לדלג לתוכן

פוסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף Cryptoprocta ferox)
פירוש נוסף ערך זה עוסק בטורף אנדמי למדגסקר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו פוסה (פירושונים).
קריאת טבלת מיוןפוסה
מצב שימור
מצב שימור: פגיענכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
מצב שימור: פגיע
פגיע (VU)[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: טורפי מדגסקר
סוג: פוסה
מין: פוסה
שם מדעי
Cryptoprocta ferox
‏בנט, 1833
תחום תפוצה
שמות נוספים

typicus ‏(Andrew Smith, 1834)

לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פוֹסָה (שם מדעי: Cryptoprocta ferox) היא מין של טורף ממשפחת טורפי מדגסקר (Eupleridae), אשר אנדמי למדגסקר. לפוסה מאפיינים חיצוניים הדומים למשפחות החתוליים, הנמייתיים והגחניים, מה שגרם למחלוקות ושינויים רבים בסיווגה המדעי. צבע פרוותה הוא חום-אדמדם עד כתמתם בהיר, גפיה שריריות וזנבה ארוך כמעט כמחצית גופה. הפוסה היא טורפת-העל של מדגסקר והיא צדה למאכל יונקים קטנים, ביניהם טרום קופים, זוחלים, עופות, ומגוונת גם בחרקים, דו-חיים ואף בצמחים. היא מצטיינת בתנועה על עצים, ופעילה הן במשך היום והן במשך הלילה.

כיום הפוסה מצויה בסכנת הכחדה עקב ציד ופגיעה בבית גידולה המיוער. מצב שימורה כיום הוא: "פגיע" (VU).

מקור השם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסוג "Cryptoprocta" מתייחס לאופן בו פי הטבעת של החיה מוסתר על ידי כיס עור באותו אזור, ומגיע מהמילים היווניות העתיקות "crypto" ("נסתר") ו-"procta" ("פי הטבעת").[2] שם המין "ferox" הוא שם תואר לטינית שמשמעותה "עַז" או "פראי".[3] שמו הנפוץ "פוסה" מקורו בשפה האוסטרונזית – מלגשית[2][4] המילה דומה למילה "posa ("חתול") מהשפה אוסטרונזית אחרת, איבאנית, ושתי המילים ככל הנראה משפות פידג'ין בשנות המאה ה-16. עם זאת, השערה אטימולוגית אחרת רואה כמקור את המילה המלאית "pusa" (השם המקומי של הסמור המלאי, Mustela nudipes).

טקסונומיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסה היא מין טורף יחיד בסוג פוסה, וחברה במשפחה טורפי מדגסקר ובתת-הסדרה דמויי חתול. בעבר התקיים מין נוסף בסוג - הפוסה הענקית (Cryptoprocta spelea), שתוארה לראשונה בשנת 1902 בהתבסס על שרידי תת-מאובן, והופרדה מהפוסה בשנת 1935. היא הייתה גדולה מהפוסה (משקלה היה כמעט וכפול), אך חוץ מכך היו מאפייניה דומים.[2][5] במדגסקר, האנשים מבדילים בין שני "זנים" של הפוסה: הזן הגדול fosa mainty (תרגום: "פוסה שחורה") והזן הקטן יותר fosa mena (תרגום: "פוסה אדמונית") – דווח על קיומה של גרסה לבנה של הפוסה בדרום-מערב האי, אך אין הם מבדילים אותה לזן נפרד. אין זה ברור אם אלו סיפורי פולקלור או שונות אישית הנובעת מדו-צורתיות זוויגית, גיל, מקרי מלניזם או לאוציזם או שאכן קיים יותר ממין אחד של הפוסה.[2][5][6]

הפוסה תוארה באופן רשמי על ידי הזואולוג האנגלי אדוארד טרנר בנט (Edward Turner Bennett) שהתבסס על ממצא ממדגסקר שנשלח על ידי הבוטניסט האירי צ'ארלס טלפייר בשנת 1833.[7] כיוון שלפוסה מאפיינים משותפים עם הגחניים, הנמייתיים, והחתוליים, הסיווג שלה היה שנוי במחלוקת.

בתחילה, בנט הכליל את הפוסה כסוג במשפחת הגחניים, סיווג שהיה מקובל זמן רב בקרב הטקסונומים. לאחר מכן, תכונותיה החתוליות, כמו קופסית מוח קומפקטית, ארובות עיניים גדולות, טפרים נשלפים למחצה ושיניים המותאמות לציד הובילו טקסונומים אחדים לשייכה תחת משפחת החתוליים.[8] בנוסף לכך, בשנת 1939 המדענים ויליאם קינג גרגורי ומילו הלמן קבעו כי הפוסה נכללת בתת-משפחה "Cryptoproctinae", אולם בשנת 1945 הפליאונטולוג ג'ורג' גיילורד סימפסון החזירה למשפחת הגחניים תוך שהוא שומר על שייכותה לתת המשפחה הנ"ל.[2][9]

בשנת 1993, החוקרים Géraldine Veron ו-François Catzeflis פרסמו מחקר על הדנ"א של הפוסה שהציע כי היא קרובה יותר לנמייתיים מאשר לחתוליים או לגחניים.[8][9] עם זאת, מחקר מורפולוגי של Veron שנערך בשנת 1995 קישר את הפוסה בחזרה אל החתוליים.[9]

בשנת 2003, מחקר פילוגנטי שנערך על ידי Anne Yoder ואחרים הראה כי כל הטורפים המקומיים של מדגסקר חולקים אב קדמון משותף (מה שאומר כי הם יוצרים ענף, והם מונופילטיים), וכי הקרובים ביותר אליהם הם הנמיתיים האסייאתים והאפריקניים.[10][11][12] כדי לשקף את הקשר בין חברי קבוצת הטורפים ממדגסקר, כולם הוכנסו למשפחה הנקראת טורפי מדגסקר (Eupleridae).[13] במשפחה זו, הפוסה, יחד עם הפלאנוק ‏(Eupleres goudotii) וזבד מלגשי ‏(Fossa fossana), נכללת בתת-המשפחה Euplerinae.[13][10][12]

מאפיינים גופניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תקריב של פני הפוסה
צדודית של גולגולת הפוסה
ימין: ניתן לראות את הרפידות בתחתית כף רגלה של הפוסה

הפוסה מזכירה גרסה קטנה של פומה, עם גוף דק-גזרה אך חסון, גפיים שריריות[8] וזנב שארוך כמעט כמו שאר הגוף.[6] ראשה מזכיר ראש נמייה וארוך יחסית משל החתוליים,[8][6] חוטמה רחב וקצר, אוזניה גדולות ועגולות ושפמה ארוך, אפילו יותר מראשה. עיניה החומות ניחנות באישונים בצורת קווים צרים; אלו, משקפות אור, כמו אצל טורפים רבים שצדים בשעת הליל (אצל הפוסה האור מוחזר בגוון כתום).[8] חושיה של הפוסה מחודדים: היא רואה היטב, מריחה היטב ושומעת היטב. יש לה פרווה קצרה, צפופה יחסית ובעלת מרקם בצבע אחיד וללא צורות כלשהן. צבעה של הפרווה הוא בדרך כלל חום-אדמדם בחלק העליון ובצבע שמנת כהה בחלק התחתון. בעונת הייחום, צבע הפרווה באזור הבטן עלול להשתנות לגווני כתום כתוצאה מהפרשת חומר אדמדם מבלוטות בחזה, אך תופעה זו לא נצפתה באופן עקבי על ידי כל החוקרים.

חלק מאיבריה הותאמו על ידי האבולוציה לטיפוס על עצים,[8] לדוגמה: זנבה מסייע בשמירת שיווי המשקל, וטפריה הנשלפים למחצה (הם אינם מוחבאים בנדני עור כמו אצל החתוליים) משמשים אותה לאחיזה בענפים.[6] בנוסף, תנועתה הותאמה למחצה להליכה על כף הרגל (plantigrade) כשהיא נמצאת על העצים, ובזמן תנועתה על הקרקע היא הולכת על האצבעות (הולכי על אצבע; digitigrade; ראו גם תנועת בעלי חיים ביבשה, פסקת "מבנה הרגל וכף הרגל").[14] תחתית כף רגלה מכוסה ברפידות חזקות,[2] וקרסוליה גמישים מאוד, מה שמאפשר לה לאחוז ביעילות בענפי ובגזעי העצים בעת הליכתה עליהם, טיפוס וירידה מהם וקפיצה מעץ אחד לשני (פוסות צעירות בשבייה נצפו מתנדנדות מחבלים מסוקסים כשהן תלויות בהיפוך בעזרת רגליהן האחוריות).[5]

לפוסה יש בלוטות ריח אחדות (אלו מפותחות פחות אצל הנקבות): בדומה לנמייתיים, יש לה בלוטת עור הנמצאת במין כיס או שק המקיף את פי הטבעת, אין לה בלוטות בכיס האשכים, ויש בלוטות אחרות ליד איברי המין (הבלוטה הזכרית מפרישה ריח חריף).[2]

קיימת שונות בין פרטים באזורים מסוימים: בצפון ומזרח מדגסקר מצויים פרטים קטנים יותר, בעוד שבמערב ובדרום מתגוררים פרטים גדולים יותר.[2] כמו כן, דווח על קיומם של פרטים גדולים במיוחד – כאלו השוקלים עד 20 קילוגרמים – אך האמינות של דיווחים אלו מוטלת בספק.[6] מחלות בקרב פרטים בשבי נדירות.[15]

  • אורך הגוף (ראש עד תחילת הזנב): 70–80 ס"מ.[6]
  • אורך זנב: 65–70 ס"מ.[6]
  • משקל: הזכרים גדולים מהנקבות, כך שהזכר שוקל כ-6.2–8.6 ק"ג, והנקבה שוקלת כ-5.5–6.8 ק"ג.[6]
  • גובה כתפיים: 37 ס"מ.[16]
  • אורך חיים: עד או מעל 20 בשבי.[14]

איברי מין חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהמאפיינים הייחודיים לפוסה הם איברי המין החיצוניים שלה. לזכר יש פין (ועצם פין) ארוך במיוחד, המגיע אל בין רגליו הקדמיות כאשר זה זקוף, ולעובי של 20 מילימטר (2 ס"מ) בממוצע. העטרה מתארכת במורד חצי מהפין, והיא קוצנית כולה חוץ מבקצהו.[2] לשם השוואה, אצל החתוליים העטרה קצרה וקוצנית, בעוד שאצל הנמייתיים היא ארוכה וחלקה.[2] הנקבה הצעירה עוברת תהליך זכרור זמני ("Masculinization", הופעת מאפיינים זכריים אצל נקבה, לרוב כתוצאה מייצור מוגזם של אנדרוגן), המתחיל בגיל שנה עד שנתיים. בתהליך מתפתח דגדגן מוגדל וקוצני המזכיר את הפין של הזכר ונתמך בעצם הדגדגן;[6] הוא קטן בגודלו עם גדילת הנקבה, ונעלם עם הופעת הבשלות המינית.[14] אין לה שק אשכים מדומה,[6] אך היא מפרישה חומר כתום הצובע את חלקיה התחתונים, בדומה לזכר.[17] אף על פי שהתופעה נוצרת בדרך כלל בגלל עודף הורמונים, אצל הפוסה אין זה כך: רמות ההורמונים (טסטוסטרון, Androstenedione, דיהידרוטסטוסטרון) שנמצאות אצל נקבות צעירות זהות לרמות הנמצאות אצל נקבות מבוגרות. משוער כי זהו מנגנון להפחתת הטרדה מזכרים או תוקפנות מצד נקבות טריטוריאליות.[6]

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסות ממבט לחזית, מסגירות את דמיונם הן לנמייתיים והן לחתוליים

הפוסה היא בעלת התפוצה הנרחבת ביותר מבין הטורפים ממדגסקר. היא מצויה במספרים קטנים בשטחים נותרים של יערות; היא מעדיפה יערות לחים שלא נגעה בהם יד אדם ולא דרכה בהם רגלו. למרות שהיא נמצאת גם בסוגי יערות אחרים, ביערות בעלי מזג אוויר לח יש יותר מחסה לספקף ולפוסה קל יותר לנוע בהם.[18][8] טווח הגבהים בו שוכנת הפוסה נע בין 810 ל-1,625 מטר (ב-Réserve Naturelle Intégrale d'Andringitra),[19] כשהמקום הגבוה בו נצפתה היה בגובה של כ-2,000 מטר,[20] והמקום הנמוך ביותר היה בגובה של 440 מטר.[21] הימצאותה של הפוסה בטווח גבהים נרחב ובמגוון בתי גידול מיוערים מעידה על הסתגלותה.

התנהגות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסה במנוחה בגן חיות בקליבלנד.

הפוסה היא חיה המצטיינת בתנועה על עצים, ופעילה הן במשך היום והן במשך הליל; שעות השיא של הפעילות מתרחשות מוקדם בבוקר, בשלהי היום או מאוחר בלילה.[6] בדרך כלל הפוסה לא תשתמש באותו אתר שינה פעמיים, אם כי נקבות וגוריהן נוטות לחזור לאותה המאורה.[6] הטריטוריה של הזכר (כפי שתועד ביער קירינדי – Kirindy Forest) התפרשה על פני שטח בגודל של עד 26 קמ"ר, בעוד שהטריטוריה של הנקבה התפרשה על פני שטח בגודל של עד 13 קמ"ר. שטח המחיה גדל במשך העונה היבשה, כנראה בגלל חוסר במזון ומים.[22] פוסות שתויגו על ידי קולרי רדיו (קולרי מעקב) עברו במשך היום מרחק בגודל 2–5 ק"מ;[22] פרט אחד תועד עובר מרחק של 7 ק"מ ב-16 שעות (בקו ישר).[6]

הפוסה לרוב נמצאת לבדה, חוץ מאמהות וגוריהן צפייה מקרית של זוג זכרים, כך שהיא נחשבת לחיה מתבודדת.[2][8][23] עם זאת, בשנת 2009 דווח על תצפית מפורטת של שיתוף פעולה בין שלושה זכרים: הם צדו סיפאקה שחורת מצח במשקל 3 ק"ג במשך 45 דקות, וחלקו את הטרף לאחר מכן. משוער כי התופעה היא שריד לשיתוף פעולה שהיה נצרך כדי לצוד מיני טרום קופים נכחדים בעבר (כמו מינים מהסוגים למור ענק ולמור קואלה (Megaladapis).[24] המין תוקפני רק בזמן תקופת הרבייה ובזמן הרבייה עצמה. הזכרים רבים באופן נועז, והמפסיד בורח ונרדף על ידי המנצח על פני מרחק מסוים.[2] בשבייה, הפוסה כמעט ולא מראה סימני תוקפנות ואף מרשה לעובדי גן החיות ללטפה (אם כי זכרים ינסו לפעמים לנשוך).[15] הפוסה מתקשרת באמצעות ריחות, קולות ואיתותים חזותיים. במשך השנה, החיה מייצרת סימני ריח עמידים וארוכי טווח על סלעים, עצים ועל האדמה באמצעות בלוטות הריח באזור פי הטבעת והחזה.[8])[2][6] היא מתקשרת גם בעזרת הבעות פנים, אך משמעותן המדויקת לא ברורה.[2] הקולות כוללים: "גרגור ויללת חתול" ו"אנחה", שהושמעו על ידי הפוסה בעת ההזדווגות או על ידי זכר שאך מצא נקבה;[8][2] "קריאת פחד", הנשמעת כסדרה חוזרת ונישנת של התנשפויות ושאיפות גסות ורמות;[8]) "קריאת אזהרה";[2] ו"יללה" ארוכה וגבוהה, שכנראה משמשת למשיכת פוסות אחרות.

תזונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפריטה של הפוסה כולל בעלי חיים בגדלים שונים: למעלה – למור עכברי אפור; למטה – סיפאקה לבנה

הפוסה היא טורף הצד יצורים בגודל קטן–בינוני. הפוסה היא הגדולה ביותר מבין שמונת הטורפים האנדמיים למדגסקר, היונק היבשתי והשריד האנדמי הגדול ביותר במדגסקר, והטורף הטבעי היחיד שיכול לצוד כל בוגר מכל מין ומין של הקיפופים הגדולים באי[22][25]; טרפה יכול לשקול כ-90% יותר ממשקלה הממוצע.[25][8] חוץ מטרום קופים, הפוסה נהנית מתפריט מגוון הכולל שמשתנה בהתאם לתקופה ולמקום.

תזונת הפוסה בטבע נחקרה באמצעות ניתוח צואתה הייחודית, הנראית כגלילים אפורים בעלי קצה מעוות שאורכם כ-10–14 ס"מ ועוביים כ-1.5–2.5 ס"מ.[26] מהניתוח עלה כי תזונתה מורכבת מטרום קופים, מכרסמים ושאר יונקים, חסרי חוליות, זוחלים, מגוון עופות (כולל עופות קרקע) וצמחים (שככל הנראה היו בבטן הטרף או שנאכלו כמקור מים). הפוסה אף תועדה צדה חיות מבויתות כמו עזים, עגלים ובמיוחד תרנגולות).

הציד נעשה הן בקרקע והן על גבי העצים. בתקופת הרבייה הפוסה לפעמים תצוד בקבוצה: זכר ונקבה או אמא וילדיה. אחד מחברי הקבוצה מטפס על עץ ורודף אחרי קיפופים מעץ אחד למשנהו, מה שמאלץ אותם לרדת לקרקע, שם מחכה להם החבר אחר בקבוצה שנכון לתופסם ברגע המתאים.[6] הפוסה ידועה בהתנהגות האכילה שלה בה היא שולפת את קרבי הטרף, מה שעוזר לזהות טרף שנאכל על ידה.[25] מחקרים שנערכו לטווח ארוך בנוגע לדפוסי הציד של הפוסה את הסיפאקות ביערות הגשם הראו כי היא צדה באזור קטן עד שאוכלוסיית הטרף מדלדל, אז היא ממשיכה הלאה.[27] בשבי, הפוסה צורכת בין 800 ל-1,000 גרם בשר.[2] עצם היותה הטורף הגדול ביותר באי, שעות הפעילות הגמישות שלה ותפריטה המגוון[22] אפשרו לה להשתקע במקומות שונים באי,[19][21] ובכך להוות גורם אקולוגי מרכזי בשמירת האיזון הטבעי.[18]

רבייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב המידע על רבייתה של הפוסה הגיע מיערות מסוימים במערב, כך שאין לדעת האם עובדות אלו בנות יישום על אוכלוסיות אחרות שלה. בזמן ובאתר הרבייה יכולים להיות כשמונה זכרים, כולם מחכים קרוב לנקבה. נראה כי הנקבה היא זו הבוחרת את בן זוגה, והזכרים מתחרים ביניהם על תשומת לבה באמצעות השמעת קולות, הפחדות והתגוששויות. הנקבה יכולה לבחור להזדווג עם מספר זכרים, וככל הנראה בחירתה אינה מושפעת מחיצוניותם.[6] ההזדווגות חלה בדרך כלל בספטמבר ואוקטובר, אם כי ישנם דיווחים אחדים על התרחשותה אף בדצמבר.[2][6] בשבי ובחצי הכדור הצפוני, הפוסה נוטה להתרבות באביב הצפוני, ממרץ עד יולי.[15] יחסי המין עצמם נעשים על ענפי עץ אופקיים ורחבים, בגובה של כ-20 מטר מעל הקרקע ולרוב ליד מקור מים. עם זאת, תועדו הזדווגויות על גבי הקרקע.[6] לעיתים קרובות, אותו עץ משמש למספר הזדווגויות, שנה אחר שנה. בזמן ההזדווגות, שיכולה להימשך כשלוש שעות (הודות לקוצים על הפין ש"תוקעים" את הזכר),[17] הנקבה משמיעה סדרת יללות כדי לפתות את הזכר להעלות עליה. אחרי שהפיתוי עשה את שלו, הזכר מניח את כפותיו על כתפיה או אוחז במותנה, ומלקק את צווארה.[6] בדרך כלל הזוג מזדווג מספר פעמים עד 14 שעות בסה"כ), והזכר נשאר ליד הנקבה עד לארבע שעות לאחר מכן.

נקבה יחידה עלולה "לכבוש" עץ מסוים במשך שבוע, בו היא מזדווגת עם מספר זכרים. אסטרטגיה זו, בה הנקבות שולטות על אתר הזדווגות למשך זמן מסוים, ייחודית לטורפים. מחקרים הציעו כי השיטה הזו עוזרת לפוסה להתגבר על גורמים שהיו יכולים לפגוע במציאת בן הזוג, כמו דלילות אוכלוסין או מחסור במקומות מסתור.[28] ההמלטה חלה בדצמבר או ינואר, מה שאומר שזמן ההיריון הוא כתשעים ימים.[2] היא נעשית במחבוא: מאורה תת-קרקעית, תל טרמיטים, עץ חלול (במיוחד במין Commiphora ממשפחת הבורסריים),[8] נקיק בסלע וכו'.[6] השגר כולל גור עד שישה גורים[14] (לרוב שניים עד ארבעה),[2] שצבעם בהיר יותר מצבע הבוגרים, ולעיתים קרובות אף בצבע אפור-חום או כמעט ולבן.[6][2] הגורים עיוורים וחסרי שיניים, ומשקלם הוא לא יותר מ-100 גרם.[6][2] אחרי תקופה של שבועיים, הגורים פוקחים את עיניהם,,[2][15] הופכים לפעילים יותר, ופרוותם מתכהה לצבע פנינה אפרורי. הם לא אוכלים מזון מוצק עד גיל שלושה חודשים,[17] ולא עוזבים את מקום מסתורם עד גיל 4.5 חודשים (באותו זמן הם בדרך כלל נגמלים).[6][2] בגיל 18-20 חודשים מופיעות שיניים קבועות, אחרי השנה הראשונה הצעירים הופכים עצמאיים, ובגיל שנתיים הם מגיעים לבגרות לפיזית, אך לבגרות מינית הם מגיעים רק אחרי שנה או שנתיים נוספות, והם עשויים להישאר עם אמם עד שיגיעו לבגרות מלאה.[6][2]

בתרבות, מצב שימור ויחסיה עם האדם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות תפוצתה הנרחבת, הפוסה מוגדרת כ"פגיעה" על ידי איגוד השימור העולמי IUCN מאז שנת 2008, עקב הירידה ב-30% בגודל האוכלוסייה בין השנים 1987 ו-2008.[29] היא תלויה ביערות, ואלו נמצאים בסכנת הכחדה בגלל הרס בתי גידול נרחב. גורמים נוספים, כמו קיטוע בתי גידול והידלדלות אוכלוסיית הקיפופים גם פוגעים ביכולתה לשרוד בטבע. אם ותעלם הפוסה ממדגסקר, הדבר ישפיע בצורה משמעותית על המאזן האקולוגי, כמו גידול יתר של אוכלוסיית טרפו, מה שיוביל לצריכת יתר של צמחים באי. אוכלוסייתה הכללית באזורים מוגנים מוערכת בכפחות מ-2,500 בוגרים – 500 פרטים בכל אחד מהפארקים הלאומיים Masoala ו-Midongy-Sud – אך ככל הנראה אלו הערכות מופרזות מעט. גם אם הערכות אלו נכונות, היכחדותה של הפוסה כנראה תתרחש במאה השנים הקרובות, אם לא ייפסקו האיומים על בעל חיים זה.[23]

טאבו מקומי, הידוע בשמו "Fady" בשפת המקום, מונע מאנשים לצוד את הפוסה וחיות מסוימות אחרות (בגלל סיבות כמו אכילתם מגוויות פוסות אחרות). כמו כן, במחוז Marolambo (נמצא ב-Atsinanana) אמונות טפלות רואות בפוסה חיה חמדנית ותוקפנית, הידועה בהריגתה עופות בית וחזירונים, ואף ילדים קטנים אם אלו משוטטים לבד ביער; אנשים גם לא אוכלים אותה מחשש שהיא תעביר את תכונותיה אליהם.[30] בניגוד לכך, ביער מקירה (Makira forest) נערך מחקר שהתפרסם בשנת 2009 הראה כי 57% מתושבי הכפרים באזור צורכים בשר פוסה. הפוסות ניצודות באמצעות רוגטקות, כלבים או בצורה הנפוצה ביותר – באמצעות מלכודות.[31]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות עיקריים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Albignac, R. (1973). "Faune de Madagascar" (in French). 36 Mammifères. Carnivores. pp. 1–206.
  • Borror, D.J. (1960). Dictionary of Word Roots and Combining Forms. Mayfield Publishing Company. ISBN 978-0-87484-053-7.
  • Goodman, S.M.; Benstead, J.P., eds. (2003). The Natural History of Madagascar. University of Chicago Press. ISBN 0-226-30306-3.
    • Yoder, A.D.; Flynn, J.J. (2003). "Origin of Malagasy Carnivora". pp. 1253–1256.
    • Hawkins, C.E. (2003). "Cryptoprocta ferox, Fossa, Fosa". pp. 1360–1363.
  • Goodman, S. (2009). "Family Eupleridae (Madagascar Carnivores)".
  • Gursky, S.L.; Nekaris, K.A.I., eds. (2007). Primate Anti-Predator Strategies (Developments in Primatology: Progress and Prospects). Springer. ISBN 978-0-387-34807-0.
    • Dollar, L.; Ganzhorn, J.U.; Goodman, S.M. (2007). "Primates and other prey in the seasonally variable diet of Cryptoprocta ferox in the dry deciduous forest of Western Madagascar". pp. 63–76. doi:10.1007/978-0-387-34810-0
  • * Macdonald, D.W., ed. (2009). "The Princeton Encyclopedia of Mammals". Princeton University Press. ISBN 978-0-691-14069-8.
  • Ruud, J. (1970). "Taboo: A Study of Malagasy Customs and Beliefs" (2nd ed.). Oslo University Press.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פוסה
ויקימינים טקסונומיה בוויקימינים: Cryptoprocta ferox

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פוסה באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 Köhncke, M.; Leonhardt, K. (1986). "Cryptoprocta ferox", Mammalian Species (254): 1–5. Retrieved 19 May 2010.
  3. ^ Borror 1960, p. 21
  4. ^ Blench, R.M.; Walsh, M. (2009). "Faunal names in Malagasy: their etymologies and implications for the prehistory of the East African coast", Eleventh International Conference on Austronesian Linguistics (11 ICAL). Aussois, France. pp. 1–31
  5. ^ 1 2 3 Goodman, S.M. et al, (2004). ). "On the specific identification of subfossil Cryptoprocta (Mammalia, Carnivora) from Madagascar", Zoosystema 26 (1): 129–143.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 Goodman 2009, Family Eupleridae (Madagascar Carnivores)
  7. ^ Bennett, E.T. (1833). "Notice of a new genus of Viverridous Mammalia from Madagascar", Proceedings of the Zoological Society of London 1833: 46.
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 Hawkins 2003, pp. 1360–1363.
  9. ^ 1 2 3 Yoder & Flynn 2003, pp. 1253–1256.
  10. ^ 1 2 Yoder, A.D et al, (2003). "Single origin of Malagasy Carnivora from an African ancestor" , Nature 421 (6924): 734–737. Retrieved 19 May 2010.
  11. ^ Veron, G. et al (2004). "Molecular systematics and origin of sociality in mongooses (Herpestidae, Carnivora)", Molecular Phylogenetics and Evolution 30 (3): 582–598. Retrieved 19 May 2010.
  12. ^ 1 2 Barycka, E. (2007). "Evolution and systematics of the feliform Carnivora". Mammalian Biology 72 (5): 257–282.
  13. ^ 1 2 Wozencraft, W. C. (2005). "Order Carnivora". In Wilson, D. E.; Reeder, D. M. Mammal Species of the World (3rd ed.). Johns Hopkins University Press. pp. 559–561. ISBN 978-0-8018-8221-0.
  14. ^ 1 2 3 4 Mueller, J.; Sironen, A.; Lukas, K.E. (2007). "Infant development and behavior in the Fossa Cryptoprocta ferox", Small Carnivore Conservation 37: 11–17.
  15. ^ 1 2 3 4 Winkler, A. (2003). "Neueste Erkenntnisse zur Biologie, Haltung und Zucht der Fossa (Cryptoprocta ferox)". Der Zoologische Garten. N.F. 73 (5): 296–311.
  16. ^ Lundrigan, B. and T. Zachariah 2000. "Cryptoprocta ferox: fossa", Animal Diversity Web, University of Michigan Museum of Zoology.
  17. ^ 1 2 3 Macdonald 2009, pp. 668–669.
  18. ^ 1 2 Dollar, Ganzhorn & Goodman 2007, pp. 63–76.
  19. ^ 1 2 Goodman, S.M. (1996). "The carnivores of the Reserve Naturelle Integrale d'Andringitra, Madagascar". Fieldiana Zoology (85): 289–292. ISSN 0015-0754
  20. ^ Albignac 1973, pp. 1–206.
  21. ^ 1 2 Goodman, S.M.; Pidgeon, M. (1999). "Carnivora of the Reserve Naturelle Integrale d'Andohahela, Madagascar". Fieldiana Zoology (94): 259–268. ISSN 0015-0754
  22. ^ 1 2 3 4 Dollar, L. (1999). "Preliminary report on the status, activity cycle, and ranging of Cryptoprocta ferox in the Malagasy rainforest, implications for conservation", Small Carnivore Conservation 20: 7–10.
  23. ^ 1 2 Hawkins, C.E.; Racey, P.A. (2005). "Low population density of a tropical forest carnivore, Cryptoprocta ferox: implications for protected area management". Oryx 39 (1): 35–43.
  24. ^ Lührs, M.-L.; Dammhahn, M. (2009). "An unusual case of cooperative hunting in a solitary carnivore". Journal of Ethology 28 (2): 379–383.
  25. ^ 1 2 3 Patel, E.R. (2005), "Silky sifaka predation (Propithecus candidus) by a fossa (Cryptoprocta ferox)", Lemur News 10: 25–27.
  26. ^ Hawkins, C.E.; Racey, P.A. (2008). "Food habits of an endangered carnivore, Cryptoprocta ferox, in the dry deciduous forests of western Madagascar". Journal of Mammalogy 89 (1): 64–74.
  27. ^ Irwin, M.T.; Raharison, J.L.; Wright, P.C. (2009). "Spatial and temporal variability in predation on rainforest primates: do forest fragmentation and predation act synergistically?". Animal Conservation 12 (3): 220–230.
  28. ^ Hawkins, C.E.; Racey, P.A. (2009). "A novel mating system in a solitary carnivore: the fossa". Journal of Zoology 277: 196–204. doi:10.1111/j.1469-7998.2008.00517.x
  29. ^ Hawkins, A.F.A. & Dollar, L. (2008). "Cryptoprocta ferox (Fossa)", IUCN Red List of Threatened Species. Retrieved 11 May 2006.
  30. ^ Ruud 1970, p. 101.
  31. ^ Golden, C.D. (2009). "Bushmeat hunting and use in the Makira Forest, north-eastern Madagascar: a conservation and livelihoods issue". Oryx 43: 386–392. doi:10.1017/S0030605309000131.


דמויי חתול
זבדי דקלים אפריקנים
זבד דקלים אפריקני זבד דקלים אפריקני

לינסנגים אסייתיים
לינסנג אסייתי לינסנג אסייתי מנומר • לינסנג אסייתי מפוספס
ויוורואידה (הרפסטואידה)
צבועיים
צבוע נקוד (סוג ומין יחיד) צבוע נקוד
צבוע צבוע מפוספס • צבוע חום
צבועון הרעמה (סוג ומין יחיד) צבועון הרעמה
טורפי מדגסקר
פוסה (סוג ומין יחיד) פוסה
פלאנוק (סוג ומין יחיד) פלאנוק
זבד מלגשי (סוג ומין יחיד) זבד מלגשי
נמיית זנב-טבעת (סוג ומין יחיד) נמיית זנב-טבעת
נמייה מלגשית נמייה מלגשית רחבת-פסים • נמייה מפוספסת ענקית
נמייה צרת-פסים (סוג ומין יחיד) נמייה צרת-פסים
סלנויה סלנויה חומת-זנב • סלנוית דורל
חתוליים • גחניים • נמייתיים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פוסה&oldid=38824758"