ארתור ווקופ

ארתור ווקופ
Arthur Grenfell Wauchope
לידה	1 במרץ 1874; אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
פטירה	14 בספטמבר 1947 (בגיל 73); לונדון, הממלכה המאוחדת
מדינה	דרום אפריקה
השכלה	בית הספר רפטון
	1931–1938; (כ־7 שנים)
תחת שר המושבות	פיליפ קנליף ליסטר ; מלקולם מקדונלד ; ג'יימס הנרי תומאס ; ויליאם אורמסבי גור
	→ ג'ון צ'נסלור הרולד מקמייקל ←
מדינה	דרום אפריקה
השכלה	בית הספר רפטון
השתייכות	הצבא הבריטי
דרגה	גנרל
פעולות ומבצעים
	מלחמת העולם הראשונה; מלחמת הבורים ;
עיטורים
	אות השירות המצוין; אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; עמית מסדר האימפריה ההודית ;
פרסים והוקרה
	אות השירות המצוין; אביר הצלב הגדול במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש; אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט; עמית מסדר האימפריה ההודית ;

סר ארתור גרנפל ווקופ (באנגלית: Arthur Grenfell Wauchope;‏ 1 במרץ 1874 – 14 בספטמבר 1947) הנציב העליון הבריטי הרביעי של ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי על ארץ ישראל ועבר הירדן (נובמבר 1931 - מרץ 1938).

קורות חייו

ארתור ווקופ נולד למשפחת אצולה בריטית בשנת 1874. הוא למד בבית ספר ברפטון ובשנת 1893 התגייס לרגימנט ארגייל וסת'רלנד של ההיילנד (Argyll and Sutherland Highlanders). הוא לחם במלחמת הבורים השנייה ונפצע קשה בשנת 1899 במאחרספונטיין^[1]. בשנים 1903–1914 שירת בהודו הבריטית. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוצב בחזית צרפת בלוס. בשנת 1916 הועבר עם גדודו לעיראק. ווקופ נפצע בקרב ולאחר מכן התמנה כמפקד גדוד והמשיך בלחימה^[2].

בשנת 1923 היה חבר מטעם הצבא בנציגות להתיישבות באוסטרליה ובניו זילנד, ובשנים 1924–1926 הוצב בגרמניה כראש ועדת הפיקוח הבריטית על אזור ברלין^[3]. על תקופת כהונתו זו נמסר בהארץ בעת מינויו לנציב עליון בארץ ישראל^[4]:

"הגיניראל ווקופ הצליח מאד כראש הצבא האנגלי במחוזות הכבוש בגרמניה. המצב בגרמניה היה חמור מאד בימים ההם, והוא, בטאקט שלו ובהתנהגותו, הכשיר את יחסי ההבנה בין העם הגרמני ובין העם האנגלי"

בשנים 1927–1929 שירת בבריטניה כמפקד הדיוויזיה ה-44 ובשנים 1929–1931 שירת כמפקד בצפון אירלנד.

נציב עליון בארץ ישראל

ביולי 1931 נבחר לנציב העליון על ארץ ישראל^[5] ובתחילת אוגוסט 1931 הוא צוין כאביר הצלב הגדול של מסדר האמבט^[6]. הוא נכנס לתפקיד ב-20 בנובמבר 1931^[7]. בתחילת 1936 פורסם שכהונתו תוארך בחמש שנים נוספות^[8].

בתקופתו של ווקופ גדלה העלייה בשיעור ניכר, כאשר ווקופ הנהיג מדיניות של הנפקת סרטיפיקטים רבים במה שנחשב למקסימום יכולת הקליטה של הארץ^[9]. בתקופת כהונתו התרחשה העלייה החמישית, שבה יותר מהוכפל מספר היהודים בארץ ישראל והיא הביאה להתפתחות כלכלית ותרבותית רבה ביישוב. בתקופת כהונתו של ווקופ כנציב העליון, עלו לארץ ישראל 217,667 יהודים^[10]. ווקופ קשר קשרים עם ראשי היישוב ועם מנהיגי ערביי ארץ ישראל. תמיכתו בעלייה נבעה מהכרתו כי עלייתם של היהודים לארץ ישראל תורמת להתפתחות הכלכלה בארץ. ווקופ יזם עבודות ציבוריות והנדסיות שהביאו לקידומה של ארץ ישראל.

במהלך כהונתו של ווקופ, בשנת 1936, החלו מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, שהיו התקפה על היישוב ומרד כלפי השלטון הבריטי. ווקופ ביקש לסיים את המרד במשא ומתן עם הערבים ומנע ממפקד המשטרה רוי ספייסר מלהשתמש באמצעי ענישה חריפים נגד האוכלוסייה הערבית. בה בעת, ווקופ התנגד להשעיית העלייה, ואמר שלא ניתן להצדיק צעד כזה, לא מבחינה כלכלית ולא מבחינה פוליטית^[11].

במשך זמן רב הוא מנע את גירושו של המופתי של ירושלים אמין אל-חוסייני בטענה שהוא אינו כה קיצוני כמו שאומרים עליו ולאור הערכתו שבמשך השנים 1931–1935 הוא היה יותר מועיל ממזיק, וכן מתוך רצון שלא לתת למרד אופי דתי. גם לאחר רצח לואיס אנדרוס, המושל הבריטי של הגליל, וההחלטה לעצור את המופתי, מנע ווקופ את מעצרו בהר הבית ובכך איפשר לו להתחמק ממעצר^[12]. גישתו זו של ווקופ ספגה ביקורת מצד ועדת פיל אשר חייבה הפעלת כוח נגד אוכלוסייה שאינה מוכנה לשתף פעולה במיגור הכנופיות^[13]. עם זאת, קבע ווקופ עונשי מינימום על עבירות של נשיאת נשק, אולם זקן השופטים מייקל מקדונל, אשר לפי המסורת הדמוקרטית הבריטית לא היה תלוי ברשות המבצעת, הנחה את השופטים שלא להחמיר בעונשם של ערבים שפגעו ביהודים^[14].

לאחר ששר המושבות הבריטי אמר שווקופ איבד את אמון היהודים והערבים גם יחד, וכי הוא ויתר על הביטחון של הקצינים הבריטים בארץ ישראל^[15], הוחלף ווקופ בתחילת מרץ 1938 בטענה של בריאות לקויה. במקומו מונה כנציב עליון הרולד מקמייקל.

אחרית ימיו

בתחילת 1943 פורסם ספר על האסלאם שכלל פרק שכתב על ארץ ישראל. בפרק הוא תמך במדיניות הספר הלבן בארץ ישראל^[16].

ארתור ווקופ נפטר בפתאומיות כשנפל במדרגות מועדון צבאי בלונדון בספטמבר 1947^[17].

יחס היישוב היהודי

ווקופ נחשב לנציב העליון האהוד ביותר על היישוב ועל התנועה הציונית. דוד בן-גוריון כינה אותו "הטוב שבנציבים"^[18]. היהודים הזמינו את ווקופ לאירועים חשובים כפתיחת יריד המזרח, והבטיחו לקרוא על שמו את אחד הגשרים על הירקון. גם כיכר העצמאות בנתניה נקראה על שמו לאות הוקרה על סיועו להתפתחות נתניה^[19]. יצחק בן-צבי כתב עליו:

"היישוב יזכור למנוח סר ארתור ווקופ את עשרים ריבוא היהודים שעלו לארץ בתקופת שלטונו ובעזרתו. לא נשכח את עמדתו החיובית להתיישבות החקלאית העברית ופיתוחה של תל אביב ולרישיון לפתח בה נמל; את יחסו אל מוסדות התרבות שלנו כגון הבימה, התזמורת ועוד"^[17].

במהלך כהונתו של ווקופ היחס כלפיו ביישוב היהודי היה פחות נלהב. משה בילינסון כתב עליו בפברואר 1936^[20]: ”סיר ארטור ווקופ לא היה "נציב טוב" במשך חמש שנות עבודתו הראשונות, והוא איננו עתה "נציב רע." כשם שהיה, כך נשאר: נציב אנגלי. ... הוא אמנם עולה על קודמיו בתכונותיו המדיניות ובאופיו ...”.

בחוגי הרוויזיוניסטים, לעומת זאת, לעגו להתרפסות של ההנהגה הציונית בפני ווקופ ונהגו לכנות את ווקופ בלעג "נציבנו הטוב"^[21]^[22]. הם בקרו את ווקופ על שנמנע מלהזכיר את "הבית הלאומי" היהודי בדבריו^[23] וטענו שהתגברות העלייה בימיו לא הייתה תלויה בו, וכי הוא אף עשה צעדים להצר את העלייה של בעלי הון ומקצועות חופשיים^[24]. ווקופ הואשם בהתערבות בפוליטיקה הפנימית בין הימין והשמאל בתנועה הציונית, אב"א אחימאיר ממנהיגי ברית הבריונים כינה אותו ”"הנציב הטוב" של מפא"י”^[25], ואף הגדיל והאשים את ווקופ כי היה מודע מראש, ובמשתמע נתן יד, לרצח ארלוזורוב^[26].

מינויו של ווקופ נחשב מלכתחילה כצעד שנועד לבוא לקראת הציונים ולהקהות את התוצאות של הספר הלבן של פאספילד. בן-גוריון כתב שראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד, שנחשב אוהד הציונות, אמר לו שהוא הולך לדאוג ל"פירוש" חדש לספר הלבן שיבטל את תוכנו השלילי וכי ימונה נציב עליון חדש, ווקופ, אשר יעמוד לימין העלייה וההתיישבות^[27]. בעת מינויו לא נשמעה ביקורת על המינוי בקרב ההנהגה הציונית, למעט על כך שלא התייעצו בהם לפני ההודעה על המינוי^[28].

עיקר הביקורת על ווקופ בקרב היישוב היהודי עד המרד הערבי הגדול נוגע לתמיכתו בהקמת מועצה מחוקקת^[29]. ווקופ הצהיר בשנת 1932, בהופעה בפני ועדת המנדטים של חבר הלאומים, שהכוונה להקים מועצה מחוקקת עבור תושבי ארץ ישראל, שהופיעה בספר הלבן של פאספילד, לא נזנחה, למורת רוחה של המחנה הציוני, שכן היהודים היו מיעוט בארץ ישראל. אך מכיוון שהרעיון לא קודם בפועל נושא זה לא הובלט בהערכה כלפיו. רעיון המועצה המחוקקת עלה שוב בסוף שנת 1935, אך בלחצו של חיים ויצמן נדחה על ידי הפרלמנט הבריטי ובית הלורדים^[30].

לכבוד סיום כהונתו כנציב, נתן ווקופ סביל מודרני כמתנת פרידה לתושבי ירושלים. הסביל נקרא על שמו - סביל ווקופ ונמצא מול תחנת הרכבת הישנה בירושלים.

לקריאה נוספת

משה ליסק (עורך), תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, תקופת המנדט הבריטי, חלק שלישי, ירושלים: הוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, מוסד ביאליק, תשס"ח-2008
יעקב שביט, יעקב גולדשטיין, חיים באר (עורכים), לקסיקון האישים של ארץ ישראל, 1948-1799, הערך: "סר ארתור גרנפל ווקופ", תל אביב: הוצאת עם עובד, 1983
נתן ברון, "הטוב בנציבים" מול "שונא היהודים" - הסכסוך הגדול בין הנציב העליון ווקופ וזקן השופטים מקדונל על רקע "הריסות יפו", 1936", מחקרי משפט אונ' בר-אילן), כרך כ"ה (1), 2009, עמ' 285

קישורים חיצוניים

ד"ר מרדכי נאור, 7 נציבים(הקישור אינו פעיל), אתר מט"ח
ארתור ווקופ מבקר בנמל תל אביב, יומני כרמל, אוגוסט 1937 (התחלה 4:32)
סר ארתור ווקופ, בביקור בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, 1935, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
ארתור גרנפל ווקופ (1874-1947), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ Sir Arthur Grenfell Wauchope, The British Empire Website
^ Aref Abu-Rabia, A Bedouin century: education and development among the Negev tribes, page 90
^ Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 129
^ מלקולם מקדונלד על המצב בציונות, הארץ, 2 באוגוסט 1931
^ הממשלה לא נועצה עם הציונים בדבר הנציב, הארץ, 15 ביולי 1931
^ כבוד לגיניראל ווקופ, הארץ, 9 באוגוסט 1931
^ קבלת הפנים לנציב העליון, דבר, 22 בנובמבר 1931
^ מדוע הוארכה תקופת כהונתו של הנציב?, דואר היום, 3 בינואר 1936
^ Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 131
^ יעקב ורנה שרת (עורכים), רודף שלום – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 535, הערה 9.
^ Island Refuge, University of California Press, page 77
^ Uri M. Kupferschmidt, The Supreme Muslim Council: Islam under the British mandate for Palestine, BRILL, 1987, pages 43-45
^ David Anderson, David Killingray, Policing and decolonisation: politics, nationalism, and the police, 1917-65, pages 66-68
^ ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות 1964, כרך ב', חלק שני, עמ' 702
^ Colin Shindler, The triumph of military Zionism, page 202
^ ארץ ישראל בתיאורו של סר ווקופ, הארץ, 3 ביוני 1943
^ ¹ ² מת סיר ארתור ווקופ, דבר, 17 בספטמבר 1947
^ אניטה שפירא, דוד בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 82.
^ ביקור הנציב בעמק חפר ובנתניה, הארץ, 16 ביוני 1935
^ במרי שיח, דבר, 18 בפברואר 1936
^ אכן גם זו מלחמה, הירדן, 7 בפברואר 1936
ב. אליצדק, למה הם צועקים?, הירדן, 21 בפברואר 1936
^ הנציב הטוב שלהם, המשקיף, 13 במאי 1943
^ ההודעה הממשלתית, דואר היום, 3 בדצמבר 1934
^ י. ארצישראלי, סיר ארטור גרינפיל ווקופ, הירדן, 4 במרץ 1938
^ אב"א אחימאיר, המשפט - פרשת רצח ארלוזורוב, רמת גן: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968. עמ' 154.
^ אב"א אחימאיר, המשפט - פרשת רצח ארלוזורוב, רמת גן: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968. עמ' 113.
^ דוד בן-גוריון, מכוח מתגונן לגרעין צבא כובש, דבר, 18 בספטמבר 1963
^ דעתו של "נייר איסט" נוחה עליו, דבר, 31 ביולי 1931
^ אוי להם מיוצרם, אוי להם מיצרם, דבר, 3 בפברואר 1938
^ Lawrence Davidson, America's Palestine: popular and official perceptions, page 109

[1] Sir Arthur Grenfell Wauchope, The British Empire Website

[2] Aref Abu-Rabia, A Bedouin century: education and development among the Negev tribes, page 90

[3] Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 129

[4] מלקולם מקדונלד על המצב בציונות, הארץ, 2 באוגוסט 1931

[5] הממשלה לא נועצה עם הציונים בדבר הנציב, הארץ, 15 ביולי 1931

[6] כבוד לגיניראל ווקופ, הארץ, 9 באוגוסט 1931

[7] קבלת הפנים לנציב העליון, דבר, 22 בנובמבר 1931

[8] מדוע הוארכה תקופת כהונתו של הנציב?, דואר היום, 3 בינואר 1936

[9] Albert Montefiore Hyamson, Palestine under the mandate, 1920-1948, page 131

[10] יעקב ורנה שרת (עורכים), רודף שלום – היבטים ומבטים על משה שרת, עמ' 535, הערה 9.

[11] Island Refuge, University of California Press, page 77

[12] Uri M. Kupferschmidt, The Supreme Muslim Council: Islam under the British mandate for Palestine, BRILL, 1987, pages 43-45

[13] David Anderson, David Killingray, Policing and decolonisation: politics, nationalism, and the police, 1917-65, pages 66-68

[14] ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות 1964, כרך ב', חלק שני, עמ' 702

[15] Colin Shindler, The triumph of military Zionism, page 202

[16] ארץ ישראל בתיאורו של סר ווקופ, הארץ, 3 ביוני 1943

[דברהספד-17] ¹ ² מת סיר ארתור ווקופ, דבר, 17 בספטמבר 1947

[18] אניטה שפירא, דוד בן-גוריון: דמותו של מנהיג, עמ' 82.

[19] ביקור הנציב בעמק חפר ובנתניה, הארץ, 16 ביוני 1935

[20] במרי שיח, דבר, 18 בפברואר 1936

[21] אכן גם זו מלחמה, הירדן, 7 בפברואר 1936
ב. אליצדק, למה הם צועקים?, הירדן, 21 בפברואר 1936

[22] הנציב הטוב שלהם, המשקיף, 13 במאי 1943

[23] ההודעה הממשלתית, דואר היום, 3 בדצמבר 1934

[24] י. ארצישראלי, סיר ארטור גרינפיל ווקופ, הירדן, 4 במרץ 1938

[25] אב"א אחימאיר, המשפט - פרשת רצח ארלוזורוב, רמת גן: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968. עמ' 154.

[26] אב"א אחימאיר, המשפט - פרשת רצח ארלוזורוב, רמת גן: הוועד להוצאת כתבי אחימאיר, 1968. עמ' 113.

[27] דוד בן-גוריון, מכוח מתגונן לגרעין צבא כובש, דבר, 18 בספטמבר 1963

[28] דעתו של "נייר איסט" נוחה עליו, דבר, 31 ביולי 1931

[29] אוי להם מיוצרם, אוי להם מיצרם, דבר, 3 בפברואר 1938

[30] Lawrence Davidson, America's Palestine: popular and official perceptions, page 109

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: ארתור ווקופ
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ארתור ווקופ