בחבל יהודה. המלחמה פרצה לאחר שהכנענים תקפו את העיר גבעון בת ברית של עם ישראל, הגבעונים ביקשו עזרה, צבא ישראל הגיע במסע לילי ותקף בהפתעה את הכנענים. הכנענים הופתעו וברחו, ישראל רדפו אחרים והרגו את צבאותיהם בעזרה ניסית גדולה. בעקבות המלחמה נכבשו במהירות מספר ערי ממלכה. המלחמה מתוארת בספר יהושע פרק י'. על פי הסדר עולם המלחמה התקיימה ב-ג' בתמוז ב'תפ"ח[1].
הסיבה לפרוץ המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלכי כנען החליטו לא לקיים יחסי ידידות עם ישראל. למרות כל זאת, באו הגבעונים וכרתו ברית עם ישראל. הכנענים חששו שהשמועה של הברית תייצר רוח תבוסתנות בקרב הכנענים, שהרי אנשי גבעון היו גיבורים, ולכן החליטו להבהיר בצורה חד משמעית שברית עם ישראל תגרור לבן הברית הכנעני של ישראל תוצאות קשות: כבוש עירו על ידי שאר מלכי כנען.
מהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את המלחמה ניתן לחלק לארבעה שלבים:
- המצור על גבעון
- תפיסת חמשת המלכים
- כיבוש מקדה, לבנה ולכיש
- כיבוש עגלון, חברון ודביר
המצור על גבעון[עריכת קוד מקור | עריכה]
אדני צדק מלך ירושלים החליט לגייס עוד ארבעה מלכים (מלכי חברון ירמות לכיש ועגלון) מהאזור וביחד צרו על גבעון. מכיוון שהגבעונים לבדם לא היו חזקים מספיק כדי להילחם בחמשת המלכים, הגבעונים מימשו את בריתם עם ישראל וביקשו לגייס את עם ישראל לעזרתם. עם ישראל, שהיה אז בגלגל, הגיע לגבעון במהירות גבוהה יחסית והפתיע את האויב. הבהלה יצרה מהומות והמצור נפסק. הצבא הכנעני הגדול נמלט דרך מורד בית חורון לעזקה ומקדה. במורד ניתך עליהם מטר של אבני ברד, ”רַבִּים אֲשֶׁר מֵתוּ בְּאַבְנֵי הַבָּרָד מֵאֲשֶׁר הָרְגוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּחָרֶב”[2]. כדי להבטיח שכל הצבא יושמד, ולא ימלט בחסות החשכה, גזר יהושע על השמש שתעמוד במקומה במילותיו המפורסמות: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון".
תפיסת חמשת המלכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמשת המלכים, שברחו מצבאות יהושע, הימרו והחליטו להתחבא יחדיו במערה בסביבות מקדה, בניגוד לשאר צבאם שברח אל ערי המבצר. מכיוון שמחבוא חמשת המלכים התגלה, הורה יהושע לסתום את המערה באבנים ולהציב עליה שומרים. כך נלכדו מלכי כנען. גם שאר הצבא לא ניצל, חילות יהושע השמידו אותם בדרך לערי המבצר, ורק בודדים הצליחו להיכנס לערים בסופו של דבר. לאחר שכל הצבא הושמד, התמקם מחנה יהושע מחוץ לעיר מקדה. יהושע ציווה על קציניו הבכירים שיניחו את רגליהם על צוארי המלכים הכנענים, כאות לניצחון, ולאחר מכן הרג את המלכים ותלם על העץ. בסוף היום, הגופות הורדו מהעצים והושלכו למערה שבה התחבאו. המערה נסתמה באבנים, והמערה נשארה סתומה (לפחות) עד ימיו של כותב ספר יהושע.
כיבוש מקדה לבנה ולכיש[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שכל צבאות האויב חוסלו, התפנו צבאות יהושע לכבוש את ערי המבצר שאליהם נמלטו שארית צבאות חמשת המלכים. הם כבשו (לפי הסדר) את מקדה ולבנה. לבנה נכבשה כשגזרת שמש בגבעון דום הייתה עדיין קיימת. לאחר שהתחילו להילחם על לכיש, התערבה ממלכת גזר במלחמה, שהרי אם תכבש לכיש, ששמרה על מבואות השפלה הדרומיים, תעמוד גזר מולו מול פני האויב. מלך גזר וצבאו באו כדי לעצור את כיבוש לכיש, ויהושע השמידם. לכיש נכבשה ביום השני למצור.
כיבוש עגלון, חברון ודביר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר כיבוש לכיש עבר צבא יהושע להילחם על עגלון וחברון. תושבי חברון המליכו מלך חדש מיד לאחר ששמעו שמלכם נהרג, אך תושבי לכיש ועגלון לא הספיקו לעשות זאת, לכן, כשנכבשה חברון, הרגו גם את המלך הטרי. לאחר כיבוש חברון כבש צבא יהושע את דביר, וחזר לגלגל.
טקטיקה ואסטרטגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמה זו אפשר להבחין בהגיון אסטרטגי[דרוש מקור]. מההר הצפוני (גבעון) יורד יהושע אל השפלה (מקדה, לבנה, לכיש ועגלון), ממנה הוא חוזר אל ההר הדרומי (חברון), וממנו אל הנגב (דביר, הנמצאת על הגבול בין ההר לנגב). כל כיבוש הערים התבצע על ידי מצור. לאחר שהובקעו חומות העיר, צבא יהושע השמיד את כל התושבים.
מדרשי חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי מדרש שיר השירים רבה "עם המלחמה" שהשתתף בקרב, כלל 60,000 לוחמים ישראלים[3]. על פי המדרש, מקור האבנים שנפלו על צבאות חמשת המלכים במורד בית חורון, היה באבני הברד ממכת ברד. על פי המדרש, האבנים שהיו באמצע ליפול בזמן שנפסקה המכה, נשארו באוויר עד המלחמה, ורק אז הותר להן ליפול[4].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ספר יהושע | ||
|---|---|---|
| הכניסה לארץ | שליחת המרגלים ליריחו • מעבר הירדן • ברית המילה בגלגל • מפגש יהושע עם המלאך |
|
| כיבוש הארץ | מלחמת יריחו • מעשה עכן ולכידתו • כיבוש העי • מעמד הר גריזים והר עיבל • ברית הגבעונים • מלחמת מלכי הדרום • שמש בגבעון דום • מלחמת מלכי הצפון | |
| חלוקת הארץ לשבטים | נחלת שבט ראובן • נחלת שבט גד • נחלת שבט יהודה (רשימת ערי יהודה) • נחלת שבט מנשה • נחלת שבט אפרים • נחלת שבט בנימין • נחלת שבט שמעון • נחלת שבט זבולון • נחלת שבט יששכר • נחלת שבט אשר • נחלת שבט נפתלי • נחלת שבט דן • ערי הלויים • ערי המקלט | |
| סיום ספר יהושע | מזבח שניים וחצי השבטים • נאום יהושע • הברית בשכם | |
| דמויות בספר יהושע | יהושע בן נון • רחב • עכן בן כרמי • אדני צדק • הוהם מלך חברון • דביר מלך עגלון • יפיע מלך לכיש • פראם מלך ירמות • הורם מלך גזר • יבין מלך חצור • כלב בן יפונה • אלעזר הכהן • עתניאל בן קנז • עכסה | |