אשר אוחיון
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |||||
| אשר אוחיון, 2010 | |||||
| לידה |
25 באפריל 1930 (בן 94) קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
ישראל | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת בר-אילן | ||||
| מפלגה | מפד"ל, תמ"י | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
אשר אוחיון (נולד ב-25 באפריל 1930) הוא איש ציבור ופוליטיקאי מרוקאי-ישראלי, אשר שימש כראש מעברת עזתה בשנים 1958-1956 וכיהן כראש מועצת נתיבות (1961-1960), שימש כשליח עליה במרוקו ובצרפת, כיהן כמנכ"ל משרד העבודה והרווחה, כחבר הנהלת הסוכנות היהודית והיה מנהל המחלקה לקהילות ספרדיות. בעל אות "יקיר ירושלים".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נעורים ועליה לארץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוחיון נולד ב-25 באפריל 1930 בקזבלנקה, מרוקו. ב-3 באפריל 1949 עלה לארץ בגפו באוניה "עצמאות". מיד עם הגיעו לארץ גויס לצה"ל והספיק לקחת חלק במלחמת השחרור. לאחר שחרורו מצה"ל הצטרף לגרעין של עולים חדשים שעלה והתיישב בקיבוץ שדה אליהו.
בחודש יולי 1951 יצא לשליחות ציונית של מספר חודשים למרוקו מטעם תנועת הצופים היהודים.
עם חזרתו ארצה, עבר להתגורר בבאר שבע והפך למפקח אזור במחלקה לייעור של "הקרן הקיימת לישראל" באזור הנגב.
בשנת 1954 יצא לשליחות ציונית במרוקו מטעם תנועת הצופים ותנועת ה-D.E.J.J (ארגון נוער יהודי חינוכי בצרפת) אשר הקים ג'ורג' פהל. במסגרת תפקידו היה אחראי לקידום הציונות בקרב צעירים יהודים ועסק בפעילות חשאית לקידום עלייה במחתרת של משפחות. בתום שנתיים, עם שובו ארצה בשנת 1956, למד במשך חצי שנה בישיבת כרם ביבנה. באותה שנה, שימש כציר וכנציג קהילת יהודי מרוקו בקונגרס הציוני העולמי ה-24, שהתכנס בירושלים.
פעילות ציבורית ופוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתום לימודיו בישיבה ולאחר שהשתתף במלחמת סיני, התמנה אוחיון למנהל מעברת עזתה (=שהפכה לימים לעיר נתיבות), תפקיד בו שימש עד לשנת 1958 אז, עבר להתגורר בירושלים. במקביל לעבודתו במעון לנערות חוסות "מסילה" במסגרת משרד הסעד, לימים משרד העבודה והרווחה, למד בישיבת מרכז הרב, שם נחשף למשנתו של הרב צבי יהודה קוק. לימים, קידם אוחיון, סמינר תורני שקיים הרב עבור צעירים מצרפת, אשר הגיעו לירושלים, עם הרב יהודה אשכנזי "מניטו", ללמוד תורה מפי הרב קוק.
בירושלים, הצטרף אוחיון, לפעילות ציבורית - פוליטית בסניף הפועל המזרחי, במסגרתה נאבק עם קבוצה של יוצאי צפון אפריקה בהנהגת הפועל המזרחי, על מנת לקבל ייצוג הולם במוסדות התנועה. קבוצה זו פעלה עד שנת 1966. לקבוצה היו מספר הצלחות, בין היתר הצליחו הצעירים הנמרצים לשלב את נציגי יהודי צפון-אפריקה בתוך מוסדות הפועל המזרחי. גולת הכותרת הייתה שיבוצו של נציג הקבוצה, דניאל לוי ברשימת המפד"ל לכנסת השישית.
בשנת 1960 החליט שר הפנים משה חיים שפירא, להקים מועצות מקומיות בארבע מעברות – דימונה, אופקים, שדרות ועזתה. לאור היכרותו עם מעברת עזתה, התבקש אוחיון לשוב ולארגן את המקום לקראת הפיכתו למועצה מקומית. בחודש מאי 1960 כוננה המועצה המקומית נתיבות ובספטמבר שנה זו, מונה אוחיון לראש המועצה המקומית הראשון של נתיבות (שמה של המעברה שונה מעזתה לנתיבות עם הקמת המועצה). בתקופת כהונתו, במקביל להקמת דירות השיכון הראשונות, פעל להקמת מוסדות חינוך ומוסדות ציבור ובהם בתי כנסת, מועדון נוער ומרפאה. בסיוע הרב משה צבי נריה, הוקמה "ישיבת הנגב" ונפתח מוסד חינוכי-מקצועי "תורה ומלאכה". בנוסף הוקם סניף בנק ונפתח מפעל ראשון במקום, מפעל טקסטיל, אשר סיפק פרנסה לרבים מאנשי היישוב.
בסוף שנת 1961 הכריז משרד הפנים על בחירות לראשות המועצה, ואוחיון החליט אז, שלא להציג את מועמדותו ובכך סיים את תפקידו וחזר לירושלים ולעבודתו במשרד הסעד, בתפקידים שונים ובהם כסגן מנהל השירות לילד המפגר, סגן מנהל השירות לעיוור ומנהל היחידה למינהל ומשק.
בשנת 1965, יצא לשליחות של שנה וחצי, כראש מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית בצרפת. עם חזרתו לארץ ולאחר שהשתתף במלחמת ששת הימים, המשיך לעבוד בתפקידים שונים במשרד הסעד והשתלב בעשייה פוליטית במפד"ל, במסגרת סיעת "למפנה". לאחר שהשתתף גם במלחמת יום הכיפורים, מונה בשנת 1980, לחבר הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, וקיבל את תפקיד יו"ר חברת עמיגור.
בשנת 1981 לקראת הבחירות לכנסת ה-10, הצטרף לקבוצה של חברים מעדות המזרח, אשר פרשו מהמפד"ל והקימו את תנועת תמ"י. בשנת 1983 התמנה למנכ"ל משרד העבודה והרווחה תחת השר אהרון אוזן, שהיה אחד משני השרים של תמ"י בממשלתו של יצחק שמיר. במסגרת כהונתו עסק בין היתר בהגברת מענקים לפיתוח שירותים וחיזוק יישובי הפריפריה, קידום "חוק הסיעוד", הקמה של מסגרות להכשרה מקצועית וסיוע לתושבי דרום לבנון לאחר מלחמת לבנון הראשונה.
כמנכ"ל המשרד עמד בראש משלחת משרד העבודה והרווחה לוועידה השנתית של ארגון העבודה הבינלאומי של האו"ם. הוא כיהן בתפקיד עד חודש דצמבר 1984, אז הוחלף השר אהרון אוזן בשר משה קצב.
עם תום כהונתו חזר אוחיון להנהלת ההסתדרות הציונית העולמית ומונה להיות ראש המחלקה לקהילות ספרדיות (1996-1985). במהלך 11 השנים הבאות, דאג להדק את הקשר בין קהילות ספרדיות ברחבי העולם לארץ וכן הורחבה מאוד פעילות התוכנית להכשרת פעילי ציבור שמטרתה הייתה לסייע לצעירים מעיירות פיתוח לרכוש תארים אקדמיים.
בין השנים 2001-1975 היה פעיל במסגרת "ועד עדת המערבים" והיה בין היוזמים להקמת בית הכנסת "היכל אברהם" בשכונת בקעה בירושלים והקמת "המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה" בשכונת מחנה ישראל שבירושלים.
כחלק מפעילותו הציבורית שימש גם כחבר דירקטוריון בנק המזרחי (1984-1976), חבר הנהלת "הקדש" בית חינוך עיוורים (2002-1980) והנהלת "קרן ילדינו" (2001-1980) ובהנהלת מוסדות אוניברסיטת בר-אילן (1994-1986).
בשנת 2010 קיבל אוחיון את אות "יקיר ירושלים" ובימים אלו משמש כנשיא "קרן גאון" לחקר מורשת צפון אפריקה והפצתה.
השכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוחיון בוגר תואר ראשון במנהל חינוכי וקרימינולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן.
משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1962 נישא ולו ארבע בנות ו-22 נכדים. מתגורר בירושלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "הדרך אשר בה הלכתי" - סיפור חייו של אשר אוחיון, בהוצאת "חיים בספר"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יקירי ירושלים לשנת תש"ע | עיריית ירושלים, באתר www.jerusalem.muni.il
- [1]
- [2]