הנרי השישי, מלך אנגליה
 | |||||||||||
| הנרי השישי, דיוקן מ-1540 | |||||||||||
| לידה |
6 בדצמבר 1421 טירת וינדזור, ממלכת אנגליה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
21 במאי 1471 (בגיל 49) מצודת לונדון, ממלכת אנגליה | ||||||||||
| מדינה |
 ממלכת אנגליה | ||||||||||
| מקום קבורה |
 טירת וינדזור, בריטניה | ||||||||||
| בת זוג | מרגרט מאנז'ו | ||||||||||
| שושלת בית לנקסטר | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
הוורד המוזהב  | |||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||
  | |||||||||||
הנרי השישי (באנגלית: Henry VI; 6 בדצמבר 1421 – 21 במאי 1471) היה מלך אנגליה בשנים 1422–1461 ומ-1470 ועד מותו (בשנים 1461–1470 מלך בממלכה אדוארד הרביעי, מבית יורק).
הנרי השישי נולד מנישואי אביו הנרי החמישי עם קתרין מצרפת. הוא ירש את כיסא אביו בגיל תשעה חודשים, ובתקופה זו שלטו במדינה עוצרים ופרוטקטורים, עד שהגיע לגיל בגרות בשנת 1437, אז הועבר השלטון אליו. זמן מה אחר כך נשא לאשה את מרגרט מאנז'ו בת רנה מאנז'ו, דוכס לורן.
המלך התגלה כתמים, בעל אופי חלש, ואדוק בדתו. לעומת זאת אשתו הייתה בעלת אופי סוער וחזק, ולמעשה היא וסיעתה היו הרוח החיה בשלטון ובסיעת בית לנקסטר.
עם מות סבו (אבי אמו), שארל השישי נטל הנרי השישי את כתר מלך צרפת, פרט לכתר האנגלי. הוריו התחתנו לאחר ניצחונה של אנגליה על צרפת בקרב אז'נקור וחתימת הסכם טרואה. הנרי השישי מלך על צרפת עד 1429, אז הכתירה ז'אן ד'ארק את דודו שארל השביעי.
בשנת 1453, לאחר תקופת נישואין ארוכה ללא ילדים, נולד להנרי השישי ולאשתו יורש עצר, הנסיך אדוארד (אנ').
בסדרה ההיסטורית מאת הBBC "הכתר החלול", הנרי מגולם על ידי השחקן טום סטארידג'.
מלך קטין
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי היה בנו היחיד ויורשו של הנרי החמישי, מלך אנגליה. הוא נולד ב-6 בדצמבר 1421 בטירת וינדזור. הוא ירש את כתר מלכות אנגליה עם מותו של אביו ב-31 באוגוסט 1422 בגיל תשעה חודשים ובכך היה לאדם הצעיר ביותר מעולם שירש את הכתר. חודשיים לאחר מכן, ב-21 באוקטובר הוא נעשה מלך צרפת להלכה, עם מות סבו מצד אמו, שארל השישי, מלך צרפת, וזאת על פי הסכם טרואה משנת 1420. אמו, קתרין מולואה, הייתה אז בת 20 וכבתו של שארל השישי, היא קיבלה יחס חשדני מצדם של אצילי אנגליה ונמנע ממנה לקחת חלק מלא בגידולו של בנה.
ב-28 בספטמבר 1423 נשבעו האצילים אמונים להנרי השישי. הם כינסו את הפרלמנט בשמו של המלך ומינו מועצת עוצרים עד אשר המלך יגיע לגיל בגרות. אחד מאחיו של הנרי החמישי, ג'ון מלנקסטר, דוכס בדפורד, מונה להיות העוצר הבכיר של הממלכה ולאחראי על ניהול המלחמה המתמשכת עם צרפת. בהיעדרו של בדפורד, עמד בראשות הממשלה אחיו האחר של הנרי החמישי, המפרי, דוכס גלוסטר, שמונה להיות המגן של הממלכה. תפקידו היו מוגבלים לשמירת השלום ולזימון הפרלמנט. לדודו למחצה של הנרי החמישי, הנרי ביופורט, בישוף וינצ'סטר, היה תפקיד חשוב במועצה. לאחר מותו של דוכס בדפורד ב-1435, תבע דוכס גלוסטר את תפקיד העוצר לעצמו, אך לא זכה בכך לתמיכת שאר חברי המועצה.
החל מ-1428 שימש בתפקיד החונך של הנרי ריצ'רד דה ביוצ'מפ, רוזן וורוויק השלושה עשר, שאביו היה מראשי המתנגדים לשלטונו של ריצ'רד השני.
לאחיו למחצה של הנרי, אדמונד וג'ספר טיודור, בניה של אמו של הנרי ושל אוון טיודור הוולשי, הוענקו מאוחר יותר תוארי אצולה. אדמונד טיודור היה אביו של הנרי טיודור, שלימים מלך כהנרי השביעי.
כתגובה להכתרתו של שארל השביעי כמלך צרפת ב-17 ביולי 1429 בקתדרלת ריימס, הוכתר הנרי השישי כמלך אנגליה במנזר וסטמינסטר ב-6 בנובמבר אותה שנה, ולאחר מכן, ב-16 בדצמבר 1431 הוכתר הנרי כמלך צרפת בקתדרלת נוטרדאם בפריז. רק ב-13 בנובמבר 1437, זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-16, הועברו להנרי כמה תפקידי שלטון כמלך עצמאי, אך שאיפתו להיות מעורב יותר בממשל נעשתה בולטת יותר בכתובים, כאשר צוין במסמכים שהם הוצאו בצ'ירנססטר (Cirencester) (מקום מושבו של המלך) במקום וסטמינסטר (מקום מושב המועצה המלכותית). עם הגיעו לגיל בגרות הועברו להנרי מלוא הסמכויות המלכותיות.
מלך צרפת
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1437 כאשר הגיע הנרי לפרקו וכאשר אמו מתה, הוא כבר משל באופן עצמאי. הנרי, שהיה ביישן ואדוק, סולד ממעשי הונאה ומשפיכות דמים, אפשר לחצר המלכות שלו להיות נשלטת על ידי קבוצה של אנשי אצולה שהתכתשו בינם לבין עצמם על עניין המלחמה עם צרפת.
לאחר מותו של הנרי החמישי איבדה אנגליה את התנופה במלחמת מאה השנים והחל מניצחונותיה הצבאיים של ז'אן ד'ארק, התחזק מעמדו של בית ולואה. המלך הצעיר היה בעד מדיניות של שלום עם צרפת ולפיכך הוא תמך בקבוצה שהתקבצה סביב הנרי בופורט (כעת קרדינל) והדוכס מספוק, שגישתם הייתה זהה, בעוד שהמפרי, דוכס גלוסטר וריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, שתמכו בהמשך המלחמה, זכו להתעלמות.
נישואין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקרדינל ביופורט והרוזן מספוק שכנעו את הנרי שהדרך הטובה ביותר להשכין שלום עם צרפת תהיה באמצעות נישואין עם מרגרט מאנז'ו, אחייניתו של שארל השביעי. הנרי הסכים, במיוחד כאשר הוא קיבל דיווחים על יופייה המדהים של מרגרט ושלח את ספוק לשאת ולתת עם שארל, שהסכים לקיום הנישואין בתנאי שהוא יקבל את השטחים של מיין ואנז'ו מהאנגלים בתור מוהר. תנאים אלה הוסכמו בהסכם טרואה, אך סעיף הוויתור על מיין ואנז'ו נשמר בסוד מפני הפרלמנט, שכן היה ברור שהוא לא יזכה לאהדה בקרב העם האנגלי. טקס הנישואין התקיים במנזר טישפילד (Titchfield Abbey) ב-23 באפריל 1445, חודש לאחר יום הולדתה ה-15 של מרגרט. היא הגיעה לאנגליה עם צוות שלם של משק בית, שאליהם הצטרפו משרתים ממשק הבית של הנרי.
להנרי היו התלבטויות בקשר למסירת מיין ואנז'ו לשארל, ביודעו שצעד כזה יהיה בלתי פופולרי ויזכה להתנגדותם של דוכסי גלוסטר ויורק. עם זאת, מרגרט הייתה נחושה לטפל בעניין עד תומו. כאשר ההסכם הפך לפומבי ב-1446, התמקד הזעם הציבורי בדוכס מספוק, אך הנרי ומרגרט היו נחושים בדעתם להגן עליו.
עליונותם של ספוק וסומרסט
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1447 הגישו המלך והמלכה כתב אישום בפני הפרלמנט כנגד הדוכס מגלוסטר באשמת בגידה. צעד זה בוצע ביוזמתם של אויביו של גלוסטר, הרוזן מספוק, הקרדינל ביופורט הזקן ואחיינו אדמונד ביופורט. גלוסטר נלקח למעצר בברי סט' אדמונדס (Bury St Edmunds), שם הוא מת, ככל הנראה מהתקף לב, למרות ששמועות מאותה תקופה דיברו על הרעלה, לפני שהוא הספיק לעמוד למשפט.
הדוכס מיורק, שכעת היה יורש העצר של הנרי, הורחק מחצר המלכות ונשלח להיות מושל אירלנד, בעוד שמתנגדיו, הרוזנים מספוק ומסומרסט קודמו לדרגת דוכס, תואר שבזמנו נשאר באופן רגיל רק לבני משפחה מקרבה ראשונה של המלך. דוכס סומרסט החדש נשלח לצרפת כדי להוביל את המלחמה.
בשנות מלכותו האחרונות של הנרי, נעשתה המלוכה פופולרית פחות ופחות, עקב ערעור הסדר והחוק, השחיתות, חלוקת האדמות המלכותיות למקורבי חצר המלכות, המצב המעורער של הקופה הציבורית והאובדן המתמשך של השטחים בצרפת. ב-1447 לבשו רגשות אלה צורה של מסע גלוי כנגד הדוכס מספוק, שהיה הדמות הבלתי אהודה ביותר בפמליה של המלך ונתפס כבוגד ונשפט על ידי הפרלמנט. בסופו של דבר נאלץ הנרי לשלוח אותו לגלות, אך ספינתו של ספוק התעכבה בתעלת למאנש. גופתו נמצאה על חופי דובר.
ב-1449 פתח הדוכס מסומרסט, שהוביל את המערכה בצרפת, במעשי איבה בנורמנדי, אך בסתיו הוא נהדף אחורה לקן. ב-1450 כבשו הצרפתים מחדש את כל המחוז שהנרי החמישי נאבק קשות כדי לזכות בו. כוחות הצבא ששבו משם, שלעיתים לא קיבלו את שכרם, הוסיפו את שלהם לאווירת ההפקרות ששררה בחלקיה הדרומיים של אנגליה. ג'ק קייד (Jack Cade), הוביל מרד בקנט באותה שנה שפרץ במקום שנקרא "האייל הלבן" (White Hart), שהיה סמלו של ריצ'רד השני המודח. הנרי הגיע ללונדון בראש צבא כדי לדכא את המרד, אך כאשר התברר לו שקייד נמלט, הוא השאיר מאחור את עיקר הכוח ובראש כוח קטן רדף אחר המורדים ונפגש איתם בסבנאווקס (Sevenoaks). הלחימה נוהלה באופן טקטי: קייד ארב בצורה מוצלחת לכוח בקרב סולפילדס (Solefields) ושב כדי לכבוש את לונדון. בסופו של דבר, לא השיג המרד דבר ולונדון נכבשה מחדש לאחר כמה ימים של אנדרלמוסיה, אך זה קרה בעיקר עקב המאמצים של תושבי העיר עצמם יותר מזה של הצבא. המרד הוכיח כי תחושת אי שביעות הרצון בקרב התושבים הולכת וגוברת.
ב-1451 אבדה לאנגליה גם הדוכסות של גויין (Guyenne) שהוחזקה מאז ימיו של הנרי השני. באוקטובר 1452 הצליחו האנגלים בהתקדמותם בגויין לכבוש מחדש את בורדו והם נחלו הצלחה במידת מה, אך ב-1453 הם איבדו שוב את בורדו ובכך נותרה קאלה כטריטוריה האנגלית היחידה בכל היבשת.
אי השפיות ושלטון בית יורק
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1452 שוכנע הדוכס מיורק לשוב מאירלנד ולטעון לזכותו לשבת במועצה כדי לשים קץ לפעולותיה של הממשלה הגרועה. מטרתו זכתה לאהדה ציבורית ועד מהרה הוא גייס סביבו צבא בשרוסברי (Shrewsbury). חוגי חצר המלכות גייסו מנגד כוח דומה. ההתנגשות בין שני הצדדים התקיימה מדרום ללונדון, כאשר הדוכס מיורק מגיש את רשימת דרישותיו ותובע להיכנס לחצר המלכות ואת מעצרו של הדוכס מסומרסט. המלך נעתר בתחילה, אך מרגרט התערבה ומנעה את המעצר. ב-1453 חזרה השפעתו של סומרסט למצב הקודם ויורק בודד שוב. אנשי חצר המלכות התעודדו מהידיעה שהמלכה בהריון.
כאשר הגיעה לאוזניו הידיעה על הנפילה הסופית של בורדו באוגוסט 1453, שקע הנרי בהתמוטטות עצבים ולא היה מודע לחלוטין לנעשה סביבו. מצב זה נמשך יותר משנה והנרי אף לא היה מסוגל להגיב על הולדתו של בנו הבכור ויורשו, שהוטבל בשם אדוארד. ככל הנראה ירש הנרי את הנטייה למחלת נפש מסבו מצד אמו, שארל השישי, מלך צרפת, שסבל לסירוגין מתקופות של חוסר שפיות במשך שלושים השנים האחרונות לחייו.
בינתיים, כרת הדוכס מיורק ברית עם בעל ברית חשוב, ריצ'רד נוויל, דוכס וורוויק, אחד מבעלי ההשפעה החזקים ביותר ואדם שהיה עשיר אף יותר מיורק עצמו. יורק מונה להיות עוצר הממלכה ב-1454. המלכה הורחקה מהשליטה לחלוטין ואדמונד ביופורט נכלא במצודת לונדון. במקביל הפיצו רבים מתומכיו של הדוכס מיורק את השמועה שאדוארד הוא לא בנו של המלך אלא של ביופורט. מעבר לכך, החודשים של יורק כעוצר עברו בהתמודדות עם בזבוז כספי הממלכה.
מלחמות השושנים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מלחמת השושנים
במהלך תקופת שלטונו של הנרי השישי פרצו מאבקים רוויי דמים בין בית יורק ובין בית לנקסטר על הכתר. סימלו של בית יורק היה שושנה לבנה, ואילו סימלו של לנקסטר היה שושנה אדומה, וכך קיבלו מאבקים אלו את השם "מלחמות השושנים".
על פי חוק הורשת הכתר, יורש הכתר הקרוב ביותר היה ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק, בנם של ריצ'רד, רוזן קיימברידג' ואן מורטימר (בתו של רוג'ר מורטימר, נכדו של הדוכס מקלרנס, שהיה בנו השלישי של אדוארד השלישי).
דוכס יורק היה למעשה זכאי למלוכה יותר מהנרי השישי עצמו וביתו בית לנקסטר, שכן הנרי השישי היה בנו של הנרי החמישי שהיה בנו של הנרי הרביעי, בנו של ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר, שהיה בנו הרביעי של אדוארד השלישי, מלך אנגליה. ואילו ריצ'רד פלנטג'נט, דוכס יורק (שהיה בנו של ריצ'רד, רוזן קיימברידג', בנו של דוכס יורק, שהיה בנו החמישי של אדוארד השלישי) מצד אמו אן היה צאצא של דוכס קלרנס בנו השלישי של אדוארד השלישי, שכן אמו הייתה בתו של רוג'ר מורטימר נכד דוכס קלרנס. נמצא אם כן שמצד אמו הוא צאצא של הבן השלישי של אדוארד השלישי בעוד המלך הנרי השישי מבית לנקסטר היה צאצא של הבן הרביעי של אדוארד השלישי, ג'ון מגונט, דוכס לנקסטר.
החל מאוגוסט 1453 סבל הנרי השישי מתקופות של אי שפיות הדעת. בתקופה זו נטל דוכס יורק את תפקיד הלורד המגן ואת העוצרות. משחזר הנרי השישי לאיתנו, ב-1455, גברה השפעתו של אויבו של יורק, אדמונד ביופורט, דוכס סומרסט. יורק התמרד, ריכז סביבו צבא ובקרב סנט אולבנס הראשון, (22 במאי 1455) הביס את סומרסט, שנהרג, ואילו הנרי השישי נשבה. יורק חזר לעוצרות, ואף כפה על המלך להכריז עליו כיורשו לאחר מותו. המלכה מרגרט לא נכנעה, היא נלחמה והביסה את יורק בקרב וייקפילד. בנו רוטלנד נרצח, יורק עצמו נהרג, וראשיהם הכרותים נשלחו ליורק, בירת דוכסותו.
בנו בכורו של יורק, אדוארד, הוסיף להילחם את מלחמת אביו. בשנת 1461 הביס את צבא לנקסטר מכה ניצחת, המלכה מרגרט ברחה לצרפת, ואדוארד מינה עצמו למלך אדוארד הרביעי.
בשנת 1469 הצליחו אנשי לנקסטר להתלכד ולהשיב מלחמה. עתה נמלט אדוארד הרביעי מאנגליה, והנרי השישי שוחרר מכלאו במצודת לונדון.
תקופת שלטונו השנייה של הנרי השישי לא ארכה זמן רב. אדוארד הרביעי, בסיוע אחיו ריצ'רד דוכס גלוסטר (לימים ריצ'רד השלישי, מלך אנגליה), עלה לחוף אנגליה ליד ראבנספור והנחיל תבוסה מוחצת לבית המלך ליד טיוקסברי, שם הושמד צבאה של מרגרט ובנה אדוארד נשבה ולבסוף נרצח. באותו יום בו חזר אדוארד הרביעי כמלך אנגליה נרצח הנרי השישי במצודת לונדון ומרגרט נשלחה, חסרת כל, לגלות בצרפת. הנרי נקבר תחילה במנזר צ'רטסי שבסארי, אך ב-1484 גופתו הועברה לקפלת ג'ורג' הקדוש שבטירת וינדזור.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- C T Allmand & Dorothy Styles, "The Coronations of Henry VI", History Today, vol 32, issue 5 (1982).
- הנרי השישי באתר בית המלוכה הבריטי
- הנרי השישי, מלך אנגליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- הנרי השישי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הנרי ה-6, (1421-1471), מלך אנגליה, דף שער בספרייה הלאומית- הנרי השישי, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הנרי השישי, מלך אנגליה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
הנרי השישי, מלך אנגליה, באתר Discogs (באנגלית)
.svg){kind=logo}
