כנסיית סנט מרטין (קנטרברי)
אתר מורשת עולמית | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
מידע כללי | |||||||
סוג | כנסיית רובע של הכנסייה האנגליקנית | ||||||
על שם | מרטין מטור | ||||||
מיקום | קנטרברי | ||||||
מדינה | הממלכה המאוחדת | ||||||
הקמה ובנייה | |||||||
תקופת הבנייה | ? – המאה ה־6 | ||||||
תאריך פתיחה רשמי | המאה ה־6 | ||||||
סגנון אדריכלי | אדריכלות אנגלו-סקסונית | ||||||
מידות | |||||||
שטח | 0.6 הקטאר | ||||||
קואורדינטות | 51°16′41″N 1°05′37″E / 51.2780442°N 1.093709301°E | ||||||
www | |||||||
כנסיית סנט מרטין בקנטרברי (באנגלית: St Martin's Church, Canterbury) הנמצאת במרחק קצר ממרכז העיר, היא הכנסייה הקהילתית העתיקה ביותר באנגליה שעדיין נמצאת בשימוש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גילו של בניין הכנסייה הנוכחי שנוי במחלוקת, ויש בו חלקים המיוחסים לאדריכלות הרומית או לסקסונית. ישנה הסכמה רחבה כי הכנסייה שימשה ככנסייתה הפרטית של המלכה ברתה קנט ושל הכומר האישי שלה, ליודהארד. כמו כן, ההשערה הרווחת היא כי הכנסייה הייתה המקום שבו אוגוסטין מקנטרברי נשא את דרשותיו, וכן המקום שבו התרחשה הטבלתו של המלך אתלברט. אף על פי שברתה הייתה נוצרית ואתלברט עובד אלילים, הוא התיר לה להמשיך ולהחזיק באמונתה ולהתפלל בכנסייה.
לפי ממצאים מקומיים הוכח שהנצרות הייתה קיימת באזור זה של העיר באותה תקופה ושבכנסייה יש לבנים רומיות משומשות. אולם, העיצוב של הכנסייה איננו רומי בצורה מובהקת ומסיבה זו יש הטוענים שהיא נבנתה באמצע המאה ה-4, מיד לאחר תום הכיבוש הרומי ותחילת ההגירה האנגלו-סקסית.
האזכור הקדום ביותר של הכנסייה הוא בהצהרתו של בדה ונרביליס, שנאמרה כ-100 שנים לאחר מותו של אוגוסטין. בהצהרה נאמר: "הייתה בצד המזרחי של העיר כנסייה שהוקדשה לכבודו של מרטין הקדוש; היא נבנתה עוד בתקופה שבה הרומאים שלטו בבריטניה. אין בכתביו של בדה תשובה לשאלה האם הכנסייה שימשה לצורך טקסים נוצריים בתקופה הרומית, או האם היא הייתה מקדש פגאני שהפך לכנסייה לאחר שהנוצרים עלו לשלטון.
בשנת 597 הגיע אוגוסטין לקנט ביחד עם עדתו למטרות מיסיונריות. לאחר שהם קיבלו את רשותו של המלך הם הגיעו לכנסיית סנט מרטין על מנת "להיפגש, לשיר, להתפלל, לומר את המיסה, להטיף ולהטביל לנצרות" (לפי דברי בדה ונרביליס). זמן קצר לאחר תחילת פעילותם המיר המלך את דתו. טקס המרת הדת נערך ביום חג הפנטקוסט ב-2 ביוני 597. לפי המסורת הטקס התרחש בכנסייה עצמה.
אין מידע רב על האירועים שהתרחשו בכנסייה לאחר מותו של אוגוסטין, למעט אזכור אחד בצ'ארטר אנגלו-סקסי משנת 867. הכנסייה ייחודית בכך שהיא לא מצויה בתחום סמכותו של סגן הבישוף של קנטרברי. חלק מהרכוש הנוכחי של הכנסייה התקבל מעזבונם של מספר אנשים בין השנים 1402 ל-1598, ויש תיעוד מלא של כל הרקטורים מאז 1314. בשנת 1681 אוחד משרת מנהל הכנסייה עם זו של מנהל כנסיית פאולוס הקדוש.
כתוצאה מהפצצות אוויריות של הלופטוואפה במהלך מלחמת העולם השנייה הכנסייה ספגה נזקים כבדים, כאשר כ-75% מהרעפים נפגעו והחלונות ספגו נזקים כבדים כתוצאה מהפיצוצים. אחד מהשערים שדרכם נכנסו אל חצר הכנסייה נפגע כתוצאה מההדף שנוצר מהתפוצצותה של פצצה שנחתה בשביל סמוך. הכנסייה כמעט נחרבה כתוצאה משרפה שהתרחשה בליל ה-31 באוקטובר 1942, כאשר נערכו באזור קנטרברי שלוש פשיטות אוויריות. בחצר הכנסייה נחתו ארבע פצצות תבערה שנשרפו לאחר מכן, מתוכן שתיים במרחק של כ-2 מטרים מהכנסייה.
בחצר הכנסייה נמצאים הקברים של משפחות מקומיות ידועות וכן של אנשי שם אחרים כגון תומאס סידני קופר, מארי טרטל וכדומה.
לכנסייה יש מסורת מוזיקלית ממושכת שהחלה בנזירי סנט אוגוסטין ונמשכת עד היום. יום ראשון הראשון של כל חודש מוקדש בדרך כלל לקונצרט של ארבעה זמרים.
ב-1988 הוכרזה הכנסייה כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו, ביחד עם קתדרלת קנטרברי ומנזר סנט אוגוסטין.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- F. Haverfield, "Early British Christianity" The English Historical Review Vol. 11, No. 43. (Jul., 1896)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של כנסיית סנט מרטין
- מידע על הכנסייה באתר בנייני קנטרברי