פריז סן-ז'רמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פריס סן ז'רמן)
פריז סן-ז'רמן
Paris Saint-Germain Football Club
150xp
מידע כללי
כינוי PSG ("פ.ס.ז'")
Les Parisiens ("הפריזאים")
Les Rouge-et-Bleu ("האדומים-כחולים")
תאריך ייסוד 12 באוגוסט 1970
אצטדיון פארק דה פראנס, פריז
(תכולה: 48,713)
בעלים רשות ההשקעות של קטר
נשיא קטר (מדינה)קטר (מדינה) שייח' נאסר אל-ח'ליפי
יו"ר קטר (מדינה)קטר (מדינה) שייח' נאסר אל-ח'ליפי
מאמן גרמניהגרמניה תומאס טוכל
ליגה ליגה 1
www.psg.fr
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית

מועדון הכדורגל פריז סן-ז'רמןצרפתית: Paris Saint-Germain Football Club; נהגה: פארי סַן זֶ'רמֶן) נקרא גם Paris SG, Paris או פשוט PSG, הוא מועדון כדורגל צרפתי שנוסד ב-1970 בפריז, בירת צרפת. קבוצת הכדורגל הבוגרת של המועדון לובשת מדים בצבעים כחול, אדום ולבן (כצבעי דגל צרפת), ובסמלו מופיע איור בצבע אדום של מגדל אייפל ומתחתיו פלר דה ליס. מאז 1974 מארחת את משחקי הבית שלה באצטדיון פארק דה פראנס הממוקם ברובע השישה-עשר של פריז שמכיל 47,929 מקומות. המועדון משחק ב"ליגה 1", הליגה הבכירה בצרפת, וזכה עד היום ב-9 אליפויות צרפת ו-13 פעמים בגביע הצרפתי.

פריז היא המועדון עם הכי הרבה עונות רצופות בליגה העליונה בצרפת, ואחד משני המועדונים הצרפתיים שזכו בגביעים אירופיים חשובים. בנוסף זהו המועדון הפופולרי ביותר בצרפת, ואחד המועדונים האהודים בעולם.

למועדון יריבות ארוכת שנים עם קבוצת הכדורגל אולימפיק מרסיי, עקב יריבות ספורטיבית, והמשחקים ביניהם נחשבים ל"קלאסיקו הצרפתי" - לה קלאסיק.

המועדון היה נחשב לבינוני יחסית בצרפת, זכה בתואר הראשון שלו - הגביע הצרפתי רק בשנת 1982, ובתואר האליפות הראשון רק ב-1986. בשנות ה-90 זכה לעשור טוב יחסית כאשר זכה בתואר אליפות בפעם השנייה, שלושה תוארי הגביע הצרפתי, שלושה תוארי סופר-קאפ הצרפתי ובגביע אירופה למחזיקות גביע בעונת 1995/1996. המועדון זכה בסך הכל רק ב-2 אליפויות בהיסטוריה עד שנת 2011, אז נרכשה הקבוצה על ידי מדינת קטר דרך רשות ההשקעות של קטר בראשות נשיא המועדון החדש השייח' נאסר אל-ח'ליפי, מאז פריז סן ז'רמן היא הקבוצה המובילה בצרפת בזכות התמיכה הכלכלית הקטרית, ואחת הקבוצות העשירות בעולם. בעונת 2018/2019, לפריז היו הכנסות בגובה 636 מיליון יורו, והוא היה המועדון ה-11 בעולם מבחינת שווי המועדון שעומד על סך 1.092 מיליארד דולר, לפי פורבס. בזכות תמיכה זו שולטת פריז בליגה הצרפתית, ומאז 2011 זכתה הקבוצה ב7 אליפויות נוספות, 5 גביעי צרפת, 6 גביעי ליגה ו-8 גביעי סופרקאפ צרפתי. בנוסף המועדון מציג יכולת טובה במפעלים האירופיים ומגיע לשלבי הנוקאאוט המתקדמים בליגת האלופות באופן קבוע, כולל הגעה לשלב הגמר בעונת 2019/2020 (שם הפסידה לבאיירן מינכן).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועדונים המוקדמים והאיחוד ליצירת פ.ס.ז'.[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון כדורגל סטאד סן-ז'רמןצרפתית: Stade saint-germanois) הוקם בשנת 1904. קבוצת הכדורגל של המועדון שיחקה בליגות האזוריות וזכתה באליפות הליגה הפריזאית בשנת 1957. המועדון היה מועדון ספורט החבר ב"איגוד הספורט האתלטי הצרפתי" (USFSA) שהוקמה לו מחלקת כדורגל. לאחר הקמת התאחדות הכדורגל הצרפתית, הצטרף המועדון כחבר ההתאחדות בשנת 1921, וצורף לאחד הליגות התחתונות. בשנת 1932 הוסדר הכדורגל הצרפתי והמועדון הצטרף לליגה הרביעית המקומית, וגם החל להשתתף במפעל הגביע הצרפתי, שם סיים בן 32 האחרונות בשנת 1949 וב-1951. בשנת 1957 זכה המועדון באליפות הליגה המקומית של פריז, ונשאר מועדון חצי מקצועני במשך 13 עונות תחת הדרכתו של רוג'ר קוואנולה והנשיא הנרי פטרלה. בעונת האיחוד עם מועדון הכדורגל פריז, הגיעה הקבוצה להישג השיא שלה - העפלה לרבע גמר הגביע הצרפתי, שם הפסידו לאולימפיק מרסיי.

בינואר 1969 הוקם בפריז המועדון מועדון הכדורגל פריז (מצרפתית: Paris Football Club) על בסיס מועדונים פריזאים אחרים אשר נסגרו זה מכבר -"אר סה פריז", "הכוכב האדום פריז" ו"סטאד פרנסה". המועדון החדש קודם ישירות לליגה הצרפתית הבכירה והפך לפופולרי בקרב אוהדי הכדורגל בעיר, אשר מיהרו לרכוש כרטיסי מנויים למשחקי המועדון. עם זאת, קבוצת הכדורגל שאך זה נוצרה מטלאים שונים הכזיבה וירדה לליגת המשנה עוד בעונתה הראשונה. ראשי המועדון הגו, ואחר כך ביצעו, את רעיון איחוד המועדון עם סטאד סן-ז'רמן, מועדון פריזאי נוסף אשר זכה להצלחה מסוימת בליגות האזוריות והמועדון המאוחד נקרא "פריז סן-ז'רמן" ונוסד באופן רשמי ב-12 באוגוסט 1970 - התאריך הרשמי לייסוד המועדון. שנה זו הופיעה על סמל המועדון בין השנים 1996 ל-2013, בתור שנת ייסודו של המועדון. משחקה הראשון של הקבוצה היה משחק ידידות נגד US Quevilly-Rouen, אותו הפסידה בתוצאה 1–3.

איחוד ופיצול המועדונים הפריזאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתאחדות של פריז סן ז'רמן (PFC Association) נתנה את התמיכה הכספית, סטאד סן-ז'רמן נתנה את מיקומה בליגה השנייה בשביל הקבוצה המאוחדת, ומגרש האימונים היה הקאמפ דה לוגה (המשמש עד היום למגרש האימונים של פריז סן ז'רמן). מאמן הקבוצה הראשונה היה פייר פליפון, וכוכבי הקבוצה היו קמיל שוקיר, ברנרד גווינדו ומישל פרוסט. צבעי הקבוצה נקבעו על אדום, כחול ולבן - האדום והכחול מסמלים את צבעיה של העיר פריז, והלבן מסמל את האצולה הצרפתית בעיר סן-ז'רמן-אן-לה, עיר לידתו של המלך לואי ה-14.

הודות לאיחוד הקבוצה, היה לה בסיס אוהדים רחב יחסית כבר בתחילת דרכה, בנוסף חיזקה הקבוצה הצעירה את שורותיה כשהחתימה את קפטן נבחרת צרפת ז'אן דז'ורקאוף - כוכב הקבוצה הראשון, והקבוצה החלה את דרכה בליגה השנייה. המשחק הרשמי הראשון התרחש ב-23 באוגוסט 1970 במשחק חוץ אצל סטאד פויטבין והסתיים ב1-1. כבר בעונתה הראשונה הצליחה לזכות במקום הראשון בלגיה השנייה והעפילה לליגה הצרפתית העליונה. לאחר סיום עונת הבכורה בליגה הבכירה ב-1972, בה סיימה הקבוצה במקום ה-16, המועדון פוצל מחדש תחת לחצים של עיריית פריז שרצתה שהקבוצה תשנה את שמה תמורת כיסוי חובותיה בן ה850 אלף פרנקים, בעוד נשיא המועדון פטרלה סירב להצעה זו ופרש. הקבוצה פוצלה ב-20 ביוני 1972 כאשר הגורמים המקצועיים במועדון עברו לסה אה מוטראויל ונשארו בליגה הראשונה בשם "Paris FC" בעוד ש"פריז סן-ז'רמן", שהפכה לקבוצה חובבנית, נשלחה עתה לליגה השלישית.

חזרה והתבססות בליגה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דומיניק רושטו, השחקן הראשון בהיסטוריה של המועדון שהגיע ל-100 כיבושים במדי הקבוצה

הקבוצה המקורית שירדה לליגה השלישית שחזרה את הישגיה הקודמים ועלתה לאחר עונה אחת בלבד לליגת המשנה, למרות איבוד רוב כוכביה (כולל ז'אן דז'ורקוף) ל-Paris F.C, כיוון שהם העדיפו להשאר בליגה הראשונה. בשנים אלה נבנה בפריז סגל צעיר ומוכשר שכלל את כריסטיאן אנדרה, אריק רנו, אותניאל דוסבי, מישל מארל וז'אק לפוסטה. פריז סיימה במקום השני בקבוצה המערבית של הליגה השלישית, שלא היה אמור להקנות לה את העלייה, אך למזלה התפרקה קויבילי שסיימה ראשונה עקב קשיים כלכליים, ופ.ס.ז' עלתה בחזרה לליגת המשנה. עונה לאחר מכן, ב-1973/1974 בליגה השנייה, לקח על עצמו את ניהול המועדון מעצב האופנה ואיש העסקים דניאל השטר שמונה לנשיא המועדון במקום הנרי פטרלה, ומינה את פרנסיס בורלי לסגן הנשיא. מעבר לתמיכה הכלכלית גייס השטר את כישוריו ועיצב את מדי הבית של הקבוצה הבוגרת, והדהים את עולם הספורט הצרפתי בכך שמינה את ז'יסט פונטיין, שנחשב למאמן בינלאומי, למאמן הקבוצה. פונטיין החתים שחקנים יוקרתיים כמו ז'אן פייר דוליגאני, ז'אן דלופרה ולואי קרדייט. הפריזאים סיימו במקום השני בקבוצה B בליגה השנייה, 4 נקודות מתחת לכוכב האדום, והתקדמו לפלייאוף העלייה לליגה הבכירה נגד ואלנסיין. במשחק הראשון ניצחה ואלנסיין 1–2 בביתה, אך בגומלין ניצחה פריז 2–4 והשלימה העפילה היסטורית לליגה הבכירה, כך שבתוך 3 עונות עלתה מהליגה השלישית חזרה לליגה הבכירה שם היא משחקת מאז ברצף. במקביל לעלייתה של פריז סן-ז'רמן שקעה קבוצת פריז אף סה שירדה לליגה השנייה עוד באותה העונה, ועד היום משחקת בליגות הנמוכות. לאחר עלייתה לליגה הראשונה ב-1974 עברה לשחק פריז סן-ז'רמן בפארק דה פראנס, שעומד במקום בו היה קיים אצטדיונה של פריז אף סה שנהרס עם הידרדרותה של הקבוצה. המשחק הראשון של פריז באצטדיון היה נגד הכוכב האדום, ב-10 בנובמבר 1973, וניצחה שם 1–3, כמשחק הכנה לליגה הראשונה.

ההיסטוריה של המועדון בגביע הצרפתי החל בעונת 1973/1974, כאשר העפילו הפריזאים לרבע הגמר אחרי שניצחו את מץ החזקה, אך הודחו נגד סטאד ריימס. בעונה לאחר מכן התקדמה הקבוצה והגיעה לחצי הגמר שם הפסיד ללאנס.

בינואר 1978, הורחק הבעלים דניאל השטר לכל החיים מכדורגל, על ידי ההתאחדות הצרפתית, עקב פרשת שחיתות כרטיסי משחק בה היה מעורב. במשחק האחרון באצטדיון כנשיא הקבוצה, ניצחה פריז 1–5 את היריבה הגדולה מרסיי. לאחר מכן נשאו שחקני הקבוצה את השטר בזמן שהאוהדים קוראים בשמו. פרנסיס בורלי - שהיה סגן הנשיא, לקח את תפקיד הנשיא במקומו של השטר שאולץ לפרוש.

תארים ראשונים והצלחה מקומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' ואה, שחקן הקבוצה, לאחר שהבקיע גול לזכות פריז נגד נאפולי במסגרת גביע אופ"א לעונת 1992/1993

למרות עזיבתו של השטר, הצליח בורלי לגייס שחקנים בולטים נוספים מהליגה הצרפיתי כמו דומיניק בת'אני שהגיע ב-1978 מסנט אטיין ודומיניק רושטו, שהגיע שנתיים לאחר מכן. ביחד עם המאמן ז'ורז'ה פיירוצ'ה הצליחה הקבוצה לייצב את עצמה בחלק העליון של הטבלה בליגה הראשונה. בעונת 1981/1982 זכתה פריז סן ז'רמן בגביע הצרפתי - התואר הראשון שלה אי פעם. במשחק הגמר נגד סנט אטיין הגדולה של מישל פלאטיני, היו 150 אלף בקשות לכרטיסים אך רק 46,160 מקומות ישיבה שצפו במשחק בו הצליחה הקבוצה לזכות רק לאחר דו-קרב בעיטות עונשין אחרי דרמה גדולה שהתחוללה במשחק ו2-2 בסיום הזמן החוקי, וזכייתם של הפריזאים בתואר הגדול הראשון בהיסטוריה. שנה מאוחר יותר השתתפה הקבוצה בפעם הראשונה במפעלים האירופיים בגביע אירופה למחזיקות גביע של 1982/1983 שם הגיעה עד לרבע הגמר, ובנוסף זכתה פעם נוספת בגביע הצרפתי. ב-1984/1985 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע השלישי שלה ב-4 שנים, אך הפעם הפסידה למונקו. באירופה הודחה מוקדם על ידי וידאוטון. בעונת 1985/1986 זכה המועדון לראשונה באליפות צרפת בכדורגל ובשורותיה שיחקו: ג'ואל באטס, סאפט סושיץ', לואיס פרננדס ודומיניק רושטו, כשהיא משלימה רצף של 26 משחקים ללא הפסד. עונה יותר מאוחר שיחקה במוקדמות ליגת האלופות אך הודחה מוקדם. העונה שלאחר מכן התבררה ככישלון טוטאלי, כאשר הקבוצה מצליחה בקושי לשרוד בליגה הראשונה, רק במשחק האחרון בליגה. בעונת 1988/1989 הקבוצה נלחמה ראש בראש עם אולימפיק מרסיי על האליפות אך הפסידה במשחק העונה בדקה ה-90 והאליפות הלכה למרסיי.

תקופת הזהב (1991 - 1998)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1991 נמכרה פריז סן-ז'רמן ל-"+Canal" שהיא חברת ערוץ הטלוויזיה המרכזי בצרפת. החברה שילמה את חובה הענק של הקבוצה בסך 50 מיליון פרנק ומינתה את מישל דניסו לנשיא המועדון במקום הבעלים הקודם פרנסיס בורלי שסיים את תפקידו במועדון. בעקבות זאת תקציבה גדל והיא הפכה לאחת הקבוצות העשירות בצרפת, והחלה לבנות את סגל המועדון מחדש כשהביאה את הכוכבים הבריזלאים ריקארדו גומז ו-ואלדו פילחו, והצרפתים הבכירים פול לה גן, לורנט פורניר ופטריק קולטר. בשנים אלו גם עלה לכותרות המפגש בין פ.ס.ז'. לבין קבוצת אולימפיק מרסיי שהייתה היריבה העיקרית של פריז לתואר, שנקרא לה קלאסיק. בעונת 1991/1992 סיימה הקבוצה רק במקום השלישי בליגה ואיכזבה ביחס לציפיות. בעונת 1992/1993 זכתה סן-ז'רמן בגביע הצרפתי השלישי שלה, והגיע עד לחצי גמר גביע אופ"א אחרי שניצחה ברבע הגמר את ריאל מדריד. ההצלחה בליגה לא איחרה להגיע כשזכתה עונה לאחר מכן באליפות צרפת השנייה בהיסטוריה שלה. לאחר מכן בעונות 1994/1995 ו-1997/1998 זכתה הקבוצה בגביע הצרפתי הרביעי והחמישי שלה (בהתאמה). הקבוצה רשמה גם הישגים ברמה האירופית עם זכייה בגביע המחזיקות לעונת 1995/1996. בעונת 1996/1997 העפילה בפעם השנייה בהיסטוריה לגמר גביע המחזיקות אבל הפעם הפסידה לברצלונה. בשנת 1998 העפילה הקבוצה לשמינית גמר גביע אירופה למחזיקות גביע והוגרלה לשחק מול מכבי חיפה, מחזיקת הגביע הישראלית. המשחק הראשון בין הקבוצות, שהתקיים בפארק דה פראנס, הסתיים בתיקו 1-1. במשחק השני ביניהן ניצחה מכבי חיפה 2–3 לאחר שער בדקות האחרונות של המשחק. הדחה זו גרמה לפיטוריו של המאמן הצרפתי.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

חגיגות הניצחון של שחקני הקבוצה בגביע הצרפתי ב-2006

את שנות ה-2000 החלה הקבוצה עם הצלחה אירופית נוספת כשזכתה בגביע האינטרטוטו לעונת 2000/2001. כמו כן בעונות 2003/2004 ו-2005/2006 זוכה הקבוצה בגביעים צרפתיים נוספים. ב-2006 מחליפה הקבוצה פעם נוספת בעלות כשהקבוצה עוברת לידי קבוצת השקעות בראשות תאגיד ההשקעות האמריקני "Colony Capital". באותה השנה נפגשה הקבוצה פעם נוספת עם קבוצה ישראלית, עת הוגרלה לאותו בית עם הפועל תל אביב במסגרת גביע אופ"א. במשחק ביניהן, שהתקיים בפריז, ניצחה הפועל 2–4. לאחר המשחק החלו מהומות קשות מצד אוהדי פריז ואחד מאוהדיה אף נורה למוות בידי שוטר צרפתי לאחר שניסה לתקוף אוהדים ישראלים[1]. בעונות 2006/2007 ו-2007/2008 דשדשה הקבוצה בתחתית הליגה הצרפתית ואף הייתה מועמדת לירידה ברוב חלקי העונה, ולא הצליחה להתרומם.

בקיץ 2008, לאחר שהייתה מועמדת לירידה בעונות החולפות, החתימה הקבוצה שלושה שחקנים מן הדרג הראשון בכדורגל, במטרה להשיב את הקבוצה לצמרת הליגה הצרפתית.

בעונת 2009/2010 פריז איכזבה פריז שוב במסגרת הליגה, כשסיימה במקום ה-13 בטבלה, אך בגביע הצרפתי, פריז נחלה הצלחה וזכתה בגביע לאחר ניצחון 0–1 בגמר נגד מונקו, משער של החלוץ הוארו.

באוגוסט 2010, שיחקה הקבוצה נגד אולימפיק מרסיי, במסגרת גמר הסופר קאפ הצרפתי. המשחק, שנערך בתוניסיה, הסתיים בתוצאה 0-0 לאחר 90 דקות (מכיוון שאין הארכה במסגרת הסופר קאפ הצרפתי), ולאחר מכן הפסידה פ.ס.ז' 3–4 בפנדלים. בעונת 2010/2011 הגיעה הקבוצה לגמר הגביע הצרפתי לאחר ניצחון בחצי הגמר על קבוצת אנז'ה. במשחק הגמר הפסידה הקבוצה לקבוצת ליל. בעונה זו נפגשה פ.ס.ז' עם מכבי תל אביב במסגרת מוקדמות הליגה האירופית, פ.ס.ז' ניצחה 0–2 בפריז הפסידה 3–4 בבלומפילד, ועלתה לשלב הבתים בליגה האירופית. הקבוצה סיימה את הבית במקום הראשון והעפילה לשלב 32 האחרונות. בשלב זה הקבוצה ניצחה את קבוצת באטה בוריסוב והעפילה לשלב שמינית הגמר, בו הפסידה לקבוצת בנפיקה ליסבון והודחה מהטורניר.

הגמוניה מקומית (החל מ-2011)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבוצה במשחקה נגד קייב, לאחר שחזרה לצמרת הכדורגל האירופי ושיחקה שוב בליגת האלופות לעונת 2012/2013
הכוכב הברזילאי ניימאר, שהוחתם במועדון תמורת כ-222 מיליון יורו - ההעברה היקרה בתולדות הכדורגל העולמי (נכון ל-2017)

בשנת 2011 נרכשה פריז סן-ג'רמן על ידי רשות ההשקעות של קטר, שהחלה לשפוך על הקבוצה כמות אדירה של כסף, בעיקר על רכישת כוכבים ושחקני חיזוק מהשורה הראשונה בכדורגל העולמי, כדי להפוך את הקבוצה לאחת הגדולות באירופה ולזכות בנוסף לאליפויות בליגת העל הצרפתית בכדורגל גם בליגת האלופות של אופ"א. בקיץ 2011 הוציאה הקבוצה כ-81 מיליון יורו על שחקני רכש, כשהבולט ביניהם הוא חאבייר פסטורה שהגיע לקבוצה תמורת 43 מיליון יורו מפאלרמו. את עונת 2011/2012 סיימה הקבוצה במקום השני בליגה הצרפתית אחרי מונפלייה שזכתה באליפות.

ב-2012 החלה תקופת הזוהר של הקבוצה, כאשר האחראי העיקרי לה היה שחקן הרכש השוודי זלאטן איברהימוביץ'. בעונת 2012/2013 זכתה הקבוצה בפעם השלישית בתולדותיה באליפות צרפת, והיא החלה רצף של ארבע זכיות באליפות. בשנת 2017 הקבוצה הייתה שותפה לצמד משחקים היסטורי בליגת האלופות - בשמינית הגמר פ.ס.ז ניצחה בביתה את ברצלונה 4–0, ושלושה שבועות לאחר מכן במשחק הגומלין פ.ס.ז הפסידה 1–6 כששני שערים של ברצלונה נכבשו בתוספת הזמן, וכתוצאה מכך הודחה מליגת האלופות. בחלון ההעברות של קיץ 2017 החתימה את ניימאר תמורת 222 מיליון יורו - ההעברה היקרה בכל הזמנים, ופי 2 מההחתמה היקרה ביותר עד אותו הזמן - פול פוגבה. בנוסף היא שאלה ממונקו את קיליאן אמבפה ממונקו עם סעיף רכישה בסכום של 180 מיליון אירו.

ב-6 במרץ 2018 הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי ריאל מדריד. למרות ההדחה מליגת האלופות, פ.ס.ז' זכתה באותה עונה באליפות צרפת בפעם השביעית בתולדותיה ובגביע הליגה הצרפתי.

ב-6 במרץ 2019 הודחה הקבוצה בשלב שמינית גמר ליגת האלופות על ידי מנצ'סטר יונייטד.

ב-31 באפריל 2020 הליגה הצרפתית הסתיימה בגלל מגפת הקורונה ופ.ס.ז' הוכתרה כאלופת הליגה. ב-12 באוגוסט, העפילה לחצי גמר ליגת האלופות לאחר ניצחון על אטאלנטה האיטלקית ברבע הגמר בתוצאה 1–2. שישה ימים לאחר מכן, העפילה לגמר ליגת האלופות לראשונה בתולדותיה לאחר שניצחה את ר.ב. לייפציג הגרמנית בתוצאה 0–3 בחצי הגמר. בשלב הגמר הפסידה לבאיירן מינכן בתוצאה 1–0.

סגל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-5 באוקטובר 2020
מס' עמדה שם
1 קוסטה ריקהקוסטה ריקה שוער קיילור נבאס
3 צרפתצרפת בלם פרסנל קימפמבה
4 גרמניהגרמניה מגן תילו קהרר
5 ברזילברזיל בלם מרקיניוס (קפטן)
6 איטליהאיטליה קשר מרקו וראטי (קפטן שני)
7 צרפתצרפת חלוץ קיליאן אמבפה (קפטן שלישי)
8 ארגנטינהארגנטינה קשר לאנדרו פארדס
9 ארגנטינהארגנטינה חלוץ מאורו איקרדי
10 ברזילברזיל חלוץ ניימאר
11 ארגנטינהארגנטינה קיצוני אנחל די מריה
14 ספרדספרד מגן חואן ברנאט
15 פורטוגלפורטוגל קשר דנילו פריירה (בהשאלה מפורטו)
16 ספרדספרד שוער סרחיו ריקו
מס' עמדה שם
18 איטליהאיטליה חלוץ מואיזה קן (בהשאלה מאברטון)
19 ספרדספרד קשר פאבלו סראביה
20 צרפתצרפת מגן לייבין קורזאווה
21 ספרדספרד קשר אנדר הררה
22 צרפתצרפת קשר עבדו דיאלו
23 גרמניהגרמניה קשר יוליאן דראקסלר
24 איטליהאיטליה מגן אלסנדרו פלורנצי (בהשאלה מרומא)
25 הולנדהולנד מגן מיטשל באקר
27 סנגלסנגל קשר אידריסה גייה
29 ספרדספרד חלוץ חסה
30 צרפתצרפת שוער אלכסנדר לטלייר
31 צרפתצרפת מגן קולן דאגבה

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים מקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיא הזכיות בגביע הצרפתי: 13
  • שיא הזכיות בסופרקאפ הצרפתי: 9
  • שיא ניצחונות רצופים בליגה ראשונה: 14 ניצחונות
  • שיא ניצחונות רצופים במסגרת משחקי גביע בצרפת: 49 ניצחונות
  • שיא ניצחונות רצופים במסגרת הגביע הצרפתי: 29 ניצחונות
  • שיא ניצחונות רצופים במסגרת גביע הליגה הצרפתית: 21 ניצחונות
  • שיא במספר השערים שהובקעו בכל המסגרות בצרפת: 171 שערים (בעונת 2017/2018)
  • שיא ספיגה נמוכה בעונה אחת בליגה הראשונה בצרפת: 19 שערים (בעונת 2015/2016)
  • שיא נקודות בעונה אחת בליגה הראשונה בצרפת: 96 נקודות (בעונת 2015/2016)

שיאים אירופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיא במספר השערים שהובקעו במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות: 25 שערים (בעונת 2017/2018)
  • שיא ספיגה נמוכה במסגרת שלב הבתים של ליגת האלופות: שער אחד (בעונת 2015/2016)

שיאי מועדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניצחון שיא בליגה ראשונה: 9-0 (נגד טרואה ב-13 במרץ 2016)
  • הפסד שיא בליגה ראשונה: 6-0 (נגד נאנט ב-1 בספטמבר 1971)

שיאים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-1 בספטמבר 2020‏. השחקנים המודגשים עדיין פעילים בקבוצה.

שיאני ההופעות בכל המסגרות
שם השחקן לאום עמדה שנים במועדון הופעות
1 ז'אן-מארק פילורגט צרפתצרפת בלם 1975 - 1989 435
2 סילביין ארמנד צרפתצרפת מגן 2004 - 2013 380
3 סאפט סושיץ' יוגוסלביהיוגוסלביה קשר / חלוץ 1982 - 1991 344
4 פול לה גן צרפתצרפת מגן / קשר 1991 - 1998 344
5 ברנאר לאמה צרפתצרפת שוער 1992 - 2000 318
6 טיאגו סילבה ברזילברזיל בלם 2012 - 2020 315
7 מרקו וראטי איטליהאיטליה קשר 2012 - 315
8 מוסטפא דאהלב אלג'יריהאלג'יריה קשר 1974 - 1984 310
9 אדינסון קבאני אורוגוואיאורוגוואי חלוץ 2013 - 2020 301
10 בלז מטווידי צרפתצרפת קשר 2011 - 2017 295
הכובשים המצטיינים בכל המסגרות
שם השחקן לאום עמדה שנים במועדון שערים
1 אדינסון קבאני אורוגוואיאורוגוואי חלוץ 2013 - 2020 200
2 זלאטן איברהימוביץ' שוודיהשוודיה חלוץ 2012 - 2016 156
3 פאולטה פורטוגלפורטוגל חלוץ 2003 - 2008 109
4 דומיניק רושטו צרפתצרפת קיצוני 1980 - 1987 100
5 מוסטפא דאהלב אלג'יריהאלג'יריה קשר 1974 - 1984 98
6 פרנסואה אמפלה הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו חלוץ 1973 - 1979 95
7 קיליאן אמבפה צרפתצרפת חלוץ 2017 - 90
8 סאפט סושיץ' יוגוסלביהיוגוסלביה קשר / חלוץ 1982 - 1991 85
9 אנחל די מריה ארגנטינהארגנטינה קשר 2015 - 82
10 ראיי ברזילברזיל קשר 1993 - 1998 72

תארים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדינסון קבאני, 2013. מלך השערים של המועדון בכל הזמנים

היכל התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ז'אן דז'ורקאף במדי הקבוצה 1973. חבר היכל התהילה, ואחד השחקנים הבולטים בתולדות המועדון מהקמתו

ב-4 ביולי 2017, המועדון חשף באתר האינטרנט שלו את היכל התהילה, שמאגד את עשרים השחקנים שנחשבים על ידי הרשויות בפריז כטובים בתולדותיו. מרבית השמות צפויים יחסית, אך נוכחותו של דייוויד בקהאם, ששיחק רק חצי עונה ב- פריס סן-ז'רמן (14 משחקים בלבד) בשנת 2013, היא שנויה במחלוקת. נוכחותו של השחקן האנגלי, שהוצג כ"שגריר קסם" על ידי ההנהלה הפריזאית, מעלה מעל לכל כי הקריטריון הספורטיבי לא היה היחיד שנלקח בחשבון להקמת הרשימה. חלק מהאוהדים הביעו מחאתם על היעדרם של אמארה דיאנה, וינסנט גוארין, אנטואן קומבוארה, פול לה גן ואלן רושה. השחקנים שנבחרו:

מיקום השחקן
1 צרפתצרפת ז'אן דז'ורקאף
2 צרפתצרפת ז'אן-פייר דוגילאני
3 אלג'יריהאלג'יריה מוסטפא דאהלב
4 צרפתצרפת ז'אן-מארק פילורגט
5 ארגנטינהארגנטינה קרלוס ביאנצ'י
6 צרפתצרפת דומיניק בת'אני
7 צרפתצרפת דומיניק רושטו
8 צרפתצרפת לואיס פרננדס
9 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה סאפט סושיץ'
10 צרפתצרפת ברנאר לאמה
מיקום השחקן
11 צרפתצרפת דויד ז'ינולה
12 ברזילברזיל ריקארדו גומש
13 ברזילברזיל ואלדו פילהו
14 ליבריהליבריה ג'ורג' ואה
15 ברזילברזיל ראיי
16 ניגריהניגריה ג'יי ג'יי אוקוצ'ה
17 ברזילברזיל רונאלדיניו
18 פורטוגלפורטוגל פאולטה
19 אנגליהאנגליה דייוויד בקהאם
20 שוודיהשוודיה זלאטן איברהימוביץ'

שחקנים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פריז סן-ז'רמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סי"צ ורותם גרוסמן, אוהד של פריז סן-ז'רמן ניסה לתקוף אוהדי הפועל ונורה למוות, באתר ynet, 24 בנובמבר 2006
ליגת האלופות 2020/21
בית א' בית ב' בית ג' בית ד' בית ה' בית ו' בית ז' בית ח'
גרמניהגרמניה באיירן מינכן ספרדספרד ריאל מדריד פורטוגלפורטוגל פורטו אנגליהאנגליה ליברפול ספרדספרד סביליה רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג איטליהאיטליה יובנטוס צרפתצרפת פריז סן-ז'רמן
ספרדספרד אתלטיקו מדריד אוקראינהאוקראינה שחטאר דונצק אנגליהאנגליה מנצ'סטר סיטי הולנדהולנד אייאקס אנגליהאנגליה צ'לסי גרמניהגרמניה בורוסיה דורטמונד ספרדספרד ברצלונה אנגליהאנגליה מנצ'סטר יונייטד
אוסטריהאוסטריה רד בול זלצבורג איטליהאיטליה אינטר מילאנו יווןיוון אולימפיאקוס איטליהאיטליה אטאלנטה רוסיהרוסיה קרסנודאר איטליהאיטליה לאציו אוקראינהאוקראינה דינמו קייב גרמניהגרמניה ר.ב. לייפציג
רוסיהרוסיה לוקומוטיב מוסקבה גרמניהגרמניה בורוסיה מנשגלדבאך צרפתצרפת אולימפיק מרסיי דנמרקדנמרק מיידטלנד צרפתצרפת סטאד רן בלגיהבלגיה קלאב ברוז' הונגריההונגריה פרנצווארוש טורקיהטורקיה איסטנבול בשאקשהיר