מנחם בן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנחם בן
אין תמונה חופשית
לידה 31 באוקטובר 1948 (בן 69)
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע עיתונאי, מבקר ספרותי, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מנחם בן (נולד ב-31 באוקטובר 1948) הוא מבקר ספרות, משורר ופובליציסט ישראלי.

בן חיבר 16 ספרים, בהם שישה ספרי שירה, שני ספרי ילדים, חמישה ספרי ביקורת שירה ומבחרי שירה (כולל רב המכר "השירים הכי יפים בעברית"), ספר הגות בענייני אלוהים, וכן את רב המכר "פלונטר" ואת הספר התעודי על התאבדות בתו, "הוי, כינרת שלנו". בן הוא זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים פעמיים (1989 וכן 2016) ופרס ברנשטיין לביקורת ספרותית (1999).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן נולד בעיר דְזֶ'רְז'וֹנְיוּב (Dzierżoniów; לשעבר ריכבאך, Rychbach) בשלזיה התחתית שבדרום-מערב פולין בשם מנחם בראון. עלה לישראל בשנת 1949, כשהיה בן ארבעה חודשים, וגדל ברמת גן ברחוב יהלום 100 (כתובת מגורים שהרבה להתגאות בה; שם הרחוב כיום הוא קריניצי). בימי לימודיו בבית הספר התיכון "אהל שם" הכיר את יורם ברונובסקי, לימים מבקר ספרות, מתרגם ועיתונאי, שהיה בשבילו דמות נערצת, אחת מ"ארבע האוניברסיטאות שלי", כפי שנוהג בן להגדיר את מורי השירה הגדולים שלו (השלושה האחרים הם: תנחום אבגר, נתן זך ודוד אבידן).

בגיל 12 החל לכתוב ב"מעריב לנוער", ובגיל 13 הפך לכתב נוער בשבועון זה. בצעירותו פרסם שירה, אך עיקר השפעתו היא כמבקר ספרות, תרבות ופוליטיקה. בין היתר כתב ביקורת ספרים בשבועון הספרותי "משא" - מוסף הספרות של העיתון "למרחב" ומאוחר יותר ב"ידיעות אחרונות". פקד חוגים של אנשי ספרות כשנקשר למשוררים יאיר הורביץ, מאיר ויזלטיר, יונה וולך ואחר כך נתן זך ובמיוחד דוד אבידן (וכונה בפיהם "הילד בראון" עקב גילו הצעיר).

משעה שהתחיל להתעניין בשירה בגיל 14, בהשפעת ברונובסקי, עסק, לדבריו, במשך שבע שנים בשירה בלבד. הוא השלים באופן חלקי את בחינות הבגרות. לאחר לימודיו התיכוניים, בגיל 18, שוחרר מחובת הגיוס לצה"ל על רקע "אי כשירות נפשית"[דרוש מקור]. מאוחר יותר, בגיל 24, ביקש להיבדק מחדש, העלה את הפרופיל הרפואי הצבאי לפרופיל קרבי, וחזר והתגייס לצה"ל לשלוש שנים מלאות, רוב הזמן כמדריך ביחידת נ"מ. באוניברסיטה למד שנה אחת בלבד.[דרושה הבהרה][דרוש מקור]

בגיל 16 התפרסמו שיריו בכתב העת "עכשיו" שבעריכת גבריאל מוקד, וזה תיארו במוסף הספרותי של "ידיעות אחרונות" כ"ילד הפלא של השירה והביקורת העברית". ב-1967 יצא לאור תרגומו לפואמה "ארץ הישימון" מאת ט. ס. אליוט, הנחשבת לאחת היצירות החשובות בשירה האנגלית המודרנית. מאוחר יותר נודע כי תרגום זה היה, למעשה, עיבוד לתרגומו הישן של המשורר נח שטרן.[1] בין כתביו המוקדמים הקונטרס "צמה צנופה: כליל-סונטות" (הוצאת דגה תש"ל), סדרת שירים חושניים שלא כל חלקיה עונים על תביעות הסונטה המסורתית.

בן מעיד כי ב-18 ביולי 1969 תוך כדי טריפ LSD הייתה לו ביחד עם המשורר דוד אבידן חוויה הלוצינטורית של "אושר בלתי רגיל". כפי שהתוודה לא פעם, חוויה זו השפיעה עד כדי כך על חייו ויצירתו השירית, שהחשיב אותה כמעין "לידה מחדש". בהמשך נעזר בהשפעת סמים כאלה בכתיבה היוצרת[דרוש מקור][דרושה הבהרה].

בן נשוי ואב לשישה ילדים. בשנת 2010 עבר להתגורר בהתנחלות נופים שבשומרון[2]. בתו כינרת, הצעירה מבין ששת ילדיו, התאבדה ב-7 בנובמבר 2012, בגיל 19. עליה נכתב הספר "הוי, כינרת שלנו" (סיפור התאבדותה והיומנים שכתבה בשבע השנים האחרונות לחייה) שחיברו מנחם בן ואשתו שלומית, ויצא לאור במאי 2014.

כתיבה ופרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לציבור הרחב יותר הוא נודע עם פרסום רומן המכתבים החושפני "פלונטר", ובו סיפור גירושיו מנישואיו הראשונים. הספר, שכולו מכתבים שכתב לגרושתו, כפי שנכתבו במהלך 11 ימים, טיפס באפריל 1979 לראש רשימת רבי המכר.

זוכה פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים (1989) ופרס ברנשטיין לביקורת ספרותית (1999). הופיע בטלוויזיה בתוכנית התרבות "המעגל הקטן" ובתוכנית הסאטירה "המחשוף" של גיא מרוז ויוני להב. החל מ-1989 ועד 2012 פרסם כמעט ברציפות מדורים שבועיים בכמה עיתונים: המדור השבועי "שירה" בעיתון "כל העיר" של רשת שוקן בירושלים (1989-1992); המדור השבועי "ספרות" ב"עיתון ת"א" של ידיעות אחרונות(1993-2000) והמדור השבועי "בן חורג" ב"זמן ת"א" של "מעריב" (2000-2005). בשנת 2005 החל לכתוב בעיתון "מעריב" עצמו, טורים שבועיים העוסקים בביקורת תרבות וספרות, טור חודשי ובו סקירה של ספרים חדשים, ומעת לעת מאמרים בעמודי הדעות של העיתון. טורו האחרון במעריב, כעיתונאי מן המניין ב"מעריב", התפרסם ב-4 בנובמבר 2012. עם זאת, במהלך 2013 פרסם כמה מאמרים וטורים כעיתונאי אורח במעריב המודפס ובאנ.אר.ג'י. כמו כן פרסם לקראת סוף 2013 כמה מאמרים בעמודי הדעות של "הארץ". בינואר 2014, עפי הזמנתו של ינון מגל, אז עורך וואלה, התחיל לפרסם טור חדש בוואלה, שהתפרסם פעמיים בשבוע: פעם במגזין סוף השבוע של וואלה ופעם באמצע השבוע, בטורי הדעות. לקראת סוף דצמבר 2014, בתגובה לגל ידיעות על מקרי פדופיליה חמורים שהתגלו בישראל (בין השאר, מעשים שנעשו על ידי מאמן כדורגל בנערים וכן מעשים שנעשו בישיבות חרדיות וכו') פרסם בן בוואלה טור בשם "מול גל העבריינות ההומואית". בתגובה הודיעה אגודת הלהט"ב כי תקיים הפגנת מחאה מול בית וואלה בתביעה לפטר את מנחם בן, ואכן עבודתו של בן בוואלה הופסקה יום לאחר מועד ההפגנה המתוכנן ,ופרסום טוריו הופסק. בהמשך הגיש בן בבית הדין לעבודה תביעה משפטית פרוצדורלית נגד וואלה (בה זכה), ובהמשך תביעה נגד אגודת הלהט"ב בבית משפט השלום, תביעה שנמחקה לאחר שבקשתו של בן לפטור מאגרת בית משפט על תביעה בסך מיליון שקל, נדחתה.

במרץ 2009 השתתף בעונת ה-VIP של תוכנית המציאות "האח הגדול" והגיע למקום השלישי בתוכנית הגמר, לאחר חודש ימים בבית האח. בן קיבל תשומת לב רבה עקב התבטאויותיו והשקפותיו שעוררו את רוגזם של רוב המשתתפים בתוכנית. במהלך העונה השנייה הרגילה של התוכנית בשנת 2010, הגיש את התוכנית "שלום האח הגדול" ובה דן עם חברי פאנל ואורחים על המתרחש בתוכנית. בן הפך לחבר פאנל בתוכנית "שלום האח הגדול" כאשר זו שבה ללוות גם את העונה השלישית, בהנחיית גואל פינטו, והמשיך בתפקידו כאשר פורמט התוכנית הפך ל"דיבור ישיר" וליווה באופן דומה את המתרחש בעולם התקשורת, הבידור והאקטואליה. במקביל הופיע כחבר פאנל בתוכנית "בוא נדבר על זה", בערוץ 2, בהנחיית עמנואל רוזן, שעסקה בעיקרה בפולמוסים פוליטיים. אולם ביוני 2011 הופסקה השתתפותו בשני הפאנלים ב"קשת", בעקבות התבטאויות הומופוביות חריפות, אך בשנת 2014 חזר לפאנל התוכנית "דיבור ישיר" לאחר שהתוכנית שבה מהפגרה לה יצאה בשנת 2012.

מנחם בן מרצה במערכת החינוך לנער בהרצאה שכותרתה "אין שירה בלתי מובנת" ועם בתו אביגיל לילדים על "ספר הקוסמים".

ביולי 2012 מונה על ידי מנהל הרדיו של קול ישראל למגיש בתוכנית הבוקר של רשת ב' יחד עם המגישה קרן נויבך. מינוי זה זכה להתנגדות בקרב גורמים שונים ולתמיכה מצד אחרים[3]. שבוע לאחר מכן הודיע בן על פרישתו מהתוכנית. במרץ 2013 ראה אור מבחר מקיף של השירה הישראלית שערך יחד עם דורון קורן: "השירים הכי יפים בעברית/ מאה שנות שירה ישראלית" (הוצאת ידיעות ספרים). הספר נפתח בארבעה עשר שירים שמנחם בן מפרש (בין השאר שיר נדיר שכתב עמוס עוז) ולאחריו מופיעים עוד כשלוש מאות וחמישים שירים ללא פירוש, החל מן השירה הקדם-ישראלית (אד"ם הכהן ,יל"ג, אימבר), "הראשונים" (ביאליק, טשרניחובסקי וכו') עבור בראשית השירה הישראלית (רחל, שלונסקי, אלתרמן וכו' ), דרך עמיחי, זך, אבידן, דליה רביקוביץ, ויזלטיר, יונה וולך, ועד לצעירי הצעירים, משוררי שנות האלפיים (ואן נויין, חגית גרוסמן, יונתן ברג וכו') ולמשוררים המזמרים (נעמי שמר, שלמה ארצי, ברי סחרוף, אהוד בנאי, מיכה שיטרית, אתי אנקרי וכו'). סך הכל 182 משוררים. בחודשים הראשונים לצאתו לאור הופיע הספר בחמש הדפסות, ונמכר ביותר מ-6000 עותקים, מספר נדיר בתחום השירה.

בשנת 2014 השתתף בשנית בתוכנית המציאות "האח הגדול" בעונה השישית, כאשר נכנס בכניסת הדיירים השנייה באמצע העונה. לאחר 22 ימים הודח שביעי. לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע על כוונתו להתמודדות בפריימריז בבית היהודי, אך הדבר לא יצא אל הפועל והוא הצטרף למפלגת כלכלה והוצב במקום השני ברשימה. כעבור כמה ימים תבע מן הראשון ברשימה לפרוש, כדי שהוא יוצב במקום הראשון ויוליך את המפלגה לבחירות. משלא נענה, פרש והסיר את מועמדותו מרשימת כלכלה לכנסת[4].

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמבקר ספרות בולט בן בהערצתו לשירתם של נתן אלתרמן ויונה וולך, שלדעתו נמנים עם גדולי משוררי העולם. הוא קורא להתפעלות נפשית בלתי אמצעית משירה, ממעיט בחשיבותם של כלים לניתוח ספרותי ומביע בוז לרוב מונחי הספרות האקדמיים (למשל, השימוש במושג "דובר", במקום "משורר"). בשנת 1993, לאחר שהתפרסמה ביקורתו על ספרו של יצחק לאור "עם, מאכל מלכים", בה ציין כי את הדברים הוא כותב רק על סמך קריאה של מספר עמודים מתוך הרומן, ניסה לאור לתקוף אותו גופנית.[דרוש מקור]

במרוצת השנים, כשכתב במקומונים של "ידיעות אחרונות", ואחר כך בעיתון "מעריב", נהג לנצל את הבימה שניתנה לו גם כדי להביע עמדות נחרצות בנושאים שנויים במחלוקת שאינם ספרותיים גרידא, ובהם: גינוי הממסד הרפואי בכמה מאגפיו ומתן תרופות פסיכיאטריות על בסיס קבוע בפרט. כמו כן הביע עמדות הומופוביות.[5][6][7] במקביל קרא להענקת אזרחות ישראלית לעובדים זרים בישראל, ולרפורמה מקיפה בלימודי התנ"ך – הימנעות משימוש במינוחים טכניים מסובכים לתיאור דרכו הספרותית של התנ"ך, ובמקומם לימוד הסיפור התנ"כי כפשוטו, תוך דגש על הקראה רהוטה, כדי להעביר את היופי הלשוני התנ"כי, שבן מגדיר כ":אלוהי". בספרו "מי צייר את הרקפת?" (סידרת יהדות כאן ועכשיו, ידיעות אחרונות) שטח את אמונתו המחולטת בבריאה על פי התנ"ך, וטען כי יופיו ושלמותו של הטבע שוללים את האפשרות שהדברים נוצרו מעצמם. מסיבה זו הוא הביע ביקורת על תקפות תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, ונמנה עם מביעי ההתנגדויות לתורת האבולוציה החריפים בישראל[8]. בן מחזיק בדעה שאיכותו הספרותית של התנ"ך היא עדות לאלוהיותו, אך בו בזמן מביע איבה עזה ליהדות הרבנית ולועג לנוהגים על פי ספרות ההלכה האורתודוקסית.[9]

כשהתפרסמו בעיתונות מאמריו על "המצאת האיידס" (כתבת שער במוסף "הארץ" שהתפרסמה ב-16 ביוני 2000), ותיאור האופן שבו טיפל בבנו (במהלך ההתקף הראשון של הבן) שאובחן כלוקה בסכיזופרניה מבלי לאשפזו ומבלי לתת לו תרופות,[10] הם עוררו תשומת לב רבה וזעם מצד הממסד הרפואי. בין השאר מתנגד בן בנחרצות למתן תרופות פסיכיאטריות מעבר לזמן ההתקף הפסיכוטי. באחת מביקורותיו שנכתבו לאחר קריאת "סיפור על אהבה וחושך", העלה את ההשערה כי אמו של עמוס עוז לא התאבדה, אלא מתה כתוצאה מתאונה של נטילת כדורי הרגעה.[11]

בראיון לתוכנית "פנים אמיתיות" ששודרה בערוץ 10 ב-17 ביוני 2011, קרא בן לחקיקה שתוציא את ההומוסקסואליות העתידית מחוץ לחוק., תוך מתן היתר מתמשך להומוסקסואלים פעילים.[12] דבריו עוררו מחאה שבעקבותיה בוטל הטור שלו בשבועון "רייטינג",[13] והופסקה השתתפותו בתוכנית "דיבור ישיר" בערוץ 2.[14] בעקבות השידור הוסיף בן להתבטא בנושא ובין היתר כינה את עצמו "הומופוב גאה", וקרא לאסור על מקומות בילוי להומואים, אך גם סייג את דבריו, והבהיר שהצעתו אינה מתייחסת למי שכבר היה הומוסקסואל בעת אישור החוק שהוא מציע.[15] את הפרסומים אודות התבטאויותיו תיאר כ"דיבה איומה",[16] והכחיש חלק מהדברים שיוחסו לו.[17] ואכן במישדר הבא של "פנים אמיתיות" אישר אמנון לוי, כי בניגוד למה שאמר בפתח המישדר הקודם, מנחם בן אכן לא אמר מעולם שיש להכניס הומואים לכלא, וכי זו הייתה פרשנות לדבריו (כשקרא להוציא את ההמוסקסואליות העתידית מחוץ לחוק).

כמה וכמה כתבות טלוויזיה וסרטי טלוויזיה עסקו בו: בין השאר, כתבה של עמנואל רוזן באולפן שישי של יאיר לפיד (בימי האח הגדול); כתבה של מיכאל לב-טוב ב"יומן" הערוץ הראשון עם הופעת ספר שיריו "שירים חדשים" ב-1987; הסרט "מי אתה באמת מנחם בן?" ששודר בערוץ 2 כמה חודשים לאחר תום עונת "האח הגדול" ב-2009; כמו כן הופיע בסדרה "בילי בדרכים" של בילי מוסקונה-לרמן ב-1993.

ב-30 באפריל 2014 שודר בערוץ 2, ב"קשת", הסרט התיעודי "כינרת שלי - מנחם בן ואשתו שלומית מחפשים את האמת", על התאבדות בתם כינרת. במקביל הופיע בהוצאת כנרת-זמורה-ביתן ספרם המשותף של שלומית ומנחם בן "הוי, כינרת שלנו" (הסיפור, היומנים, הצילומים), הכולל את סיפור התאבדותה ואת היומנים שכתבה בשבע השנים האחרונות לחייה. הפרסום עורר דיון ציבורי לגבי הלגיטימיות של הפרת פרטיותה של כנרת ז"ל כנגד הצורך במתן משמעות לחייה ונחמה פורתא להוריה, באמצעות החשיפה של חומרי חיים צבעוניים של תהליכי התבגרות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אדרת הגפן, שירים, עקד, 1967
  • צמה צנופה, כליל סונטות, דגה, 1970
  • הים פלחים שקופים, שירים, עכשו, 1971
  • פלונטר, רומן, ארלית, 1979
  • שירים ואימוני שירה, הוצאת פרוזה / עתונספרות, 1980
  • שירים חדשים, ירון גולן, 1986
  • ספר הקוסמים, כתר הוצאה לאור, 1988
  • אין שירה בלתי מובנת ומאמרים אחרים, ירון גולן, 1989
  • ‫חגית בסירת הירח, סיפור בחרוזים לילדי הגן והכיתות הראשונות, ציירה מישל פרחי, ירון גולן, 1992
  • תיק שירה, אחרית דבר דורון קורן, ירון גולן, 1994
  • משלמה המלך עד שלמה ארצי, מיונה הנביא עד יונה וולך, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2006
  • מי צייר את הרקפת?, ידיעות ספרים, 2008
  • השירים הכי יפים בעברית/ מאה שנות שירה ישראלית, עורך (יחד עם דורון קורן), "ידיעות ספרים" 2013
  • הוי, כינרת שלנו, הסיפור, היומנים, הצילומים. המחברים: שלומית ומנחם בן. הוצאת כנרת-זמורה-ביתן, מאי 2014
  • חידוש השירים - איך הוכרזתי כילד הפלא של השירה עוד לפני שהייתי משורר בכלל, ואיך הפכתי למשורר במסעות הל.ס.ד, הוצאת המילים, 2015
  • "אברהם שלונסקי - המלך המודח", מבוא ו- 112 שירים מפורשים בעריכת מנחם בן, הוצאת המילים, 2016.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על יצירותיו וכתביו

ממאמריו ויצירותיו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דליה קרפלהמנוח היה ערירי, באתר הארץ, 24 באפריל 2002.
  2. ^ יוני קמפינסקי, נופים, הכירו את המתנחל החדש - מנחם בן, באתר ערוץ 7, 29 ביולי 2010
  3. ^ שוקי בלס, אסור להפר את האיזון, 23.7.2012
  4. ^ יאיר אטינגרמפץ פוליטי במפלגת כלכלה: מנחם בן פורש לאחר שלא קיבל את המקום הראשון, באתר הארץ, 9 בפברואר 2015
  5. ^ מנחם בן, רייטינג, ביג בן: על מה הגאווה?, באתר nrg‏, 15 באפריל 2011
  6. ^ רייטינג, מנחם, צא מהארון: תגובות להומופוביה של מנחם בן, באתר nrg‏, 30 באפריל 2011
  7. ^ ניר הר-זהב, מנחם בן מזהיר: העבריינות ההומואית, באתר ערוץ 7, 22 בדצמבר 2014
  8. ^ מנחם בן, האם אמחק מוויקיפדיה בגלל דרווין?, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2017
  9. ^ מנחם בן, ביג בן: מה רע בפורנוגרפיה נשית?, באתר nrg‏, 27 בפברואר 2009
  10. ^ מנחם בן, שיגעון של בן, באתר nrg
  11. ^ מנחם בן, לא בדיוק התאבדות, באתר nrg‏, 14 במרץ 2002
  12. ^ פנים אמיתיות: מנחם בן, 18 ביוני 2011
  13. ^ דוד אברהם, הקמפיין בפייסבוק עבד: מנחם בן פוטר מ"רייטינג", בנענע10, 26 ביוני 2011
     • אמילי גרינצווייג, בוטל טורו של מנחם בן ברייטינג, 26 ביוני 2011
  14. ^ דוד אברהם, מנחם בן פוטר מ"קשת", נענע10, 28/06/2011
  15. ^ מנחם בן, ביג בן: מה יהיה עם ההומואים?, nrg מעריב, 26 ביוני 2011
  16. ^ מנחם בן, איך הוציאו עלי דיבה איומה ., nrg מעריב, 28 ביוני 2011
  17. ^ דוד אברהם, מנחם בן יוצא למתקפה: "אתבע את אמנון לוי", נענע10, 26 ביוני 2011