אסון הפאטריה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־14:21, 28 במרץ 2018

ערך זה עוסק באוניית הגירוש שהוטבעה. אם התכוונתם להמנון מזרח טימור, ראו המנון מזרח טימור.

פַּאטְרִיָּה (בלטינית: Patria, 'מולדת') הייתה אוניית גירוש בריטית שרוכזו עליה מעפילים משלוש אוניות שנתפסו בנובמבר 1940, ליד חופי ארץ ישראל, במטרה לגרשם למאוריציוס. על מנת לעכב את הגירוש הטמינה "ההגנה" פצצה באונייה בעת שזו עגנה בנמל חיפה, במטרה לגרום לה נזק קל; אך הנזק היה גדול מהמתוכנן, והאונייה טבעה ב-25 בנובמבר 1940. עקב כך טבעו למעלה מ-200 מעפילים ו-50 חיילים בריטים.

הרקע לפרשה

במסגרת מאמצי ההעפלה בזמן מלחמת העולם השנייה נרכשו על ידי גורמים פרטיים שלוש ספינות יווניות ישנות (ששימשו במקור להובלת בקר) שנשאו את השמות "פסיפיק", "מילוס" ו"אטלנטיק". הספינות שופצו במשך חודשים רבים במטרה להכשירן לשאת אלפי מעפילים מאירופה אל חופי ארץ ישראל. בסופו של דבר, עלו על שלוש האוניות כ-3,600 פליטים יהודים מגרמניה, צ'כוסלובקיה, אוסטריה ובולגריה. ככל שהדבר נראה היום מוזר, הנאצים, שכבר שלטו במדינות אלו, סייעו ליוזמת העפלה זו על ידי ברטולד שטורפר, יהודי מתבולל, אשר מונה על ידי ראש האגף היהודי בגסטאפו, אדולף אייכמן, כאחראי ליציאת היהודים מארצות הרייך הגרמני אל ארץ ישראל.

בסוף ספטמבר 1940 הפליגו שלוש האוניות מנמל טולצ'אה שברומניה. מסען ארך כחודש ימים בתנאים קשים ביותר. כתוצאה מהתנאים וממשך המסע מתו מספר מעפילים. במשך המסע נאלצו נוסעי הספינות לפרקן מבפנים על מנת להשתמש בעץ שהיה בספינות כחומר הסקה במקום הפחם, שאזל. ב-1 בנובמבר הגיעה ה"פסיפיק", ושלושה ימים מאוחר יותר הגיעה גם ה"מילוס", אל מפרץ חיפה, ושם נעצרו על ידי ספינות בריטיות.

פאטריה

"פאטריה" הייתה במקור אוניית נוסעים צרפתית בעלת נפח של 12,000 טון שנבנתה בשנת 1913^[1]. היא הוחרמה על ידי הבריטים לאחר כניעת הצרפתים לגרמנים. האונייה הייתה במצב טוב והבריטים החליטו להשתמש בה כאוניית גירוש ולהגלות את מעפילי שלוש הספינות למאוריציוס המרוחקת. צעד זה נעשה על מנת להבהיר את מחויבות המנדט הבריטי למאבק בעלייה הבלתי-לגאלית; זאת, לאחר שהמעפילים במספר ספינות שקדמו להגעת הספינות הללו הורשו להישאר בארץ ישראל אף על פי שלא החזיקו בסרטיפיקטים.

ב-4 בנובמבר הועלו 1,771 נוסעי ה"פסיפיק" וה"מילוס" על ה"פאטריה", ויחד איתם היו גם 230 שוטרים, חיילים ואנשי צוות בריטים, שהועלו על האונייה כדי למנוע התארגנות של המעפילים וקשר עם החוף.

בינתיים החלה פעילות מדינית נמרצת שנועדה להניא את הבריטים מתוכניתם לגרש את המעפילים למאוריציוס, והפלגת ה"פאטריה" התעכבה. לאחר שכל מאמצי ההנהגה הציונית נכשלו ולאחר שב-24 בנובמבר הגיעה ונעצרה גם האונייה השלישית – ה"אטלנטיק", ש-130 מנוסעיה הועלו גם הם על ה"פאטריה" – החליטו ראשי "ההגנה" לחבל באונייה על מנת לעכב את הגירוש.

טיבוע האונייה

עם תחילת מלחמת העולם השנייה העדיפו המוסדות הציוניים לשתף פעולה עם הבריטים ולהמעיט בעלייה בלתי-לגאלית (על-פי נוסחתו של בן-גוריון, שאומצה: "מלחמה בהיטלר כאילו אין ספר לבן, ומלחמה בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר"); זאת, כדי לא לפגוע במאמץ המלחמתי הבריטי, ומתוך מטרה לזכות בתמיכה בריטית במאבק שהתחולל מול הערבים על שטחי ארץ ישראל. פעולת חבלה באונייה בריטית נחשבה באותו זמן כצעד חריג. למרות זאת, קיבלה הפעולה את אישור המוסדות. בן-גוריון שהה בחוץ לארץ באותה עת, וראשי "ההגנה" קיבלו את אישורו של משה שרתוק לפעולה.^[2]

האחריות לביצוע משימת החבלה באונייה הוטלה על שאול מאירוב, מפקד המוסד לעלייה ב'. את הפעולה ביצעה יחידה לפעולות מיוחדות של ההגנה בראשותו של יצחק שדה. מאיר (מוניה) מרדור, איש היחידה, עלה לאונייה בכיסוי של טכנאי שבא לתקן את תנור האפייה שהתקלקל, ומסר לאנשי תנועת "החלוץ" שהיו על ה"פאטריה" מטען חבלה במשקל של ק"ג אחד, שנועד לפעור חור קטן באחת מדפנות האונייה. "הנהגת" האונייה שקלה את הדבר והחליטה להפעיל את מטען החבלה מתוך אמונה כי לא נשקפת לנוסעים סכנה.

בבוקר ה-25 בנובמבר הופעל מטען החבלה, כאשר חלק גדול מהמעפילים ידעו על כך והיו מוכנים לקפיצה לים. הדף המטען, שתוכנן ליצור חור קטן בדופן, קרע את כל לוח הפלדה של דופן האונייה. החור הגדול שנפער בספינה גרם לשקיעתה על צִדהּ בתוך כרבע שעה בלבד; חלק מהנוסעים נלכדו וטבעו בתאים שבספינה, וחלקם טבעו בעת שניסו להימלט מהאונייה הטובעת ולשחות אל החוף ואל הספינות והסירות שבאו לעזרת הניצולים. מניין הנספים היה 267 איש, מהם 216 ממעפילי שלוש הספינות ו-51 אנשי צוות, חיילים ושוטרים בריטים. מאות פצועים הועברו לבית החולים רמב"ם – חלקם ישירות לשלושת חדרי הניתוח אשר פעלו ללא הרף במשך 24 שעות. באחד הבניינים שבמחנה המעצר בעתלית הוקמה שלוחה של בית החולים ובה טיפלו בפצועים הקלים. הניצולים מהאונייה הועברו למחנה המעצר בעתלית יחד עם שאר מעפילי ה"אטלנטיק".

משיית הגופות וקבורתם

מיד לאחר האסון הוכנה רשימה של 233 נעדרים מהשוהים על הפאטריה שלא נמצאו לאחר הטביעה. בתחילה היתה הנחה ותקווה שרבים מהנעדרים עלו לחוף וברחו לתוך היישוב היהודי כדי לא להכלא על ידי שלטונות המנדט. אולם עם התקדמות משיית הגופות הוברר שמספר הנעדרים שנמלטו ממשטרת המנדט הוא קטן מאוד אם בכלל היו כאלו^[3]/

במשך מספר חודשים פעלו השלטונות למשיית הגופות מהפאטריה. עד ה-8 בדצמבר 1940 נמשו 55 גופות ועד ה-20 בדצמבר 1940 נמשו 72 גופות^[4]. קרובי משפחה הוזמנו לבוא לזהות את הגופות שנקברו בסמוך למשייתם^[5]. כותרות העיתונים דווחו מידי יום על מספר הגוויות שנמשו מהאנייה^[6]. בסוף פברואר 1941 חודשה עבודת הצוללנים באונייה לאחר הפסקה של מספר שבועות והוצאו 12 גופות, כך שסך כל הגופות שנמשו הגיע ל-170^[7]. באמצע מאי חודשו העבודות למשיית הגופות לאחר חודשיים של הפסקה^[8]. ב-28 במאי 1941 הגיע מספר הנספים ל-200^[9]. ב-10 ביולי 1941 נמשו עוד שלש גוויות ומספר הנספים שהוצאו מתוך הפטריה עצמה הגיע ל-204^[10]. בסוף אוקטובר 1941 נמשו עוד שתי גופות ומספר הגופות הכולל הגיע ל-208^[11].

221 מהנספים הובאו לקבורה בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה^[12]. עד ה-3 באוגוסט 1941 נקברו 216 נספים, מתוכם 19 נקברו כאלמונים^[13]. בחלק מההלוויות השתתפו רק אנשי החברה קדישא^[14]. בנוסף לגופות שנמשו מהאונייה נפטרו 14 ניצולים במחנה המעצר בעתלית^[15].

ועדת חקירה

ב-8 בדצמבר 1940 מינה הנציב העליון ועדת חקירה בהשתתפות השופט אלן רוז, הבריגדיר-גנרל א. ג. מק-נייל וקצין הצי ג. ל. אדוארדס,^[16] לבירור הסיבות לטביעת פאטריה, לבדיקת האמצעים לשמירה על הפאטריה לפני האסון והמאמצים שנעשו להצלת הנמצאים באונייה^[17]. הוועדה התכנסה לישיבתה הראשונה ב-11 בדצמבר 1940^[18] בבניין מיקאטי ברחוב המלכים בחיפה. ישיבות הוועדה היו סגורות לקהל^[19]. הוועדה שמעה עדויות של 56 עדים^[20]^[1] עד 27 בינואר 1941^[21] וב-31 בינואר 1941 הגישה את מסקנותיה לנציב העליון. המסקנות שפורסמו באמצע מרץ 1941 קבעו שהפאטריה טובעה בגלל מעשה חבלה וכי האמצעים שנקטו השלטונות לפני ואחרי האסון היו ראויים. הוועדה הגיעה למסקנה שמדובר בחבלה של מתנגדי גירוש העולים לאור עדות של צוללן שבחן את הנזק ולאור היקף הנזק. כן קיבלה הוועדה עדויות שהנמצאים על האנייה קיבלו הוראות להתכונן לקפוץ למים זמן קצר לפני הפיצוץ. הוועדה סיימה את דבריה בהבעת התמרמרות על המעשה שגרם למותם של לפחות 156 אנשים (שהיה מספר הגופות שנמצאו עד כתיבת דו"ח הוועדה) ולאובדן ספינה חשובה לבריטניה^[22].

אחרית דבר

פרשת הפאטריה יצרה הד גדול ביישוב העברי. בתחילה נפלה האשמה על האצ"ל, וכן נפוצו שמועות על התאבדות מתוך יאוש או על סוכנים נאציים שביצעו פעולת חבלה; אולם עד מהרה התברר שהפעולה נעשתה על ידי הנהגת היישוב כצעד של מחאה נגד כל ניסיון לעצור את העלייה, ונציגים בולטים, בהם כצנלסון הכריזו על המעפילים כעל "קורבנות המאבק לעלייה" ועל המעשה כמעשה ציוני גדול.

רבים הבינו כי איום רב נשקף ליהדות אירופה מגרמניה הנאצית, והזדהו עם מאבקם של המעפילים להגיע אל חופי הארץ ולהתיישב בה. אולם הציבור היהודי הזדעזע ממספר הקורבנות הרב שטבעו ממש מול חופי הארץ, והפרשה פגעה מוראלית בתנועת ההעפלה. ביישוב העברי נפוצו שמועות רבות לגבי סיבת הטיבוע, ודמויות מרכזיות בהנהגת היישוב טענו לחוסר אחריות של הנהגת "ההגנה", שלא התייעצה עם ההסתדרות הציונית ועם הסוכנות לפני ביצוע הפעולה.

אחד הקולות הבודדים כנגד המעשה היה קולו של יצחק לופבן. בישיבת מרכז מפא"י ב-15 בדצמבר 1940, ציין לופבן כי טיבוע הספינה הוא היום השחור ביותר בשלושים ושתים שנות חייו בארץ ישראל. "לא ייתכן שיהודים מקדשים את השם על ידי הריגת יהודים אחרים. באיזו רשות מותר להטביע בים נשים, גברים, זקנים ונערים אשר לא שאלו את פיהם ולהגיד שאנחנו מביאים קורבן?"^[23] שבוע לפני כן התפרסם ב"הפועל הצעיר" מאמר בשם "היד הזדונית" מאת סגנו של לופבן, ישראל כהן, ובו המשפט "ביום מר ונמהר אחד, הטביעה יד זדונית את האונייה".^[24] בשל דבריו אלה "הוענש" לופבן בסטירת לחי פומבית שניתנה לו במשרדי המערכת על ידי עמוס בן-גוריון.

הבריטים החליטו לאפשר למעפילים שהיו על סיפון ה"פאטריה" להישאר בארץ ישראל, תוך ניכוי מספרם ממכסת הסרטיפיקטים שהוקצבה ליישוב היהודי לאותה שנה. שבועיים אחרי טביעת ה"פאטריה", ב-9 בדצמבר, נלקחו 1,600 מעפילי ה"אטלנטיק" (שלא הספיקו לעבור אל הפאטריה) ממחנה המעצר בעתלית וגורשו לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, שם שהו עד לחזרתם ב-26 באוגוסט 1945.

חלק מדופן האונייה מוצג כיום במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה. על שמה של הפרשה נקרא רחוב בחיפה.

הפסל "פסל-ים" של האמן יחיאל שמי, המוצב בחוף אכזיב לזכרם של קרבנות ההעפלה, נבנה מגרוטאות הספינה פאטריה.

הספר "מעל גלים אהבתיך" של הסופר איתי לב מגולל סיפור המתרחש בחלקו על האונייה פאטריה.

ראו גם

דוד בן דוד - מניצולי האונייה

לקריאה נוספת

דליה עופר, המסע למאוריציוס" ופרשת האוניות "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק" בראי הספרות והמחקר ההיסטורי, בתוך: רעיה כהן ויוסי מאלי (עורכים), ספרות והיסטוריה, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תשנ"ט-1999, עמ' 207–227.
מאיר מרדור (מוניה),‫ שליחות עלומה: פרקי מבצעים מיוחדים במערכות ה"הגנה", תל אביב: הוצאת מערכות, תשי"ז-1957, עמ' 53–77.
בסוק, משה, עורך ספר המעפילים: ירושלים: הוצאת הספרים של ההסתדרות הציונית, תש"ז, ע' 236–271
גרשון א. שטיינר "פטריה", תל אביב: הוצאת עם עובד, תשכ"ה 1964.

קישורים חיצוניים

פרשת האונייה "פאטריה" באתר דעת
תמונת האונייה הטובעת - כפי שצולמה מחיפה.
ראומה זיסקינד, התינוקת של "פאטריה" הגיעה בסלסלה לחוף, מעריב, 22 בנובמבר 1985 (45 שנה)
ליטל לוין, היום לפני 69 שנה: ה"פאטריה" מתפוצצת ושוקעת בנמל חיפה, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2009
גילי חסקין, 'פאטריה' - פרשת טיבועה של אניית מעפילים על ידי אנשינו, באתר הבית של גילי חסקין (נא לוודא שהקישור תקין)
אוי ארצי מולדתי - פרשת פטריה מאמר מאת פרופ' מאיר חזן; פורסם במקור ב"ציון - רבעון לחקר תולדות ישראל" תשס"א-2001, עמ' 495–530
סרטון יו-טיוב בנושא הפאטריה - 'ראינו את הכרמל ובכינו'
יובל מלחי, היום השחור של ההגנה – אסון הפאטריה, באתר "קטעים בהיסטוריה", 1 ביולי 2016

הערות שוליים

^ ¹ ² הדו"ח של הועדה הממשלתית לחקירת אסון "פטריה", דבר, 19 במרץ 1941
^ "בהנהלת הסוכנות והנהגת "ההגנה" הוחלט שיש לפגוע באוניית-הגירוש..." (שאול אביגור, יצחק בן-צבי, אלעזר גלילי ואחרים (ערכים); העורך הראשי: בן ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, כרך ג', תל אביב: עם עובד, 1972, חלק ראשון: פרשת פאטריה, עמ' 152–155. וכמקור ל-״בהנהלת הסוכנות״, במכתבו מ-29.4.51, כותב משה שרת למאיר (מוניה) מרדור בקשר להופעת הספר "שליחות עלומה": "קראתי את הפרק (על "פאטריה") בנשימה עצורה וחייתי מחדש את הגבורה והאסון כאחד, כמי שהאחריות לאותם הקרבנות היקרים העיקה ותעיק על מצפונו תמיד וכמי שמעולם לא ניחם על האישור שניתן אז"; שם, כרך ג', חלק שלישי: הערות ומקורות, עמ' 1633.
^ News Brevities, שיקגו סנטינל, 13 במרץ 1941
^ 72 גוויות נמשו מה"פטריה, הַבֹּקֶר, 20 בדצמבר 1940
^ 55 חללים נמשו מהאנייה "פאטריה", הצופה, 8 בדצמבר 1940
^ ראו לדוגמא: עוד שלושה קרבנות ב"פטריה", הצופה, 12 בדצמבר 1940
נמשו עוד 7 גופות מ"פטריה", המשקיף, 2 בינואר 1941
^ נמשו עוד 12 גופות, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1941
^ עוד שתי גוויות נמשו מ"פטריה", הַבֹּקֶר, 19 במאי 1941
^ מנשו 200 גופות מפטריה, המשקיף, 29 במאי 1941
^ נמשו עוד שלוש גוויות מ"פטריה", הַבֹּקֶר, 11 ביולי 1941
^ מצבה לחללי פטריה, הַבֹּקֶר, 30 באוקטובר 1941
^ כשנתבע חיי קוממיות לעם ישראל בארצו נעשה זאת גם בשמכם, חללי "פטריה"!, דבר, 22 ביוני 1942.
^ מצבה לחללי פטריה, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1941
^ אתמול לא נמשו גוויות קרבנות "פטריה", הַבֹּקֶר, 26 בדצמבר 1940
^ עשר שנים לטיבועה של פאטריה, על המשמר, 26 בנובמבר 1950
^ Patria Disaster Laid to Sabotage by Inquiry Commission, באתר JTA,‏ 19 במרץ 1941
^ וועדת חקירה בדבר אסון "פאטריה", הצופה, 9 בדצמבר 1940
^ ישיבה לועדת החקירה בענין "פאטריה", דבר, 12 בדצמבר 1940
^ ישיבות ועדת החקירה בענין "פטריה" - סגורות, הַבֹּקֶר, 12 בדצמבר 1940
^ וועדת החקירה בעניין טביעת "פאטריה", הצופה, 17 בדצמבר 1940
בועדת החקירה של אסון פאטריה, דבר, 18 בדצמבר 1940
^ נסתיימה גביית העדות בעניין פאטריה, הצופה, 27 בינואר 1941
^ "פאטריה" טובעה עקב מעשה חבלה, הצופה, 19 במרץ 1941
^ י' לופבן, "משנת חיים", בתוך: ערכין: קובץ לזכרו של א. ד. גורדון, תל אביב: הוצאת ההנהגה העליונה של ׳גורדוניה–מכבי הצעיר׳, תש"ב, עמ' 12.
^ גלעד קדומים, היד הזדונית, חדשות מחלקה ראשונה, 23 בנובמבר 2008.

[דברדוח-1] ¹ ² הדו"ח של הועדה הממשלתית לחקירת אסון "פטריה", דבר, 19 במרץ 1941

[2] "בהנהלת הסוכנות והנהגת "ההגנה" הוחלט שיש לפגוע באוניית-הגירוש..." (שאול אביגור, יצחק בן-צבי, אלעזר גלילי ואחרים (ערכים); העורך הראשי: בן ציון דינור, ספר תולדות ההגנה, כרך ג', תל אביב: עם עובד, 1972, חלק ראשון: פרשת פאטריה, עמ' 152–155. וכמקור ל-״בהנהלת הסוכנות״, במכתבו מ-29.4.51, כותב משה שרת למאיר (מוניה) מרדור בקשר להופעת הספר "שליחות עלומה": "קראתי את הפרק (על "פאטריה") בנשימה עצורה וחייתי מחדש את הגבורה והאסון כאחד, כמי שהאחריות לאותם הקרבנות היקרים העיקה ותעיק על מצפונו תמיד וכמי שמעולם לא ניחם על האישור שניתן אז"; שם, כרך ג', חלק שלישי: הערות ומקורות, עמ' 1633.

[3] News Brevities, שיקגו סנטינל, 13 במרץ 1941

[4] 72 גוויות נמשו מה"פטריה, הַבֹּקֶר, 20 בדצמבר 1940

[5] 55 חללים נמשו מהאנייה "פאטריה", הצופה, 8 בדצמבר 1940

[6] ראו לדוגמא: עוד שלושה קרבנות ב"פטריה", הצופה, 12 בדצמבר 1940
נמשו עוד 7 גופות מ"פטריה", המשקיף, 2 בינואר 1941

[7] נמשו עוד 12 גופות, הַבֹּקֶר, 2 במרץ 1941

[8] עוד שתי גוויות נמשו מ"פטריה", הַבֹּקֶר, 19 במאי 1941

[9] מנשו 200 גופות מפטריה, המשקיף, 29 במאי 1941

[10] נמשו עוד שלוש גוויות מ"פטריה", הַבֹּקֶר, 11 ביולי 1941

[11] מצבה לחללי פטריה, הַבֹּקֶר, 30 באוקטובר 1941

[12] כשנתבע חיי קוממיות לעם ישראל בארצו נעשה זאת גם בשמכם, חללי "פטריה"!, דבר, 22 ביוני 1942.

[13] מצבה לחללי פטריה, הַבֹּקֶר, 17 באוגוסט 1941

[14] אתמול לא נמשו גוויות קרבנות "פטריה", הַבֹּקֶר, 26 בדצמבר 1940

[15] עשר שנים לטיבועה של פאטריה, על המשמר, 26 בנובמבר 1950

[16] Patria Disaster Laid to Sabotage by Inquiry Commission, באתר JTA,‏ 19 במרץ 1941

[17] וועדת חקירה בדבר אסון "פאטריה", הצופה, 9 בדצמבר 1940

[18] ישיבה לועדת החקירה בענין "פאטריה", דבר, 12 בדצמבר 1940

[19] ישיבות ועדת החקירה בענין "פטריה" - סגורות, הַבֹּקֶר, 12 בדצמבר 1940

[20] וועדת החקירה בעניין טביעת "פאטריה", הצופה, 17 בדצמבר 1940
בועדת החקירה של אסון פאטריה, דבר, 18 בדצמבר 1940

[21] נסתיימה גביית העדות בעניין פאטריה, הצופה, 27 בינואר 1941

[22] "פאטריה" טובעה עקב מעשה חבלה, הצופה, 19 במרץ 1941

[23] י' לופבן, "משנת חיים", בתוך: ערכין: קובץ לזכרו של א. ד. גורדון, תל אביב: הוצאת ההנהגה העליונה של ׳גורדוניה–מכבי הצעיר׳, תש"ב, עמ' 12.

[24] גלעד קדומים, היד הזדונית, חדשות מחלקה ראשונה, 23 בנובמבר 2008.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

@@ שורה 25: / שורה 25: @@
 ==משיית הגופות וקבורתם==
+מיד לאחר האסון הוכנה רשימה של 233 נעדרים מהשוהים על הפאטריה שלא נמצאו לאחר הטביעה. בתחילה היתה הנחה ותקווה שרבים מהנעדרים עלו לחוף וברחו לתוך היישוב היהודי כדי לא להכלא על ידי שלטונות המנדט. אולם עם התקדמות משיית הגופות הוברר שמספר הנעדרים שנמלטו ממשטרת המנדט הוא קטן מאוד אם בכלל היו כאלו{{הערה|{{ChicagoSent||News Brevities|1941/03/13|00300}}}}/
 במשך מספר חודשים פעלו השלטונות למשיית הגופות מהפאטריה. עד ה-8 בדצמבר 1940 נמשו 55 גופות ועד ה-20 בדצמבר 1940 נמשו 72 גופות{{הערה|{{הבוקר||72 גוויות נמשו מה"פטריה''|1940/12/20|00804}}}}. קרובי משפחה הוזמנו לבוא לזהות את הגופות שנקברו בסמוך למשייתם{{הערה|{{הצופה||55 חללים נמשו מהאנייה "פאטריה"|1940/12/08|00113}}}}. כותרות העיתונים דווחו מידי יום על מספר הגוויות שנמשו מהאנייה{{הערה|ראו לדוגמא: {{הצופה||עוד שלושה קרבנות ב"פטריה"|1940/12/12|00118}}{{ש}}{{המשקיף||נמשו עוד 7 גופות מ"פטריה"|1941/01/02|00405}}}}. בסוף פברואר 1941 חודשה עבודת הצוללנים באונייה לאחר הפסקה של מספר שבועות והוצאו 12 גופות, כך שסך כל הגופות שנמשו הגיע ל-170{{הערה|{{הבוקר||נמשו עוד 12 גופות|1941/03/02|00305}}}}. באמצע מאי חודשו העבודות למשיית הגופות לאחר חודשיים של הפסקה{{הערה|{{הבוקר||עוד שתי גוויות נמשו מ"פטריה"|1941/05/19|00309}}}}. ב-28 במאי 1941 הגיע מספר הנספים ל-200{{הערה|{{המשקיף||מנשו 200 גופות מפטריה|1941/05/29|00117}}}}. ב-10 ביולי 1941 נמשו עוד שלש גוויות ומספר הנספים שהוצאו מתוך הפטריה עצמה הגיע ל-204{{הערה|{{הבוקר||נמשו עוד שלוש גוויות מ"פטריה"|1941/07/11|00808}}}}. בסוף אוקטובר 1941 נמשו עוד שתי גופות ומספר הגופות הכולל הגיע ל-208{{הערה|{{הבוקר||מצבה לחללי פטריה|1941/10/30|00205}}}}.
-מהנספים הובאו לקבורה ב[[בית הקברות חוף הכרמל]] בחיפה.{{הערה|{{דבר||כשנתבע חיי קוממיות לעם ישראל בארצו נעשה זאת גם בשמכם, חללי "פטריה"!|1942/06/22|00120}}.}} עד ה-3 באוגוסט 1941 נקברו 216 נספים, מתוכם 19 נקברו כאלמונים{{הערה|{{הבוקר||מצבה לחללי פטריה|1941/08/17|00423}}}}. בחלק מההלוויות השתתפו רק אנשי החברה קדישא{{הערה|{{הבוקר||אתמול לא נמשו גוויות קרבנות "פטריה"|1940/12/26|00403}}}}. בנוסף לגופות שנמשו מהאונייה נפטרו 14 ניצולים במחנה המעצר בעתלית{{הערה|{{על המשמר||עשר שנים לטיבועה של פאטריה|1950/11/26|00203}}}}.
+מהנספים הובאו לקבורה ב[[בית הקברות חוף הכרמל]] בחיפה{{הערה|{{דבר||כשנתבע חיי קוממיות לעם ישראל בארצו נעשה זאת גם בשמכם, חללי "פטריה"!|1942/06/22|00120}}.}}. עד ה-3 באוגוסט 1941 נקברו 216 נספים, מתוכם 19 נקברו כאלמונים{{הערה|{{הבוקר||מצבה לחללי פטריה|1941/08/17|00423}}}}. בחלק מההלוויות השתתפו רק אנשי החברה קדישא{{הערה|{{הבוקר||אתמול לא נמשו גוויות קרבנות "פטריה"|1940/12/26|00403}}}}. בנוסף לגופות שנמשו מהאונייה נפטרו 14 ניצולים במחנה המעצר בעתלית{{הערה|{{על המשמר||עשר שנים לטיבועה של פאטריה|1950/11/26|00203}}}}.
 ==ועדת חקירה==