שמעון סומך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמעון סומך ("סמעאן")
שמעון סומך בצעירותו
שמעון סומך בצעירותו
לידה 1916
עיראק עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 באוקטובר 2010 (בגיל 94 בערך)
כפר סבא, ישראל
תאריך עלייה 1933
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג שושנה
השתייכות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שמעון סומך, ידוע בכינויו סמעאן (191622 באוקטובר 2010) היה איש מודיעין וביון ישראלי, שנודע כ"אבי תורת ההסתערבות". הוא התחיל את דרכו במחלקה הסורית של הפלמ"ח, היה ממייסדי המחלקה הערבית, ולאחר קום המדינה שירת באמ"ן ובמוסד. במסגרות אלה הכשיר והפעיל לאורך השנים עשרות רבות של לוחמים ברזי ההסתערבות. בין היתר גייס, אימן והפעיל את המרגל הישראלי בדמשק, אלי כהן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סומך נולד בעיראק ב-1916 להוריו, הסוחר שאול סומך ופרחה לבית אגסי. הוא השלים את לימודי התיכון בבגדאד ורכש ידע רב בשפה הערבית ובתרבות האסלאם. ב-1933 עלה לארץ ישראל, כשהיה בן 17. הוא התגורר בחיפה, והיה למורה לערבית בבתי הספר של התנועה הקיבוצית בצפון הארץ.

בפלמ"ח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1942, עת שימש כמורה לערבית בקיבוץ משמר העמק, גייס אותו יגאל אלון למחלקה הסורית – יחידת מסתערבים שפעלה במסגרת ההגנה והפלמ"ח, ובשיתוף פעולה עם מנהלת המבצעים המיוחדים הבריטית, לפעולות מודיעין בסוריה ובלבנון בעת מלחמת העולם השנייה. הוא נשלח לקורס אלחוט בתל אביב, ובהמשך לקורס מסתערבים. לאחר שהעיר ליגאל אלון שרמת ההוראה בקורס המסתערבים אינה מקצועית דיה, מינה אותו אלון למדריך ראשי בקורס ולגייס של מועמדים מתאימים להסתערבות.

בפברואר 1943 נשלח סמעאן, יחד עם ירוחם כהן ולוחמים נוספים, לאימונים אינטנסיביים בבסיסי הצי הבריטי במצרים, לקראת ביצוע פעולת חבלה ימית נועזת בלבנון עבור המודיעין הבריטי. פעולה זו, בסופו של דבר, לא יצאה אל הפועל בשל החשש בפלמ"ח שלוחמיו נועדו לשמש "בשר תותחים" לבריטים, והופסק שיתוף הפעולה עימם[1].

עם פירוק המחלקה הסורית והקמת המחלקה הערבית, צורף אליה סמעאן כמדריך מקצועי, תחת פיקודו של ירוחם כהן. הוא יצא לירושלים ובסיפור כיסוי של סטודנט למזרחנות באוניברסיטה, התקבל להשתלמות מעמיקה אצל השייח' של מסגד אל-אקצא בעקרונות הקוראן והחדית', לאורך שלושה חודשים[2]. עם שובו המשיך ללמד ביסודיות ובסבלנות את לוחמי היחידה, מרביתם עולים צעירים מארצות ערב או ילידי ארץ ישראל המנדטורית שגדלו בסביבה דוברת ערבית, את עקרונות ההסתערבות לצורך שתילתם בעומק החברה הערבית. הוא לא הסתפק בידיעתם את השפה הערבית על בוריה ולהגיה השונים, אלא הדריכם בעקרונות האסלאם, בקוראן, בדיני התפילה והטהרה, ובהלכות מועדים וצומות. כמו כן לימדם על ההיסטוריה הערבית, מבנה החברה על ארגוניה ומפלגותיה, מנהגים והווי, והרגלי לבוש ואכילה. כחלק מהכשרתם נשלחו החניכים להסתובב בערים ערביות, להתערבב בשווקים ובחנויות, לשוחח עם בני המקום ולהתפלל במסגדים[3]. יעקב נמרודי, קצין המודיעין של היחידה, תיאר את סמעאן כ"עמוד התווך של היחידה ובעל הסמכות המקצועית בהסתערבות. באישיותו הנינוחה והקורנת היה ללוחמים כאב רוחני"[4]. לוחמי היחידה נשלחו לפעולות נועזות בערים הערביות בארץ ישראל, ובמהלך מלחמת העצמאות גם לארצות ערב השכנות.

"מי שנקרא מסתערב אין פירושו סתם צעיר שחום פנים, משופם ודובר ערבית, המופיע בסביבה ערבית, שותה קפה, שוהה רגע או שניים ומסתלק. מסתערב פירושו להופיע כערבי לכל דבר - בצורה, בשפה, בהתנהגות, במגורים, בעבודה, בבילוי, עם כיסוי מתאים בתעודות, בתולדות החיים וברקע. המסתערב חייב להיות שחקן מוכשר המשחק את תפקידו 24 שעות ביממה, ומשחקו זה עולה לו במתיחות נפשית מתמדת, במריטת עצבים עד סף השיגעון."

- שמעון סומך[4]

ב-1947 נישא סומך לשושנה, אותה הכיר בקיבוץ אלונים עת ישבה שם המחלקה הערבית.

בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשפורק הפלמ"ח ושולב בצה"ל הפכה המחלקה הערבית לענף במחלקת המודיעין (לימים אמ"ן) בשם "ש.מ. 18", בראשותו של שמריה גוטמן. שמעון סומך שימש מפקד בפועל של היחידה, וכתב את מסמך תורת ההפעלה שלה. לוחמים מהיחידה שהו באותה עת בלבנון ובסוריה והפעילו שם חוליות ריגול ותחנת שידור, לאחר שהוחדרו בהצלחה כפליטים פלסטינים. לוחמים אחרים שנשלחו בשיטות דומות לירדן ולמצרים נלכדו בדרכם, והוצאו להורג.

ב-1950 הוחלט על פירוק ש.מ. 18, ולוחמיה הוחזרו לארץ. סומך, שהיה דמות אב ללוחמים, דאג לשיבוצם ביחידות השונות של המודיעין על פי כישוריהם וניסיונם, כמו היחידה להפעלת סוכנים, היחידה לחקירת שבויים והיחידה להאזנות (לימים יחידה 8200). הוא עצמו מילא בהמשך תפקידים שונים באמ"ן וביניהם ראש מדור מודיעין וביטחון, מפקד "מודיעין 5" (לימים יחידת חצב), קצין מטה במחלקת האיסוף ונציג המודיעין בממשל הצבאי.

ב-1955 גייס אותו יוסי הראל ליחידה 188 של אמ"ן שעסקה בהפעלה של לוחמי מודיעין תחת מסווה בעומק ארצות ערב. תפקידיו שם היו קצין מודיעין וגיוס, וקצין לעניינים ערביים. במהלך שירותו ביחידה הועלה לדרגת סגן אלוף[4].

במוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1963 עברה יחידה 188 מאמ"ן לאחריות המוסד ואיתה גם סמעאן, כחלק מארגון מחדש של קהילת המודיעין. הוא עסק שם בגיוס, אימון והפעלה של לוחמים שנתוניהם נמצאו מתאימים לפעילות זו.

בין היתר גייס ואימן אישית ב-1960 את אלי כהן לקראת שליחותו כמרגל, עוד כשהנושא היה באחריות אמ"ן. הוא עבד איתו בצמידות לאורך חודשים, ותפר עבורו את הזהות הבדויה בשם כאמל אמין ת’אבת. גם כשעברה היחידה לאחריות המוסד המשיך סמעאן להיות מעורב עמוקות בהפעלתו של כהן בדמשק, ועסק בתחקורו ובתדרוכו בעת שהיותיו בישראל במהלך השליחות, עד לנפילתו בידי המודיעין הסורי ב-1965[5].

ב-1981, בהגיעו לגיל 65, פרש סומך לגמלאות, אך לאורך שנים רבות המשיך לעסוק בהדרכה, בכתיבה ובביסוס תורת ההסתערבות האופרטיבית שלו. אף שהיה לאגדה בקרב לוחמי קהילת המודיעין ומפקדיה שנהגו לעלות אליו לרגל, הוא חי בצניעות רבה והרחק מאור הזרקורים בשיכון צבא הקבע במעוז אביב, כשהוא מקפיד להישאר עלום שם ומחוץ לכל אזכור. בשנותיו האחרונות עבר לכפר סבא, שם נפטר ב-2010 כשהוא בן 94.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הכנת לוחמים לפעולה חשאית במצריים, באתר הפלמ"ח
  2. ^ יורם גורן, הגנן, 2017, עמ' 77-78
  3. ^ מתי פרידמן, מסתערבים - אגדה ישראלית, דביר, 2020
  4. ^ 1 2 3 ירון בכר, ‏אבי המסתערבים, מבט מל"מ אוקטובר 2012, עמ' 30
  5. ^ שמואל שגב, בודד בדמשק, כתר, מהדורה מעודכנת 2012