מעמד הר גריזים והר עיבל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מעמד הר גריזים והר עיבל או מעמד הברכה והקללה הוא מעמד שאירע בהר גריזים והר עיבל שבשומרון, סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל בראשית תקופת ההתנחלות, בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר. המעמד כלל בניית מזבח בהר עיבל והקרבת קרבנות עולה ושלמים עליו, כתיבת חלקים מספר התורה על גבי אבנים, ברכת הלויים את השומר את מצוות ה' וקללת העובר על מצוותיו, ובסיום המעמד קריאת דברי הברכה והקללה הכתובות בפרשת 'כי תבוא' באוזני העם על ידי יהושע בן נון.

הר גריזים והר עיבל במבט ממזרח (משמאל הר גריזים ומימין הר עיבל). ביניהם העיר שכם.

הציווי בתורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציווי על מעמד זה נזכר בתורה בספר דברים בשני מקומות, בתחילה בפרשת 'ראה'[1]:

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה

ולאחר מכן בפרשת 'כי תבוא'[2]:

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים ואָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב

עיתוי המעמד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר דברים נאמר שמעמד זה יתבצע בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן. בפועל תיאור המעמד מופיע בספר יהושע פרק ח, לאחר מלחמת העי השנייה. בדברי חז"ל מובאת דעה שאכן ביום מעבר הירדן הגיעו להר גריזים והר עיבל בדרך נס, ואז עשו את המעמד[3]. וישנה דעה נוספת בחז"ל שביום מעבר הירדן עשו שתי 'גבשושיות' סמוך לגלגל וקראו להן 'הר גריזים' ו'הר עיבל', ושם עשו את המעמד[4].

מזבח הר עיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק ממעמד הברכה והקללה נאמר בספר דברים שיש לבנות מזבח מאבנים שלימות בהר עיבל שעליו יקריבו קרבנות עולה, וכן קרבנות שלמים שאת בשרם יאכלו שם ויחגגו את כניסתם לארץ וכריתת הברית עם ה'. מזבח זה זוהה במהלך חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בהר עיבל בשנות 1982–1989 על ידי פרופ' אדם זרטל,

כתיבת התורה על האבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בספר דברים שיש להקים אבנים גדולות בהר עיבל, לסוד אותן בסיד ולכתוב עליהן את 'דברי התורה הזאת'. בספר יהושע נאמר שכתבו על האבנים את 'מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'. 

יש אומרים שמה שנכתב על האבנים אלו מצוות התורה בזו אחר זו בקצרה, כפי שנכתבו בספרי מוני המצוות[5]. ויש אומרים שכל התורה הייתה כתובה על האבנים, והיה זה בדרך נס או שהיו אלו אבנים גדולות מאד[6]. ודעת חז"ל שכתבו עליהן את דברי התורה בשבעים לשונות[7].

אופן ביצוע הברכה והקללה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת כי תבוא שבספר דברים מתואר אופן ביצוע הברכה והקללה: חלוקת עם ישראל לשני חלקים כאשר ששה שבטים (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) עומדים על הר גריזים, וששה שבטים (ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי) עומדים על הר עיבל. הכהנים והלויים עמדו בגיא שבין ההרים, בשכם, והפכו פניהם כלפי הר גריזים כאשר אמרו את דברי הברכה למי שישמור את מצוות התורה, ולאחר מכן הפכו פניהם כלפי הר עיבל כאשר אמרו את דברי הקללה למי שיעבור על מצוות התורה. כל העם ענה 'אמן' ובכך קיבל על עצמו את הדברים באמנה.

מלבד הברכה הכללית על מי שישמור המצוות והקללה על מי שלא ישמור אותן, מפורטות בתורה מספר עבירות חמורות או עבירות שנעשות לרוב בסתר, שעל העובר על אחת מהן הוסיפו הלויים קללה נוספת:

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן

במשנה במסכת סוטה[8] ישנו תיאור מפורט של אופן ביצוע הברכה והקללה על ידי הלויים:

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר: וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה'. ואלו ואלו עונין 'אמן'. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' ואלו ואלו עונין 'אמן'. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'. ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן

הקראת הברכה והקללה שבספר דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיום המעמד הקריא יהושע לעם את דברי הברכה והקללה הכתובות בפרשת 'כי תבוא' שבספר דברים.

רוב הפרשנים מבארים שהכוונה לדברי הברכה והקללה הנזכרים בספר דברים פרק כח[9]. אמנם יש מציעים לומר שהכוונה היא לברכות והקללות שבפרק כז, שאותם הלויים אמרו לעם קודם לכן[10].

קשרים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים פרק יא, פסוקים כו-ל.
  2. ^ ספר דברים פרק כז, פסוקים ב-ח.
  3. ^ ילקוט שמעוני יהושע רמז יד. דעת ר' יהודה בתלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ז הלכה ג.
  4. ^ דעת ר' אלעזר בתלמוד הירושלמי שם.
  5. ^ רב סעדיה גאון ספר דברים פרק כז פסוק ג.
  6. ^ רמב"ן שם בשם 'ספר תאגי'.
  7. ^ תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לב עמוד א.
  8. ^ פרק ז משנה ה.
  9. ^ מצודות דוד, רד"ק ומלבי"ם ביהושע פרק ח פסוק לד.
  10. ^ רד"ק ומלבי"ם הנ"ל.