אורלי קסטל-בלום
 | |
| לידה |
26 בנובמבר 1960 (בת 63) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת תל אביב, בית צבי |
| שפות היצירה |
עברית |
| תקופת הפעילות | מ-1985 |
| פרסים והוקרה | |
  | |
אורלי קסטל-בלום (נולדה ב-26 בנובמבר 1960) היא סופרת ישראלית. כלת פרס ספיר לשנת 2015 על ספרה "הרומאן המצרי".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אורלי קסטל נולדה בתל אביב למשפחה יהודית שעלתה ארצה ממצרים בשנת 1949, אב שעבד בחברת "אל על" ואם שעבדה בבנק אגוד. פטירתו של אביה, סלבו קסטל, ממחלת הסרטן באה לידי ביטוי בספרה "דולי סיטי".
קסטל-בלום דוברת צרפתית מגיל צעיר. אחרי לימודי תיכון בגימנסיה הרצליה שירתה בצה"ל כמש"קית ת"ש בסיני. למדה שנה אחת קולנוע באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן עוד שנה בבית הספר הגבוה לאמנויות הבמה בית צבי ברמת גן.
הייתה נשואה לגדי בלום, אותו הכירה בעת לימודיה בבית צבי, ולזוג נולדו שני ילדים.
מתגוררת בתל אביב.
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]התחילה לפרסם את יצירתה בשנת 1987. היא "התגלתה" על ידי העורך הספרותי חיים פסח, שעבד אז בהוצאת עם עובד, שם פורסם קובץ הסיפורים הראשון, "לא רחוק ממרכז העיר". ב-1990 וב-1991 פרסמה חמישה סיפורים בכתב-העת 'סימן קריאה', שנכללו אחר-כך בספרה 'סיפורים בלתי-רצוניים'. את פריצתה הגדולה לזירת הספרות המקומית עשתה עם פרסום הרומן "היכן אני נמצאת". ספר נוסף שזכה להערכה רבה הוא הרומן "דולי סיטי", שעוסק באמהות בישראל.
חוקר הספרות גרשון שקד ראה באורלי קסטל-בלום סופרת אשר שינתה את פניה של הספרות העברית בחדשנות תוכנם של ספריה.
דוד גורביץ' תיאר את יצירתה כפוסטמודרנית:[1]
אחת היוצרות המרכזיות של הדפוס הפוסטמודרני בספרותנו היא ללא ספק אורלי קסטל-בלום. סיפוריה של קסטל-בלום, שפורסמו החל מאמצע שנות השמונים, הביא לחלל הספרותי שלנו מציאות אלימה ופופולרית שלא הכרנו קודם לכן. סגנונה הפרבולי, הג'אזי, הג'סטה "הרעה" והמרושלת שבה בחרה לכתוב, האופן העצבני והסוריאליסטי שבו טיפלה ביסודות המסורתיים של הסיפורת – מוטיבציה, דמות, אינטגרציה, פסיכולוגיה – יכלו בדין לעורר תגובות נסערות. כנגד הליטוש המצופה "מסיפורת עשויה היטב" קיבלנו חספוס מתריס; כנגד מעמקים (פסיכולוגיים, או היסטוריוסופיים-לאומיים) קיבלנו את פני השטח העירומים. כנגד לשון שאמורה לייצג עולם קיבלנו עולם המשקף, כבמראה הפוכה, לשון "מופרעת", "עצובה", פיוטית, המסתופפת בין כתליו.
חוקר הספרות אורי ש. כהן כתב:[2]
אורלי קסטל-בלום היא אחת היוצרות המרכזיות בישראל מאז שנות התשעים, ובוודאי אחד הקולות החשובים שהופיעו בה מסוף שנות השמונים. יחד עם אחרים היא תרמה לגיבושה של תופעה חדשה בספרות העברית, שהוגדרה בתורה כביטוי של הפוסט-מודרניות הישראלית, הגדרה שלא החזיקה מעמד זמן רב - כמו המציאות הפוסט-לאומית שבה הייתה כרוכה.
מבקר התרבות יונתן גת הגדיר את כתיבתה של קסטל-בלום בתוכניתו "גיבור תרבות" באופן הבא:
זוהי כתיבה תחת השפעת 'האנג-אובר' ותחושת מיגרנה. המיקוד והדיוק מופנים לפרטים הלא חשובים ואילו הפרטים החשובים אינם רלוונטים לרצף הסיפורי. ודווקא אי השפיות - היא זו שמחלצת את הסופרת מהאבדון. השיגעון הוא הפיתרון הרציונלי ביותר למקרים אליהם נסחפים גיבוריה של קסטל-בלום.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בשנת 1990 הוענק לה פרס תל אביב
- בשנת 1993 הוענק לה פרס אלתרמן
- בשנים 1994, 2001 ו-2011 הוענק לה פרס ראש הממשלה ליצירה
- בשנת 2003 קיבלה את פרס ניומן.
- ספרה "הרומאן המצרי" זיכה אותה בפרס ספיר לשנת 2015[3].
ספריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- לא רחוק ממרכז העיר, סיפורים, עם עובד תל אביב 1987. ראה-אור מחדש בעריכת מנחם פרי בסדרת הספריה החדשה, 2007.
- סביבה עוינת, בעריכת חיים פסח, זמורה ביתן, 1988.
- היכן אני נמצאת, בעריכת חיים פסח, זמורה ביתן, תל אביב, 1990[4].
- דולי סיטי, בעריכת חיים פסח, זמורה ביתן, תל אביב, 1992. ראה אור מחדש בעריכת מנחם פרי בסדרת הספריה החדשה, 2007. עובד גם למחזה בשם "דולי סיטי".
- סיפורים בלתי-רצוניים, בעריכת חיים פסח, זמורה ביתן, 1993. ראה אור מחדש בעריכת מנחם פרי בסדרת הספריה החדשה, 2024.
- המינה ליזה, בעריכת חיים פסח, הוצאת כתר, 1995.
- שנינו נתנהג יפה: שיחות עם בני, לילדים, איורים - כרמית גלעדי-פולארד, כתר, 1997.
- הספר החדש של אורלי קסטל-בלום, בעריכת חיים פסח, הוצאת כתר, 1998[5].
- רדיקלים חופשיים, כתר, 2000[6].
- חלקים אנושיים, עורכת - פביאנה חפץ, כנרת 2002[7].
- עם אורז לא מתווכחים, מבחר סיפורים 1987–2004, עורכת - פביאנה חפץ, כנרת, 2004[8].
- טקסטיל , בעריכת מנחם פרי, הספריה החדשה, 2006[9].
- חיי חורף, בעריכת מנחם פרי, הספריה החדשה, 2010[10].
- הרומאן המצרי, בעריכת מנחם פרי, הספריה החדשה, 2015[11].
- ביוטופ, בעריכת מנחם פרי, הספריה החדשה, 2022.[12]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אורי ש. כהן, לקרוא את אורלי קסטל-בלום, אחוזת בית, 2011.
- קובי נסים, בגובה העיניים, על המשמר, ד' בסיוון תשנ"ב, 5 ביוני 1992, עמ' 21. על: אורלי קסטל-בלום, דולי סיטי (תל אביב : זמורה-ביתן, תשנ"ב 1992).
- צביה גינור-בן-יוסף, "הדיסטופיה הציונית על פי אורלי קסטל-בלום", ספרות וחברה בתרבות העברית החדשה, 2000.
- חנה סקרה, מפתח-תקוה לדולי-סיטי : זהות נשית והשתקפותה בהיבטים תימטיים ובהיבטים פואטיים של חסימה ושל מרחביות : יצירותיהן של רות אלמוג, דורית אבוש ואורלי קסטל-בלום (ירושלים, תשס"א 2001) <דיסרטציה. האוניברסיטה העברית בירושלים> 400 עמ'.
- חנה סקרה, "הקול המיתולוגי של הזהות הנשית ביצירותיהן של רות אלמוג ושל אורלי קסטל-בלום", עלי שיח, חוב' 44 (2000), עמ' 19–41.
- יעל פויס, "לתת משמעות לסיפור מוזר: סטודנטים להוראת הספרות קוראים ספרות עכשווית", על "האשה שרצתה להרוג מישהו", הכשרת מורים והתפתחותם המקצועית, 2001.
- יוסף אורן, "קפקא לעניים: דיון בלתי-משוחד בסיפורי אורלי קסטל-בלום", על "רדיקלים חופשיים", מאזנים, ע"ה, 1, תשס"א. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ציפורה קדר, "תפקודו של התבנות הפונטי בפואטיקה של הרומן ’היכן אני נמצאת’", דפים למחקר בספרות, 10, 1996. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- תמר הס, "כבר אין לה עיכובים - קריאה פמיניסטית ב’לקרוא לעטלפים’ לחנה בת שחר וב’היכן אני נמצאת’ לאורלי קסטל-בלום", אשנב לחייהן של נשים בחברות יהודיות, 1995.
- אורציון ברתנא, "היכן אנחנו נמצאים?", פוסט-מודרניזם בספרות הישראלית משנות השמונים אל שנות התשעים, מאזנים, ס"ו, 8, 1992.
- עידית כנפי, "טקסט, אידיאות ועמדות הקורא - דיון בסיפור 'אלף שקל לסיפור' של אורלי קסטל בלום", החינוך וסביבו, כ"ה, 2003.
- רינה בן-שחר, "חבל על הטרנד - על הפואטיקה של אורלי קסטל-בלום", למ"ד לאיל"ש, 2003.
- סמדר שיפמן, "מינה ודולי - רעיה ואם : משחק בסטריאוטיפים נשיים אצל אורלי קסטל-בלום", התשמע קולי?, 2001.
- עדיה מעוז-מנדלסון, "סיטואציות קיצוניות זוועתיות וגרוטסקיות ביצירותיהם של קסטל-בלום וקרת", דפים למחקר בספרות, 11, 1998. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- ליזה צ'ודנובסקי, "האם קיימים חורים שחורים? (על פארודיה בסיפורים קצרים של אורלי קסטל-בלום ואתגר קרת)", עיתון 77, 223, 1998.
- סמדר שיפמן, דברים שרואים מכאן - דויד גרוסמן, אורלי קסטל-בלום ומאיר שלו: מעבר למודרניזם?, הוצאת כרמל, 2007.
- דוד גורביץ', "אורלי קסטל-בלום והאופציה הפוסטמודרנית בספרות הישראלית", בספרו פוסטמודרניזם - תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, הוצאת דביר, 1998, עמ' 287–304.
- אילת נגב, שיחות אינטימיות, הוצאת ידיעות אחרונות, 1995, הפרק "אורלי קסטל-בלום - בין אמהוּת לטירוף", עמ' 345-337
- נורית גוברין, "כולנו ציפורים קצוצות כנפיים ומרוטות נוצות - רופאות בספרות העברית", בתוך: קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה, כרך ז', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשע"ט/2019, עמ' 249 - 392 על: 'דולי סיטי'.
- מוטי פוגל, חוסר הבנה של המציאות, על לא רחוק ממרכז העיר, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2023.
- נגה באר, אתה יודע טוב מאוד שאני לא יכול לנסוע לישראל, על חיי חורף, פנס מוסף לביקורת ספרות, ינואר 2023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רשימת הפרסומים של אורלי קסטל-בלום, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אורלי קסטל-בלום, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אורלי קסטל-בלום, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- אורלי קסטל-בלום, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- הצצה לארכיונה של אורלי קסטל-בלום באתר מכון גנזים של אגודת הסופרים
- ספרי אורלי קסטל-בלום באתר הספריה החדשה
"אורלי קסטל בלום: השיגעון הוא השפוי החדש": פודקאסט להאזנה של תוכנית הרדיו "גיבור תרבות" בהגשת יונתן גת, דוד גורביץ' ודן ערב- ורד לי, "אני באתי להם בהפוכה", באתר הארץ, 15 באוגוסט 2007
- אריאנה מלמד, דוקרנית הקרח הבועטת, באתר ynet, 24 בדצמבר 2008
- שי גולדן, התחלה. אמצע. וסוף: אורלי קסטל-בלום מרוששת, באתר nrg, 25 בנובמבר 2011
- ענבר לבנת, "דולי סיטי 2? אולי בתור סרט אקשן", באתר nana10, 1 באוקטובר 2010
- סבטלנה נטקוביץ', על הסיפור "האישה שהעדיפה לחפש אוכל" (שהופיע בספר סיפורים בלתי-רצוניים), באתר "תרבות•il"
- יוני ליבנה, ריאיון עם אורלי קסטל־בלום, חיי חורף, המדור הספרות של ידיעות אחרונות, 8 בספטמבר 2010
- יוני ליבנה, ריאיון עם אורלי קסטל־בלום, בעקבות הזכייה בפרס ספיר, המדור הספרות של ידיעות אחרונות, 11 במרץ 2016
- שי רודין, "אחרוּת" כעמדה קיומית בכתיבתה של אורלי קסטל-בלום, "דברים", אוקטובר 2013
- דפנה לוי, שיחה אישית עם אורלי קסטל בלום בפדוקאסט ״על החיים ועל המוות״, 22 באפריל 2022
אלעד זרט, "להיות סופר זה כמו להיות צייד נאצים. זה מקצוע שאין לך בו אופק. זה ייגמר מתישהו", באתר ynet, 29 במרץ 2022- דפנה לוי, שיחה עם אורלי קסטל בלום על ״דולי סיטי״ ועל ספרה ״ביוטופ״, פודקאסט ״המוסך״, 23 בספטמבר 2022
אורלי קסטל-בלום, ברשת החברתית Goodreads
על ספריה
- עדי אופיר, על כתיבה פוסטמודרנית ואפשרות הצדקתה המוסרית : קריאה בסיפורים בלתי רצוניים של אורלי קסטל-בלום, מכאן א', 2000, עמ' 115–133
- אריק גלסנר, על אורלי קסטל-בלום, מעריב, 2008
- חן אדלסבורג, אינטרפלציה מוצלחת מדי: הקריאה של אורלי קסטל-בלום, אות 8, סתיו 2018
- סמדר שיפמן, 'הם לא אדוני הארץ': אתניות וספרות ביצירתה של אורלי קסטל-בלום, עיונים 35, 2021
- חן אדלסבורג, "עשית אקזיט, לך זקוף" באתר "מעלה", מרץ 2023 | על "ביוטופ"
מכּתביה:
- למה כתבתי את 'דולי סיטי', טור אישי של אורלי קסטל-בלום באתר הספריה החדשה
- לקריאת הסיפור "התקליף" ברשת
- הסיפור "הרס"ר והפואנטה" מתוך ספרה "רדיקלים חופשיים", באתר בננות
- השינוי של גולדה - מונולוג מגרונה של גולדה מאיר, באתר nrg, 7 במאי 2008
- משפחה שכזאת: פרק מתוך "הרומאן המצרי", באתר ynet, 10 בינואר 2015
- מה זה כל הקיבוץ הזה? היא לא יודעת - פרק מתוך ״הרומאן המצרי״, באתר "העוקץ", 25 במרץ 2016
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוד גורביץ', "אורלי קסטל-בלום והאופציה הפוסטמודרנית בספרות הישראלית", בספרו פוסטמודרניזם - תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, הוצאת דביר, 1998, עמ' 304-287.
- ^ אורי ש. כהן, לקרוא את אורלי קסטל-בלום, אחוזת בית, 2011, עמ' 13.
- ^ גילי איזיקוביץ, הספר "הרומאן המצרי" של אורלי קסטל-בלום זכה בפרס ספיר לשנת 2015, באתר הארץ, 2 במרץ 2016
- ^ ביקורת: אמנון נבות, דולצינאה, מעריב, 25 במאי 1990
ארציון ברתנא, הילדה הטובה של שיץ, הילדה הרעה של קסטל בלום, מעריב, 23 בפברואר 1990 - ^ ביקורת: שהם סמיט, דליפה קטנה של רגש: "הספר החדש של אורלי קסטל-בלום", באתר הארץ, 24 באפריל 2012
- ^ רינה בן-שחר, חבל על הטרנד, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2001
- ^ סמדר שיפמן, ריאליזם מוגז, באתר הארץ, 23 באפריל 2002
נרי ליבנה, האינתיפאדה הפרטית שלי, באתר הארץ, 3 באפריל 2002 - ^ ביקורת: שירה חדד, על טעם וריח, דמיון ומציאות, באתר הארץ, 6 ביוני 2004
- ^ ביקורת:
סמדר שיפמן, האם הדמויות האלה הן אנחנו או מי שלא היינו רוצים להיות, באתר הארץ, 2 במאי 2006
אסתי אדיבי-שושן, זהו. זהו? זה מה יש, אוקיי, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
דן לחמן, טקסטיל / אורלי קסטל בלום, באתר e-mago
שירי לב-ארי, דור שלישי לבדידות האשה, באתר הארץ, 14 באפריל 2006 - ^ ביקורת:
מנחם בן, קו המשווה: מצחיקונת, באתר nrg, 5 בנובמבר 2010
אריק גלסנר, על "חיי חורף", של אורלי קסטל-בלום, הוצאת "הספרייה החדשה", ביקורות ספרות - מעריב, 2 באוקטובר 2010
שירה סתיו, "חיי חורף" מאת אורלי קסטל-בלום, הוכחות לקיום, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2010
דורון קורן, תרדמת חורף, באתר ynet, 6 באוקטובר 2010
אסתי אדיבי-שושן, אולי את אפילו לא קיימת, באתר הארץ, 5 בנובמבר 2010 - ^ ביקורת:
יותם שווימר, "הרומאן המצרי": ביקורת נוקבת ומושלמת, באתר ynet, 20 בינואר 2015
אורין מוריס, כתב הגנה על כל המוחלשים מאת אורלי קסטל-בלום, באתר הארץ, 5 במרץ 2015 עמרי הרצוג, "הרומאן המצרי": הספר הכי רדיקלי של אורלי קסטל-בלום, באתר הארץ, 6 בפברואר 2015
- ^ ביוטופ | אורלי קסטל-בלום, באתר ספריית הפועלים
- סופרות ישראליות
- סופרים ישראלים
- סופרות כותבות עברית
- סופרים כותבי עברית
- זוכי פרס אלתרמן
- זוכי פרס ניומן
- זוכות פרס רמת גן לספרות
- זוכי פרס רמת גן לספרות
- זוכות פרס ספיר
- זוכי פרס ספיר
- בוגרות בית החינוך ע"ש א"ד גורדון
- בוגרי בית החינוך ע"ש א"ד גורדון
- בוגרות גימנסיה הרצליה
- בוגרי גימנסיה הרצליה
- ישראליות שנולדו ב-1960
- ישראלים שנולדו ב-1960
- משפחת קסטל