שמואל ברקוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמואל ברקוביץ
Shmuel Berkovits.jpg
לידה 14 בפברואר 1947 (בן 73)
ירושלים, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מקום מגורים ישראלישראל  ישראל
עיסוק עורך דין, מומחה למקומות הקדושים בישראל
פרסים והוקרה מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים
צאצאים עופר ברקוביץ וכרמל ברקוביץ
הנשיא, ראובן ריבלין, מקבל מדר' ברקוביץ את מחקרו החדש על "המעמד של ירושלים במשפט הבינלאומי והישראלי", 19.6.2018.

דוקטור עו"ד שמואל ברקוביץ (נולד ב-14 בפברואר 1947 בירושלים) הוא מומחה בנושא המקומות הקדושים לדתות השונות בישראל מבחינה היסטורית, דתית, מדינית ומשפטית. כמו כן, הוא מומחה בעל שם גם לענייני ירושלים (המזרחית והמערבית). ברקוביץ הוא מרצה, חוקר ויועץ בנושאים הנ"ל, וגם מדריך סיורים בירושלים. בנוסף, ברקוביץ הוא גם עו"ד פעיל, ובעל משרד עורכי דין בירושלים, העוסק בעיקר בתחום האזרחי, כולל הופעות בבתי משפט.

ברקוביץ ידוע בכינוי "שְמֶלֶק".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל ברקוביץ נולד בירושלים, כבנם היחיד של שאול וטובה ברקוביץ אשר עלו לארץ מפולין וליטא בהתאמה, ממניעים ציוניים. אביו של ברקוביץ היה מפקד בית"ר בעיירה איישישוק בליטא, עלה לארץ בשנת 1930, עבד בייבוש ביצות ובסלילת כבישים ולחם בשורות האצ"ל לפני קום המדינה. לאחר קום המדינה התפרנס מסוכנות למכירת דבקים וכימיקלים. היה חבר מרכז הליכוד. נפטר בשנת 2007 ונקבר בחלקת חללי האצ"ל בבית הקברות בגבעת שאול בירושלים. אמו של ברקוביץ עלתה בגפה לישראל בשנת 1936, והייתה דמות מרכזית בחייו. היא נפטרה בשנת 2003.

ברקוביץ עצמו גדל בשכונת נחלאות ובשכונת רחביה בירושלים, והתחנך בבית הספר "הגימנסיה העברית" בשכונת רחביה בירושלים. ברקוביץ שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים. בנעוריו היה ברקוביץ פעיל בולט בתנועת הצופים בירושלים: מדריך, חבר משלחת הצופים לתנועת "יהודה הצעיר" בארצות הברית, מרכז וראש שבט "מודיעין" בירושלים. הוא יזם וקבע את סדרי טקס ערב יום הזיכרון של שבט "מודיעין" באתר ההנצחה של פלוגת התובלה היהודית 462 בצבא הבריטי, בבית הקברות הצבאי, בהר הרצל בירושלים, טקס שמתקיים באותה מתכונת מ-1966 עד היום.

את רוב שירותו הצבאי העביר ברקוביץ בחיל ההנדסה הקרבית. לאחר סיום שירותו הסדיר, התנדב ברקוביץ לקורס קצינים קרביים וחזר לשרת כמפקד פלוגה מבצעית ביחידתו. הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת רס"ן. ברקוביץ לחם במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה, מלחמת לבנון הראשונה ובאינתיפאדה הראשונה.

ברקוביץ למד בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, במחזור הראשון בהר הצופים, וסיים את התואר הראשון בהצטיינות וכתלמיד המצטיין של מחזורו בשנת 1971. הוא הוסמך כעו"ד בפברואר 1973. כהמשך ישיר ללימודיו, הוא המשיך לתואר שני, "קפץ כיתה" ועבר למסלול הישיר לדוקטורט. סיים את התואר השלישי בהצטיינות יתרה בשנת 1978. נושא עבודת הדוקטורט היה: "המעמד המשפטי של המקומות הקדושים בארץ ישראל".

ברקוביץ נשוי לאילנה (צוקרמן), מנהלת המחלקה לגיל השלישי בעיריית ירושלים. לבני הזוג 2 ילדים: עופר וכרמל. עופר ברקוביץ הוא יו"ר תנועת "התעוררות בירושלים", שימש סגן ראש העיר בין השנים 2013–2017 והתמודד על ראשות עיריית ירושלים ב-2018.

פעילות מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקוביץ עובד כעורך דין מאז שנת 1973 ועד היום (נכון ל-2020), בעל משרד עורכי דין העוסק בתחום המשפט האזרחי, ומתמחה בנזיקין, עבודה, ליקויי בנייה, חוזים, נדל"ן, סכסוכי ירושה, צוואות, חוזים, משפט מסחרי והופעות בבית המשפט בנושאים האלה.

עבודת הדוקטורט של ברקוביץ, "המעמד המשפטי של המקומות הקדושים בארץ ישראל", שימשה כמסמך עזר חשוב לצוות הישראלי בשיחות השלום בין ישראל לבין מצרים, בשנת 1978, בקמפ-דייוויד שבארצות הברית. צוות המשא ומתן של ישראל בוועידת קמפ-דייוויד השנייה (יולי 2000), התייעץ עם פרופ' ר. לפידות ודר' ברקוביץ בקשר לסעיפים של מתווה קלינטון, הנוגעים להצעה להסדר שלום בירושלים ובהר הבית.

בשנים 2013-2003 ייעץ ברקוביץ לראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, ולחברי ממשלה נוספים בנושאים שונים כגון: זיהויה וקדושתה של מערה בוואדי ג'וז במזרח ירושלים כמערת הרמב"ן, אחריותה של ממשלת ישראל לבניית גשר המוגרבים המוביל להר הבית, מעמדו המוזנח של ה"כותל המערבי הקטן", וחובתם של רב הכותל ושל השר לשירותי דת לטפל באתר הזה כב"מקום קדוש", כחלק בלתי נפרד של הכותל המערבי המוכר.

בשנים 20032006 היה ברקוביץ חבר בצוות מחקר של מכון ירושלים לחקר ישראל, אשר גיבש מספר חלופות להסדר שלום בירושלים ובהר הבית, והגיש אותן בכתב לראש ממשלת ישראל.

בשנים 20062007 ייעץ ברקוביץ לעמותת "מרכז שמעון ויזנטאל", הבונה את מוזיאון הסובלנות בשכונת ממילא בירושלים, בעניין מעמדו המשפטי בהלכה המוסלמית של בית הקברות המוסלמי לשעבר בשכונת ממילא, בירושלים, אשר בתחומו נבנה מוזיאון הסובלנות. חוות הדעת, שכתב ברקוביץ בנדון, ואשר שללה את מעמדו של המתחם הנדון כ"בית קברות מוסלמי" לפי פסיקת חכמי האסלאם, הוגשה לבית המשפט העליון, וסייעה לדחיית העתירה שהגישו המוסלמים נגד בניית המוזיאון.

בעקבות מינוי מבקר המדינה לחקור את פעילות הרשויות השונות בעקבות הפגיעות החוזרות ונשנות של הפלסטינים בעתיקות בהר הבית, הגיש לו ברקוביץ, ביום 15.1.2008, דו"ח מקיף בנושא זה. הדוח הזה שימש בסיס לביקורת החריפה, שמתח מבקר המדינה, בדוח המסכם שלו בנידון, על פעולות הרשויות הישראליות בהר הבית, שהוגש לוועדת הכנסת לביקורת ענייני המדינה בסוף שנת 2010.

בשנים 2009–2010 ייעץ ברקוביץ לעדה הנוצרית, הארמנית בעניין סדרי טקס "האש הקדושה" בשבת האור, בכנסיית הקבר הקדוש, בעיר העתיקה בירושלים, והמחקר ההיסטורי – המשפטי, שכתב ברקוביץ בנידון הוגש לבג"ץ ולממשלת ישראל, וסייע ליישוב הסכסוך בין הארמנים לבין היוונים האורתודוקסים לגבי הטקס הזה.

ברקוביץ היה חבר הנהלת "הוועד למניעת הרס העתיקות בהר הבית" במשך 14 שנה (20002014). בוועד הזה חברים אישי ציבור מכל קצווי הקשת הפוליטית. הוועד פעל לשכנע את ממשלת ישראל ואת משטרת ישראל להפסיק את הפגיעות החוזרות ונשנות של הפלסטינים בעתיקות הר הבית, ולפקח בקפדנות על העבודות הפלסטיניות באתר הקדוש.

בשנת 2015 הזמין הנשיא רובי ריבלין את ברקוביץ לשלוש פגישות ייעוץ: הראשונה בעניין תנאי החיים במזרח ירושלים, השנייה בעניין הר הבית והשלישית בעניין היחסים בין ישראל לבין הוותיקן.

בשנים 2016–2018 ייעץ ברקוביץ לעדה הנוצרית, האתיופית בעניין הסכסוך שבינה לבין העדה הנוצרית, הקופטית לגבי שיפוץ מנזר הסולטאן שעל גג כנסיית הקבר הקדוש.

במרץ 2020 הגיש ברקוביץ לפרקליטות מחוז חיפה, חוות דעת בעניין העתקת בתי קברות או קברים בודדים לפי ההלכה המוסלמית וההלכה היהודית. חוות הדעת הזאת הוגשה לבית משפט השלום בחיפה במסגרת תביעה של רשות מקרקעי ישראל להעתקת 3 קברים של חמולה בדואית, שבהסתמך עליהם התנגדו הבדואים לבנייתו של פרויקט דירות למגורים ליד כרמיאל.

ברקוביץ הוא גם חוקר ידוע בענייני ירושלים והמקומות הקדושים בישראל. הוא כתב מאמרים רבים וחיבר ארבעה ספרים בנושאים הנ"ל. שניים מהספרים האלה: "מלחמות המקומות קדושים" ו- "מה נורא המקום הזה" הם ספרי יסוד בתחום הנ"ל, ומהווים ספרי לימוד בחוגים שונים באוניברסיטאות. הספר הראשון קיבל את הפרס הראשון של מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת ת"א למחקר המצטיין בתחום ביטחון ישראל בשנת 2001.

באמצע שנת 2018 יצא לאור מחקרו האחרון של ברקוביץ על "המעמד של ירושלים במשפט הבינלאומי והישראלי". במחקר הזה טוען ומוכיח ברקוביץ, בניגוד לדעה המקובלת באו"ם, כי שלטונה של ישראל בירושלים השלמה הוא חוקי גם לפי המשפט הבינלאומי.

ברקוביץ העביר קורס ייחודי על "המאבק על ירושלים והמקומות קדושים בישראל" בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בתוכנית לדיפלומטיה וביטחון בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת ת"א, במכון אבשלום לידיעת הארץ בת"א, "באסכולות", בית הספר ללימודים רב-תחומיים של האוניברסיטה הפתוחה (בירושלים, בתל אביב, במכון ויצמן ברחובות וברעננה), במרכז מורשת בגין, בחוג לגאוגרפיה של הגליל המערבי, ובמכון "מגיד" של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ברקוביץ הוא גם מרצה מבוקש, ומרצה מזה שנים רבות בנושא ירושלים והמקומות הקדושים בישראל (מבחינה היסטורית, דתית, מדינית ומשפטית) בצה"ל, במכון יד בן צבי, בהשתלמויות של משרד התיירות למורי דרך, בתוכניות העשרה לגמלאים ובחוגי בית ברחבי הארץ.

בשנים 2018–2020 העביר ברקוביץ סדרה של הרצאות בנושאים הנ"ל, והדריך בהתנדבות סיורים בירושלים לניצולי שואה בארגון "עמך" בירושלים.

המעמד של ירושלים במשפט הבינלאומי והישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאמרו זה מפרט ברקוביץ את הדעה בה מחזיקים מומחים בעלי שם עולמי למשפט בינלאומי על מעמדה החוקי של ירושלים לפיה ישראל רכשה כדת וכדין, גם מבחינת המשפט הבינלאומי, את הריבונות בשני חלקיה של ירושלים.

עם סיום המנדט הבריטי ב-1948, נוצר ריק מדיני בירושלים - עיר ללא ריבון, שניתן היה למלאו רק בפעולה חוקית. פעולה חוקית ראשונה - הפיכת ירושלים לעיר בינלאומית על פי החלטת החלוקה של האו"ם, סוכלה על ידי התוקפנות הערבית, התחלפה בפעולה חוקית אחרת - כיבוש ירושלים המערבית מתוך הגנה עצמית על ידי ישראל. לפיכך ישראל היא הריבון החוקי בירושלים המערבית.

באותו האופן רכשה ישראל כדין את הריבונות גם בירושלים המזרחית במסגרת מימוש זכותה הטבעית להגנה עצמית מפני מתקפתה של ירדן עליה במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים.

הזכות להגנה עצמית מוכרת במשפט הבינלאומי כחריג לגיטימי לאיסור על שימוש בכוח של מדינה אחת לכיבוש שטחים של מדינה אחרת מה גם שירושלים לא רכשה לעצמה על פי המשפט הבינלאומי את המעמד של 'שטח כבוש' - המדינה, ירדן, ממנה נכבש השטח הנידון לא הייתה הריבון החוקי בירושלים המזרחית משום ששלטונה שם הושג בדרך בלתי חוקית - מלחמה שבאה לסכל את החלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל המערבית למדינה יהודית ומדינה ערבית.[1]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]