אדמונד ספנסר
 | |
| לידה |
1552 לונדון, ממלכת אנגליה  |
|---|---|
| פטירה |
13 בינואר 1599 (יוליאני) (בגיל 47 בערך) לונדון, ממלכת אנגליה |
| מדינה |
ממלכת אנגליה |
| מקום קבורה |
מנזר וסטמינסטר |
| מקום לימודים |
מכללת פמברוק, אוניברסיטת קיימברידג' |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
מלכת הפיות |
| בן או בת זוג |
|
| חתימה |
 |
  | |
אדמונד ספנסר (באנגלית: Edmund Spenser; 1553/1552, לונדון - 13 בינואר 1599) היה משורר ומלומד אנגלי. נודע ביצירתו "מלכת הפיות", (The Faerie Queene) אפוס רומנטי אלגורי שהשפיע על השירה האנגלית לדורותיה. נחשב לאחד מגדולי המשוררים האנגלים.
תולדות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאריך לידתו של ספנסר אינו ידוע עקב השרפה הגדולה שפרצה בלונדון בשנת 1666, וכילתה מסמכים רשמיים של קהילתו.[1] הוא נולד לג'ון ואליזבת ספנסר, משפחה שהייתה דלת אמצעים, על אף שהייתה מסונפת למשפחת אצילים ידועה. ספנסר התחנך בבית ספר יסודי של איגוד החייטים במעמד של תלמיד נתמך, ולמד שם לטינית, מעט עברית, יוונית ומוזיקה.
בשנת 1569 החל ללמוד באוניברסיטת קיימברידג', שם השלים את התואר מוסמך למדעי הרוח בשנת 1576.[2] לימודיו בקיימברידג' הועילו לו רבות בכתיבתו, מאחר שעסק רבות בלימודי הלטינית, האיטלקית, הצרפתית, והספרות הקלאסית. נושאים אלו בולטים ביצירותיו.[2]
ביולי 1580 עבר לאירלנד בשירותו של לורד ארתור גריי. לאחר שגריי חזר לאנגליה נשאר ספנסר באירלנד בתפקידים רשמיים אחרים, רכש אדמות ובנה את אחוזתו.[3] שם גם הכיר את וולטר ראלי, והקשר ביניהם נשמר במשך שנים רבות. בשנת 1590 נסע ספנסר לאנגליה להוציא לאור את שלושת הספרים הראשונים של יצירתו "מלכת הפיות" ולעשות להם יחסי ציבור. אליזבת הראשונה, מלכת אנגליה אהבה את היצירה, וזיכתה אותו בפנסיה שנתית בסך חמישים פאונד לכל חייו.
ספנסר נשא את מכביאס צ'יילד בשנת 1579. היו להם שני ילדים. לאחר פטירתה, בשנת 1594 נשא את אשתו השנייה, אליזבת בויל.[2]
בשנת 1598, במהלך מלחמת תשע השנים באירלנד,[4] גורשו ספנסר ומשפחתו מביתם, ואחוזתו נשרפה.
הוא נפטר בלונדון ב-13 בינואר 1599, בגיל 47. קברו נמצא בפינת המשוררים של מנזר וסטמינסטר.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוח שנת הרועים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1579 יצאה לאור בעילום שם יצירה פסטורלית בשם "לוח שנת הרועים", הכוללת שנים-עשר אקלוגות (שיחות פסטורליות קצרות) בהתאמה לחודשי השנה. לספר צורפו איורים, ופירוש שחיבר אי. קיי., חבר של המשורר החדש, המסביר את היצירה ובמיוחד מילים קשות. היצירה זכתה להצלחה, שובחה על ידי המשורר פיליפ סידני, ויצאה לאור בחמש מהדורות עד שנת 1597. רק כעבור שנים התבררה בוודאות זהותו של המחבר: אדמונד ספנסר.
"לוח שנת הרועים" חובר בהשפעת המשוררים הפסטורלים: ורגיליוס, תאוקריטוס, מנטואן, וקלמאן מארו. היצירה עוסקת במוסר, באהבה, בשירה, באורח חיים כפרי, והכל מתוך השקפת עולם פוריטנית. היצירה חוברה בלשון ארכאית (ביחס לתקופה האליזבתנית, כל שכן להיום) ויש בה גם תחדישים, שנשמעים כמו מילים ארכאיות. קיימות סתירות בין הטקסט של המשורר לבין האיורים, והפירושים המלומדים והאירוניים של אי. קיי, שלפעמים אינו מדייק בהבנת הטקסט. במהלך הדורות ניסו לזהות מיהו אי. קיי, ויש סבורים שהיה זה ספנסר עצמו.
כתב צ'ארלס הרולד הרפורד: "לוח שנת הרועים נחשב בצדק לאבן הדרך של תחילת השירה האליזבתנית... רגיש מאוד ליופי, נוטה לאלגוריה, עולה על גדותיו עם דוקטרינות לא פופולריות ואהבה לא מוצלחת, הוא מצא בשירה פסטורלית מסווה בעבור הסאטיריקן או האוהב, וכלי אלגורי הפותח מאה דרכים לתיאור דברים יפים. כישרונו היוצא מן הכלל למלודיה לירית מצא כר נרחב בדמות של רועה הספרות. מעין חיקוי של השירה הפסטורלית הדורית של תאוקריטוס השביע את האינסטינקט שלו לאופני דיבור ארכאיים. לוח שנת הרועים מציין את הכניסה של התרוממות רוח מיופי והתלהבות משיר לשירה האנגלית."[5]
כתב ג'ון ויליאם מקייל: "ל'לוח שנת הרועים" אין סגנון ברור, אלא סגנונו נביטה של סגנונות רבים. הוא מלא בהמצאה משקלית ובניסוי. הוא כולל, בשנים-עשר אקלוגים, מבואות ליצירה בקנה מידה גדול של רומנסה אבירית. לבסוף, פה ושם, במיוחד בשיר הראשון ובאחרון, שהם באמת שיר אחד המחולק לשניים, אפשר לשמוע תו חדש הייחודי לספנסר, רהיטות מלודיה שאין דומה לה... מרגע הופעת היצירה הזו, ספנסר לא רק שנהיה לנציג המוביל של שירה חדשה, אלא הוכר כראש המשוררים האנגלים, עמדה בה החזיק עד מותו".[6]
בעקבות "לוח שנת הרועים" של ספנסר, חוברו אקלוגות על ידי מייקל דרייטון, פיניאס פלטשר, ג'ון מילטון, ומשוררים אחרים.
קולין קלאוטס חוזר שוב הביתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1595 ספנסר הוציא לאור את האקלוג הפסטורלי-סאטירי-אלגורי "קולין קלאוטס חוזר שוב הביתה". כתב פאלגרייב: "קולין קלאוט הוא מהיצירות המעניינות ביותר של ספנסר, לא רק בתכניו, אלא גם בטיפול בהם. בכך הוא מודל של הסגנון 'האמצעי', שלא מצוי מאז בספרותנו אלא לעיתים נדירות, ועד כמה שקריאתי מגעת גם לא הוצג קודם לכן כראוי; סגנון, המאוזן באופן כללי, אך לעולם לא נוגע בפרוזה, וכשנדרש מסוגל להמריא כעפרוני, בלי מאמץ וללא הפרת ההמשכיות, לשמי השמיים של דמיון שירי... שיר כזה ראוי 'ליצור תקופה' באופן לא פחות משפיע מ-'לוח שנת הרועים' או מ-'מלכת הפיות'; בעוד הריאליזם שלו והעושר בפרטים של חיים וספרות עכשוויים, ראוי ויתגמל לימוד כללי".[7]
אמורטי, אפיתלמיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1590–1660 כמעט כל משורר אנגלי חיבר מחזור סונטות אהבה. מחזור סונטות האהבה "אמורטי" מאת ספנסר יצא לאור בשנת 1595, ומתאר את החיזור של ספנסר ונישואיו את אליזבת בויל. היצירה עוסקת בנושאים נאופלאטוניים וניכרת השפעת הסונטות של פטרארקה ושל טאסו. המבנה הכללי של "אמורטי" הוא אולי הטוב ביותר מכל מחזורי סונטות אהבה האנגליות. השירים חוברו בצורה הנקראת על שם ספנסר: הסונטה הספנסרית, בחריזה של אבאב בגבג גדגד הה. הסונטות נחתמות בשירים קצרים ובשיר "אפיתלמיון" החוגג את יום הנישואין, אודה מהיפות ביותר של השירה האנגלית.
פרותלמיון[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר "פרותלמיון" חובר בלונדון בשנת 1596, כשיר נישואין לכבוד הנישואין הכפולים של הליידי אליזבת והליידי קתרין סומרסט, בנותיו של הרוזן מווסטר, לסר הנרי גילדפורד ולברון ויליאם פטרה בהתאמה. ככל הנראה ספנסר המציא את המלה "פרותלמיון", ופירושה "לפני הנישואין", שהשיר חובר לנישואין שטרם נערכו. כמו כל שיריו הקצרים של ספנסר (ביחס ליצירתו הגדולה "מלכת הפיות"), השיר רחוק מלתת מושג על היקף גאוניותו של ספנסר, אשר כישרונו התאים ליצירות ארוכות, אך הוא נותן הצצה לדמיונו השירי. פאלגרייב כלל את השיר באוצר הזהב של השירה הלירית האנגלית, וכתב עליו: "בשום מקום אחר ספנסר לא הציג עצמו יותר בבירור כהמשורר של יופי: הדחף הרנסאנסי באנגליה נראה כאן בפסגתו ובמלוא טהרתו."[8]
מלכת הפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספנסר תיאר באופן כללי את יצירתו במכתב שכתב לוולטר ראלי ב-1589.[9] לדבריו, מטרת ספרו ליצור ג'נטלמן או אדם אצילי במידות ובמשמעת עדינה; המידות הטובות מוצגות באופן אלגורי בעולם אגדי, בו גיבורו, הנסיך ארתור, נדרש לכך, שכל אחד משנים-עשר (או מעשרים וארבעה) אביריו יצא למשימה ויתקן מידה (12 מידות מוסר ו-12 מידות מדיניות). לאחר שכולם ישלימו את משימותיהם, אזי יפגוש את מלכת הפיות המסמלת את המלכה אליזבת הראשונה ואת התהילה. בתכנון המקורי של ספנסר היצירה "מלכת הפיות" אמורה הייתה להיות אפוס עצום הכולל 12 או 24 ספרים, אלא שבפועל ספנסר השלים שישה ספרים, ונותרו גם כמה פרקים מספר נוסף. גם כך שירו מהשירים הארוכים ביותר באנגלית (כ-35,000 שורות שיר). מכל מקום, ברור מהספרים שיצאו לאור, שספנסר שינה את תוכנית היצירה והיקפה במהלך הכתיבה.
"מלכת הפיות" הוא אפוס רומנטי אלגורי שחובר תוך שימוש נרחב בחומרים מהאפוס "אורלנדו המטורף" של אריוסטו, ובחומרים מהאפוס "ירושלים המשוחררת" של טאסו. ספנסר הרחיב את האוטאבה רימה האיטלקית לבית מחורז בן תשע שורות הנקרא על שמו "סטנצה ספנסרית", צורה המתאימה יותר ללשון האנגלית. היצירה חוברה בכובד-ראש ובליריות עדינה הקרובים יותר לסגנון של טאסו מאשר לזה של אריוסטו.
העולם של ספנסר הוא עולם אידיאלי פנטסטי בו רוב גיבוריו מייצגים הפשטה של מידות. לאלגוריה יש רבדים שונים: מוסרי, פילוסופי, תאולוגי, היסטורי-פוליטי. הספר הראשון עוסק בקדושה, או במאבק בין אמת ושקר, ואווירתו העולם של ימי הביניים; הספר השני עוסק בתיקון כללי של מידות ובמרכזו מידת המתינות, ואווירתו קלאסית; הספר השלישי בצניעות והרביעי בחברות, ואווירתם רנסאנסית; הספר החמישי בצדק, ואווירתו מעורבת; והספר הששי בדרך ארץ, או נימוס, ואווירתו כפרית ופסטורלית. כל ספר הוא גם יצירה שירית כשלעצמה.
השיר "מלכת הפיות" הוא היצירה המשפיעה ביותר על השירה האנגלית לדורותיה. בעקבות "מלכת הפיות" נוסדה אסכולה ספנסרית של משוררים אליזבתנים שחיקו את סגנונו (ג'יילס ופיניאס פלטשר, מייקל דרייטון, ג'ורג' וית'ר, הנרי מור). אף על פי שספנסר נחשב בתקופה האליזבתנית לגדול המשוררים האנגלים, ועמיתיו אפילו כינוהו "נסיך המשוררים"; בן ג'ונסון, גדול מבקרי התקופה, לא חיבב לא את הסטנצה הספנסרית ולא את לשונו הארכאית, אך כתב שהוא היה קורא את ספנסר בעבור הנושא (של שירתו)[10]; ולעומת ההצלחה הגדולה של שירת שייקספיר וג'ונסון, ההשפעה של האסכולה הספנסרית הייתה די שולית. הדברים השתנו ממילטון ואילך. ג'ון מילטון, אולי גדול המשוררים האנגלים, החשיב את ספנסר לרבו וכינה אותו "חכמנו ומשוררנו הרציני ספנסר". דריידן החשיב את ספנסר יחד עם פיירפקס לאמנים הגדולים ביותר של השפה האנגלית. הרבה משוררים אנגלים, בהם אברהם קאולי, ג'יימס תומסון, וקיטס, סיפרו שנהיו משוררים לאחר שקראו בילדותם את "מלכת הפיות". המשורר תומאס גריי לא היה מחבר שירה, אלא לאחר קריאת שורות של ספנסר. המשוררים האנגלים הרומנטיים אהבו מאוד את "מלכת הפיות", והחשיבו את ספנסר כמשורר האחרון שהיה לו מפתח פלאי לעולם השירה. צ'ארלס לם כינה את ספנסר "משורר למשוררים", ומאז הביטוי נפוץ. במיוחד הושפעו משירתו: רוברט סאות'י, ויליאם וורדסוורת', וג'ון קיטס; ובמידה פחותה יותר שלי, קולרידג', בלייק וטניסון. "מלכת הפיות" הייתה פופולרית מאוד באנגליה עד לשלהי המאה ה-19. מהמאה ה-20 ואילך היצירה כבר הרבה פחות נקראת, אם-כי במאה השנים האחרונות חוברו עליה הרבה ספרים ומאמרים. ל-"מלכת הפיות" השפעה ניכרת על רומנים פנטסטים מודרניים, החל מ-"ההוביט" ו-"שר הטבעות" ועד לסדרת "הארי פוטר".
כתבה ליליאן וינסטנלי: "ספנסר, אינטלקטואל מחודד ואיש דתי עמוקות, הרגיש היטב את השפעת שתי התנועות; וההשפעה המצורפת של פוריטניות ושל אפלטוניות ניכרת מיצירתו המוקדמת ביותר ועד למאוחרת ביותר... הפוריטניות של ספנסר שמרה אותו מאחיזה ביסודות האליליים והחושניים של הספרות הקלאסית שהתבררו כמוקש לרבים מעמיתיו; היא גרמה לו לא לראות את ההיבטים המסוכנים יותר של האפלטוניות ועזרה לו לרכז את תשומת לבו במה שנאצל ביותר ומאפיין ביותר את אפלטון - גאונותו המוסרית; מאידך, האפלטוניות של ספנסר מנעה ממנו, אמנותית לפחות, את המוקשים הלא פחות מסוכנים של הפוריטניות; היא עזרה לו להימנע מצרות-מוחין בהראותה לו את הדוגמאות הטובות ביותר של חירות וגמישות שכלית ולימדה אותו מה הדבר היסודי ביותר שעליו לדעת, כמשורר, - שיופי לא רק שמסכים עם כנות מוסרית, אלא עשוי לתרום לה בדרך המועילה ביותר."[11]
אמר סמואל טיילור קולרדיג':[12]
מאפייניו של ספנסר:
- בראש ובראשונה, הזרימה החופשית של שירו, המבדילה אותו מההרמוניות העמוקות והשזורות יותר של שייקספיר ומילטון.
- הבנייה המדעית של המשקל של "מלכת הפיות" בולטת מאוד.
- ספנסר מציג מיומנות גדולה בהתאמת תיאורים של טבע חיצוני ושל תקריות ממשיות לאופי האלגורי ולפעילות האפית של השיר.
- חיוניות הגדולה של תיאוריו. הם אינם ציוריים, אלא מורכבים מסדרה של דימויים, כמו בחלומותינו.
- חוסר התלות והיעדר דמיון אמיתי כלשהו של מקום או זמן פרטני ב"מלכת הפיות". היא אינה בתחומים לא של היסטוריה ולא של גאוגרפיה; אינה מודעת לכל הגבולות המלאכותיים, לכל המכשולים החומריים; זו באמת ארץ פיות, כלומר מרחב מנטלי.
- בספנסר אנו רואים את הצורה הבהירה ביותר והטהורה ביותר של לאומיות שכה אפיינה את משוררינו העתיקים. אין בזה דבר שאינו נעים, או בז לאחרים. להלל את ארצם - להעלות את אנגליה למלכה, קיסרית של הלב - זו הייתה תשוקתם ומטרתם.
- לספסנר יש שגיון דמיוני, אבל אין לו דמיון, מסוג או דרגה, כמו שיש לשייקספיר ולמילטון... הוסף לכך רכות נשית ורגשות טהורים כמעט כמו של נערה, ומעל לכל, כנות מוסרית עמוקה היוצרת אמון סימפתי והסכמה אצל הקורא, וקיבלת תמונה די נאותה של ההוויה האיטלקטואלית של ספנסר.
כתבה קייט וורן: "הרבה מאוד ביקורת פוזרה על 'מלכת הפיות', ובצביונות הפוכים. דעת מקולי מוכרת: 'מעט מאוד ותשושים מאוד אלו שהגיעו למותה של המפלצת הקולנית' (סוף הספר השישי, אלא שהמפלצת הקולנית נתפסה והושם מחסום לפיה, ולאחר מכן נמלטה ועדיין חיה; מה שמלמד שהמבקר לא נמנה עם הקוראים שציין). מבקר חדש יותר כותב: 'זה השיר הארוך היחיד שאוהב שירה באמת מבקש שיהיה ארוך יותר'. 'אין בו שום הרמוניה של תכנון, הנושא של ספנסר ברח ממנו', כותב אחד; כשאחר עונה: 'יש הרמוניה מלאה, וספנסר עולה על נושאו, מבינו לגמרי, ומנסחו תוך ראיית תכליתו'. כמה מצאו אותו חי עם אנושיות, אחרים מאשימים אותו בהיעדר עניין אנושי. איזה מבקר מפרט באריכות את "מקורות המטרד והאכזבה" שמצא בשיר; כאשר, שוב, מבקר מאותה דרגה מוצאו "באמת נשגב" כך שחסרונותיו אינם אלא ככתמי שמש. למרות זאת, אפילו המבקר העוין ביותר לא הכחיש את גדולתו ויופיו. עושרו בדמיון ובצבעים, אצילותו במחשבה, המוזיקה המובחרת של הפסוק, גורמים להערצה. יכול לבקרו כראוי רק מי שהוא בעצמו משורר ושרה עמוק באהבת יופי כפי שספנסר היה. המשוררים הגדולים ביותר של אנגליה, ממילטון עד טניסון, הוקירו ונהנו מ-'מלכת הפיות'. הוא יצר משוררים, וימשיך ליצור משוררים".[13]
אלגוריה, רומנטיקה וקלאסיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספנסר כמשורר אלגורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגדרתו את המושג אלגוריה, כתב קולרידג': "המשמעות האמיתית של אלגוריה: השימוש במערכת אמצעים ודימויים על מנת להעביר במסווה משמעות מוסרית, עם הקבלה לדמיון, אך עם הבדל ל-הבנה, - האמצעים והדימויים מצורפים באופן היוצר מכלול הומוגני... התמונות של האמנים הגדולים, במיוחד של האסכולות האיטלקיות, הן אלגוריה אמיתית".[12]
באישיות של ספנסר הייתה סתירה. מחד, הוא היה פוריטן שעוסק בפילוסופיה ובתאולוגיה; מאידך, משורר שנמשך ליופי של עולם הרומנסה. איך ליישב את הסתירה? על ידי אלגוריה: עולם הרומנסה יהיה אלגוריה למחשבה. מבחינת אמונה, ממילא עולם האבירות ה-גותי חדור אמונה. מבחינת מוסר, עולם הרומנסה מושתת על הנדיבות ורדיפת הצדק של אביריו, מה שמהווה תשתית נאותה לאלגוריה. אלא שמבחינת מחשבה, הייתה בעיה. פילוסופיה ותאולוגיה עוסקות באמת, בעוד עולם הרומנסה מלא בדיה. על מנת לפתור את הסתירה, ספנסר עשה שני דברים. ראשית, דמויותיו הן הפשטות אידיאליות של מידות, כך מיעט את הפנטזיה וחיבר ישירות את האלגוריה למחשבה. שנית, הוא העתיק את גיבורי הרומנסה לעולם פיות, עולם רוחני, כך צמצם את המרחק בין עולם הרומנסה לעולם המחשבה. התוצאה אלגוריה שירית-מוסרית-פילוסופית שצורתה מעשיות רומנטיות. לפיכך, לא בכדי היו שמצאו ב"מלכת הפיות" חשיבה מקורית (מילטון), והיו שמצאו בה אמיתות מוסריות נעלות (וורדסוורת') או השראה לחיבור יצירות העוסקות במוסר (סאות'י), והיו שהתפעלו או התענגו על יופייה (קיטס, לי האנט).
ספנסר ואריוסטו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחיבור "מלכת הפיות" ספנסר הסתמך על שיטת הסיפור, על הדמויות, ועל ההיקף השירי של "אורלנדו המטורף". המבנה של "אורלנדו המטורף" דומה לאריג של סדרת שטיחי-קיר עשירה. המבנה של "מלכת הפיות" סכמטי. האלגוריה המוסרית של ספנסר ברורה, ניכרת על כל שעל ושעל בשמות שנתן לדמויותיו, ומאלצת את הקורא להתאים את פרשנותו למחשבתו של המשורר. האלגוריה של אריוסטו נסתרת, וניתנת לפרשנות רחבה יותר. אריוסטו אמן הסיפור ואפיון הדמויות. הוא נוהג לעבור באמצע סיפור אחד לסיפור אחר, לא נגרר אחר יצר הסקרנות של הקורא. ספנסר אמן הציור והמילים. הוא מאריך בציוריו, להנעים לקוראים בתיאוריו. אריוסטו קליל, בהיר ואירוני. ספנסר כבד ראש, מרוחק, נעדר הומור. הכתיבה של ספנסר די מונטונית, ואינה אלא כלי למחשבה ולציור ולמבע מלודי. הסגנון של אריוסטו מגוון ומקנה ליצירתו חן מיוחד. אריוסטו השפיע על הספרות האירופאית במשך 500 שנה. ספנסר השפיע על השירה האנגלית במשך 300 שנה. התכלית המוסרית של "מלכת הפיות" דרשה מספנסר רצינות, שלא הייתה קיימת לא בשירה האיטלקית בת זמנו וגם לא בזו האנגלית; רצינות שגרמה למשוררים האנגלים שבאו אחריו, משייקספיר ועד פלטשר, ממילטון ועד דריידן, מתומסון ועד קאופר, ומוורדסוורת' ועד טניסון, להתייחס לשירה בכובד ראש ובאהבה רבה.
כתב ארנסט דה סלינקורט: "אריוסטו היה אז בשיא תהילתו, מוכרז על ידי המבקרים כתואם לדעתו של אריסטו, יורש הפאר האפי של הומרוס ו-ורגיליוס, לזכותו זקפו, כמותם, העברת מוסר עמוק ומלומד. ב-'אורלנדו המטורף' ספנסר ראה רומן שלם של אבירות, בו העלילה הראשית, מבהירה את הגורל של שני זוגות אוהבים, בולטת על רקע צפוף של אפיזודות משניות. בדיוק המורכבות של ה-סכמה משכה אותו; ובצירוף של תקרית גרפית עם פירוש רפלקטיבי, הוא הכיר מתודה אמנותית המתאימה במיוחד לגאונותו ההגותית. אך כמו שמילטון הגה את 'גן העדן האבוד' לא כפחות אלא כיותר הירואי מה-'איליאדה' או מה-'איניאס', נושא הראוי לבת שירו הרצינית; כך ספנסר החכם הרציני חשב להתעלות על המודל שלו בערך של נושאו ושל הטיפול בו. 'מלכת הפיות', ככל ששאבה תקריות ופרטים ממקורות זרים, הייתה אמורה להיות שיר לאומי, מבוסס על אגדה אנגלית וממשיך את מסורות השיר הלאומיות. כשאריוסטו, בדמויות של רוג'רו ושל בארדמנטה, החליט להלל את בית אסטה, ספנסר ביקש ביצירתו לחלוק כבוד למלכת אנגליה ולאנשי חצרה, שנראו כמתאימים ביותר להכוונת גורל ארצו. ב-'אורלנדו המטורף', האלגוריה הייתה מעורפלת ומשתנה, והתכלית המוסרית, שספנסר למד לחפש בה, לעיתים תכופות נעזבה בעבור הנאה צרופה מחוסר רלוונטיות מבלבל. 'מלכת הפיות', ספנסר נזהר להסביר, אמורה להיות "אלגוריה נמשכת או רעיון דמיוני נסתר", ועל כל השזירות המפורטות של העלילה להיות מכוונות למטרתו המוסרית. עולם האבירות, שאריוסטו בדרך כלל הביט בו עם שעשוע סקפטי, היה עבורו (ספנסר) השתקפות תפיסתו האידיאלית של התנהגות מוסרית, אמצעי שבאמצעותו יוכל להשיג באופן הטוב ביותר את מטרתו, 'ליצור ג'נטלמן או אדם אצילי במידות או משמעת עדינה'".[14]
כתב תומאס ריימר: "לספנסר היה רוח גדולה יותר, כוח שיפוט חד יותר, וגאונות עבור שירה הירואית, אולי יותר מאשר לכל כותב מאז ורגיליוס. אלא שלדאבוננו, הוא ביקש רעיון אמיתי, ותעה בהתהלכו אחר מדריך לא נאמן (אריוסטו)... הכל שגיוני ואבסורדי, בלי אחדות, בלי שום יסוד ב-אמת, שירו הוא ארץ פיות מושלמת. מי שאוהב את אריוסטו, יתלהב מספנסר; בעוד אנשים, שמחשבותיהם ישרות יותר, יצטערו איך כישרונות גדולים כאלה תעו במסעם בהיעדר הוראה שתכוון אותם אל דרך הישר".[15]
שירה קלאסית ושירה רומנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב תומאס וורטון: "אף על פי שספנסר יצר את "מלכת הפיות" לפי התכנית הפנטסטית של אריוסטו, בכל זאת, יש להודות, שההרפתקאות של אביריו הן חיקוי מדויק וקרוב יותר של אלו שאנו פוגשים ברומנסות הישנות, או בספרי האבירות, מאשר של אלו המרכיבות את 'אורלנדו המטורף'".[16]
כשספנסר נולד, הרנסאנס האיטלקי כבר תם, וגם ספרות הרומנסה חלפה. כחסיד של צ'וסר, ספנסר היה קרוב ברוחו לעולם האבירות של הרומנסה ה-גותית. כחסיד של אפלטון ושל ורגיליוס, התפעל מהיופי האידיאלי של השירה הקלאסית. ספנסר, כבן דורו טאסו; שניהם משוררים רומנטיים, הירואים, עדינים ורגישים; חיבר אפוס שיאחד את שני העולמות, הקלאסי והרומנטי. אלא שבעוד "ירושלים המשוחררת" אפוס נאו-קלאסי עם ניחוח רומנטי, הרי ש-"מלכת הפיות" אפוס רומנטי עם חן קלאסי. לכן, הרבה מבקרים, שהורגלו לשפוט יצירות בהתאם לאמות המידה של אריסטו, הסתייגו מצורת היצירה של ספנסר (כמו גם מהאפיזודות הרומנטיות המעטרות את העלילה הראשית באפוס של טאסו). אלא שכבר העיר ריצ'רד הרד, שאם שופטים את "מלכת הפיות" לפי מודלים קלאסים, מזדעזעים מחוסר סדרה; אך אם מביטים בה לפי מקורה ה-גותי ("מות ארתור" מאת מלורי), היא מסודרת, ובאחדות ופשטות הנובעים מטיבה.[17] לפיכך, אם השירה הקלאסית בנויה על אחדויות העלילה, המקום, והזמן (חוקי התיאטרון הקלאסי); הרי השירה ה-גותית בנויה על עלילות שלכאורה אינן קשורות זו לזו כלל, אך המתייחסות בפשטות למרכז משותף. כך ב-"מלכת הפיות", כל ספר (או כל הרפתקה של אביר) עומד בפני עצמו, וגם כולל עלילות משנה המבלבלות את הרצף של העלילה הראשית, אך כל הספרים מתייחסים למרכז משותף: הנסיך ארתור, המסייע, פה ושם, לאביריו במשימותיהם; או לאלגוריה של ספנסר המאחדת את הספרים כולם ליצירה אחת.
מילטון, תלמיד של ספנסר וחסיד של טאסו, התלבט במשך שנים רבות בין המודל הקלאסי למודל הרומנטי, ובסופו של דבר חיבר אפוס נאו-קלאסי. רוברט סאות'י אהב בנערותו את האפוס של טאסו, ומהערות לתרגום של טאסו גילה את אריוסטו, ומהערות לתרגום של אריוסטו גילה את ספנסר. "ספנסר לא יותר מתוק מאשר טהור, לא יותר טהור מאשר חכם", אמר סאות'י, ובאפוסים הרומנטיים שחיבר, היה לממשיך האמיתי של ספנסר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראובן אבינועם, מבחר שירת אנגליה, ע' 37-30, מסדה: תל אביב תשט"ז.
- שמעון זנדבק, סונטה של אדמונד ספנסר, ב-"למרחב", 21 באפריל 1967.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- (Works by Edmund Spenser at LibriVox (public domain audiobooks
- אדמונד ספנסר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי אדמונד ספנסר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- אדמונד ספנסר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אדמונד ספנסר, ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Edmund Spenser, Poetry Foundation
- ^ 1 2 3 Edmund Spenser, Encyclopaedia Britannica
- ^ Hadfield, Andrew. Edmund Spenser: A Life. Oxford University Press. 2012,
- ^ ראו בוויקיפדיה האנגלית: (Nine years' War (Ireland.
- ^ Edmund Spenser, Shepheards calendar: containing twelve eclogues proportionable to the twelve months/edited with introduction & notes, by C.H. Herford, London: Macmillan, 1907
- ^ .Mackail, J. W, The springs of Helicon; a study in the progress of English poetry from Chaucer to Milton, London: Longmans, Green, 1909
- ^ Francis Turner Palgrave, Essays on The Minor Poems of Spenser, in "The complete works of Edmund Spenser" edited by Grosart, Vol IV, 1882
- ^ Francis T. Palgrave, The Golden Treasury, London: Macmillan, 1903
- ^ Edmund Spenser, The Fairie Queene, edited by John Upton, 1758
- ^ Ben Jonson, Timber edited by Felix E. Schelling, Boston: Ginn & company, 1892
- ^ Edmund Spenser, Lilian Winstanley, The Fowre Hymns, Cambridge: University Press, 1930
- ^ 1 2 Samuel Taylor Coleridge, Coleridge's essays & lectures on Shakespeare : & some other old poets & dramatists, London: Dent, 1914
- ^ Edmund Spenser, The Faerie Queene, Book I, edited by Kate M. Warren, London: Constable, 1919
- ^ Edmund Spenser, The Poetical Works of Edmund Spenser, edited by Selincourt and Smith, London: Oxford University Press, 1921
- ^ R. Rapin, Reflections on Aristotles Treatise of Poesie, לונדון: הרינגמן, 1674
- ^ Thomas Warton, Observations on the Fairy Queen of Spenser, Vol I, 1820
- ^ Richard Hurd, Hurd's Letters on chivalry and romance : with the third Elizabethan dialogue, London: H. Frowde, 1911