דינמו קייב
 | ||||
| מידע כללי | ||||
|---|---|---|---|---|
| כינוי | הלבנים-כחולים | |||
| תאריך ייסוד | 13 במאי 1927 | |||
| אצטדיון |
מרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי, קייב, אוקראינה (תכולה: 70,050) | |||
| בעלים |
 איגור סורקיס | |||
| מנכ"ל |
 רוואז צ'וחונלידזה | |||
| מאמן |
אולכסנדר שובקובסקי | |||
| ליגה | הפרמייר-ליג האוקראיני | |||
|
fcdynamo | ||||
| תלבושת | ||||
| ||||
קבוצת הכדורגל דינמו קייב (באוקראינית: Футбольний Клуб Динамо Київ) היא קבוצת כדורגל אוקראינית, המייצגת את עיר הבירה קייב והיא אחת מקבוצות הכדורגל הגדולות במזרח אירופה והמעוטרת ביותר באוקראינה והייתה המעוטרת ביותר בברית המועצות.
קבוצת דינמו הוקמה במאי 1927, בחסות משטרת קייב ומאז הקמתה זכתה ב-13 אליפויות ברית המועצות, 9 גביעי ברית המועצות, 3 טורנירי הסופר קאפ הסובייטי ולצד דינמו מוסקבה הייתה היחידה שהשתתפה בכל עונות האליפות הסובייטית, מבלי לרדת ליגה. דינמו קייב הייתה הקבוצה הלא-מוסקבאית הראשונה שזכתה באליפות ברית המועצות ולרשותה גם זכייה ב־16 אליפויות אוקראינה, 13 גביעים לאומיים ו־8 גביעי סופר קאפ לאומי.
במפעלים האירופיים העפילה הקבוצה שלוש פעמים לשלבי חצי גמר ליגת האלופות (בשנים 1977, 1987, 1999) וזכתה בשתי גביעי המחזיקות (1975, 1986) ובסופר קאפ האירופי 1975 והייתה לקבוצה הסובייטית הראשונה שזכתה בתואר אירופי והיא הקבוצה האוקראינית הראשונה לזכות בתואר אירופי. דינמו מדורגת במקום 29 בדירוג אופ"א ובמקום ה-16 ברשימת 200 מועדוני הכדורגל הגדולים ביותר של המאה ה-20, מאת IFFHS[1] והיא מקבוצות הכדורגל הטובות במזרח אירופה.
דינמו מארחת את משחקיה במרכז הספורט הלאומי אולימפיסקי שנחנך ב-1923 והוא האצטדיון הגדול ביותר באוקראינה (מכיל 70,050 מושבים). היריבה הגדולה ביותר של דינמו קייב היא שחטאר דונצק, כאשר השתיים נחשבות לחזקות ביותר בכדורגל האוקראיני והמפגש ביניהן מכונה לקלאסיקו האוקראיני.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה הוקמה ב-13 במאי 1927 כקבוצת חובבים, חלק מאיגוד ספורט סובייטי הנקרא "דינמו", על ידי סרגיי ברנימסקי וניקולאי צ'ניקוב. האגודה הוקמה בדמות אגודת דינמו שהוקמה על ידי פליקס דזרז'ינסקי. הייתה זו יוזמתו של סמיון זפדני, ראש סניף קייב של ג.פ.או., שהובילה ליצירת קבוצת הכדורגל. סגנו, סרגיי ברמינסקי, החל להקים את הקבוצה לא רק מתוך אנשי המשטרה החשאית הסובייטית, אלא גם כדורגלנים ממועדונים אחרים בעיר. כל הכדורגלנים היו חלק מקבוצת העיר המאוחדת או אלופת העיר. הקבוצה שזה עתה נוצרה שיחקה את משחקה הרשמי הראשון ב-1 ביולי 1928 נגד קבוצת עיר מאוחדת מקומית בעת ביקורה בבבילה צרקבה. כבר בדקה החמישית דינמו פתחה את התוצאה במשחק, אולם בסיום איבדה את היתרון והפסידה 1–2. המשחק הבא ששיחקה דינמו היה ב-17 ביולי 1928 כשאירחה את דינמו אודסה במשחק שהסתיים בשוויון 2:2. האיגוד מומן ונתמך באופן רשמי על ידי ה-נ.ק.ו.ד., ומאוחר יותר על ידי משטרת קייב והאם וה דה (ממנגנוני הביטחון הסובייטיים). הקבוצה חנכה את אצטדיון הבית שלה ב-12 ביוני 1933, שנה לפני שהממשלה הסובייטית הפכה את העיר לבירת אוקראינה הסובייטית[2].
בשנת 1936 נערכה אליפות ברית המועצות הראשונה, ודינמו קייב הייתה ממייסדות הליגה שזה עתה הוקמה. ברם הצלחותיה המוקדמות הוגבלו למקום השני בשנת 1936 ולמקום השלישי בשנת 1937. בעונת 1941 שיחקה רק תשעה משחקים כאשר מלחמת העולם השנייה קטעה את משחקי הליגה. בשנת 1942 נערך משחק אשר לימים קיבל את השם משחק המוות, בין שחקני דינמו קייב לשעבר לבין קבוצת "סטארט" שייצגה את הכובשים הנאצים. המשחק הסתיים בתוצאה 3–5 לטובת הסובייטים, תוצאה שגבתה את חייהם של כמה משחקני הקבוצה, שנרדפו על ידי הנאצים.
ההגמוניה בליגה הסובייטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנות ה-50 ועד שנות ה-80 השחקנים המקצוענים גם קיבלו באופן פורמלי דרגה של קצין משטרה. אלפי[דרוש מקור] אזרחי ברית המועצות אחרים שילמו מסי חבר סמליים לאיגוד הספורט והיו חברים בו. במהלך התקופה הסובייטית, דינמו קייב הפכה לסמל לזהות אוקראינית ומשחקים של הקבוצה נגד קבוצות ממוסקבה זכו לאהדה רחבה של האוכלוסייה האוקראינית. בתקופה הסובייטית, דינמו הייתה אחת היריבות העיקריות, ולעיתים קרובות היריבה היחידה, למועדוני הכדורגל ממוסקבה. יכולתה לאתגר את הדומיננטיות של מועדוני מוסקבה בכדורגל הסובייטי ולעיתים קרובות לנצח אותם בדרך לזכייה באליפות ברית המועצות, הייתה עניין של גאווה לאומית עבור אוקראינה. מנהיגי הרפובליקה האוקראינית ראו במועדון באופן לא רשמי את נבחרתם הלאומית וסיפקו תמיכה נדיבה, מה שהפך את דינמו לקבוצה מקצועית בעל חשיבות בינלאומית. בשנת 1989 עברה דינמו לבעלות חברה עצמאית המנותקת מאגודת "דינמו" ובעונות האחרונות של הליגה הסובייטית היא התמודדה בצבעים הלאומיים של אוקראינה (כחול וצהוב) כחלק מהתנועה הלאומית שזכתה לפופולריות רבה.
השנים הראשונות אחרי פירוק ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פירוק ברית המועצות, דינמו צורפה לליגת העל האוקראינית בכדורגל שאך זה הוקמה. אלא שכבר בקיץ 1993 הקבוצה התמודדה עם משבר רציני כאשר המדיניות הכלכלית של נשיא דינמו, ויקטור בזברקי, הציבה את דינמו בדרך לפשיטת רגל. ב-19 ביולי 1993 אספה יוצאת דופן של מאמנים ושחקנים דחפה לפיטוריו של ויקטור בזברקי והוקמה חברת מניות בשם "מועדון הכדורגל דינמו קייב", שרכשה את הקבוצה. לנשיא החברה שזה עתה הוקמה מחדש נבחר איגור סורקיס, איש עסקים ממוצא יהודי, שהיה מקורב לנשיא לשעבר ליאוניד קוצ'מה ואחד הטייקונים העשירים במזרח אירופה (עם קשרים לעסקי אלקטרוניקה ונפט). האופוזיציה באוקראינה האשימה את המדינה ברשלנות בהפרטת המועדון שנמכר לטענתה מתחת למחיר השוק שלו. תמיכתו בנשיא אוקראינה התבטאה בכך שבבחירות באוקראינה נעשה שימוש על ידי תומכי קוצ'ימה בסמלי ושחקני הקבוצה, ובהם אנדריי שבצ'נקו. באותו זמן אגודת דינמו הסכימה להעביר לידי דינמו קייב שני מרכזי אימונים ואת אצטדיון דינמו. מלבד קבוצת הכדורגל ואגודת דינמו צורפו לדירקטוריון הקבוצה גם נציגי מרכז חברת סלבוטיץ' וניופורט. הוקמה ועדת סקירה שהורכבה ממנהלי משרד הפנים האוקראיני, שירות הביטחון של אוקראינה, כוחות משמר הגבול ומשרד התובע הכללי, בכך נמשכה המסורת לפיה דינמו נתמכת על ידי מנגנוני הביטחון במדינה.
מעמדה של דינמו כמועדון הבכיר במדינה לא השתנה, כאשר הקבוצה המשיכה לשלוט בתחרויות המקומיות, עם זכייה תשעה פעמים רצופות באליפות אוקראינה (בשנים 1993-2001) כשהיא מייצגת את המדינה פעם אחר פעם בליגת האלופות. באותן שנים החלה לצמוח היריבות העיקרית שלה עם שחטאר דונצק, מועדון מאזור דונבאס, שהגיע למקום השני לדינמו מספר פעמים לפני שהצליח לזכות באליפות בשנים 2002, 2005, 2006 ו-2008 (בארבעת המקרים, דורגה דינמו שנייה). המשחקים בין שני הצדדים הללו נקראים "הקלאסיקו האוקראיני".
בשנים 1989–1993 הופעלה גם קבוצת כדורגל נשים דינמו קייב.
דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007, כחלק מחגיגות 80 שנה למועדון, התווספו ללוגו הקבוצה שני כוכבי זהב, המייצגים עשרה תארים באליפות אוקראינה ועשרה תוארי אליפות ברית המועצות. בעונת 2006/2007 זכתה דינמו קייב בדאבל ובסופר קאפ האוקראיני אחרי שנתיים שבהן לא זכתה באליפות הליגה המקומית. אך בשל ההופעה הרעה בליגת האלופות בשתי העונות האחרונות, הנהלת דינמו קיבלה החלטה מעט לא צפויה עם מינויו של המאמן הזר הראשון בתולדות המועדון: יורי סיומין הרוסי. בעבר רק שחקנים לשעבר או בוגרי האקדמיה לכדורגל של דינמו מונו למאמנים, אך בדצמבר 2007 הוזמן סיומין. עם זאת, המועדון היה שני לשחטאר דונצק גם בגביע האוקראיני וגם בליגת העל בשנת 2008. בעונת 2008/2009, בקמפיין האירופי המצליח ביותר של המועדון מאז 1999 דינמו העפילה לחצי גמר גביע אופ"א (כשהיא גברה על קבוצות כמו ולנסיה ופריז סן ז'רמן) אך הובסה בשלב חצי הגמר על ידי שחטאר דונצק, שזכתה בהמשך בתואר האירופי הראשון שלה. גם עונת 2009 הביאה להצלחה למועדון, שחגג זכייה 13 באליפות האוקראינית.
בעונה שכללה את ניצחון השיא שלה, ניצחון 9–0 על איליצ'יבץ מריופול, הצליחה הקבוצה לסיים כסגנית האלופה בשנים 2010–2011, מאחורי שחטאר דונצק. בעונתו האחרונה של אנדריי שבצ'נקו במועדון, דינמו סיימה גם כאלופת 2011–2012. בעונת 2011/12 דינמו הצליחה להגיע גם לשלב הבתים של הליגה האירופית לאחר שהודחה בסיבוב המוקדמות השלישי בליגת האלופות על ידי רובין קאזאן בתוצאות 0:2 בקייב ו-2:1 בקאזאן. בפלייאוף הליגה האירופית הצליחה להביס את ליטקס לובץ' בתוצאה 1–3, אך בשלב הבתים דינמו סיימה שלישית לאחר קמפיין מאכזב בבית שהכיל את בשיקטאש, מכבי תל אביב וסטוק סיטי.
באפריל 2013 הוכרז שדינמו תשתתף במפעלים האירופיים ללא קהל עקב גזענות מצד האוהדים במשחקים קודמים. בעונת 2012/13 הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות אחרי שגברה על פיינורד 3–1 ועל בורוסיה מנשנגלדבאך 4–3 בסיכום הכולל והעפילה לשלב הבתים. דינמו שובצה לבית עם פריס סן ז'רמן, פורטו ודינמו זאגרב וסיימה במקום השלישי עם חמש נקודות בלבד והודחה בסיבוב 32 האחרונות בליגה האירופית על ידי בורדו, 2–1 בסיכום הכולל. בליגת העל דינמו סיימה שלישית ואילו בגביע היא הודחה בשלב 32 האחרונות. בסך הכל, עונת 2012/13 הייתה אכזבה עבור דינמו, כאשר עונת 2013/14 הייתה עונה מאכזבת לא פחות מכיוון שדינמו סיימה במקום הרביעי בליגה, הגרוע ביותר מאז הקמת הפרמייר ליג האוקראיני והצליחה להגיע רק לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית כשהודחה על ידי ולנסיה. אולג בלוחין שאימן את דינמו פוטר והוחלף על ידי שחקן העבר סרהי רברוב. תחתיו, דינמו הצליחה לזכות בגביע האוקראיני בעונת 2013/14, לראשונה מזה חמש שנים.
בתחילת עונת 2014/15 דינמו החתימה שחקנים מבטיחים רבים כמו אלכסנדר דרגוביץ', ג'רמיין לנס (שעזב לאחר סיום העונה), לוקאס תאודורצ'יק וויטורינו אנטונס. בהדרכת רברוב, דינמו זכתה באליפות 2015/2016 במאזן נטול הפסדים ובגביע האוקראיני 2014/15 וזכתה בדאבל מקומי לראשונה מזה שמונה שנים. בליגה האירופית בעונת 2014/15, דינמו העפילה לשלב הבתים וסיימה במקום הראשון עם 15 נקודות והתקדמה עד לרבע גמר הליגה האירופית, כאשר רברוב העדיף משחק הגנתי. עם זאת, ברבע הגמר, דינמו הודחה על ידי פיורנטינה.
בתחילת עונת 2015/16, דינמו החתימה את דרליס גונזלס המוכשר והוגרלה לבית ז' של ליגת האלופות לצד צ'לסי פורטו ומכבי תל אביב. דינמו סיימה במקום השני עם 11 נקודות אחרי הופעה מרהיבה ו-0–2 בפורטו. עם זאת, דינמו נענשה על ידי אופ"א על תקרית גזענית במשחק הביתי מול צ'לסי בו ארבעה גברים שחורים הותקפו ביציע על ידי אוהדי דינמו. למרות זאת, דינמו העפילה לשמינית גמר ליגת האלופות לראשונה מאז שנת 2000, שם הוגרלה מול מנצ'סטר סיטי שהדיחה את דינמו. ההופעה המקומית של דינמו הייתה בלתי נשכחת באותה מידה כאשר המועדון חגג זכייה באליפות ליגת העל האוקראינית כשהפסידה פעם אחת בלבד, לריביתה שחטאר דונצק 0–3 פעמיים והודחה ברבע גמר הגביעי האוקראיני. בסוף העונה עזבו את המועדון כמה משחקניה כמו מיגל ולוסו, אלכסנדר דרגוביץ', יונס בלהנדה וחוקאש תאודורצ'יק.
עונת 2016/17 הייתה אכזבה יחסית עבור דינמו, שסיימה במקום השני בפרמייר ליג האוקראיני, אחרי שחטאר דונצק, עם הפרש של 13 נקודות אחרי שורה של תוצאות מאכזבות. בליגת האלופות הוגרלה לשלב הבתים עם נאפולי, בנפיקה ובשיקטאש. דינמו סיימה במקום הרביעי אחרי קמפיין עגום, אף על פי שהצליחה לרשום ניצחון 6–0 על בשיקטאש בקייב. בחלון ההעברות בחורף, דינמו החתימה את הבלמים המבטיחים אלכסנדר פנטיץ' וטמאס קאדר והתמקדה בכישרונות של אקדמיית הנוער כמו ויקטור ציהנקוב, ארטם בסדין ו-ולודימיר שפלייב שהצליחו לשפר את הופעותיה. עם זאת, דינמו הפסידה בגמר הגביע האוקראיני לשחטאר דונצק בתוצאה 0–1.
היריבות עם שחטאר וזכייה 16 באליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת עונת 2017/18, לאחר שסרהי רברוב עזב, מונה שחקן העבר אליאקסנדר חילקביץ' כמחליפו של רברוב. בשתי העונות הראשונות שלו, דינמו לא הצליחה להעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות ונאלצה להסתפק בשלב הבתים של הליגה האירופית. בשתי הפעמים הודחה בסופו של דבר בשלב שמינית הגמר, תחילה על ידי לאציו בעונת 2017/18, ולאחר מכן על ידי צ'לסי בעונת 2018/19. בזירה המקומית, דינמו נותרה במקום השני אחרי שחטאר בליגת העל האוקראינית. למרות חוסר התקדמות לכאורה בתוצאות, חוזהו של חילקביץ' הוארך לשנתיים, אחרי שדינמו זכתה בסופר קאפ האוקראיני עם ניצחון על יריבתה המושבעת שחטאר דונצק. עם זאת, שישה משחקים לאחר הארכת חוזהו חילקביץ' פוטר ב-14 באוגוסט 2019, לאחר ששוב לא הצליח להביא את דינמו לשלב הבתים בליגת האלופות. במקומו מונה אלכסיי מיכאיליצ'נקו שהצליח להביא לקבוצה זכייה 12 בגביע האוקראיני, אך למרות השינוי, התוצאות על המגרש כמעט לא השתפרו: דינמו אומנם זכתה באליפות אוקראינה 2019/2020 אך סיימה במקום השלישי בשלב הבתים של הליגה האירופית באותה עונה.
ביולי 2020, מונה מירצ'ה לוצ'סקו הרומני, שאימן בעבר את יריבתה המושבעת של דינמו, שחטאר דונצק, במשך 12 שנה[3], למאמן החדש. הוא התפטר לאחר ארבעה ימים בלבד, בעקבות מחאת אוהדים נגדו אך חזר לתפקידו כעבור שעות בודדות[4]. תחתיו דינמו זכתה בסופר קאפ האוקראיני כשגברה על שחטאר דונצק והבטיחה זכייה תשיעית בטורניר ושלישית ברציפות[5] והוא הצליח היכן שקודמיו נכשלו כשדינמו העפילה לשלב הבתים של ליגת האלופות בעונת 2020/2021 לראשונה מזה 4 שנים, זאת אחרי שגברה על גנט בסיבוב המוקדמות השלישי, כשהפעם הקודמת הייתה בעונת 2012/2013 בהדרכת יורי סיומין. בתום עונת 2020/2021 לוצ'סקו הוליך את דינמו לזכייה מספר 16 באליפות אוקראינה וזכייה מספר 13 בגביע האוקראיני. ברם, הקבוצה סיימה במקום האחרון בשלב הבתים של ליגת האלופות בבית שכלל את ברצלונה, בנפיקה ליסבון, באיירן מינכן עם מאזן של שוויון אחד מאופס מול בנפיקה וחמישה הפסדים.
הישגים לפי עונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברית המועצות (1936–1991)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | ליגה | # | גביע | אירופה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|---|
| 1936 (אביב) | בית A | 2 | -//- | |||
| 1936 (סתיו) | 6 | 32 אחרונות | ||||
| 1937 | 3 | -//- | ||||
| 1938 | 4 | -//- | ||||
| 1939 | 8 | -//- | ||||
| 1940 | 8 | לא השתתפה | -//- | |||
| 1941 | 8 | לא השתתפה | העונה הופסקה בעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה | |||
| 1942—1944 | האליפות לא נערכה בעקבות המלחמה | |||||
| 1945 | ליגת העל | 11 | ||||
| 1946 | 12 | חצי גמר | ||||
| 1947 | 4 | |||||
| 1948 | 10 | |||||
| 1949 | 7 | |||||
| 1950 | 13 | |||||
| 1951 | 8 | |||||
| 1952 | 2 | |||||
| 1953 | 8 | |||||
| 1954 | 5 | זכייה | ||||
| 1955 | 6 | |||||
| 1956 | 4 | לא השתתפה | ||||
| 1957 | 6 | |||||
| 1958 | 6 | |||||
| 1959 | 7 | לא השתתפה | ||||
| 1960 (אביב) | 1 | שלב מוקדמות הליגה | ||||
| 1960 | 2 | |||||
| 1961 (אביב) | 2 | שלב מוקדמות הליגה | ||||
| 1961 | 1 | תוצאות האביב הוכרו כחלק מנתוני טבלת הליגה. | ||||
| 1962 (אביב) | 1 | מוקדמות הליגה | ||||
| 1962 | 5 | |||||
| 1963 | 9 | |||||
| 1964 | 6 | זכייה | ||||
| 1965 | 2 | |||||
| 1966 | 1 | זכייה | גביע מחזיקות הגביע | רבע גמר | ||
| 1967 | 1 | |||||
| 1968 | 1 | גביע אלופות אירופה | שמינית גמר (סיבוב שני) | |||
| 1969 (אביב) | 1 | מוקדמות הליגה | ||||
| 1969 | 2 | גביע אלופות אירופה | דינמו הייתה אמורה להשתתף בגביע האירופי, אך במסגרת מחאה עם קבוצות מרכז ומזרח אירופה הטילה חרם על ההגרלה | |||
| 1970 | 7 | חצי גמר | גביע אירופה | שמינית גמר (סיבוב 2) | ||
| 1971 | 1 | |||||
| 1972 | 2 | שמינית גמר | ||||
| 1973 | 2 | גמר | גביע אלופות אירופה | רבע גמר | ||
| 1974 | 1 | זכייה | גביע אופ"א | שמינית גמר (סיבוב 3) | ||
| 1975 | 1 | גביע מחזיקות הגביע | זכייה | זכתה גם בטורניר הסופר קאפ האירופי | ||
| 1976 (אביב) | 8 | |||||
| 1976 (סתיו) | 2 | גביע אלופות אירופה | רבע גמר | |||
| 1977 | 1 | גביע אלופות אירופה | חצי גמר | |||
| 1978 | 2 | זכייה | גביע אופ"א | 32 אחרונות (סיבוב 1) | ||
| 1979 | 3 | רבע גמר | גביע אלופות אירופה | שמינית גמר (סיבוב 2) | ||
| 1980 | 1 | חצי גמר | גביע אופ"א | שמינית גמר (סיבוב 3) | ||
| 1981 | 1 | רבע גמר | גביע אופ"א | 32 אחרונות (סיבוב 1) | ||
| 1982 | 2 | זכייה | גביע אלופות אירופה | רבע גמר | ||
| 1983 | 7 | רבע גמר | ||||
| 1984 | 10 | שמינית גמר | גביע אופ"א | 32 אחרונות (סיבוב 1) | ||
| 1985 | 1 | זכייה | ||||
| 1986 | 1 | שמינית גמר | גביע מחזיקות הגביע | זכייה | השתתפה במשחק הסופר קאפ האירופי | |
| 1987 | 6 | זכייה | גביע אלופות אירופה | חצי גמר | ||
| 1988 | 2 | שמינית גמר | גביע אלופות אירופה | 16 אחרונות (סיבוב 1) | ||
| 1989 | 3 | חצי גמר | ||||
| 1990 | 1 | זכייה | גביע אופ"א | שמינית גמר (סיבוב 3) | ||
| 1991 | 5 | 16 אחרונות[6] | גביע מחזיקות הגביע | רבע גמר | ||
אוקראינה (1992–...)[עריכת קוד מקור | עריכה]
| עונה | ליגה | # | גביע | סופר קאפ | אירופה | הערות | |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1992 | ליגת העל | 2 | רבע גמר | לא נערך | גביע אלופות אירופה | שלב הבתים | |
| 1992/93 | 1 | מחזיקת גביע | גביע אופ"א | סיבוב שני | |||
| 1993/94 | 1 | שמינית גמר | ליגת האלופות | סיבוב ראשון | |||
| 1994/95 | 1 | רבע גמר | ליגת האלופות | פלייאוף | |||
| 1995/96 | 1 | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | שלב הבתים | |||
| 1996/97 | 1 | שמינית גמר | גביע אופ"א | סיבוב ראשון | |||
| 1997/98 | 1 | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | רבע גמר | |||
| 1998/99 | 1 | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | חצי גמר | |||
| 1999/00 | 1 | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | סיבוב שני | |||
| 2000/01 | 1 | 16 אחרונות | ליגת האלופות | סיבוב ראשון | |||
| 2001/02 | 2 | גמר | ליגת האלופות | סיבוב ראשון | |||
| 2002/03 | 1 | מחזיקת גביע | גביע אופ"א | 16 אחרונות | |||
| 2003/04 | 1 | חצי גמר | ליגת האלופות | סיבוב ראשון | |||
| 2004/05 | 2 | מחזיקת גביע | גמר | גביע אופ"א | 32 אחרונות | ||
| 2005/06 | 2 | מחזיקת גביע | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | סיבוב מוקדמות שני | ||
| 2006/07 | 1 | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | שלב הבתים | |||
| 2007/08 | 2 | גמר | ליגת האלופות | שלב הבתים | |||
| 2008/09 | 1 | חצי גמר | מחזיקת גביע | גביע אופ"א | חצי גמר | ||
| 2009/10 | 2 | רבע גמר | לא השתתפה | ליגת האלופות | שלב הבתים | ||
| 2010/11 | 2 | גמר | מחזיקת גביע | הליגה האירופית | רבע גמר | ||
| 2011/12 | 2 | שמינית גמר | לא השתתפה | הליגה האירופית | שלב הבתים | ||
| 2012/13 | 3 | 16 אחרונות | ליגת האלופות | שלב הבתים | |||
| הליגה האירופית | 16 אחרונות | ||||||
| 2013/14 | 4 | מחזיקת גביע | גמר | הליגה האירופית | 16 אחרונות | ||
| 2014/15 | 1 | מחזיקת גביע | הליגה האירופית | רבע גמר | |||
| 2015/16 | 1 | רבע גמר | גמר | ליגת האלופות | שמינית גמר | ||
| 2016/17 | 2 | גמר | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | שלב הבתים | ||
| 2017/18 | 2 | גמר | מחזיקת גביע | ליגת האלופות | סיבוב המוקדמות השלישי | ||
| הליגה האירופית | שמינית גמר | ||||||
| 2018/19 | 2 | רבע גמר | ליגת האלופות | פלייאוף | |||
| הליגה האירופית | שמינית גמר | ||||||
| 2019/20 | 1 | מחזיקת גביע | הליגה האירופית | שלב הבתים | |||
| 2020/21 | 1 | זכייה | זכייה | ליגת האלופות | |||
| 2021/22 | גמר | ||||||
אצטדיון הקבוצה ומתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – האצטדיון האולימפי (קייב), אצטדיון דינמו (קייב)
משנת 1934 אצטדיון דינמו קייב משמש כמגרש הבית של דינמו. ב-1933 הוא נבנה עם תכולה של 18,000 מושבים, אך בעל יכולת הרחבה לכדי 23,000 מושבים. ב-1954 האצטדיון שופץ בעקבות הריסתו במהלך מלחמת העולם השנייה. לקראת אולימפיאדת 1980 נערכו באצטדיון שיפוצים נרחבים משנת 1978, במהלך השיפוצים הוצבו עמודי תאורה ולוח תוצאות אלקטרוני ומבנה מינהלי. לאחר השיפוץ תכולת המושבים צומצמה ל-18,000 מושבים. לאחר התפרקות ברית המועצות האצטדיון שופץ שוב והפעם קוצצה כמות המושבים ל-16,000 מושבים. ב-2002 לאחר מותו של ולרי לובנובסקי האצטדיון נקרא על שמו וב-2003, במלאת שנה למותו, הוצב פסל בדמותו. דינמו אירחה בו משחקים בשנים 1996–2011.
משנת 2012 דינמו החלה לארח בקביעות את משחקיה באצטדיון האולימפי בעיר המכיל 70,050 מושבים. המשחק הראשון שדינמו אירחה בו משחק היה ב-9 בספטמבר 1945 במסגרת ליגת העל הסובייטית בכדורגל כשאירחה את דינמו טביליסי במשחק שהסתיים בתוצאה 2:7, משנת 1953 עד 1996 האצטדיון שימש גם כן כמגרש הבית של דינמו. משנת 1996 עד סוף 2007 האצטדיון האולימפי אירח את משחקי דינמו במסגרת המפעלים האירופיים והגביע האוקראיני.
מתקן האימונים של הקבוצה ממוקם בשכונת צ'פאייבקה בדרום קייב. בסיס האימונים נבנה ב-1961 ושופץ לאחרונה בשנים 1995–1998. הוא כולל שישה מגרשי דשא טבעי פתוחים, אולם ספורט, מגרש עם דשא סינתטי ואולם סגור למשחקי כדורגל. משמש לאימונים ולאירוח משחקים קטנים עם קהל של עד 1,200 איש. שימש בעיקר כאצטדיון עבור קבוצות המילואים וקבוצת הנוער.
סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נכון ל-11 באוגוסט 2022
|
|
תלבושות הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
     1927—1930
|
     1930—1935
|
 1936—1941
|
 1941—1944
|
1944—1951
|
1952—1960s
|
1960—1970
|
|
1970—1980
|
 1980
|
1990—1991
|
   1991—1993
|
   1994—1996
|
   1996—2004
|
 2004—2008
|
|
2008—2010
|
     2010—2012
|
   2012—2013
|
   2013—2014
|
     2014—2016
|
     2016—
|
בעלים וספונסרים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקבוצה נמצאת בבעלות האוליגרך האוקראיני איגור סורקיס, שמכהן כנשיא דינמו קייב מאז 10 ביוני 2002. בעונת 1986/87 הקבוצה חתמה על חוזה ספונסרות עם Commodore ובמשך שבעה משחקים השחקנים לבשו חולצות עם הכיתוב Commodore[7][8]. בעונת 2014/15 נדרה בנק פשט את הרגל והקבוצה הופיעה ללא ספונסר במהלך שנת 2015.
| שנים | ספונסר |
|---|---|
| 1927—1987 | ללא ספונסר |
| 1987 |  Commodore
|
| 1988 | ללא ספונסר |
| 1989—1990 | Fisac
|
| 1991—1994 |  Lufthansa
|
| 1994—1996 | ללא ספונסר |
| 1996—2004 | פרומאינבסט בנק
|
| 2004—2006 |  גזפרום אנרגוהולדינג
|
| 2006 | אוקרטלקום
|
| 2007—2013 | פריבט בנק
|
| 2013—2014 | נדרה בנק
|
| 2015 | ללא ספונסר |
| 2015—2016 |  Renault
|
| 2017— | ניו באלאנס
|
שחקנים מפורסמים בעבר ובהווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדריי שבצ'נקו (כדור הזהב, 2004)- איגור בלאנוב (כדור הזהב, 1986)
- אולג בלוחין (כדור הזהב, 1975)
ולרי לובנובסקי- סרהי רברוב
אולג סלנקו
קאחה קלאדזה
יסמאעל בנגורה- ולדימיר בסונוב
ולנטין בלקביץ'
דמבה טורה- פאפה דיחאטה
- אלכסנדר זאברוב
- ויקטור אונופקו
- אנטולי דמיאננקו
- אולכסנדר שובקובסקי
- וסילי ראץ
- לאוניד בוריאק
- אלכסיי מיכאיליצ'נקו
- אנדריי קנצ'לסקיס
ירקו לקו
האריסון אוטלברו ארקה- רוסלאן רוטאן
- דניס אונישצ'נקו
- ואסילי קרדש
- אנדריי באל
- אולג קוזנצוב
- ויקטור צ'אנוב
- איוואן ירמצ'וק
- גיורגי דמיטרדזה
מקסים שצקיך- אולג גוסב
- ניקו קראנצ'ר
- גנאדי ליטובצ'נקו
- אולג פרוטאסוב
- סרגיי בלטאצ'ה
- ודים יבטושנקו
שיאני ההופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן עשרת השחקנים ששיחקו הכי הרבה משחקי ליגה במדי דינמו קייב, נכון ל-10 במאי 2015. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בדינמו קייב.
| מקום | שם השחקן | שנות פעילות | הופעות |
|---|---|---|---|
| 1 | אולג בלוחין | 1969–1988 | 433 |
| 2 | אולכסנדר שובקובסקי | 1993–2016 | 426 |
| 3 | אנטולי דמיאננקו | 1979–1991 1992–1993 |
347 |
| 4 | ולדימיר ורמייב | 1968–1982 | 310 |
| 5 | לאוניד בוריאק | 1973–1984 | 304 |
| 6 | ולדימיר מונטיאן | 1965–1977 | 302 |
| 7 | אולג גוסב | 2003–2016 | 292 |
| 8 | ולדימיר בסונוב | 1976–1990 | 277 |
| 9 | ולדיסלב ואשצ'וק | 1993–2002 2005–2008 |
254 |
| 10 | סרהי רברוב | 1992–2000 2005 - 2008 |
242 |
שיאני שערים[עריכת קוד מקור | עריכה]
להלן עשרת השחקנים שהבקיעו הכי הרבה שערי ליגה במדי דינמו קייב, נכון ל-7 בפברואר 2016. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים בקבוצה.
| מקום | שם השחקן | שנות פעילות | שערים |
|---|---|---|---|
| 1 | אולג בלוחין | 1969–1988 | 211 |
| 2 | סרהי רברוב | 1992–2000 2005 - 2008 |
113 |
| 3 | מקסים שצקיך | 1999–2009 | 97 |
| 4 | אנדריי שבצ'נקו | 1994–1999 2009 - 2012 |
83 |
| 5 | אנדריי ירמולנקו | 2008 - | 81 |
| 6 | ויקטור קנבסקי | 1953 - 1964 | 80 |
| 7 | ויקטור קלוטוב | 1971–1981 | 62 |
| 8 | אולג גוסב | 2003 - 2016 | 58 |
| 9 | ארטיום מילבסקי | 2002 - 2013 | 57 |
| 10 | לאוניד בוריאק | 1973–1984 | 56 |
סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז הקמת הקבוצה היא השתמשה במספר סמלים עיקריים. במרבית השנים היא השתמש באות D כחולה עקב היותה חלק מאגודת דינמו.
בשנת 1972 עוצב סמל חדש ששימש את דינמו עד 1989. לאחר התפרקות ברית המועצות שוב נעשה שימוש באות D, הפעם עם הכיתוב קייב באוקראינית בתחתית הסמל. במלאת 80 שנה להקמת הקבוצה עוצב סמל חדש בשנת 2007, שהמשיך לשמש בגרסה מופשטת יותר את המועדון עד 2011, כשעוצב הסמל הנוכחי.
-
סמל דינמו, 1972 - 1989 -
סמל דינמו לאחר התפרקות ברית המועצות, עד 1996 -
סמל דינמו בשנת 2007 -
סמל הקבוצה משנת 2011.
.png){kind=logo}
.png){kind=logo}
.gif)
תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דינמו קייב השתתפה בכל אליפויות ברית המועצות ואוקראינה וזכתה בשני המפעלים יותר מאשר כל קבוצה אחרת. תקופת הזוהר של המועדון הייתה בשנות ה-70 וה-80. שחקני המועדון היוו רוב בנבחרת הלאומית של ברית המועצות. החלוץ אולג בלוחין הוא מלך ההופעות (432) והשערים (211) של נבחרת ברית המועצות בכל הזמנים שמונה בשנת 2012 למאמן המועדון. ולרי לובנובסקי (מת ב-2002), שהיה שחקן בשנות ה-60 ואחר-כך מאמן ראשי של המועדון, היה אחראי ללא מעט מן ההצלחות בעשורים האחרונים. על שמו נקרא טורניר המתקיים מאז 2003, והאצטדיון של הקבוצה.
- זכייה (1): 1975
- זכייה (16): 1993, 1994, 1995, 1996, 1997, 1998, 1999, 2000, 2001, 2003, 2004, 2007, 2009, 2015, 2016, 2021
הטורניר ע"ש ולרי לובנובסקי
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דינמו קייב (באוקראינית ובאנגלית)
דינמו קייב, ברשת החברתית פייסבוק
דינמו קייב, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דינמו קייב, ברשת החברתית אינסטגרם
דינמו קייב, סרטונים בערוץ היוטיוב- פרופיל, באתר אופ"א
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- דינמו קייב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Real Madrid Named Club Of The Century By Stats Foundation, www.goal.com
- ^ Evgeni Kazakov. The Soviet First League in football (Первая лига СССР по футболу). History of the Soviet championships in football. Volume 1 (1936–1969). Litres, 2019
- ^ מיכאל יוכין, כמו פרגי לליברפול: החתימה המדהימה של מירצ'ה לוצ'סקו בדינמו קייב, באתר וואלה!, 25 ביולי 2020
- ^ BREAKING NEWS: Mircea Lucescu QUIT Dynamo Kiev manager just 4 DAYS after taking the job., Twitter
- ^ 29 דקות לסולומון, שחטאר הפסידה בסופר קאפ, באתר ONE, 25 באוגוסט 2020
- ^ דינמו סירבה להמשיך להשתתף בגביע הסובייטי וטקסטילשצ'יק העפילה על חשבונה לשמינית הגמר
- ^ Все титульные спонсоры киевского «Динамо»
- ^ Сайт исторической формы «Динамо» (Киев) от Юрия Марковича
