לדלג לתוכן

יחסי איטליה–סומליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יחסי איטליה–סומליה
איטליהאיטליה סומליהסומליה
איטליה סומליה
שטח (בקילומטר רבוע)
301,340 637,657
אוכלוסייה
59,276,540 19,224,301
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,254,851 11,680
תמ"ג לנפש (בדולרים)
38,040 608
משטר
רפובליקה פרלמנטרית רפובליקה

יחסי איטליה–סומליה הם היחסים הדו-צדדיים בין איטליה וסומליה.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין הטריטוריות המודרניות של איטליה וסומליה נמשכים לימי קדם. בתקופת האימפריה הרומית, "הפריפלוס של הים האריתריאי", בין שאר המסמכים, מדווח על חילופי מסחר מוקדמים בין סוחרים המתגוררים בערי מדינות בצפון החוף הסומלי עם סוחרים רומאים. חפצי אמנות רבים מתקופה זו נחשפו בסומליה, כמו באתר דאמו באזור פונטלנד.[1]

בסוף המאה ה-19, באמצעות רצף של הסכמים עם הממלכות הסומליות, הבריטים והאיטלקים השיגו שליטה על חלקים של החוף הסומלי, והקימו את סומלילנד הבריטית וסומלילנד האיטלקית.[2][3] בעומק השטח הסומלי, התנועה הדרווישית (אנ'), בהנהגתו של מוחמד עבדאללה חסן, הביסה בהצלחה את כוחות האימפריה הבריטית ארבע פעמים, ואילצה אותם לסגת לאזור החוף,[4] אבל בסופו של דבר, הממלכה הובסה בשנת 1920 על ידי הבריטים, שהסתייעו בכוחם האווירי העדיף.[5] במקביל, איטליה הפשיסטית השיגה שליטה מלאה על צפון מזרח, מרכז וחלקים מדרום סומליה בעקבות מערכה צבאית מוצלחת כנגד סולטנות מג'ירטן וסולטנות הוביו.

בשנת 1889 הוקמה המושבה של סומלילנד האיטלקית ובירתה מוגדישו. היא הורחבה לאחר מלחמת העולם הראשונה עם טרנס-ג'ובה האיטלקית. השליטה האיטלקית האפקטיבית נותרה מוגבלת במידה רבה לאזורי החוף עד לתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20.[6] לאחר קריסת תנועת הדרווישים של דייריה גורה, התרחשו מרידות, עם מחלוקות בין חמולות שונות בצפון סומליה, מה שאפשר לממשלת איטליה לשמש כמתווכת תוך שמירה על שליטה הדוקה בצבא.[7]

גלויה של מרכז העיר מוגדישו בשנת 1936. במרכז נמצאת הקתדרלה הקתולית. ליד הקתדרלה, אנדרטת הקשת מיועדת להנצחת אומברטו הראשון, מלך איטליה.

בשנת 1924 אימץ המושל צ'זארה מריה דה וקצ'י מדיניות של פירוק נשק של הסולטנות הצפוניות של סומליה, והסולטן עלי יוסף קנאדיד הוגלה לאחר מכן.[8][9] עד נובמבר 1927, הובסו גם כוחותיו של הסולטן עוסמאן מחמווד מסולטנות מג'ירטין.[8] הכוחות הקולוניאליים של הדובאטים וז'נדרמריית Zaptié שימשו רבות על ידי דה וקצ'י במהלך מסעות צבא אלו. בניגוד לשטחים הדרומיים, הסולטנות הצפוניות לא היו כפופות לשלטון ישיר בשל ההסכמים המוקדמים יותר שחתמו עם האיטלקים.[10]

בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, המושלים האיטלקיים החדשים, גידו קורני ומאוריציו רווה, החלו במדיניות של התבוללות של הסומלים. סומלים רבים נרשמו לכוחות הקולוניאליים האיטלקיים, ואלפי מתנחלים איטלקים עברו להתגורר במוגדישו. העיר גדלה וגדלה וכמה חברות ייצור קטנות נפתחו. בשנת 1930 חיו בסומליה האיטלקית 22,000 איטלקים, המהווים 2% מאוכלוסיית השטח. רובם התגוררו בבירה מוגדישו, כאשר קהילות איטלקיות אחרות התרכזו בג'והאר, אדאלה (איטלה), ג'נאלה, ג'אמה וקיסמאיו.[11]

בשנת 1936, השטח שנרכש מאתיופיה, בשם אוגדן האיטלקי, השתלב במזרח אפריקה האיטלקית כחלק ממחוז סומליה בתוך האימפריה האיטלקית. הכיבוש האיטלקי בשטחי סומליה נמשך עד 1941, כאשר שטח הכיבוש האיטלקי נפל לידי בריטניה במסגרת מלחמת העולם השנייה. 

בעקבות הניצחון הבריטי על איטליה, מערב סומליה נותרה בגדר שטח חסות בריטי, בעוד שצפון מזרח, מרכז ודרום סומליה הפכו לאזור מנדט בחסות האו"ם ב-1 באפריל 1950, תוך הבטחה למתן עצמאות לאחר 10 שנים. ב-1 ביולי 1960, שני האזורים התאחדו כמתוכנן, מה שהוביל להקמתה של רפובליקה סומלית עצמאית בשליטה אזרחית. במועד זה, האספה הלאומית הסומלית, בראשותו של חאג'י בשיר אסמאעיל יוסוף, אישרה את חוק האיחוד של הקולוניות הבריטיות והאיטלקיות לשעבר, לצורך הקמת הרפובליקה של סומליה.[12] בשנת 1969 הפיכה צבאית והתנקשות בנשיא עבדיראשיד עלי שרמרקה סימנו את עלייתו של הגנרל סיאד בארה.

אף על פי שרוב הסומלים האיטלקים עזבו את השטח לאחר העצמאות, יחסיה של סומליה עם איטליה נותרו חזקים בשנים הבאות ובמהלך תקופת מלחמת האזרחים שלאחר מכן, וסיפקו תרומה לתהליך הייצוב של המדינה המערבת לא רק ארגונים ממשלתיים אלא גם חברות אזרחיות. המחויבות של ארגונים לא ממשלתיים, אוניברסיטאות, עסקים והסומלים האיטלקים באיטליה.[13]

יחסים דיפלומטיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממשלה הפדרלית של סומליה הוקמה ב-20 באוגוסט 2012,[14] המייצגת את השלטון המרכזי הקבוע הראשון במדינה מאז תחילת הסכסוך.[14] בחודש שלאחר מכן, חסן שייח' מחמוד נבחר לנשיא הראשון של הממשלה החדשה. הבחירות התקבלו בברכה על ידי השלטונות האיטלקיים, אשר אישרו מחדש את המשך תמיכתה של איטליה בממשלת סומליה, בשלמותה הטריטוריאלית ובריבונותה.[15][16] שגרירות איטליה נפתחה מחדש במוגדישו בשנת 2014.[17] איטליה תמכה כלכלית בבחירות של 2012 ו-2016, תהליך הפדרליזציה של המדינה, והיא מסייעת בתהליך של רפורמה חוקתית, כולל ההתייעצויות הפוליטיות ב-2021.[13]

שיתוף פעולה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מפקד משלחת ההדרכה של האיחוד האירופי בסומליה ( EUTM ), בריגדיר גנרל מאוריציו מורנה, מוסר תעודה לחייל הצבא הלאומי הסומלי במהלך טקס התעלפות לציון סיום קורס הכשרה צבאי שנערך על ידי EUTM במוגדישו ב-14 בינואר 2017.

איטליה משתפת פעולה עם סומליה בתחום ההגנה והביטחון, עם חתימת הסכם בין שתי המדינות ברומא ב-2013 וההסדר הטכני בין קרביניירי ומשטרת סומליה ב-2015. איטליה עוסקת בהכשרה של משטרת סומליה למתן תרומה ליכולות השליטה בשטח סומלי ושיקום תנאי הביטחון במדינה. פרויקט MIADIT, שהחל ב-2013 ופותח על ידי ה-Carabinieri, הכשיר כ-1400 שוטרים.[18]

איטליה היא התורמת הראשונה של אנשים וציוד במשימה הצבאית של EUTM סומליה, כצורה של שיתוף פעולה ואימונים צבאיים עם משרד ההגנה הסומלי והכוחות המזוינים של סומליה. תא תמיכה איטלקי פועל לתמיכה בעבודתה של משלחת EUTM סומליה, ומבצע פרויקטים שונים בתחום שיתוף הפעולה האזרחי-צבאי (CIMIC), שמטרתם כולם לתמוך באוכלוסייה הסומלית באזור בנאדיר. ה-CIMIC האיטלקי מתערב בתמיכה במבני בריאות, בתי ספר וחינוך, ושירותים חברתיים וחיוניים. כחלק מיוזמות האיחוד האירופי, קצין קרביניירי איטלקי הוזמן למשלחת האירופית כיועץ משטרה.[18][19][20]

ישנן 24 יוזמות רב-שנתיות מתמשכות הממומנות על ידי שיתוף הפעולה האיטלקי בסומליה. הכספים שהוקצו לסומליה גדלו ביותר מ-100% בין 2014 (9 מיליון אירו) ל-2017 (18.5 מיליון אירו). הסיוע האיטלקי מתמקד במגזר הבריאות (3.5 מיליון אירו), ביטחון תזונתי (2.5 מיליון אירו), חינוך (1.9 מיליון אירו), פיתוח תשתיות (3.5 מיליון אירו), ושיקום כלכלי של המדינה (5 מיליון אירו), במטרה לצמצם את העוני, יצירת הזדמנויות עבודה חדשות, הסרת אי שוויון, קידום המגזר הפרטי ויזמות נשית, שיפור ביטחון תזונתי, תרומה לבריאות עולמית ולחינוך בסיסי אוניברסלי, ייצוב לאחר סכסוך וסיוע הומניטרי.[18]

נציגויות דיפלומטיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי איטליה–סומליה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Neville Chittick, An Archaeological Reconnaissance of the Horn: The British-Somali Expedition, (1975), pp.117-133.
  2. ^ Laitin 1977, p. 8.
  3. ^ Issa-Salwe, Abdisalam M. (1996). The Collapse of the Somali State: The Impact of the Colonial Legacy. London: Haan Associates. pp. 34–35. ISBN 187420991X.
  4. ^ Kevin Shillington, Encyclopedia of African history, (CRC Press: 2005), p. 1406.
  5. ^ Samatar, Said Sheikh (1982). Oral Poetry and Somali Nationalism. Cambridge University Press. pp. 131& 135. ISBN 0-521-23833-1.
  6. ^ A historical companion to postcolonial literatures : continental Europe and its empires. Prem Poddar, Rajeev S. Patke, Lars Jensen. Edinburgh: Edinburgh University Press. 2008. p. 310. ISBN 978-1-84972-453-1. OCLC 550477882.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  7. ^ "Italian Colonialism in Somalia. By Robert L. Hess. (Chicago: University of Chicago Press. 1966.)". The American Historical Review: 146. ביולי 1967. doi:10.1086/ahr/72.4.1456. ISSN 1937-5239. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 Njoku, Raphael Chijioke (2013). The history of Somalia. Santa Barbara, Calif.: Greenwood. p. 85. ISBN 978-0-313-37857-7. OCLC 798617193.
  9. ^ Sheik-ʻAbdi, ʻAbdi (1993). Divine madness : Moḥammed ʻAbdulle Ḥassan (1856-1920). Atlantic Highlands, N.J.: Zed Books. p. 129. ISBN 0-86232-443-2. OCLC 27640778.
  10. ^ Ismail Ali Ismail (2010). Governance : the scourge and hope of Somalia. [Bloomington, IN]: Trafford Pub. pp. XXIII. ISBN 978-1-4269-1980-0. OCLC 620115177.
  11. ^ "SOMALIA: population growth of the whole country". 2020-02-19. אורכב מ-המקור ב-2020-02-19. נבדק ב-2021-05-30.
  12. ^ Greystone Press Staff, The Illustrated Library of The World and Its Peoples: Africa, North and East, (Greystone Press: 1967), p. 338.
  13. ^ 1 2 "I rapporti bilaterali". ambmogadiscio.esteri.it (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-05-27.
  14. ^ 1 2 "Somalia: UN Envoy Says Inauguration of New Parliament in Somalia 'Historic Moment'". Forum on China-Africa Cooperation. 21 באוגוסט 2012. נבדק ב-24 באוגוסט 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Communiqué on Secretary-General's Mini-Summit on Somalia". United Nations. נבדק ב-7 באוגוסט 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Minister Terzi "most satisfied" to hear of Hassan Sheikh Mohamud's appointment as President of Somalia". Ministry of Foreign Affairs. נבדק ב-30 בספטמבר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "Messaggio dell'Ambasciatore". ambmogadiscio.esteri.it (באנגלית בריטית). נבדק ב-2021-05-27.
  18. ^ 1 2 3 "La Cooperazione nel settore della Difesa". ambmogadiscio.esteri.it (באיטלקית). נבדק ב-2021-05-30.
  19. ^ "Mandate and Objectives of EUTM-Somalia". EUTM-Somalia (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2021-05-30.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  20. ^ "Missione EUTM-Somalia - Difesa.it". www.difesa.it. נבדק ב-2021-05-30.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  21. ^ "Embassy of Italy in Mogadishu, Somalia". נבדק ב-2021-06-10.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  22. ^ "Embassy of Somalia in Rome, Italy". נבדק ב-2021-06-10.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יחסי_איטליה–סומליה&oldid=38202233"