מרדכי שוורץ

אין תמונה חופשית

מרדכי שוורץ (1914, י"ז בכסלו ה'תרע"ד – 16 באוגוסט 1938, י"ט באב ה'תרצ"ח) היה שוטר יהודי במשטרת המנדט אשר בימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט הואשם ברצח שוטר ערבי, נדון למוות והוצא להורג.

קורות חייו

מרדכי שוורץ נולד בשנת 1914 בעיירה קומרני שבצ'כוסלובקיה. עלה לארץ ישראל בשנת 1933. בינואר 1937 התגייס למשטרת המנדט וב-31 באוגוסט 1937 הוצב לשרת במחנה הנופש של הנציב העליון בעתלית. ב-30 ביולי 1937, בעת המרד הערבי הגדול, רצחה כנופיה ערבית שני יהודים מכרכור, חברים של שוורץ, שיצאו לבדוק מכון-מים ליד היישוב. יומיים לאחר מכן, ב-2 בספטמבר 1937, ירה שוורץ בשוטר ערבי בשם מוסטפא חורי והרגו בתחומי מחנה הנופש עליו שמרו. שופט חוקר החליט ב-16 בנובמבר 1937 להעמיד את שוורץ לדין באמת רצח בכוונה תחילה . משפטו החל בחיפה ב-19 בינואר 1938. בדין ישב זקן השופטים המנדטורי, השופט הארי הרברט טראסטד כדן יחיד.

שוורץ הכחיש את המעשה, אך הוכח כי הכדורים נורו מרובהו. ב-29 בינואר 1938 הרשיע השופט טראסטד את שוורץ ברצח ודן אותו למוות. שוורץ הועבר לכלא עכו כשהוא לבוש במדי אסיר אדומים, כנהוג לגבי נדונים למוות בתקופת המנדט. ערעור שהגיש שוורץ לבית המשפט העליון המנדטורי בירושלים החל להשמע ב 28 בפברואר 1938. בראשית אוגוסט 1938 דחה בית המשפט את הערעור והנציב העליון אישר את גזר דין המוות .

בארצות הברית יצאו 11 איגודים יהודים ונוצרים, ביניהם אגודת הרבנים החרדים באמריקה, אגודת ישראל, תנועת המזרחי, ההסתדרות הציונית החדשה מיסודה של התנועה הרוויזיוניסטית וההתאחדות האמריקאית-נוצרית למען ארץ ישראל בקריאה לשר המושבות הבריטי לחון את שוורץ. קריאתם לא נענתה.

שבוע לפני המועד שנקבע להוצאתו להורג של מרדכי שוורץ ביקרו אותו בכלא עכו ארוסתו וחבריו. מרדכי שוורץ שוחח עמם בשלווה ומתוך השלמה עם העונש שנגזר עליו. בפגישה זו נכח כתב העיתון "דבר" ומרדכי שוורץ אמר לו כי הוא הולך למות בגלל שגיאתו הפרטית ופונה בבקשה לכל המפלגות לא לנצל את מותו לצרכים פוליטיים ולא לעשותו "קדוש" כפי שנעשה לשלמה בן יוסף.

מרדכי שוורץ הוצא להורג בתלייה ב-16 באוגוסט 1938, ונקבר בבית העלמין "חוף הכרמל" (בית העלמין הישן) שבחיפה.

הערכה

לאחר הוצאתו להורג נתפרסם בעיתון "דבר" מכתב שכתב מרדכי שוורץ למערכת העיתון, יום לפני תלייתו, ב-15 באוגוסט 1938. את מכתבו מסר למפקד הכלא אשר העבירו לשלטונות המנדט בירושלים והם אישרו את שיגורו לעיתון ובו אמר :

הנני מבקש מכם לפרסם את השורות הבאות אחרי מותי. בקשתי האחרונה היא מהציבור העברי בארץ ובגולה לא לעשות שום מעשים היכולים להביא למעשי אלימות ופורענות עם התלייה שלי. כדי להימנע שלא ינצלו את ההזדמנות הזאת אנשים ידועים למעשי פרובוקציות, היכולים לגרום לשפיכת דמי אנשים חפים מפשע, הנני מודיע שאין לי שום קשר עם התנועה הזאת ולפי השקפתי הנני מתנגד לטרור ולשפיכת דם. את המקרה שלי חושב אני לשגיאה פרטית ברגע שטירוף הדעת תקף אותי. אני מתחרט על המעשה בכל לבי ומקבל עלי את גזר-הדין ברצון. דרישת שלום לכל החברים ברמת גן ובשכונת בורכוב. תסלחו שבגדתי בחינוך ובתנועה שלנו.

אל תלכו בעקבותי!

שלום לכולכם.

— מרדכי שוורץ, עיתון דבר

עם זאת, לפני מותו כתב שוורץ:

"האמינו לי, אינני מצטער על מה שהיה. אלוהי ישראל, בוחן לבבות, יודע עד כמה צריך היה הערבי הזה להיהרג. הוא קפץ משמחה כשסיפר על ההרוגים בכרכור, התפאר שיהרוג את כל הילדים והנשים בתל-אביב. לא יכולתי לשמוע את דבריו ונקמתי בשביל אחי שנהרגו אותו יום. כך היה עושה כל יהודי שהיה שומע התעללות זאת מפי ערבי"

— תבנית:חלל מערכות ישראל

.

מרדכי שוורץ לא נמנה בדרך-כלל עם עולי הגרדום: הוא רצח כעניין אישי, ולא כנציג של מחתרת הפועל בשליחותה (ההגנה התנערה ממנו לחלוטין, גם בזמן המשפט וגם אחרי התליה, ועד היום, מעולם לא ראתה במעשהו - מעשה שלה). גם במשפטו לא ניסה שוורץ להציג את הרצח כפעולה לאומית או כפעולה של ארגון ההגנה, אלא טען שמדובר בתאונה (בית-המשפט קבע שהרצח היה תוצאה של נקמה), זאת בניגוד לעולי הגרדום, אשר פעלו בשליחות ארגוניהם, מעולם לא התכחשו למעשיהם, ואף הפכו את אולם המשפט עצמו לזירת מאבק מדיני. שוורץ נשפט (מרצונו) בבית-המשפט לפשעים חמורים (ולא בבית-דין צבאי) כרוצח פלילי רגיל (הוא קיווה שכך יוכל לזכות להקלה בעונש).

קישורים חיצוניים

• תבנית:חלל מערכות ישראל
• רמי נוידרפר, מרדכי שוורץ – העולה לגרדום שנשכח, באתר אימגו
• פסקי דין מוות נגד יהודים בשנות השלושים, מתוך "לידתה של מחתרת" מאת יהודה לפידות באתר "דעת"
• יוסי מלמן, למי אתה שייך מרדכי שוורץ? המאבק על הנצחתו של עולה הגרדום הנשכח, באתר הארץ, 08/03/10