גיל רגב

גיל רגב
	גיל רגב
לידה	22 ביוני 1951 (בן 73); חרב לאת, ישראל
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1969–1976 (שירות סדיר) ; 1976–1983 (שירות מילואים) ; 1983 – יולי 2004 (שירות קבע)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד טייסת 201; מפקד בסיס נבטים; ראש להק כוח אדם; ראש אכ"א;
פעולות ומבצעים
	מלחמת יום הכיפורים; מבצע שלום הגליל; המערכה ברצועת הביטחון; האינתיפאדה הראשונה; האינתיפאדה השנייה

גיל רגב (נולד ב-22 ביוני 1951) הוא אלוף בדימוס בצה"ל. שימש בין השאר כמפקד טייסת 201, מפקד בסיס נבטים וראש להק כח אדם. בתפקידו האחרון כיהן כראש אכ"א.

ביוגרפיה

רגב נולד בשם גיל זיגמן, במושב חרב לאת שבעמק חפר בו הוא מתגורר גם היום. למד בתיכון בכפר ויתקין. בתחילת שירותו הצבאי שינה את שם משפחתו לרגב.

עשה את לימודיו האקדמאים באוניברסיטת אובורן שבאלבמה, במסגרת מכללת המלחמה של חיל האוויר של ארצות הברית. רגב הוא גם בוגר הקורס לניהול מתקדם A.M.P של אוניברסיטת הרווארד.

שירות צבאי

רגב התגייס לצה"ל ביולי 1969. עם גיוסו התנדב לקורס טיס מספר 64, אותו סיים בשנת 1971 כטייס קרב. בקיץ 1972 שובץ בטייסת 201 ("טייסת האחת") ועבר קורס הסבה בו הוכשר כטייס F-4 פנטום.

במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת הטייסת. במהלך המלחמה ביצע עשרות גיחות תקיפה בכל החזיתות והפיל שני מטוסי אויב. אחרי המלחמה הוצב כמדריך בבית הספר לטיסה.

בשנת 1976 השתחרר מהשרות הסדיר, רכש משק חקלאי ועסק בגידול פרחים ליצוא וירקות לשוק המקומי. במלחמת לבנון הראשונה השתתף כטייס פנטום במסגרת שירות המילואים.

בשנת 1983 חזר לשירות קבע בחיל האוויר ומונה לסגן מפקד טייסת 201 ובהמשך מונה למפקדה. ב-1989 עשה הסבה למטוסי F-16 ושירת כמדריך ראשי בבית הספר לטיסה. ב-1990 מונה למפקד בסיס נבטים. לאחר תקופת לימודים באקדמיית חיל האוויר האמריקאי באלבמה, מונה למפקד היחידה לשיתוף פעולה (יחשת"פ). ב-1997 מונה לראש להק כוח אדם (רלכ"א). בהמשך שימש גם סגן ראש אגף כוח אדם (אכ"א). ב-13 ביולי 2001 מונה לראש אכ"א במקומו של האלוף יהודה שגב, שפרש מצה"ל.

בדצמבר 1998, בעת ששימש רלכ"א, חולל רגב סערה כאשר דיבר נגד הניסיון של שילוב נשים בקורס טיס ואמר כי "נשים צריכות ללדת ולבנות משפחה". עוד אמר אז, כי "אם נקבל את כל הבנות נצטרך לומר איזה בנים לא נקבל, ואני עלול לפספס בנים מצוינים^[1]". עם זאת, בתקופת כהונתו כראש אכ״א הוגבר שילוב הנשים ביחידות צה״ל, בפרט במקצועות הלחימה, ונסגרו חיל הנשים והבסיסים המיועדים לנשים בלבד. בתגובה למחאה של גורמים דתיים הדגיש רגב כי המהלך נעשה תוך מאמץ לא לפגוע ברגשות חיילי ההסדר וללא כפייה של שירות משותף ברמת הפלוגה.^[2]

כראש אכ״א קידם רגב שיפור בתנאים של משרתי המילואים, בין השאר באמצעות תוספת תשלום על ימי מילואים והחזרים על הוצאות רכב וטלפון,^[3] ויזם הקמה של מרכזי סיוע למשפחותיהם של אנשי מילואים.^[4] כמו כן יזם תוכנית לגיוס לשירות קבע של תומכי לחימה, בפרט מקרב בוגרי בתי הספר הטכניים של צה״ל.^[5]

רגב הוא מהתומכים הבולטים בהפיכת צה"ל לצבא מקצועי. במהלך כהונתו כראש אכ"א הביע ביקורת על כך שהצבא משקיע כספים רבים בתמיכה בחיילים שלא משרתים כלוחמים אלא בתפקידים שאינם משמעותיים, ושתרומתם לצה״ל נמוכה. לדבריו עדיף צבא מקצועי יותר גם על חשבון התפישה כי צה"ל הוא "צבא העם".

ביולי 2004 הוחלף בתפקיד ראש אכ"א באלוף אלעזר שטרן והשתחרר מצה"ל.

לאחר השירות הצבאי

ב-2004 פתחה המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) בחקירה בעקבות תלונה של סא"ל דליה קוטאי, מי שהייתה קצינה באכ"א, והודחה על ידי רגב. הקצינה ייחסה לבכירים באכ"א, ובהם רגב, חשדות חמורים ביותר, שעניינם, בין היתר, העדפות פסולות ומעשי שחיתות בדמות קבלת טובות הנאה מעבר למותר על-פי הדין בצבא. לפי החשדות רגב אישר לקצינים בכירים בצה"ל, בהם האלופים יפתח רון-טל, ראש מז"י, ובני גנץ אלוף פיקוד צפון, סיוע כספי שלא כדין לצורך מימון שכר דירה במקומות שאליהם עברו מתוקף תפקידם וכן לשם הובלת הרהיטים והציוד בין הדירות. בעקבות ממצאי חקירת מצ"ח מצא הפרקליט הצבאי הראשי, תא"ל אביחי מנדלבליט, כי רגב אכן חרג מסמכותו, אך קבע שמדובר בחריגה ממינהל תקין ולא בעבירה ערכית. הפצ"ר המליץ ב-22 במאי 2005 לרמטכ"ל, רב-אלוף משה יעלון, על נזיפה פיקודית לרגב.^[6]

במאי 2005 אמר רגב בשיחה עם סימה קדמון כי "על פי שיפוטי המקצועי והידע שברשותי, אף אחד מבין נעדרי צה"ל אינו בחיים". לדבריו, "זו גם ההנחה הרווחת בקרב הגורמים המקצועיים. אלא שאין בידנו שום הוכחה לכך. בחלק מהמקרים יש מסקנות, בחלק הערכות. אך הוכחות אין". היו שמתחו ביקורת על כך שרגב מצא לנכון לומר דברים אלו לאחר שכבר השתחרר, וטענו שדבריו פגעו במשפחות ובארגונים שפועלים למען החזרת הנעדרים הביתה.^[7]

גיל רגב שימש כשופט בעונה השנייה של תוכנית המציאות הישראלית "השגריר" בערוץ 2, לצד דובר צה"ל לשעבר, נחמן שי, והכתבת הפוליטית של ערוץ 2, רינה מצליח. רגב החליף בתפקיד את ראש השב"כ לשעבר, יעקב פרי ששימש בתפקיד זה בעונה הראשונה של הסדרה.

בספטמבר 2023, חמישים שנה לאחר מלחמת יום הכיפורים, שודרה ב"כאן 11" הסדרה "האחת" בסדרה מתראיין רגב על טייסת 201 בזמן המלחמה.^[8]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גיל רגב בוויקישיתוף

שלמה איזקסון, ‏פרשו מטיסה האלוף (מיל') גיל רגב ותא"ל (מיל') אמיר נחומי, באתר חיל האוויר הישראלי
8.10.73-הפלת מיג 21 סורי-גיל רגב, אתר מרקיע שחקים
אלוף גיל רגב, ‏טייסת ה"אחת", מערכות 391, אוקטובר 2003 : סיפורו ממלחמת יום הכיפורים
אורי משגב, "הרמטכ"ל, ראש השב"כ וראש המוסד צריכים לומר לביבי 'עד כאן'", באתר הארץ, 6 בספטמבר 2023
האחת, באתר "כאן 11"

הערות שוליים

^ ראש אכ"א: עדיף לא לגייס חיילים מאוכלוסיות חלשות, באתר וואלה, 11 בנובמבר 2002
^ אבישי בן חיים, ראש אכ"א: "אי אפשר לסגת משילוב בנות במקצועות הלחימה", באתר ynet, 1 באוגוסט 2001
^ פליקס פריש ולינוי בר גפן, אנשי מילואים יפוצו על שימוש במכונית וטלפון סלולרי, באתר ynet, 22 בנובמבר 2001
^ עמיר רפפורט, מרכזי סיוע למשפחות אנשי המילואים, באתר ynet, 29 בספטמבר 2002
^ פליקס פריש, צה"ל: מחסור של 40 אחוז בחיילים "תומכי לחימה" בשטחים, באתר ynet, 27 בפברואר 2002
^ איתן רבין, ההמלצה: צעדים פיקודיים נגד שני אלופים, באתר nrg‏, 23 במאי 2005
^ גיל רגב: "נעדרי צה"ל אינם בין החיים", באתר ynet, 20 במאי 2005
^ האחת, באתר "כאן 11"

[1] ראש אכ"א: עדיף לא לגייס חיילים מאוכלוסיות חלשות, באתר וואלה, 11 בנובמבר 2002

[2] אבישי בן חיים, ראש אכ"א: "אי אפשר לסגת משילוב בנות במקצועות הלחימה", באתר ynet, 1 באוגוסט 2001

[3] פליקס פריש ולינוי בר גפן, אנשי מילואים יפוצו על שימוש במכונית וטלפון סלולרי, באתר ynet, 22 בנובמבר 2001

[4] עמיר רפפורט, מרכזי סיוע למשפחות אנשי המילואים, באתר ynet, 29 בספטמבר 2002

[5] פליקס פריש, צה"ל: מחסור של 40 אחוז בחיילים "תומכי לחימה" בשטחים, באתר ynet, 27 בפברואר 2002

[6] איתן רבין, ההמלצה: צעדים פיקודיים נגד שני אלופים, באתר nrg‏, 23 במאי 2005

[7] גיל רגב: "נעדרי צה"ל אינם בין החיים", באתר ynet, 20 במאי 2005

[8] האחת, באתר "כאן 11"

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]