איוואנובו (מחוז)
| |||
 | |||
| מדינה |
 רוסיה | ||
|---|---|---|---|
| מחוז פדרלי | המחוז הפדרלי המרכזי | ||
| מחוז כלכלי | המחוז הכלכלי המרכזי | ||
| מושל | סטניסלב ווסקרסנסקי | ||
| רשות מחוקקת |
דומה של מחוז איוואנובו  | ||
| בירת האובלסט | איוואנובו | ||
| שפה רשמית | רוסית | ||
| תאריך ייסוד | 11 במרץ 1936 | ||
| שטח | 21,437 קמ"ר (דירוג: 74) | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ באובלסט | 905,900 (דירוג: 56, 2024) | ||
| ‑ צפיפות | 42.3 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 57°01′00″N 41°31′00″E / 57.016666666667°N 41.516666666667°E | ||
| אזור זמן | UTC +3 | ||
| www.ivadm.ivanovo.ru | |||
  | |||
מחוז איוואנובו (ברוסית: Ивановская область; תעתיק: איוואנובסקייה אובלסט) הוא סובייקט בפדרציה הרוסית. המחוז נמצא בשטח של המחוז הפדרלי המרכזי כ-300 ק"מ ממוסקבה. הוא הוקם ב-11 במרץ 1936 תוך שינוי גבולות של יחידות מנהליות באזור.
נכון לשנת 2024 מתגוררים במחוז 905,900 תושבים.
המחוז מחולק ל-21 אזורים ו-6 ערים בעלות חשיבות מחוזית.
רוב שטח המחוז הוא בין הנהרות וולגה וקליאזמה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזור ידועה כמקום התיישבות רוסית עתיקה. התיישובת סלאבית באזור החלה במהלך המאה ה-9. במאה ה-11 האזור היה בשולי רוס של קייב ושולב בנסיכות רוסטוב-סוזדל. באותה תקופה הוקמו ערים-מבצרים פליוס ויורייבץ. במהלך פלישת המונגולים בשנת 1238 רוב היישובים נבזזו ונהרסו.
באזור היו שטחים נרחבים שהיו בבעלות משפחת שוייסקי. בתחילת המאה ה-15 שטח שולב בנסיכות מוסקבה. בשנת 1410 בנהר וולגה הוקם קו ביצורים להגנת הגבול עם חאנות קאזאן.
בשנת 1608 הוזכר לראשונה עיר איוואנובו. באזור הייתה תעשיית בדים מפותחת.
האזור היה מרכז של אדוקי האמונה הישנה בעקבות הרפורמות בכנסייה הרוסית.
בשליש הראשון של מאה ה-19 התפתח באזור מרכז תעשייתי חשוב, בעיקר בתחום תעשיית הטקסטיל.
בתקופת מהפכת 1905 בעיר איוואנובו לראשונה ברוסיה הוקם "סובייט" לניהול העיר.
בתקופת האימפריה הרוסית האזור היה מפוצל בין גוברניות שונות. בשנת 1918 הוקמה גוברניית איוואנובו. בשנת 1929 הוקם "מחוז תעשייתי איוואנובו" ששלט על שטחים נרחבים. בשנת 1936 ממנו פוצל מחוז ירוסלב ושם היחידה המנהלית שנותרה שונה ל"מחוז איוואנובו". בשנת 1944 ממנו פוצלו מחוז קוסטרומה ומחוז ולדימיר. בשנת 1994 אזור קטן הועבר לתחומי מחוז ניז'ני נובגורוד ומאז לא היו שינויים בשטח המחוז.
ממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרשות המחוקקת של המחוז היא "דומה של מחוז איוואנובו" שכוללת 30 חברים. בראש המחוז עומד מושל שנבחר לכהונה של 5 שנים. סטניסלב ווסקרסנסקי נבחר בבחירות שנערכו בשנת 2018 ובשנת 2023 החל בכהונה השנייה.
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכון לשנת 2024 מתגוררים במחוז 905,900 תושבים. זאת לעומת כ-1.3 מיליון תושבים בשנת 1992. כ-83% מאוכלוסיית המחוז מתגוררת בערים. בהתאם לנתוני מפקד אוכלוסין משנת 2021 רובה המכריע של אוכלוסיית המחוז (89%) הם רוסים. העיר הגדולה - איוואנובו, ובה כ-418 אלף תושבים.
מבחינה מנהלית המחוז מחולק ל-21 ראיונים ו-6 ערים בעלות חשיבות מחוזית.
כלכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תעשיית המחוז מבוססת בעיקר על ייצור בדים. בנוסף לכך קיימים מפעלים בתחום תעשיית המזון ובניית מכונות.
בחקלאות מועסקת כ-18% מכלל אוכלוסיית המחוז.
עיר איוואנובו הוא חלק מטבעת הזהב של רוסיה ומהווה מרכז תיירותי.
תוצר לאומי גולמי לנפש במחוז הוא הנמוך ביותר בין אזורי המחוז הפדרלי המרכזי.
תחבורה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשטח המחוז נבנה רשת מפותחת של מסילות ברזל בעיקר לשימוש פנים-מחוזי.
דרך המחוז עוברים מספר כבישים בעלי חשיבות ארצית: M7 "וולגה" מוסקבה-קאזאן ו-R-79 איוואנובו-יארוסלבלב.
נהר וולגה מהווה נתיב תחבורתי חשוב להעברת סחורות.
בעיר איוואנובו פעול נמל תעופה לטיסות פנים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של איוואנובו (ברוסית)- איוואנובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
