אבו זריק
 | |
| בית הספר באבו זריק | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| נפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| תאריך ייסוד | המאה ה-20 |
| שטח | 6,493 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | קרבות משמר העמק |
| תאריך נטישה | 14 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | קיבוץ הזורע |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 550 (1945) |
| קואורדינטות | 32°38′10″N 35°07′54″E / 32.636050°N 35.131617°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
אַבּוּ זְרֵיק (בערבית: أبو زريق – כינויו של העורבני; בהגייה הספרותית: אַבּוּ זֻרַיְק) היה כפר ערבי[1] באזור קיבוץ הזורע שננטש במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן בעמק יזרעאל, בסמוך למעיין עין זריק.[2] המעיין שימש מקור מים לכפר במהלך שנות קיומו.
על אדמותיו הוקמה חוות נחלאות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מייסדי הכפר היו במקורם בני שבטים טורקמניים, שהחלו להגיע לארץ ישראל בתחילת המאה ה-11, לאחר כיבוש הארץ בידי מלכ שאה הסלג'וקי. יושביו מוזכרים בכתבים ההיסטוריים האסלאמיים והנוצריים כלוחמים למען המוסלמים נגד הנוצרים במהלך מסעות הצלב. בני הכפר היו רועי צאן נודדים, ובתקופת המנדט הבריטי החלו להקים מבנים ועברו גם לעבודת אדמה.[3]
בקרבת הכפר נמצא האתר הארכאולוגי תל זריק. על ראש התל נמצאו חרסים המעידים על רצף התיישבותי מהתקופה הכלקוליתית ועד התקופה העות'מאנית.
בתקופת המנדט הבריטי השתייך הכפר לנפת חיפה. בסקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 הוערך מספר תושבי הכפר בסך של 550 תושבים. שטח הכפר הוערך בסך של 6,493 דונם עות'מאני מתוכם 2,092 דונם שטחים ציבוריים.[4]
בקרב משמר העמק במלחמת העצמאות, שנערך ב-12–13 באפריל 1948, נכבש הכפר על ידי חטיבת כרמלי ואלכסנדרוני ובידי הפלמ"ח.[5] בקרבות נהרסו חלק מבתי הכפר, והשאר נהרסו ב-14 באפריל 1948.[6] לאחר הקרבות ננטש הכפר על ידי תושביו שעברו לאזור ג'נין.[5] בתום הקרבות כתב אליעזר באואר (בארי), חבר קיבוץ הזורע ומפעילי המחלקה הערבית של מפ"ם, למשה מן (חברו למפלגה ומח"ט גולני) ולחברי מפלגתו מכתב שבו תיאר את כיבוש הכפר. באואר התלונן על ביזה ועל התנהגות חסרת כבוד למתים, ובכך סתר את דברי ביטאון המפלגה, על המשמר, שבו נטען אז שההרוגים היו "אנשי כנופיות", בעוד שלמעשה הם היו פלאחים חסרי־מגן. מאוחר יותר חזר בו והבהיר כי תושבי הכפר ברחו ולא גורשו, אבל הוסיף שבהיעדר הנחיות ברורות כיצד לנהוג עם התושבים, "מבוצעים מעשים הממיטים קלון על היישוב ועלולים ליצור שנאה ואיבה לגבינו לזמן ארוך."[7]
לאחר המלחמה נמסרו אדמות הכפר לקיבוץ הזורע.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבו זריק באתר עמוד ענן
- אבו זריק, באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפת האזור, 1940, עם סימון הכפר, בהוצאת ארגון 'ההגנה' 1:25,000 (גליון 12 משמר העמק), באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ המעין נחסם בבטון על ידי קק"ל אך נפרץ שוב ושוב על ידי תושבי האזור
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיית אריאל, עמ' 8064
- ^ נתונים מסקר הכפרים (1945), שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ 1 2 בני מוריס 1948 : תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, עמ' 158
- ^ בני מוריס 1948 : תולדות המלחמה הערבית-הישראלית הראשונה, עמ' 332
- ^ יואב גלבר, חסימת השיבה, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: דביר, 2004, עמ' 300
- ^ אתר קיבוץ הזורע
.JPG)
.svg){kind=small}
