המחלקה הערבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המחלקה הערבית
כינוי המסתערבים
שירות מודיעין 18
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך פלמ"חפלמ"ח  פלמ"ח
צה"לצה"ל  צה"ל
סוג ריגול וחבלה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 1943
מקים היחידה ירוחם כהן
פירוק היחידה 1950
מלחמות מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
פיקוד
מפקדים ראו להלן

המחלקה הערבית או המסתערבים הייתה יחידה של הפלמ"ח ואחר כך, יחידה במחלקת המודיעין של צה"ל בשם שירות מודיעין 18, שאנשיה עסקו בריגול וחבלה בקרב ערביי ישראל ובמדינות השכנות. היחידה פעלה משנת 1943 עד 1950.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נפילת צרפת במלחמת העולם השנייה התקרבה מאוד המלחמה ליישוב בארץ ישראל, שכן סוריה ולבנון היו תחת שלטון צרפתי, אשר סר למרות ממשלת וישי הפרו-נאצית. היישוב העברי התגייס לעזרת הצבא הבריטי. ב-12 במאי 1941 יצאו לטריפולי עשרים ושלושה לוחמי פלמ"ח וחייל בריטי (כ"ג יורדי הסירה), אשר היו אמורים לחבל בבתי הזיקוק בעיר. הלוחמים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת הייתה אמורה לפוצץ את המפעלים, וקבוצה שנייה, שאנשיה הוסוו כערבים, הייתה אמורה לבצע פעולת הסחה ממזרח לבתי הזיקוק. אולם פעולה זו לא יצאה לפועל - הסירה והלוחמים נעלמו בים. בחודש יוני נפרשה בסוריה רשת של מסתערבים ("המחלקה הסורית") תחת הנחייתו של יגאל אלון. אלו ביצעו פעולות חבלה שונות כדי לפגוע במאמצי המלחמה. שניים מאנשי הרשת, חיים לבקוב וישראל בן יהודה, נסעו לחלב מצוידים במטעני נפץ מוסתרים בתוך ירקות. הם הטמינו את המטענים בקרונות רכבת תחמושת שחנתה בתחנת הרכבת בעיר והסתלקו מהמקום לנקודת המפגש, שם שמעו את קול הנפץ. באותו לילה בוצעו שלושה-עשר פיגועים שכאלו ברחבי המדינה.

הקמת היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחר, המחלקה הערבית של הפלמח, 1948, ארכיון ההגנה
פסל מסתערב במערת הפלמ"ח במשמר העמק

בשנת 1943 הטיל יגאל אלון על ירוחם כהן, איש המחלקה הסורית, להקים "מחלקה ערבית" בפלמ"ח, כדי לאסוף מודיעין מערביי ארץ ישראל והארצות השכנות. המחלקה נועדה להחליף מודיעים ערבים אשר פעלו תמורת בצע כסף. הכוונה הייתה לגייס למחלקה אנשים מבני עדות המזרח. כהן רצה לגייס בוגרי תיכון, אך באותה תקופה היו מעטים כאלה בין בני עדות המזרח. בצר לו, פנה כהן לשכונות העוני. המגויסים היו חדורי מוטיבציה, ורצו להוכיח את יכולתם לאנשי הפלמ"ח, האשכנזים ברובם. אנשי היחידה נהגו לוותר על החופשה שהגיעה להם פעם בשלושה חודשים. אנשי הפלמ"ח כינו את היחידה "מחלקת השחר", מלשון "השחורים". ביניהם אנשי הפלמ"ח עזרא כדורי ומנשה הראל, לימים פרופ' לגאוגרפיה וחתן פרס ישראל, שקבלו זהות (בדויה) ערבית. הם השתלבו בקהילה הערבית בבגדד ובדמשק, ועסקו בהברחת עולים לא"י בשלהי תקופת המנדט הבריטי. בנוסף השתלבו במחלקת השחר הקבוצה שאסף יצחק חנקין בחיפה[1]. ירוחם כהן פיקד על היחידה עד שנת 1945.

בית הספר לריגול של היחידה הוקם בקיבוץ אלונים, ושילב אימונים בנשק עם לימודי המזרח. המדריך המקצועי, שמעון סומך המכונה "סמעאן", לימד את אנשי המחלקה להתנהג כערבים מבטן ולידה. הם שיננו תפילות בערבית ולמדו את הקוראן.

באותה תקופה הדגש היה על שתילת מרגלים יהודים בקרב ערביי ארץ ישראל. כך למשל נשתל שם-טוב אלוני כ"ערבי מסוריה העוסק בתיקון פתיליות" בקרב ערביי יפו. אנשי היחידה נשלחו להיטמע במקומות עבודה גדולים כדי לבנות לעצמם סיפורי כיסוי. הראשון היה חבקוק כהן, אשר נשלח לעבוד בעבודות דחק בנמל חיפה. כהן הגיע לבוש סחבות ועבד בנמל בתנאים קשים ביותר במשך שלושה חודשים, תוך שהוא לומד את הווי הפועלים וההיסטוריה שלהם.

מפקדי היחידה:

שנים שם
1942-45 ירוחם כהן
1946 אהרון ספקטור שאול ביבר
1946-48 דני אגמון
1948-50 שמריהו גוטמן

במלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודשים שלפני הכרזת המדינה הסתובבו יעקובה כהן ואנשיו, מחופשים לרועי צאן, ברחבי הגולן ודרום סוריה, כדי לאסוף מודיעין על צבא סוריה, שהתאמן באותה עת בגולן כהכנה לפלישה לארץ ישראל. הם הגיעו עד קונייטרה ואספו מידע רב. מפקד היחידה באותה עת העיד שיגאל אלון אמר לו שהמידע שנאסף שווה בערכו לגדוד לוחמים.

ב-28 בפברואר 1948 נשלחו יעקובה כהן ויצחק שושן לחיפה. לפי מידע שהיה בידי ההגנה, במוסך אבו שעם ברחוב נצרת בחיפה הכינו ערבים מכונית תופת שיועדה להתפוצץ בהדר הכרמל. יעקובה כהן נכנס למוסך עם רכב ממולכד והציג עצמו כערבי משכם ודרש שיתקנו את מכוניתו. הנוכחים סירבו והוא נתבקש להמתין למנהל. כשראה שאין שמים אליו לב הוא הפעיל את מנגנון ההשהייה ויצא מהמקום אל שושן שחיכה לו בחוץ. המכונית התפוצצה ואיתה מכונית הנפץ. בפיצוץ נהרגו כ-30 איש ונפצעו כ-70.[2][3]

העברת מרכז הפעילות אל מחוץ לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מאנשי היחידה אשר נשתל בקרב ערביי חיפה הבחין בתחילת העזיבה המבוהלת של חמישים אלף ערביי חיפה את העיר, ותוך סיכון חייו יצא לעבר הכוחות היהודים וביקש להעביר את הידיעה למפקדיו. הוחלט לשתול מסתערבים בין הבורחים, למרות הידיעה שהם מסכנים את חייהם וישנו סיכוי גדול שלא יחזרו. כמה מאנשי היחידה הצטרפו לבורחים והקימו לעצמם מטה בביירות, שם אספו מודיעין וביצעו פעולות שונות. יעקובה כהן הפעיל מונית בביירות, אשר סיפקה לו סיפור כיסוי לנסיעותיו הרבות ברחבי לבנון. אולם אנשי היחידה חשו שהם מבצעים פעילות קטנה מדי ולא חשובה, וחשבו שהם יכולים לעשות יותר. על אנשי היחידה בחו"ל נאסר ליצור קשר עם יהודי המקום ולקיים קשרים עם נשים.

פעולה אחת מבין הפעולות שביצעו אנשי היחידה תחת פיקודו של שמריה גוטמן (אשר היה מפקד היחידה משנת 1948 ועד פירוקה בשנת 1950) הייתה פיצוץ האוניה "איגריס" (אשר בעברה הייתה היאכטה של אדולף היטלר). אליהו ריקה, איש היחידה, נשלח ללבנון. הוא הועבר לביירות בסתר באמצעות אוניה של חיל הים ומשם יצא בשחייה לעבר האיגריס. כשהגיע לאוניה הצמיד מוקשים לבטנה ושחה לעבר החוף. האוניה התפוצצה, והוסר האיום מעל חופי צפון הארץ. היה זה המבצע הגדול הראשון של היחידה, אשר הוכיחה יכולת להחדיר סוכן מעבר לקווי האויב, לעקוב אחר תנועותיו ולהשלים בהצלחה מבצע חבלה.

בסופו של דבר, פורקה היחידה בשנת 1950.

אנשי היחידה שנהרגו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חללי המחלקה הערבית באנדרטת חללי קהילת המודיעין בגלילות

שבעה מאנשי היחידה נהרגו בעת פעילות מבצעית:

  • גדעון בן דוד (בארי) ודוד שמש נתפסו בדצמבר 1947 בעת ששהו ביפו. השניים עקבו אחר הפגנה של ערביי העיר, אשר הפכה למסע לעבר תל אביב השכנה, מתוך כוונה לפגוע ביהודים. הם נכנסו לתא טלפון והעבירו את הידיעה למטה. באותם הימים נעשו שיחות הטלפון דרך מרכזייה והיו נתונות למעקב של אנשי הוועדה הלאומית ביפו. לאחר שזוהה מספר הטלפון המבוקש כמספר בתל אביב, הם נתפסו והוצאו להורג ב-22 בדצמבר 1947 בתל א-ריש. מקום קבורתם לא נודע במשך שנים רבות. בנובמבר 1977, בעת חפירת יסודות למבנה בית ספר בשכונת תל גבורים בחולון, נתגלו שתי גופות. מחמת הספק בזהותם הובאו עצמותיהם לקבורה בבית הקברות הצבאי בחיפה, בחלקת החללים שזהותם אינה מוכחת. רק לאחר 56 שנה מעת נפילתם הוכח כי הגופות שנמצאו בשנת 1977 הם הגופות של בן דוד ושמש. ביום כ"ג באלול תשס"ד 2004 הובאו השניים לקבורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.
  • ניסים עטיה נתפס כשהוא אוסף מודיעין ליד בסיס של הלגיון הערבי בית נבאלא. הוא נשלח לשם כדי לברר מי היו המתקיפים של שיירת בן שמן. נסיבות תפיסתו ומקום קבורתו לא נודע.
  • דוד מזרחי ועזרא עפגין (חורין) נשלחו במאי 1948 לעזה למטרות איסוף מודיעין. הם נתפסו ונאלצו להודות לאחר עינויים כי נשלחו להרעיל את בארות המים של עזה. הם הוצאו להורג ב-22 באוגוסט 1948. מקום קבורתם לא נודע.
  • יעקב בוקעי נתפס בעת שניסה לעבור במעבר מנדלבאום בעת החלפת שבוים עם הלגיון הערבי. הוא עונה אך לא גילה את שמו של איש היחידה נוסף שעבר איתו. הוצא להורג ב-2 באוגוסט 1949. מקום קבורתו לא נודע.
  • חבקוק כהן, איש מחלקת המודיעין של צה"ל נהרג ב-26 בדצמבר 1951 כשיצא לפגוש סוכנים ירדנים בין סדום לעין חוסוב והם בגדו בו. הוא היה הראשון מבין מפעילי הסוכנים שמצא את מותו בעת מילוי תפקידו.

שמותיהם חקוקים באתר ההנצחה לחללי קהיליית המודיעין בגלילות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]